וְהַווְלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. נִיחָא דִוְולָד מַמְזֵר מִן הַשֵּׁינִי. הַוְולָד מַמְזֵר מִן הָרִאשׁוֹן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה אָמַר. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. הַבָּא עַל סוֹטָתוֹ הַוְולָד מַמְזֵר. הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָּׁתוֹ מִשְּׁנִּשֵּׂאת הַוְולָד מַמְזֵר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הַוְולָד כָּשֵּׁר. כְּגִיטָּהּ כֵּן מַמְזֵירָהּ. מַה נְפַק מן בֵּינֵיהוֹן. נָתַן לָהּ הַשֵּׁינִי גֵט וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ הָרִאשׁוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה הַוְולָד מַמְזֵר כְּרִבִּי עֲקִיבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא דִּבְרֵי הַכֹּל הַוְולָד כָּשֵּׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והולד כו' ופריך ניחא כו' הולד ממזר מן הראשון. אמאי דהא כזנות בעלמא היא:
ומתרץ רבא בשם רבי זעירא דר''ע היא. דאמר יש ממזר מח''ל:
הבא כו' המחזיר גרושתו משנישאת. וה''נ המחזיר גרושתו משנישאת הוא:
ורבי יוסי בשם ר''ה קאמר דד''ה היא מתניתין:
הולד כשר. כלומר מדאורייתא אין ה''נ הולד כשר אלא דמדבריהם הוי ממזר:
כגיטה כן ממזרה. כמו שהצריכו חכמים גט מהשני משום קנסא כן נמי ממזר מהראשון משום קנס:
מה נפק כו'. מאי בינייהו וקאמר דאם בא עליה הראשון לאחר שנתן לה השני גט איכא בינייהו דלמאן דמוקי כר''ע לעולם הולד ממזר ולמאן דמוקי כד''ה אלא דמדבריהם הוא ממזר הולד כשר דלא קנס אלא אם החזיר קודם שגירש השני וכדפרישי' לעיל:
וְאִם נָֽטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה תַּחֲזִיר. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנָּֽטְלָה מִשֶּׁבָּא הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם נָֽטְלָה עַד שֶׁלֹּא בָא הָרִאשׁוֹן 54a כְּמָא דְלָא מַפְקָה מִינֵּיהּ כֵּן לֹא מַפְקֵא מִינָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם נטלה כו' הדא דתימר כו' כמה דלא מפקא מיני' כו'. כלו' דאעפ''י שמן הדין היה לה להחזיר מה שנטלה קודם שבא הראשון דהא לא ידעה שאסורה לו אלא דהושוו במדותיהם דכל מקום שהיא אינה יכולה להוציא ממנו דהיינו קודם שבא הראשון כן הוא אינו יכול להוציא מידה אם תפסה קודם שבא הראשון. וכן פסק שם:
לֹא זֶה וְזֶה מִיטַּמִּין לָהּ. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. מִטַּמֵּא הוּא אָדָם לְאִשְׁתּוֹ כְשֵׁירָה. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאִשְׁתּוֹ פְסוּלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא היא כו'. זה מסייע ליה דאין מטמא לאשתו פסולה וזו פסולה לו דאשת כהן אפילו נאנסה אסורה לבעלה וכן הוא בבבלי דף צ':
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תֵּצֵא בִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תֵּצֵא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר דָּבָר. מָאן דָּמַר. תֵּצֵא בִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר. עֲבַד בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ חָדָא. וּמָאן דָּמַר. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר דָּבָר. עֲבַד כָּל חָדָא וְחָדָא מִינְּהוֹן חָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומ''ד בי''ד. מונה לכל אחד בפני עצמו דמעשה ידיה הם חחת מזונות ומציאתה משום איבה והילכך מני להו בתרתי:
אית תניי תני. איכא דתנא תצא בי''ג דבר כלומר י''ג דרכים קא חשיב במתני' דקנסו בה:
