רִבִּי יוּדָן בְּעָא. כְּמָאן דְּאָמַר. הוּא אֵינוֹ חַייָב עַל הַחֲלִיצָה אֲבָל חַייָב הוּא עַל הַצָּרָה. חֲלִיצָה פְּטוֹר. בִּיאָה פְּטוֹר. כְּמַה דְתֵימַר. חָלַץ לָהּ נֶאֶסְרָה לָאַחִין. וְדִכְוָותָהּ בָּא עָלֶיהָ נֶאֶסְרָה לָאַחִין. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מֵת הָרִאשׁוֹן יְיַבֵּם הַשֵּׁינִי. מֵת הַשֵּׁינִי יְיַבֵּם הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַה אַתְּ סָבַר. הִיא חֲלִיצָה הִיא בִּיאָה. כֵּיוָן שֶׁחָלַץ לָהּ נֶעֶקְרָה הִימֶּינָּה זִיקַת הַמֵּת לְמַפְרֵיעָה. לְמַפְרֵיעָה חָל עָלֶיהָ אִיסּוּרוֹ שֶׁלְּמֵת אֵצֶל הָאַחִין. אֲבָל אִם בָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ הִיא. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. מֵת הָרִאשׁוֹן יְיַבֵּם הַשֵּׁינִי. מֵת הַשֵּׁינִי יְיַבֵּם הַשְּׁלִישִׁי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני ר''ח כו'. כלומר ומהשתא שפיר תני ר''ח כן:
אבל בביאה. אם בא עליה כבר אשתו היא ואם מת זה מתייבמת לשני מכח זיקת זה:
מה את סבור היא חליצה היא ביאה. בתמיה דודאי אין שוין בזה דשאני חליצה דכיון שחלץ לה נעקרה הימנה הזיקה למפרע מן האחין. וא''כ למפרע חל עלי' איסורו של מת דתאסור משום אשת האח לגבי האחין וכר' יוחנן לדעת ר' יוסא לעיל:
תני ר''ח. מסקנת הקושיא היא אלמה תני ר''ח דאם מת הראשון לאחר שייבמה ייבם השני כו' ואמאי הואיל ובא עליה נאסרה לאחין לעולם כמו בחליצה:
חליצה פטור וביאה פטור. כלומר לדידי' דסבר חלוצה פטור ואפ''ה אסורה על האחין לעולם. וא''כ כמה דתימר חלץ לה נאסרה על האחין לעולם ונימא נמי דכוותה בביאה דפטור היא לפוטרה מזיקת האחין דאם בא עליה נאסרה לאחין לעולם:
כמ''ד כו'. למ''ד לעיל דחילוק יש בין חלוצה לצרה ומטעמא דחליצה פטור היא ולא קנין. והיינו למ''ד דמחלק בין הוא לאחין דהן חייבין על החלוצה:
רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. כְּמָאן דְּאָמַר. הַכֹּל מוֹדִין בְּצָרָה שֶׁהוּא חַייָב. קִידֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק אֶת אַחַת מֵהֶן וּבָא הַיָּבָם וְחָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. וּפָֽקְעוּ מִמֶּנּוּ קִידּוּשִׁין. חָלַץ לַחֲבֵירָתָהּ וּבָא עָלֶיהָ. לְמַפְרֵיעָה חָלוּ עֲלֶיהָ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. נִימְנוּ שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה זְקֵינִים. מְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ הֲוָייָה אֵצֶל אַחֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. אוֹ לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יַבְּמֵיךְ. אֵינֶהּ מְקוּדֶּשֶׁת. 5a וְהָיָה רִבִּי יוֹחָנָן מְקַלֶּס לָהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּתַר כָּל אִילֵּין קִילּוּסַייָא יְכוֹל אֲנָא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יֵשׁ מַמְזֵר בִּיבָמָה. אֶלָּא תַּמָּן יְבָמָה אַחַת וְהָכָא שְׁתֵּי יְבָמוֹת. שַׁנְייָא הִיא אִיסּוּר יְבָמָה אַחַת שַׁנְייָא הִיא אִיסּוּר שְׁתֵּי יְבָמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא תמן כו'. כלומר בלאו הכי לא מוכחא מהאי מתני' מידי לבעיא דר' יודן דהתם ביבמה אחת כו' ושנייא היא איסור יבמה א' דיש זיקה ואין קידושין תופסין בה אבל הכא בבעיא דר' יודן בשתי יבמות ואין זיקתן כ''כ דנימא דלא תפסי קידושין בהו כלל. וכן מחלק לקמן פ' ד' אחין:
בתר כו'. לאחר כל השבח הזה אומר אני דלא מוכחא מידי משם דיכולני לפרש המתני' כר''ע דאמר לעיל יש ממזר ביבמה דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין. וכן דחי לה בבלי שם:
הזלים זהב מכיס. היא התורה החמודה מזהב:
בני אל יליזו מעיניך. שכל זמן שאתה הוגה בהן אתה מוצא בהן טעמים הרבה. ועל שהוציא זה הטעם ממשנה זו:
