משנה: מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעֲלָהּ שְלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָֽלְדָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן. אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. הָיוּ לָהּ בָּנִים מִן הָרִאשׁוֹן בָּנִים מִן הַשֵּׁינִי חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין. וְכֵן הוּא לָהֶם חוֹלֵץ וְלֹא מְייַבֵּם. הָיוּ לוֹ אַחִין מִן הָרִאשׁוֹן וְאַחִין מִן הַשֵּׁינִי. שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם הוּא חוֹלֵץ וּמְייַבֵּם. וְהֵן חוֹלְצִין וּמְייַבְּמין. הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֶן נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּייָה לַכֹּהֶן וְאִינוֹ מִטַּמֵּא לַמֵּתִים. וְאִם נִטְמָא אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה וְאִם אָכַל אֵינוֹ מְשַּׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשּׁ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגּוֹרֶן. וּמוֹכֵר אֶת הַתְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשׁי מִקְדָּשׁ. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים. וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. וּפָטוּר מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּיבָה. וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עֲלָיו חוּמְרֵי יִשְׂרָאֵל וְחוּמְרֵי כֹהֲנִים. הָיוּ שְׁנֵיהֶן כֹּהֲנִים הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶן וְהֵם אוֹנְנִין עָלָיו. הוּא אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לָהֶן וְהֵן אֵינָן מִיטַּמְּאִין לוֹ. הוּא לֹא יוֹרֵשׁ אוֹתָן אֲבָל הֵן יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. וּפָטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה וְאֵינוֹ חוֹלֵק. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן בְּמִשְׁמָר אֶחָד נוֹטֶל חֶלֶק אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
והם אוננין עליו. וביום מותו אסורין שניהן לאכול בקדשי'. ובגמ' פריך לה דהיכי משכחת דרואה במיתת שניהם וכהן כשר הוא דהרי אינו מיטמא להם ומפרק לה:
הוא לא יורש אותן. דיורשים מדחין אותו אלו אצל אלו:
אבל הם יורשין אותו. בשלא הניח זרע וחולקין הממון בין שניהן:
פטור על מכתו כו'. אם הכה וקלל את זה וחזר והכה וקלל את זה אבל שניהם ביחד חייב כדמפרש בגמ':
ועולה במשמרו. לעבוד ואין בני משמר מעכבין על ידו אבל אינו חולק דכל בני משמר דחי ליה גבי חברי':
במשמר א'. ובית אב אחד כדמפרש בגמ':
נושא כו'. כדפרישית במתני' דלעיל:
הוא אונן עליהם. על כל א' ביום מיתתו ואסור בקדשים דשמא זה אביו הוא:
מתני' מי שלא שהת כו' חולצין ולא מייבמין. לאשתו של ספק זה בני הראשון חולצין שמא בן אביהן הי' ולא מייבמין שמא בן אחרון הוא והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב ואשתו עליהן בכרת וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהם חולץ ולא מייבם:
היו לו אחין מן הראשון ומן השני. שלא מאותה האם:
הוא. או חולץ או מייבם לאשת בן הראשון או לאשת בן האחרון דאם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין שם אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק:
והם א' חולץ וא' מייבם. או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה וחבירו מייבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא למיחש שהרי חלץ לה יבמה:
