דִּלֹמָה. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רוֹבָה וְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא הֲוֹון יְתִיבִין. רָהַט רִבִּי יוֹחָנָן וְלָחַשׁ לֵיהּ בְּאוּדְנָא דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה רוֹבָה. פְּצוּעַ דַּכָּא כֹהֵן מַהוּ שֶׁיִּשָּׂא בַת גֵּרִים. אָמַר לֵיהּ. מַה אָמַר לָךְ. אָמַר לֵיהּ. מִילָּה דְנַגָּר בַּר נַגָּרִין לֹא מְפָרֵיק לֵיהּ. לֹא אָמַר לִי גִּיּוֹרֶת שֶׁהִיא כְזוֹנָה אֶצְלוֹ. וְלֹא בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא כְחַלָּלָה. לֹא אָמַר לִי אֶלָּא בַת גֵּרִים. וּבַת גֵּרִים לֹא כְיִשְׂרָאֵל הִיא. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני הש''ס אליבא דרבי יוחנן דקא מיבעיא ליה דפתר לה כר' יודא דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר. והיינו דס''ל דטעמא דר' יודא משום דכתיב מזרע ישראל עד שיהא אבי' מישראל כדדריש בעשרה יוחסין ולא דתהוי ממש כחללה אלא דוקא לינשא לכהונה וזהו לכהן ברור אבל זה דהוי פצוע דכא אפשר דמותר בה הואיל ולא הויא ממש כחללה ולפיכך קא מיבעיא לי' לר' יוחנן:
ובת גרים לא כישראל היא. בתמיה דודאי אסור בה כבת ישראל ומ''ט נסתפק בזה:
לא אמר לי אלא בת גרים. ולפיכך אני תמה דלא אמר אלא בת גרים ומ''ש דבת גרים קא מיבעיא ליה יותר מבת ישראל:
ולא בת ישראל. וזה נמי לא מיבעיא ליה בבת ישראל דודאי אסור שהיא כחללה אצלו כלומר דמתחללת בביאתו שהרי אסור לבא בקהל ואסור לקיימה:
מילה דנגר כו' לא מפריק ליה. לא ידע לפרשה ואיני יודע כוונתו:
לא אמר כו'. דגיור' לא קא מיבעיא ליה שהיא אסורה מדלא אמר אלא בת גרים ש''מ דפשיטא ליה דאסור בגיורת שהיא כזונה ואסורה לכהן ואפי' הוא פצו' דכא דס''ל בקדושתיה קאי:
דלמה. מעשה היה רבי יהושע רבה כו' ורץ רבי יוחנן והלחיש באזן רבי יהושע רבה בעיא זו:
א''ל. רבי יודן נשיאה מאי אמר לך:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מַתנִיתָא דְלָא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אַרְבָּעָה קְהִילּוֹת אִינּוּן קָהָל. קְהַל כֹּהֲנִים. קְהַל לְוִיִים. קְהַל יִשְׂרָאֵל. קְהַל גֵּרִים. 48a מֵתִיבִין דְּרִבִּי יוּדָה. וְהָֽכְתִיב לא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא פְּסוּל גּוּף אִינּוּן. וְהָֽכְתִיב בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּֽלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם. בַּעֲשֵׂה אִינּוּן. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. שְׁלֹשָׁה קְהִילּוֹת אִינּוּן. קְהַל כֹּהֲנִים. קְהַל לְוִיִים. קְהַל יִשְׂרָאֵל. לא יָבֹא. לא יָבֹא. לא יָבֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. דקתני פצוע דכא מותר בגיור' דלא כר''י דאמר קהל גרים איקרי קהל:
דר' יודה כו'. טעמיה מפרש דסבר ד' קהל כתיבי לרבות קהל גרים נמי:
מתיבין לר''י והכתיב נמי לא יבא פצוע וגו'. ומ''ט לא חשיב האי קהל:
ומשני פסול גוף אינון. ולא קחשיב להו בהדי פסול משפחה:
בעשה אינון. ולא קחשיב להו בהדי אינך קהל דלאוין:
דרבנן אמרין. טעמייהו דרבנן ג' כו' דלא חשיבי אלא הני ג' קהלי דכתיב בהו לא יבא. וכל זה איתא נמי בעשרה יוחסין וע''ש במראה:
כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל גְּרוּשָׁה וְהוֹלִיד בַּת וּבַת בַּת מַהוּ. רִבִּי חֲנָניָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. כְּשֵׁירָה. וְחַד אָמַר. פְּסוּלָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר כְּשֵׁירָה לְמָאן דְּאָמַר פְּסוּלָה. בַּת חָלָל זָכָר אֵינָהּ חֲלָלָה מִכְּהוּנָּה. אֵינָהּ מִיִּשְׂרָאֵל. מָה אַתְּ פּוֹסְלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אינה מישראל. בתמי' הרי מישראל נולדה וכשירה היא כדקתני התם ומפני מה את פוסלה:
אינה חללה מכהונה. הא אינה נולדה מחלל כהן:
מתיב מ''ד כו' בת חלל זכר. רישא דמתני' דהתם נקט וקאמר דוקא דמחלל זכר נולדה אבל ישראל שבא על חללה קתני התם דכשירה לכהונה וכדאמרן והשתא מסיק להקושיא:
כשירה. דס''ל דדוקא בת חלל זכר פסולה לכהונה שנולדה מחלל זכר אבל לא זו שנולדה מחללה נקבה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות כדאמרינן בעשרה יוחסין. וכן גרסינן להאי פלוגתא שם:
ובת בת. ואותה בת הולידה בת מישראל מהו שתהא כשרה לכהונה:
כהן שבא על גרושה והוליד בת. והויא חללה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֶׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְּמִשְׁפָּחָה אַחַת בְרוֹדוֹס שֶׁהָיוּ קוֹרִין עָלֶיהָ עִרְעֵר וְשָּׁלַח רִבִּי אֶת רִבִּי רוֹמָנוּס לְבוֹדְקָהּ. וּבָדַק וּמָצָא שֶׁנִּתְגַּייְרָה זְקֵינָתָהּ פָּחוֹת מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. וְהִכְשִׁירָהּ לִכְהוּנָּה. רַב הוֹשַׁעְיָא אָמַר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִכְשִׁירָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא הָכָא. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָוה רִבִּי יוּדָן מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רַב. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְולַד בּוֹגֶרֶת כָּשֵׁר. שֶׁהִיא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח וְלֹא בוֹגֶרֶת. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. 48b וְדִכְוָותָהּ כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה וְלֹא גִיּוֹרֶת. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. הָתִיב רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲרֵי שֵׁינִי לְמִצְרִי הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. חָזַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְאָמַר. לֹא דוֹמֶה עֲשֵׂה בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים. עֲשֵׂה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּכֹּל. וַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים אָסוּר בַּכֹּהֲנִים וּמוּתָּר בִּלְוִיִים וּבְיִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
ור' זעירא פליג דד''ה היא הכא. דאפי' לרבנן כשירה הולד שנולדה מהגיורת כדמפרש ואזיל:
מעשה כו'. כל הסוגיא איתא נמי ביכורים פ' א' הלכה א' ולקמן בעשרה יוחסין:
ברודוס. ושם גריס בדרום:
והכשירה לכהונה. וכן הוא בבלי דף ס':
כר''ש הכשירה. דס''ל שם גיורת פחות' מבת ג' כשירה לכהונה:
ולד בוגרת כשר. מפני שבא מאיסורי עשה כדמסיק ולא מלאו:
ודכוותה. הכא דרשינן מעמיו יקח אשה ולא גיורת גרסי' ואיסור עשה הוא:
הרי שני למצרי. הנולד ממצרי ראשון ואיסור עשה הוא והולד אסור:
לא דומה כו'. דהתם עשה השוה בכל הוא ואנן בעשה דכהנים קאמרינן דולד עשה מותר:
משנה: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם אֲבָל נְקֵיבוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת מִיָּד. מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹּשָׁה דוֹרוֹת אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵיבוֹת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן קַל וְחוֹמֶר הַדְּבָרִים וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִיסּוּר עוֹלָם הִתִּיר אֶת הַנְּקֵיבוֹת מִיָּד. מָקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵיבוֹת מִיָּד. אָֽמְרוּ לוֹ אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל וְאִם לַדִּין יֵשּׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם לֹא כִי הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. מַמְזֵירִין וּנְתִינִין אֲסוּרִים וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵיבוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אם הלכה. שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומ' נקבל ממך:
ואם לדין. שאתה דן ק''ו מעצמך יש להשיב ובגמ' מפרש מה היה להם להשיב:
לא כי. בבבלי מפרש אפי' אני דן בעצמי אין לכם תשובה ומ''מ הלכה אני אומר כך מקובל אני מרבותיי:
נתינים. גבעוני' שנתגיירו בערמה בימי יהושע ונתנם לעבדים לחוטבי עצים ושואבי מים:
הלכה: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִין כול'. עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית. מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. וְדִכְוָותָהּ אֲדוֹמִי וְלֹא אֲדוֹמִית. מִצְרִי וְלֹא מִצְרִית. כְּתִיב עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. הָיָה לָהֶם לַנָּשִׁים לְקַדֵּם. כְּתִיב אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ וַאֲשֶׁר יָעַץ. מִי דַרְכּוֹ לִשְׂכוֹר. הָאִישׁ וְלֹא הָאִשָּׁה. מִי דַרְכּוֹ לְיָעֵץ. הָאִישׁ וְלֹא הָאִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
ודכוותה. נימא נמי אדומי כו'. ומשני כתיב על דבר אשר לא קדמו כלומר דשאני הכא דמפרש טעמא דקרא על דבר אשר לא קדמו דרכו של איש לקד' ואין דרכה של אשה לקדם:
היה להם לנשים לקדם. לקראת נשים:
ומשני כתיב אשר שכר כו' ואין דרכה של אשה לשכור. ובבבלי מתרץ לה כל כבודה בת מלך פנימה:
גמ' עמוני. כתיב ודרשינן ולא עמונית:
כְּתִיב וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב מִן שִׁלְחֹ אוֹתָם חוּשִׁים וְאֶת בַּעֲרָה נָשָׁיו. שַׁחֲרַיִם זֶה בּוֹעַז שֶׁהָיָה מְשׁוּחְרָר מִן הָעֲוֹנוֹת. הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב שֶׁנָּשָׂא אֶת רוּת הַמּוֹאָבִיָּה. מִן שִׁלְחֹ אוֹתָם שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁלִּיהוּדָה. דִּכְתִיב בֵּיהּ וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו וגו'. חוּשִׁים וְאֶת בַּעֲרָה נָשָׁיו. וְכִי יֵשׁ לָךְ אָדָם שָׁהוּא מוֹלִיד אֶת נָשָׁיו. אֶלָּא שֶׁחָשׁ כְּנָמֵר וּבִיאֵר אֶת הָהֲלָכָה. וַיּוֹלֶד מִן חוֹדֶשּׁ אִשְׁתּוֹ. לֹא צוֹרְכָה דִלֹא וַיּוֹלֶד מִן בַּעֲרָה נָשָׁיו. אֶלָּא עַל יָדֶיהָ נִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה. עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית. מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית.
