שָּׁאֲלוּ אֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דּוֹר אַחַד עָשָׂר שֶׁבְּמַמְזֵר מַהוּ. אָמַר לָהֶן. הָבִיאוּ לִי דוֹר שְׁלִישִׁי וַאֲנִי מְטָהֲרוֹ. וּמַה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּלָא הֲוָה אַתְייָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי חֲנִינָה. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אַחַת לְשִׁשִּׁים וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה הַקָּדוֹשּׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא דֶבֶר בָּעוֹלָם וּמְכַלֵּה מַמְזֵירֵיהֶן וְנוֹטֵל אֶת הַכְּשֵׁירִין עִמָּהֶן שֶׁלֹּא לְפַרְסֵם אֶת חַטָּאֵיהֶן. וְאַייְתִינָהּ כַּיי דָמַר רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעוֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי י֨י. שֶׁלֹּא לְפַרְסֵם אֶת הַחַטָּאִים. וּמַה טַעַם. וְגַם הוּא חָכָם וַיָּבֵא רָע. לֹא מִסְתַּבְּרָה דְּלֹא אֶלָּא זֶהוּ וַיָּבֵא טוֹב. אֶלָּא לְלַמְּדָךְ שֶׁאֲפִילוּ רָעָה שֶׁמֵּבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם בְּחָכְמָה הוּא מֵבִיאָהּ. וְאֶת דְּבָרָו לֹא הֵסִיר. כָּל כָּךְ לָמָּה. וְקָם עַל בֵּית מְרֵיעִים וְעַל עֶזְרַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן. וְאַתְייָא כְּהַהִיא דָמַר רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעוֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי י֨י. שֶׁלֹּא לְפַרְסֵם אֶת הַחַטָּאִים. רַב הוּנָא אָמַר. אֵין מַמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי זְעִירָא כַד סְלַק לְהָכָא שְׁמַע קָלִין קַרְייָן. מַמְזֵירָא וּמַמְזֵרְתָא. אָמַר לוֹן. מַהוּ כֵן. הָא אֲזִילָא הַהִיא דְּרַב הוּנָא. דְּרַב הוּנָא אָמַר. אֵין מַמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. עִמָּךְ הָיִיתִי כַד אָמַר רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין מַמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפוּרְסָם. הָא אִם הָיָה מְפוּרְסָם חַי הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
עמך הייתי. שגם אני באותו מעמד הייתי כדאמר רב הונא זה אלא שסיים בדבריו דדוקא כשאינו מפורסם ומה את מתמה:
מהו כן הא אזלא כו'. זהו שאני שומע לקרות ממזר דלא כרב הונא:
ואת דברו לא הסיר. סיפיה דהאי קרא ודריש דבריו מלשון דבר וכ''כ למה וקם וגו' כדי להכרית הממזרים:
לא מסתברא דלא כו'. כלומר הכי הוי צריך למימר ויבא טוב דלא מסתבר לומר תאר החכמה אצל הרעה:
אלא ללמדך כו'. כלו' דבסילוק ממזרים איירי שאף שמביא דבר לעולם בחכמה הוא מביאו שנוטל הכשרים עמהן שלא לפרסמן:
דלא הוה. דלא חיי וכדמסיק:
שלא לפרסם את החטאים. וכן הוא בבלי סוטה פרק ואלו נאמרין ואע''ג דעולה באה ג''כ על חטא שבאה על הרהור הלב מ''מ אין כ''כ גנות כחטא שיש בו מעשה:
וגם הוא חכם ויבא רע. כתיב בישעיה ל''א:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֶׁם רִבִּי יֹאשַׁיָּא. דּוֹר אַחַד עָשָׂר שֶׁבְּמַמְזֵר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כָּשֵׁר. וְלֹא דָרַשׁ עֲשִׂירִי. תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. דּוֹר אַחַד עָשָׂר שֶׁבְּמַמְזֵר זְכָרִים אֲסוּרִין נְקֵיבוֹת מוּתָּרוֹת. אַף הָכָא זְכָרִים אֲסוּרִין נְקֵיבוֹת מוּתָּרוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי מֵאִיר. כְּמַה דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. גְּזֵירָה שָׁוָה בְּמָקוֹם שֶׁכָּתוּב. כֵּן רִבִּי [] בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. גְּזֵירָה שָּׁוָה בְּמָקוֹם שֶׁכָּתוּב. מַה לְהַלָּן זְכָרִים אֲסוּרִין נְקֵיבוֹת מוּתָּרוֹת. אַף הָכָא זְכָרִים אֲסוּרִין וּנְקֵיבוֹת מוּתָּרוֹת. 49b מֵעַתָּה אֲפִילוּ מִיָּד. בִּלְבַד מֵעֲשִׂירִי וּלְמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