היה א' ישראל וא' כהן. א' מן הבעלים ישראל וא' כהן:
מְנַיִין לְכֹהֵן שֶׁהוּא מַקְרִיב קָרְבְנוֹתָיו בְּכָל מִשְׁמָר שֶׁיִּרְצֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְשֵׁרֵת. הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה נוֹתְנוֹ לְכָל מִשְׁמָר שֶׁיִּרְצֶה וְעוֹרָן וּבְשָׂרָן שֶׁלּוֹ. הָיָה טָמֵא וּבַעַל מוּם נוֹתְנִין לְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר וְעוֹרָן וּבְשָׂרָן שֶׁלָּהֶן. אִילֵּין בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת מַה אַתְּ עֲבַד לְהוֹן. כְּזָקֵן וּכְחוֹלֶה אוֹ כְטָמֵא וּבַעַל מוּם. מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן כְּטָמֵא וּכְבַעַל מוּם. 64b וּמַתְנִיתָא עַבְדָא לוֹן כְּזָקֵן וּכְחוֹלֶה. דְּתַנִּינָן. אֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מנין לכהן כו'. ברייתא בבבלי פ' הגוזל דף ק''ט:
שהוא מקריב קרבנותיו. שהי' מוטל עליו אפי' במשמר שאינו שלו:
ת''ל כו'. והתם מסיק לה ומנין שעבודת' בשרה ועורה שלו ת''ל ואיש את קדשיו לו יהיו וכן צריך לגרוס הכא כדלקמן:
היה זקן או חול'. שראוין לאכול הן וכן נמי ראוין לעבודה ע''י הדחק כדמוקי לה התם ולפיכך עורן ובשרן שלו:
היה טמא ובעל מום. שאינן ראוין להקרבה לפיכך עורן ובשרן עליהן. של אנשי משמר וכן גריס רש''י ז''ל שם בבעל מום בלשון אחר שפירש:
ובעי אילין בני התערובות. דמתני' מה את עבד להן כזקן וכחולה ועבודתן ועורן שלהן:
או כטמא ובעל מום. ושל אנשי משמר היא:
ומתני' עבדא לון. אלא דממתני' שמעינן דעושה להן כזקן וחולה:
דתנינן אין מוציאין שלו מידו. דמשמע אפי' עבוד' ועורות קרבנותיהן. וזה כלשון ראשון דרש''י ז''ל במתני' וכדפרישית וכן הוכיחו התוס' שם מההיא דהכא ומה שהקשה רש''י דהיכי מצי למיעבד שליח הא אמרי' בהגוזל שם דהיכי דלא מצי עביד עבודה שליח נמי לא משוי כבר תירצו התוס' שם דשאני הכא אם יבא אליהו ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד עבודה כמו חול' וזקן שנותן לאיזה משמר שירצה הואיל וע''י הדחק ראוי לעבודה:
וקאמר מסתברא. מן הסברא ראוי לעשותן כטמא ובעל מום שהרי אינן ראוין להקרב':
הלכה: מִי שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעֲלָהּ כול'. הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם כול'. מַה נָן קַייָמִין. אִם לְאַחַר מִיתָה לֵית יָכִיל. דְּתַנִּינָן. הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶן וְהֵם אוֹנְנִין עָלָיו. נִיחָא לַשֵּׁינִי אֵינוֹ מִטַּמֵּא. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. בְּנוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן הוּא. לָרִאשׁוֹן לָמָּה אֵינוֹ מִטַּמֵּא. אֶלָּא בְּשֶׁגֵּירַשּׁ. מַה נַפְשֵׁךְ. בְּנוֹ הוּא יִטַּמֵּא לוֹ. אִם אֵינוֹ בְנוֹ חָלָל הוּא. וּמַה בְכָךְ שֶׁיִּטַּמֵּא. אֶלָּא בְשֶׁאָנַס. לֹא כֵן אָמַר רַבָּא בְשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. אֲנוּסָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִים. וְסַבְרִינָן מֵימַר כְרַבָּנִן וְהָכָא כְרִבִּי יוֹסֵי אֲנָן קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
דתנינן כו' והם אוננין עליו. אלמא דשניהן חיין:
גמ' מה אנן קיימין. במאי עסקינן מתני' דקתני ונשאת וילדה:
אם לאחר מיתה. לאחר שמת ראשון נשאת:
לית יכיל. אי אתה יכול לפרש כן:
וגרסי' הכא הא דלקמן אלא בשגירש. כלומר דע''כ בשגירש הראשון מוקמינן ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה וא''כ קשיא:
ניחא לשני אינו מטמא. הא דאינו מטמא לשני שפיר דשמא בנו של ראשון הוא:
לראשון למה אינו מטמא מה נפשך כו'. דאם בנו שפיר מטמא ואם אינו בנו אלא של שני א''כ חלל הוא שנולד מגרושה ומה בכך שיטמא:
אלא בשאנס. הראשון אנסה בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה. והכי מוקי לה בבבלי מעיקרא אלא דלשמואל התם דס''ל דבזנות גזרו רבנן לפוסלו מדין כהונה ומתני' דקתני עולה במשמרו כו' אלמא דאין פסול לעבודה ע''כ מוקמינן בקידושי טעות שקידשה הראשון על תנאי ולא נתקיים ויוצאת בלא גט וכר' ישמעאל התם:
ופריך ולא כן אמר ר' בא כו'. לעיל סוף פ''ג דאנוסה אין צריכה להמתין וטעמא משום דכל המזנה מתהפכת ואם באנוסה מיירי מתני' קשה מאי דקתני מי שלא שהת ג' חדשים דמשמע שעברה ולא שהתה הא אנוסה מדינא אינה צריכה להמתין:
ומשני וסברן מימר כרבנן. כלומר דמתני' מוקמינן אליבא דרבנן דר' יוסי דפליגי התם וסבירא להו דאנוסה נמי צריכה להמתין:
והכא. מילתיה דר' בא אליבא דרבי יוסי אנן קיימין וכן אמרי' לעיל פ' החולץ הלכה י''א אליבא דרבי יוסי הכי:
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אוֹנְנִין וּמִיטַּמְּאִין עַל הַסָּפֵק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶן וְהֵם אוֹנְנִין עָלָיו. רִבִּי אַשְׁייָן בַּר יָקִים הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי אֲמַר לֵיהּ. לֵית צְרִיךְ. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן. אָמַר רִבִּי חִייָה. אוֹנְנִין וּמִיטַּמְּאִין עַל הַסָּפֵק. סֵימָנִין הָיוּ נִיכָּרִין. לֹא כֵן אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֵימָנִין בֶּן שְׁמוֹנֶה אֵין עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. 65a סֵימָן הָיָה לוֹ שֶׁבָּעַל וּפֵירַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
סימנין היו ניכרין. הא דר''ח מיירי שיש בו סימנין וקס''ד דגמרו שערו וציפרניו וסומכין על זה שכלו חדשיו:
אוננין. שחייבין בדין אונן על הספק:
ומטמאין על הספק. לאו בספיקא דמתני' איירי אלא ספק בן ח' ספק בן ט':
מתני' אמרה כן. דאוננין על הספק דתנינן הוא אונן והם אוננים עליו והכא ספק הוי:
הוה ליה עובדא. שמת לו תינוק א' וספק הוי:
לית צריך. אתה לנהוג אנינות ואבילות:
ופריך לא כן כו' סימנין בן שמנה אין עושין מעשה. אף על פי שגמרו שערו וציפרניו אין סומכין עליהן להשוותו לבן קיימא עד שיהא בן עשרים כדאמר בבבלי פרק הערל דף פ':
ומשני סימן היה לו. דבהכי מיירי שבעל ופירש דודאי סימן גמור הוא לסמוך שכלו חדשיו והא דקרי לה ספיקות משום דלא אישתהי ל' יום דבעלמא ספיקא קרי לה כרשב''ג לקמן היכא דלא שהה ל' יום ולהכי קרי לה נמי בברייתא ספיקות אף על גב דקים לי':
בֶּן שְׁמוֹנֶה הֲרֵי הוּא כְאֶבֶן וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ בַשַּׁבָּת. אֲבָל אִמּוֹ שׁוֹחָה עָלָיו וּמֵינִיקָתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִילֵּין תִּינּוֹקוֹת סְפֵיקוֹת מַהוּ לְחַלֵּל עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִי בּוּן. וְיֵאוּת. מַה נַפְשֵׁךְ. בֶּן תִּשְּׁעָה הוּא יִמּוֹל. בֶּן שְׁמוֹנֶה נַעֲשֶׂה כִמְחַתֵּךְ בָּשָׂר שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרֵי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דֹּסַאיי שָׁאַל. מִי אָמַר שֶׁמּוּתָּר לַחְתּוֹךְ בָּשָׂר שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