ואיכא. דמני להו בארבע עשר ומפרש דמאן דקחשיב י''ג דבר מונה למציאתה ולמעשה ידיה בחדא וטעמא דמותר מעשה ידיה נמי שלו וכמציאתה דמי והילכך חשיב להו בחדא:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. לְוִיָּה שֶׁזִּינָת אוֹכֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר. וְתַנֵּי כֵן. לְוִיָּה שֶׁנִּשְׁבֵּית אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין לָהּ לֹא כָל הֵימֶנָּה לְפוֹסְלָהּ. לְוִיִים הַמְזוּהָמִים מֵאִימָּן לֹא חָשׁוּ לָהֶם מִשּׁוּם רֵיחַ פְּסוּל. וְהָתַנִּינָן בַּת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ יִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לויה שזינת. אינה נפסלת מהמעשר כמו בת כהן מהתרומה:
ותני כן. תנ''ה לוי' שנשבית וסתם שבוי' חיישינן שמא נבעלה לנכרי:
לא כל הימנה לפוסלה. מן המעשר:
לוים המזוהמין מאימן. שיש באימן שמץ פסול:
לא חשו להם. חכמים לפוסלן מן המעשר משום ריח פסול:
והתנינן. במתניתין היתה בת לוי נפסלת מן המעשר:
תיפתר. המתני' שבא כו' כלומר שהשני ישראל הי' וילדה ממנו בן והילכך נפסלת מהמעשר כדין לויה שיש לה בן מישראל כדתנן בפירקין דלעיל. ובבבלי מפרק לה משום קנסא:
רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כֹּהֶנֶת שֶׁזִּינָת אוֹכֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. בַּת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה. הָא בְמַעֲשֵׂר אוֹכֶלֶת. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָּה. אָמַר רִבִּי נָסָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דְאָמַר רִבִּי הִילָא שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל גְּרוּשָׁה וְהוֹלִיד בֶּן וּמֵת הָאָב. בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הַבֶּן הַייָב לִפְדוֹת אֶת עַצְמוֹ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה שֶׁפְּדָייוֹ אָבִיו. וְאִם לָאֲחֵרִים הוּא פוֹדֶה לֹא כָּל שֶׁכֵּן בְּנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהנת שזינת אוכלת במעשר. דאינה נפסלת אלא מן התרומה:
ולא מתני' היא. ומאי קמ''ל דהא קתני בת כהן מן התרומה דמשמע הא במעשר אוכלת:
כמ''ד כו'. כלומר דממתני' ליכא למשמע מינה דאיכא לאוקמי כמ''ד סוף פירקין דלעיל דאין ניתנין מעשר לכהנים קמ''ל:
מיליהון דרבנן. דלקמי' פליגי אהא דריב''ל דאמר כהנת שזינת אוכלת במעשר דאלמא דלא פקעה קדושתה לגמרי ולאו כזרה ממש מחשבינן לה דאליבא דר''מ דכוותיה מוקמינן למתני' דפירקין דלעיל דמעשר ראשון אסור לזרים לא אכלה אם כזרה ממש הויא:
דאמר רבי הילא כו' כהן שבא על גרושה כו'. מימרא בבכורות פ''ח דמ''ז:
בתוך שלשים. דאכתי לא חל פדיונו ולא זכה בו אביו:
הבן חייב לפדות את עצמו. דנולד מחללה ונתחלל וחייב בפדיון:
לאחר ל' יום חזקה שפדיו אביו. כלומר שזכה בפדיונו כדמסיק אם לאחרים כו' לכ''ש בנו דזוכה ומחזיק לעצמו וכשמת הבן יורש זכותו ואינו חייב לפדות עצמו ועכ''פ שמעינן דנתחללה מקדושתה וכזרה מחשבינן לה. וכן פי' התו' שם ד''ה אלא כהנת וכן פסק הרמב''ם ז''ל פ''ט מהלכות ביכורי' הלכה כ' דכהנת חללה אינה אוכלת ואפי' מתנות:
54b וְלֹא כְּבָר תְּנִינָתָהּ. אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן יַעֲקֹב. שֶׁלֹּא תֹאמַר. בָּהּ קָֽנְסוּ וְלֹא קָֽנְסוּ בְיוֹרְשֶׁיהָ. לְפוּם כָּךְ צָרִיךְ מֵימַר. אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כבר תנינן ואין לה כתובה. אמתני' קאמר דתני ואין יורשין כתובתה הא כבר תנינן ברישא דאין לה כתובה:
ומשני רבי יוסי שלא תאמר כו'. דמרישא לא שמעינן אלא דקנסו בה והוי אמינא ולא ביורשיה דכתובת בנין דכרין יש להן:
לפום כן צריך מימר. בסיפא דאין יורשין כתובתה לומר דאין לה כתובה אפי' כתובת בנין דכרין. וכן אמר בבלי דף צ''א:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source