ר' יודן בעי כמ''ד כו'. כלומר למ''ד דבצרה הכל מודים שהוא חייב ובחלוצה פליגי דלר''י אינו חייב על החלוצה כרת. ומעתה נסתפק אם א' מן השוק קידש את אחת מהן וקידושי ספק הן ביבמה לשוק וכדלקמן. ובא היבם אח''כ וחלץ לה ובא עליה אח''כ וביאתו ביאה דהא אינו חייב על החלוצה וא''כ ודאי פקעי קידושי קמא לענין זה שתהא מותרת ליבם אחר שיתן לה זה גט דהא עכ''פ צריכה גט מספק מהראשון. ואם אח''כ חזר היבם וחלץ לחבירתה ובא עליה דעכשיו נעשית הראשונה צרת חלוצה וחייב עליה היבם כרת:
למפרע כו'. כלומר מי נימא דמעתה חלו קידושי קמא למפרע אם לא נתן לה עדיין הגט הואיל ונאסרה עכשיו על היבם. והאי ובא עליה דבתרייתא לאו דוקא דהה''ד אם לא בא עליה אלא משום קמייתא נקט דהתם חלץ ובא עליה דוקא. דאי חלץ לחוד אכתי לא פקעי קידושין דקמא. ואי בא עליה לחוד כבר קנאה ותו לא מיקרי צרת חלוצה לאחר מכאן. והיינו דר' יודן סבר לה כשמואל בבלי צ''ב דאמר שם בקידושי יבמה לשוק בעניותינו צריכה גט דמספקא ליה אם קידושין תופסין בה והלכך משכחת לה האי בעיא:
אמר רבי שמי לא כן כו'. דסבירא ליה כרב שם דאין קידושין תופסין ביבמה כלל וא''כ לא משכחת לה הך בעיא דר' יודן:
ולא מתניתא היא. ואמאי אמרת נמנו כו' דמשמע דהם דרשו זה מהמקרא וכן מקשה ר' יוחנן שם:
או לאחר כו'. מתני' היא פ''ג דקידושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת דכיון דהשתא לא תפסי בה קידושין לקמיה נמי לא תפסי בה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:
והי' ר' יוחנן משבח בעצמו כו'. ובפ''ב דסוטה הל' ה' גרסינן והוה ר' ינאי מקלס לי' וכן הוא בבלי שם:
אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ. נְשׂוּאָה לְאָחִיו מֵאָבִיו. אֲחוֹת אִמּוֹ. גְּבַר וּבְרֵיהּ נָֽסְבִין תַּרְתֵּין אַחֲוָון. אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. תְּרֵין אַחִין נְסִיבִין לְתַרְתֵּין אַחֲוָון.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אחות אמו גבר וברי' כו'. ראובן נשא אחות אמו של שמעון שנולד ליעקב מאשה אחרת הרי יעקב וראובן בנו נשאו שתי אחיות:
אחותו מאמו כו'. לפרושי המתני' קאי דבכולן משכחת לה שנופלת לפניו ליבום:
משנה: הֲרֵי אֵילּוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַייִבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְכוּלָּם אִם מֵתוּ אוֹ מֵיאֵנוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיילוֹנִיוֹת צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. וְאֵי אַתְּ יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חֲמוֹתוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיילוֹנִיוֹת אוֹ שֶׁמֵּיאֵינוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין את יכול לומר כו'. שכבר ילדו מאחר קודם שנשאו לאחיו ולאו איילונית נינהו ומיאון נמי ליכא שהרי גדולות הן דבנים כסימנים הן ואין ממאנת אלא קטנה ואעפ''י דקטנה בשנים היא מ''מ כגדולה מיחשבא והכי מסיק בבבלי והך סיפא דמתני' ר''ע היא דאי לר' ישמעאל משכחת לה מיאון בחמותו בקידושי קטנות. וכדמפרשינן בגמרא. וכ''כ התו' במתני':
איילונית. לשון איל הזכר מן הצאן שאינה יולדת וסימני' מפורשים בבבלי פ' הערל פ':
או שנמצאו איילונית. לאו דוקא נמצאו אלא אפי' הכיר בה כדמפרש בגמרא:
מתני' וכולן אם מתו. שמתה בתו קודם מיתת אחיו או שמיאנו בו ובגמ' מפרש לה היכי משכחת לה מיאון בבתו והרי הוא קיים ואין מיאון אלא ביתומה:
וְכַלָּתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמּוּתָּר לָאָדָם לִישָּׂא אֶת אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכלתו. זאת אומרת שמותר לאדם כו' וכן הוא לקמן פ' נושאין הלכה ד'. כלומר אעפ''י שיכול לבא לידי ביטול מצות יבום אם ימות ותפול לפני אחיו ותהיה אסורה משום כלתו. לא חיישינן לזה. ועיקרא דמילתא מוכחא מהתם דלא חיישינן לביטול מצית יבום ואפי' לכתחילה דקתני שם במשנה בני הזקינה חולצין או מייבמין כו' ועיין לקמן שם. דהכא אפשר לדחות דבדיעבד קאמר ולאשמועינן דפוטרת צרה:
יַחדָּיו. פְּרָט לְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָמַר. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. אַיילוֹנִית וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ הָיוּ בְפָרָשָׁה. מֶה חָמִית מֵימַר. אַיילוֹנִית צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ צָרָתָהּ אֲסוּרָה. אָמַר לֵיהּ. אַיילוֹנִית מִטַּעַם אַחֵר הוּצֵאתָה. אֲשֶׁר תֵּלֵד. יָֽצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. לא דַייֵךְ שֶׁאֵינָהּ מִתְייַבֶּמֶת אֶלָּא שֶׁאַתְּ מְבַקֵּשׁ לֶאֱסוֹר צָרָתָהּ. אֲבָל אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ עֶרְוָה הִיא וְעֵרְוָה פוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. אַסִּי אָמַר. צָרַת אַיילוֹנִית אֲסוּרָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל אַסִּי. וְכוּלָּן אִם מֵתוּ אוֹ מֵיאֵינוּ אוֹ נִתגָּֽרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיילוֹנִיוֹת צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מַה דָמַר אַסִּי כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. כֹּל שֶׁאֵין אַתְּ מְייַבְּמֵנִי אֵין אַתְּ מְייַבֵּם צָרָתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה דמר אסי. מה שאמר רב אסי דצרת איילונית אסורה כר''מ הוא דס''ל נמי הכי דר''מ אמר זה הכלל כל שאין את מייבמני אין את מייבם צרתי:
מתני' פליגא על אסי. דקתני באיילונית צרותיהן מותרות. ובבבלי מפרק לה דבשלא הכיר בה מיירי ומודי רב אסי דצרתה מותרת וציינתיו לעיל:
ערוה היא. דהתם מיעטה הכתוב מיבום כדדרשינן מיחדיו וא''כ עומדת עליו באיסור אשת אח כשאר עריות ופוטרת צרתה אבל איילונית לא אימעטי' מטעם ערוה אלא דלאו כאשתו היא ואפי' האיילונית בלאו הכי ערוה היא לו אפ''ה צרתה מותרת מטעמא דכמו שאינה בעולם היא כדלקמן בהלכה ב':
מטעם אחר הוצאתה. דגזירת הכתוב הוא מאשר תלד כו' ולא דייך למעט מהמקרא שאינה מתייבמת היא עצמה. אלא שאת מבקש לאסור צרתה בתמיה דהא לאו ערוה היא:
ואשת אחיו כו' אסורה. דקס''ד איילונית נמי כערוה היא:
מה חמית מימר. ומה ראית לומר באיילונית צרתה מותרת כדקתני במתני' וכולן שנמצאו כו':
איילונית כו' היו בפרשה. שניהם ממעטינן מהאי פרש' כדלעיל:
יחדיו פרט כו'. כדלעיל בריש ההלכה. ונראה דלא ניחא להו להנהו אמוראי למילף מג''ש אחים אחים מבני יעקב דא''כ ל''ל יחדיו תיפוק ליה דדוקא שהיה בעולמו כמו בני יעקב. וכקושי' התוס' בדף י''ז ע''ש שתירצו בדוחק:
וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ. נֶאֱמַר כָּאן אַחֲוָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ. מַה אַחִים שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּאַחִים מִן הָאַב הַכָּתוּב מְדַבֶּר. אַף אַחִים שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּאַחִים מִן הָאַב הַכָּתוּב מְדַבֶּר. 5b אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. נֶאֱמַר כָּאן יְשִׁיבָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן יְשִׁיבָה. וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. מַה יְשִׁיבָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן יְשִׁיבָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ יְרוּשָּׁה. אַף יְשִׁיבָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן יְשִׁיבָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ יְרוּשָּׁה. רִבִּי אָבוּן בַּר בִּיסנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּברִין. יָֽשְׁבוּ. אֶת שֶׁיְּשִׁיבָתָן בְּבַיִת אֶחָד. יָֽצְאוּ אַחִים מִן הָאֵם שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ לְבֵית אָבִיו וְזֶה הוֹלֵךְ לְבֵית אָבִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונאמר להלן. בפרשת המלך:
ורבי יונתן דריש לה מג''ש דישיבה שיש עמו ירושה לאפוקי אחיו מן האם:
ואשת אחיו מאמו נאמר כאן כו'. כלומר דלהכי אסורה עליו שהיתה מתחלה אשת אחיו מאמו ולא שייכא יבום לגבה דאין יבום אלא באחין מן האב כדילפינן מג''ש ואם אח''כ נשאה אחיו מאביו שהיתה נכרית אצלו ומת בלא בנים אסורה עליו עולמית דלגבי עריות כתיבא ערות אשת אחיך ודרשינן בין מן האב ובין מן האם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source