Pnei Moshe (non traduit)
שהיה משוחרר מן העונות. שהיה צדיק וגבר על יצרו:
שחש. עצמו כנמר בזריזות:
וביאר את ההלכה. נוטריקון חושים ובערא לשון ביאר והוליד לשין לימד שהוליד ולימד ההלכה עמוני כו':
לא צורכה דלא ויולד מן כו'. לא היה צריך לכתוב אלא כן ויולד מן נשיו:
דלא. הוא לשון אלא בש''ס הזה דפשוטו של מקרא משמע דחושים ובערא נשיו היו:
אלא ע''י נתחדשה כו'. ולהכי קאמר מן שע''י נתחדשה:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר. יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אוֹמֵר. יִשְׁמְעֵאלִי הָיָה. וְאַתְּ אוֹמֵר יִשְׂרְאֵלִי. אֶלָּא שֶׁנִּכְנַס לְבֵית דִּינוֹ שֶׁלִּישַׁעְיָה וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּֽשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. וְנִתְגַּייֵר. וְנָתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. יִשְׂרְאֵלִי הָיָה. וְאַתְּ אוֹמֵר יִשְׁמְעֵאלִי. אֶלָּא שֶׁחָגַר מָתְנָיו כְּיִשְׁמְעֵאלִי וְנָעַץ אֶת הַחֶרֶב בְּבֵית דִּין. אוֹ נַהֲרוֹג אוֹ נֶהָרֵג אוֹ נְקַייֵם דִּבְרֵי רִבִּי. כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל הֲלָכָה זוֹ בְּחֶרֶב זוֹ אֲנִי הוֹרְגוֹ. עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית. מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה. וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאָבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. זוֹ הִיא שֶׁשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב תְּחִילָּה. אֲחוֹרֵי אָמַר לָהּ. וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ. אָמַר לָהּ. אִילּוּ בָאָת אֶצְלֵנוּ מֵאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם לֹא הַיִינוּ מְקַבְּלִים אוֹתָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
כתוב א' אומר הישראלי. בשמואל. וכתוב כו' בד''ה א' ב' ופליגי בזה דרשב''נ דריש דישמעאלי היה ושם ישראלי לדרשא ע''ש שנתגייר:
לב''ד של ישי גרסינן. דהא אביגיל בת ישי היתה ואמר ג''כ להאי קרא פנו אלי וגומר כלומר שהיה דורש ג''כ ענין זה שיפנו כל אפסי ארץ לה':
ורבנן אמרו. דמפקי שם ישמעאלי לדרשה:
או נקיים דברי רבי. שמואל הרמתי וכן הוא בבבלי פירקין:
אני אין לי אלא משנה. ברייתא דלקמיה כלומר דיהיב טעמא דלא דריש לה כרבנן שחגר מתניו כו' דאין לי אלא כברייתא זו דשמעינן שכבר נתחדשה הלכה זו בימי בועז ולא היה צריך יתר הישמעאלי לחגור חרבו על זה:
משדה מואב תחילה. דאז נתחדשה הלכה שיהו מקבלין נקבות משדה מואב וזו שבה תחלה והשבה וגו' קרא יתירא דריש:
אחורי. ראי' אחריתי שאמר לה ותעזבי וגו' שמעצמך עשית שעדיין לא ידעת שמקבלין אותך דעכשיו נתחדשה הלכה. א''נ אחורי אמרי לה כמו אית דאמרי לה מהאי קרא דרשינן ועיקר:
מאתמול שלשום. אל עם אשר לא ידעת מאתמול שלשום קדריש:
לא היינו מקבלין אותך. דעדיין לא נתחדשה הלכה אלא היום ועכ''פ ש''מ דבב''ד של בועז כבר נתחדשה ההלכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source