כר' שמעון. לר''ש שמענו דס''ל דכשר כדמפרש ואזיל:
ולא דריש עשירי. בניחותא כלומר דלא ס''ל ג''ש דעשירי ממזר מעמוני כדפי' רש''י ז''ל דתנא בספרי דבי רב נאמר כאן עשירי ונאמר בממזר עשירי מה להלן איסור עולם אף בממזר איסור עולם ור''ש לית ליה האי ג''ש. א''נ י''ל כר''ש לדברי ר''ש דמדייק בני' ולא בנות וכן נמי דור אחד עשר שבממזר כשר לדידי' דדייק עשירי והג''ש לית ליה:
תני ר''א בר''ש. דפליג דלא מכשר אלא נקבות לאחר עשרה דורית וכר''ל בבבלי שם. וה''ג מה להלן זכרים אסורין ונקבות מותרות אף הכא כו':
כר''מ. דס''ל ג''ש במקום שכתוב כלומר ממקום שכתוב שם כדאמר לקמן פ' נושאין הלכה א' וילפינן ממנה דהכל נילף ממנה וזהו כמ''ד דון מינה ומינה בבבלי:
כן רבי אליעזר בר''ש אומר ג''ש כו'. דהא דממזר אסור איסור עולם ילפינן מעמוני וילפינן נמי מה להלן זכרים כו':
מעתה אפי' מיד. יהו הנקבות מותרות:
ומשני מעשירי ולמעלן. דוקא דזה לבד ילפינן מעמוני דהא עד עשירי לא איצטריך לן למילף מג''ש:
רִּבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף לְעָתִיד לָבוֹא אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקַק אֶלָּא לְשִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי. מֵאי טַעֲמָא. וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אוֹתָם כול'. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. כְּאָדָם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה בְּכוֹס נָקִי. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. בְּגִין דַּאֲנָן לְוִיִים נַפְסִיד. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַף לְעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמָּהֶן צְדָקָה. וּמַה טַעֲֲמָא. וְהָיוּ לַי֨י מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
עושה עמהן צדקה. דאין זה הפסד אלא צדקה הקב''ה עושה עמהן דאין השכינה שורה אלא על משפחה המיוחסת. א''נ דר''ח פליג דקאמר אף עמהן עושה צדקה שלא לפרסמן וכדדריש בבלי עשרה יוחסין מאי מגישי מנחה בצדקה צדקה עושה הקדוש ברוך הוא עם ישראל משפחה שנטמעה נטמעה וכדרבי יוחנן לקמיה:
נפסיד. בתמיה שיהו הממזרים שלהן מתפרסמין:
כאדם שהוא שותה בכוס נקי. מזקק ומצרף אותו להיות נקי:
אין הקב''ה נזקק. לפרסם אלא לשבטו של לוי:
אף לעתיד. כי היכי דהשתא אין הקב''ה מפרסם הממזרים:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּשְׁתַּקֵּעַ בָּהּ פְּסוּל אֵין מְדַקְדְּקִין אַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָֽיְתָה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵן וְרִיחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. וְעוֹד אֲחֶרֶת הָֽיְתָה שָׁם וְקָֽרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא בִיקְּשׁוּ חֲכָמִים לְפַרְסְמָן. אֲבָל חֲכָמִים מוֹסְרִין אוֹתָן לִבְנֵיהֶן וּלְתַלְמִידֵיהֶן פַּעֲמַיִים בַּשָּׁבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָעֲבוֹדָה שֶׁאיני מַכִּירָן וְנִשְׁתַּקְּעוּ בָהֶן גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים עֲבָדִים הָיוּ לוֹ לְפַשְׁחוּר בֶּן אִמֵּר הַכֹּהֵן וְכוּלָּן נִשְׁתַּקְּעוּ בִכְהוּנָּה גְדוֹלָה. הֵן הֵן עַזֵּי פָנִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. עִיקַּר טִירוֹנִייָא שֶׁבָּהֶן וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עַייָרוֹת נִשְׁתַּקְּעוּ בַּכּוּתִיים בִּימֵי הַשְּׁמָד. אָֽמְרִין הָדָא עִירוֹ דְמוֹשְׁהָן מִינֵּיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא עירו דמושהן. עיר הנקראת מישא בבבלי גם היא מינייהו:
עיקר טרונייא. היחוס והשבח שלהן הן עזותן ובני מריבה מדכתיב ועמך כמריבי כהן:
לפשחור בן אמר. בימי ירמי' הי' וכולן נשתקעו בכהונה גרסינן שמתוך שהיו אוכלין בתרומה מחמת עבדי כהנים היו מחזיקין עצמן ככהני' ונשאו בנות כהונה ונטמעו:
ה''ג העבודה שאני מכירן ומה נעשה ונשתקעו בהן גדולי הדור וכן בעשרה יוחסין:
אבל כו'. וכן הוא שם ועיין כל זה שם ומ''ש שם ובסוף פ''ג דקידושין:
מתניתין אמרה כן. דלא רצו חכמים לפרסמן:
משנה: סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר טוּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר לֹא יַחֲלוֹץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְסָרִיס. אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא אֲבָל לֹא נִישָּׂא. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַייָבִין עָלָיו סְקִילָה כַּזָּכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' סריס חמה כהן כו' מאכילה בתרומה. בבבלי דף פ''א מתרץ לה דאע''ג דכשר לבא בקהל איצטריך למיתני דמהו דתימא מוליד מאכיל דדייקינן ויליד ביתו הם יאכלו הראוי להוליד מאכיל שאינו מוליד אינו מאכיל קמ''ל:
אנדרוגינס כהן כו'. ובבבלי משמע דהל' כר' יוסי דברייתא דאנדרוגינס בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה הילכך אינו מאכיל בתרומה וכן פסק הרמב''ם ז''ל פ''ז מהל' תרומות הלכה י''ד דאין מאכיל לנשיו:
לא יחלוץ. אם יש אח אחר:
אנדרוגינס נושא אבל לא נישא. מפני שהוא כזכר והשוכב עמו הוי כבא על הזכר בין במקום זכרות שלו בין במקום נקבות שלו:
כזכר. דוקא במקום זכרות שלו ולא בנקבות שלו וכדמפרש בגמ':
בעלה פסלה. שהואיל והיא פטורה מן היבום אסורה משום אשת אח שלא במקום מצוה:
וכן איילונית. כדאמרינן בפ''ק:
מתני' הסריס. סריס חמה דדומיא דאיילונית קתני דבידי שמים וסתמא כר''ע דלא חולץ ולא מייבם ולא חולצין ומייבמין לאשתו:
לקיים דברי ר''ע. עדות זו שהעיד ר''י בן בתירא לקיים דברי ר''ע העיד:
סריס חמה. ממעי אמו נולד כך כדמפרש בגמרא כל שלא ראתו החמה בכושר כו':
סריס אדם. שנסתרס לאחר שנולד:
ואין לי לפרש. איני יודע לפרשה איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור:
והסריס כו'. ויש סריס לא חולץ כו' דכתיב ולא ימחה פרט לזה ששמו מחוי:
מתני' שמעתי שהסריס. יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֶחָד סְרִיס אָדָם וְאֶחָד סְרִיס חַמָּה אֵינוֹ לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ. לֹא מְייַבֵּם וְלֹא מְייַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ. דּוּ מַתְנִיתָא. הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ לֹא פְסָלָהּ. בְּעָלָהּ פְּסָלָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת. אַנְדְּרוֹגִינֹס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ לֹא פְסָלָהּ. בְּעָלָהּ פְּסָלָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת. וְכֵן אַייְלוֹנִית שֶׁחָֽלְצוּ לָהּ אַחִין לֹא פְסָלוּהָ. בְּעָלוּהָ פְּסָלוּהָ מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
זו דברי ר''א כו'. במתניתין:
דו מתניתא. דמתני' הכי משמע דקתני סתמא הסריס כו' וא' סריס אדם וא' סריס חמה במשמע. אבל בבבלי מוקי לה כרבי עקיבא דדומיא דאיילונית קתני וכדפרישית במשנה:
אנדרוגינס. בתוספת' סוף פ''ב דמכילתין קתני דלא חולץ ולא מייבם ולפיכך בעלה פסלה שעומדת עליו באיסור אשת אח וכן פסק הרמב''ם ז''ל ריש פ''ו מהלכת יבום דאנדרוגינס אין לו זיקה כלל:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אִינִיָּא. לֹא אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא לְעוֹנְשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
מחלפ' שיטתי' דר''א. קשיא דידיה אדידי'. וחסר כאן וצריך לגרוס הכא מקודם המתני' דנידה סוף פ''ה וכדפריך בבלי שם דתנן בן כ' ולא הביא ב' שערות יביא ראיה שהוא בן כ' והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם. כלומר שנולדו בו סימני סריס חמה כדאמר התם דברי ב''ה כו' וקאמר שם ר''א הזכר כדברי ב''ה אלמא לר''א סריס חמה לא חליץ:
תמן. במתניתין דהכא וכן דרך הש''ס הזה לנקוט בלישניה כמו שהוא גורס במקום אחר דשייך לשון תמן:
ואת אומר הכין. בתמיה כדפרישית דקאמר במתניתין דנידה דלא חליץ:
אלא לעונשין. הא דאמר התם הזכר כדברי ב''ה לאו אהא דאמרי לא חולץ אלא לאשמועינן דעד עשרים מחשבינן ליה לקטן אם לא הביא ומכאן ואילך גדול הוא אלא שהוא סריס וחייב בעונשין שבתורה. וכן משני רבי אלעזר התם:
הלכה: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי כול'. הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ כול'. וְכֵן אַייְלוֹנִית שֶׁחָֽלְצוּ כול'. אֵי זֶהוּ סְרִיס חָמָּה. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁלֹּא רָאָתוֹ הַחַמָּה בְכוֹשֶׁר אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת. הוֹשִׁיט יָדוֹ וְסִירְסוֹ מִבִּפְנִים. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר לָבוֹא בַקָּהָל וְאֵינוֹ לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְייַבֵּם. נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי סְרִיס אָדָם וְחוּמְרֵי סְרִיס חַמָּה בַּמַחֲלוֹקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
הושיט ידו. למעי אשה וסירסו מבפנים קודם שיצא לאויר העולם:
ד''ה אסור כו'. דהרי סריס אדם הוא ומיקרי נמי סריס חמה דהרי לקוי ממעי אמו הוא וכדמפרש ואזיל:
נותנין כו' במחלוקת. כלומר לפי המחלוקת דר''א ור''ע למר סריס אדם גרע לענין חליצה ולמר סריס חמה גרע ובזה נותנין עליו חומרי שניהן ולד''ה לא חולץ ולא מייבם:
גמ' איזהו סריס חמה כו' אפילו שעה אחת. שלקה ממעי אמו ובבבלי דף פ' מפורש סימניו:
משנה: הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְייַבֵּם וְכֵן אַיילוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייָבֶּמֶת. הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ לֹא פְסָלָהּ בְּעָלָהּ פְּסָלָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת. וְכֵן אַייְלוֹנִית שֶׁחָֽלְצוּ לָהּ אַחִין לֹא פְסָלוּהָ. בְּעָלוּהָ פְּסָלוּהָ מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' סריס חמה כהן כו' מאכילה בתרומה. בבבלי דף פ''א מתרץ לה דאע''ג דכשר לבא בקהל איצטריך למיתני דמהו דתימא מוליד מאכיל דדייקינן ויליד ביתו הם יאכלו הראוי להוליד מאכיל שאינו מוליד אינו מאכיל קמ''ל:
אנדרוגינס כהן כו'. ובבבלי משמע דהל' כר' יוסי דברייתא דאנדרוגינס בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה הילכך אינו מאכיל בתרומה וכן פסק הרמב''ם ז''ל פ''ז מהל' תרומות הלכה י''ד דאין מאכיל לנשיו:
לא יחלוץ. אם יש אח אחר:
אנדרוגינס נושא אבל לא נישא. מפני שהוא כזכר והשוכב עמו הוי כבא על הזכר בין במקום זכרות שלו בין במקום נקבות שלו:
כזכר. דוקא במקום זכרות שלו ולא בנקבות שלו וכדמפרש בגמ':
בעלה פסלה. שהואיל והיא פטורה מן היבום אסורה משום אשת אח שלא במקום מצוה:
וכן איילונית. כדאמרינן בפ''ק:
מתני' הסריס. סריס חמה דדומיא דאיילונית קתני דבידי שמים וסתמא כר''ע דלא חולץ ולא מייבם ולא חולצין ומייבמין לאשתו:
לקיים דברי ר''ע. עדות זו שהעיד ר''י בן בתירא לקיים דברי ר''ע העיד:
סריס חמה. ממעי אמו נולד כך כדמפרש בגמרא כל שלא ראתו החמה בכושר כו':
סריס אדם. שנסתרס לאחר שנולד:
ואין לי לפרש. איני יודע לפרשה איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור:
והסריס כו'. ויש סריס לא חולץ כו' דכתיב ולא ימחה פרט לזה ששמו מחוי:
מתני' שמעתי שהסריס. יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו:
משנה: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָּׁמַעְתִּי שָׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין אֶת אִשְׁתּוֹ וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין אֵת אִשְׁתּוֹ וְאֵין לִי לְפָרֵשּׁ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אֲפָרֵשׁ סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין אֶת אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָֽיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר. 50a סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין אֶת אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָֽיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין אֶת אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְפוּאָה. סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין אֶת אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה. הֵעִיד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה עַל בֶּן מְגִיסָה שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַם סְרִיס אָדָם וְיִיבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ לְקַייֵם דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' סריס חמה כהן כו' מאכילה בתרומה. בבבלי דף פ''א מתרץ לה דאע''ג דכשר לבא בקהל איצטריך למיתני דמהו דתימא מוליד מאכיל דדייקינן ויליד ביתו הם יאכלו הראוי להוליד מאכיל שאינו מוליד אינו מאכיל קמ''ל:
אנדרוגינס כהן כו'. ובבבלי משמע דהל' כר' יוסי דברייתא דאנדרוגינס בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה הילכך אינו מאכיל בתרומה וכן פסק הרמב''ם ז''ל פ''ז מהל' תרומות הלכה י''ד דאין מאכיל לנשיו:
לא יחלוץ. אם יש אח אחר:
אנדרוגינס נושא אבל לא נישא. מפני שהוא כזכר והשוכב עמו הוי כבא על הזכר בין במקום זכרות שלו בין במקום נקבות שלו:
כזכר. דוקא במקום זכרות שלו ולא בנקבות שלו וכדמפרש בגמ':
בעלה פסלה. שהואיל והיא פטורה מן היבום אסורה משום אשת אח שלא במקום מצוה:
וכן איילונית. כדאמרינן בפ''ק:
מתני' הסריס. סריס חמה דדומיא דאיילונית קתני דבידי שמים וסתמא כר''ע דלא חולץ ולא מייבם ולא חולצין ומייבמין לאשתו:
לקיים דברי ר''ע. עדות זו שהעיד ר''י בן בתירא לקיים דברי ר''ע העיד:
סריס חמה. ממעי אמו נולד כך כדמפרש בגמרא כל שלא ראתו החמה בכושר כו':
סריס אדם. שנסתרס לאחר שנולד:
ואין לי לפרש. איני יודע לפרשה איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור:
והסריס כו'. ויש סריס לא חולץ כו' דכתיב ולא ימחה פרט לזה ששמו מחוי:
מתני' שמעתי שהסריס. יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source