רִבִּי חִלְקִיָּה רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פְצוּעַ דַּכָּא יִשְׂרָאֵל אֲבָל פְּצוּעַ דַּכָּא כֹהֵן לֹא בְדָא. תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הָאֲסוּרִין לָבוֹא בַקָּהָל פְּטוּרִין לָבוֹא זֶה בָזֶה. רִבִּי יוּדָה אוֹסֵר. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. כְּלָלָא פְּצוּעַ דַּכָּא יִשְׂרָאֵל מוּתָּר לוֹ לִישָּׂא מַמְזֶרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בִּלְבַד פְּסוּל מִשְׁפָּחָה. הָא פְּסוּל גּוּף לֹא בְדָא. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי חִלְקִיָּה רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פְצוּעַ דַּכָּא יִשְׂרָאֵל אֲבָל פְּצוּעַ דַּכָּא כֹהֵן כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. אִם כֹּהֵן בָּרוּר הוּא פְּסוּל לוֹ לִישָּׂא גִיּוֹרֵת. אַף הָכָא יִשְׂרָאֵל בָּרוּר אָסוּר לִישָּׂא מַמְזֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה דאת אמר כו'. כמה שאנו אומרין דכהן ברור וגמור הוא לאסור בגיורת והכא נמי ישראל גמור הוא לאסור בממזרת:
חייליה דרבי יוסי. סייעתי' של ר''י מן הא דאמר ריב''ל לעיל דפצוע דכא כהן אסור בגיור' אלמא בקדושתיה קאי:
לא בדא. לא כן הוא ופצוע דכא אסור בממזרת:
הא פסול גוף. עם פסול קהל:
ורבי יוסי פליג דפסול משפחה. בלבד הוא דמותרין לבא זה בזה:
כללא. דהכל בכלל בין פסולי קהל בין פסולי גוף מותרין זה בזה ולפיכך פצוע דכא מותר בממזרת:
תמן תנינן. בעשרה יוחסין הלכה ג':
לא בדא. לא כן הוא דאסור בגיורת דבקדושתיה קאי:
לא שנו. מתני' דקתני פצוע דכא מותר בגיורת אלא דוקא ישראל:
וּכְרוּת שָׁפְכָה כַּל שֶׁנִּכְרַת הַגִיד וְנִשְׁתַּייֵר בָּעֲטָרָה אֲפִילוּ כְּחוּט כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בַּעֲטָרָה הָעֶלְיוֹנָה. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בַּעֲטָרָה הַתַּחְתּוֹנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בַּעֲטָרָה הַתַּחְתּוֹנָה. תַּמָּן אָֽמְרֵי. הֶעָשׂוּי 47a כְמַרְזֵב כָּשֵׁר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּקוֹלֲמוֹס הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. כְּקוֹלֲמוֹס הָפוּךְ הֲרֵי זֶה פָסוּל. נִיקֵּב בּוֹ נֶקֶב. מִבִּפְנִים פָּסוּל מִבַּחוּץ כָּשֵׁר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. מִן הָעֲטָרָה וְלִפְנִים. מִבַּחוּץ. מִן הָעֲטָרָה וְלַחוּץ. נִיקֵּב הֲרֵי זֶה פָסוּל. נִיסְתַּם הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. נִיקֵּב הֲרֵי זֶה פָסוּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ. נִיסְתַּם הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלִיד. וְזֶהוּ פְסוּל הַחוֹזֵר לְהֶכְשֵׁרוֹ. תַּנֵּי אֵין בֵּין פְצוּעַ דַּכָּא לְבֵין כְּרוּת שָׁפְכָה אֶלָּא הִלְכוֹת רוֹפְאִין. שֶׁפַּצּוּעַ דַּכָּא חוֹזֵר. שֶׁבִּכְרוּת שָׁפְכָה אֵינוֹ חוֹזֵר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. מֵבִיא נֵימוֹלִין וּמֹשְׁכִין וְקוֹצֵץ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומנשכין וקוצץ. כדאמ' בבלי שם שפינן בתרבא ומייתי שומשנא ומנכתינן ליה הנמלה נושך ונדבק ראשו בנקב ופסקינן לרישי' להיות סתומה והבשר הולך ומתחבר:
מביא נימולין. נמלין:
כיצד הוא עושה. לסתום הנקב:
תני כו'. וכן הוא ברייתא בספרי ופליג אדלעיל דקאמר בכרות שפכה חוזר להכשירו:
וזהו כו'. בבלי ע''ו:
אלא הלכות רופאין. שזה אפשר ברפואה:
בעטרה העליונה. דצריך שישתייר מלא חוט לצד גופו אבל אם נחתכ' לצד גופו ונשתייר מלא החוט מן העטרה בצדה כלפי קרקע וזהו עטרה תחתונה פסול וכן קאמר בבלי שם:
בעטרה תחתונה. אפילו התחתונה:
תמן אמרי. בבבל:
העשויה כמרזב. שנחקק כסילון ויש לו דפנות מב הצדדין והחקק באמצע כמין צינור:
כקולמוס. כחיתוך קולמוס שמחתכין את חודו באלכסון וכמר זוטרא שם:
כקולמוס הפוך. מחודד לצד הגוף דשליט ביה אוירא:
מבפנים. כדמפרש ואזיל:
מן העטרה ולפנים. למעלה מן העטרה:
ניקב. מבפנים ה''ז פסול ומשום סיפא נקט לה:
שופך. שותת ואינו מוליד:
תַּמָּן תַּנִּינָן סָפֵק בֶּן תֵּשַׁע לָרִאשׁוֹן סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. יוֹצִיא וְהַוְולָד כָּשֵׁר וְחַייָבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. תַּנֵּי. הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְהַשֵּׁינִי מַמְזֵר בְּסָפֵק. רִבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵין מַמְזֵר בְּסָפֵק. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בִּסְפֵק כּוּתִים וּבִסְפֵק חַלָּלִים. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. עשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁמוֹנֶה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר תִּשְׁעָה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. לעיל פרק החולץ סוף הלכה ב' גרסינן נמי להאי סוגיא ושם פירשתי:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי לִעֶזֶר דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּתִיב לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל י֨י. בְּקָהָל בָּרוּר אֵינוֹ בָא. בָּא הוּא בִקְהַל סָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' ירמיה כו'. דפליג דאפי' ודאן בספקן מותר דכתיב לא יבא ממזר בקהל בקהל ברור אסור אבל בספקן מותר ובבבלי עשרה יוחסין שם מסיק דמן התורה מותר אלא דרבנן אסרו משום מעלה עשו ביוחסין:
הלכה כרבי לעזר דברי חכמים. כרבי אליעזר דאמר שם אליבא דחכמים דמתירין לבא זה בזה וקאמר רבי אלעזר דודאן בודאן מותר וודאן בספקן אסור והלכה כמותו:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה מַמְזֵר לֹא יִשָּׂא מַמְזֶרֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי אִימִּי תַּנֵּי רִבִּי יַעֲקֹב גֶּבַּלָּיָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה מַמְזֵר לֹא יִשָּׂא מַמְזֶרֶת 47b כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּלּוּ מַמְזֵירִין מִן הָעוֹלָם. וְדִכְוָותָהּ עֲמּוֹנִי לֹא יִשָּׁא עֲמּוֹנִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל דְּרַבָּנִין נִצְרְכָה. דְּאִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוּדָה גֵּירִין פְּסוּלִין קְהַל י֨י אִינּוּן. לִישָּׂא עֲמּוֹנִית אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁהוּא קְהַל י֨י אֶצְלָהּ. לִישָּׂא מִצְרִית אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁהוּא קְהַל י֨י אֶצְלָהּ. אָמַר רִבִי מַתַּנְיָה. מְשַׁחְרְרִין לוֹ שִׁפְחָה. וְדִכְוָותָהּ מִצְרִי לֹא יִשָּׂא מִצְרִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. תַּנֵּי רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמָר רִבִּי יוּדָה. בִּנְיָמִין גֵּר מִצְרִי הָיָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר. אֲנִי גֵּר מִצְרִי נָשׂוּי לְגִיּוֹרֶת מִצְרִית. בְּנִי בֶן גֵּר מִצְרִי וַאֲנִי מַשִּׂיאוֹ לְגִיּוֹרֶת מִצְרִית. נִמְצָא בֶּן בְּנִי כָשֵׁר לָבוֹא בְקָהָל. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא בְנִי. אֶלָּא אַף אַתָּה הַשִּׂיאוֹ לְבַת גִּיּוֹרֶת מִצְרִית כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת מִיכָּן וּשְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת מִיכָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
לבת גיורת מצרית. דהיא שניה ואז בן בנו כשר. ובבלי ע''ח גריס דהוא אומר בעצמו אשיא לבני מצרית שניה ועל כל פנים שמע מיניה מזה דמצרי ראשון נושא למצרית ראשונה לרבי יודה דאמר הא:
ואני משיאו לגיור' מצרית. ראשונה דהי' סבור דבתרי' דידיה שדינן ליה ויהא בן בנו כשר דהוי שלישי:
אני גר מצרי. ראשון נשוי למצרית ראשונה:
נישמעינה. לזה מן הדא דתני כו':
ודכוותה כו'. לשון בעיא היא אם לרבי יודה מצרי לא ישא מצרית דפסולי קהל הן:
וקאמר רבי מתניה. דאפי' תימא ר' יודה דמשחרר לו שפחה כלומר דנושא שפחה ואם אח''כ משחררין אותה יש תקנה לולד כדאמרינן סוף פרק האומר גבי ממזר:
לישא מצרית. נמי אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה דהוא גר הוה. א''נ דמפרשינן דאין יסבור ר''י גרים פסולין כו' דאי אמרינן דסובר ר''י אפילו גרים פסולין קהל ה' הן ולאו קהל ממש דהא אסורין לבא בקהל אלא לו' דאסורין הן ג''כ בפסולי קהל כמו שאר הפסולין דאסורין לבא זה בזה אליבא דרבי יודה א''כ גר עמוני אין לו תקנה אלא ודאי דרבנן היא:
לישא עמונית. הא אמרת אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו גרסינן שהרי היא מותרת בקהל:
גרים פסולין. כמו גרים גרידי דקהל ה' נמי הן איקרו וא''כ גר עמוני אין לו תקנה:
דאין יסבור ר' יודה. כלומר דאי לר' יודה דהוא סבר בעשרה יוחסין דף ע''ג דקהל גרים איקרי קהל:
על דרבנן נצרכה. כלומר דלא אתיא אלא אליבא דרבנן דס''ל קהל גרים לא איקרי קהל ואם לא ישא עמונית עדיין יש לו תקנה בגיורת:
ודכוות'. סתמא דהש''ס קאמר לה דכן נמי עמוני לא ישא עמונית משום דעמונית מותרת לבא בקהל ועמוני אסור וכדמפרש ואזיל:
כדי שיתכלו. שיכלו הממזרין ולא ירבו דהא אפשר שיטהרו כגון ממזר לישא שפחה וממזרת לעבד:
נישמעינה כו'. ופשיט לה מן דתני רבי יעקב גבליא כו' בהדיא דלדברי ר''י ממזר אסור בממזרת:
ע''ד דרבי יודה כו'. בעיא היא לרבי יודה דאוסר פסולי קהל לבא זה בזה אם נימא לדידי' אפי ממזר אסור בממזרת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source