בן שמנה כו'. ברייתא פרק הערל שם:
ומיניקתו. מפני הסכנה דאיכא נמי סכנת אמו שלא ירבה חלב הדדין:
אלו תינוקות ספיקות. ספק בן ח' או בן ט' מהו לחלל את השבת ולמול אותן:
ויאות. דשפיר מהלינן דמה נפשך כדמסיק אם בן ט' הוא ימול ואם בן ח' נעשה כמחתך בשר בעלמא שלא לצורך:
רבנן כו'. שאל על זה מי אמר לך דמותר לעשות כן ולחתוך שלא לצורך. אבל בבבלי פ' ר' אליעזר דמילה דף קל''ו מסקינן להאי טעמא דמש''ה מותר בכל התינוקות אליבא דר' שמעון בן גמליאל דכל ששהה ל' יום ספיקא הוי אלא דבספק בן ח' אין מלין בשבת מהאי טעמא לדעת הרמב''ם ז''ל:
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר. כָּל הַמִּתְקַייֵם בָּאָדָם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ נֶפֶל. וּפְדוּיָיו מִבֶּן חוֹדֶשׁ תִּפְדֶּה. וּבְהֵמָה שְׁמוֹנָה יָמִים אֵין זֶה נֶפֶל. וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְהָֽלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַי֨י. תַּמָּן אָֽמְרֵי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי בָּא. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁלֹּא נוֹלַד לֶחֳדָשָׁיו. אֲבָל אִם נוֹלַד לְחֳדָשָׁיו גַּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
מה פליגין. לא נחלקו אלא בשלא נולד לחדשיו דלא קים לן שכלו חדשיו אבל אם כלו חדשיו אף רבי שמעון בן גמליאל מודה דלא צריך ל' יום. וכן מוכח התם מעובדא דרב אשי:
ובהמה שמנה ימים. ויום שמנה כלאחר שמנה וכ''כ התוס' שם:
ופדויו מבן חודש. מדתלי בהכי ש''מ שעכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם לכן:
תני רבי שמעון בן גמליאל כו'. פ' ר''א דמילה שם:
שלשים יום. שלימין:
הִכָּה אֶת זֶה וְחָזַר וְהִכָּה אֶת זֶה. קִילֵּל אֶת זֶה וְחָזַר וְקִילֵּל אֶת זֶה פָּטוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה בָּעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלַּגָּלִיּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל הַסָּפֵק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל הַסָּפֵק. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אָמַר רִבִּי. לֵית הִיא פְלִיגָא. תַּמָּן אֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו. בְּרַם הָכָא אֵי אֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם הכא הרי אי אפשר לך לעמוד עליו. מי הוא אביו ואפילו ר''י מודה בה:
תמן איפשר כו'. דהתם הרי אפשר לעמוד על הספק אחר שיוודע להם מתי קדשו ב''ד את החדש וכשנודע אגלאי מילתא למפרע דהתראה הוי ולא חשיבה התראת ספק בכה''ג אף על גב דבשעת התראה היה ספק:
ומשני ר' חנינא א''ר דלית היא פליגא. על ר''י דשאני הכא ומודה בה ר' יוחנן:
ור''ל כו'. וכן פליגי בבלי פ' אלו הן הלוקין:
דאיתפלגון. דפליגי בב' י''ט של גליות אם עשה בהן מלאכה דר''י אומר דלוקה דמקבלין התראת ספק:
לית הדא פליגא. אם מתניתא לא פליגא על ר' יוחנן דס''ל התראת ספק שמה התראה:
הכה את זה כו'. אמתני' קאי דקתני פטור על מכתו כו' דוקא בשהכה או קילל זא''ז דהוי התראת ספק. וברייתא היא ג''כ בבבלי פירקין:
הִכָּה שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת קִילֵּל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דִּתְנָן תַּמָּן. אָכַל מִזֶּה כְזַיִת וּמִזֶּה כְזַיִת סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רִבִּי יוּדָה אָמַר. אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים. אָמַר רִבִּי קְרוּסְפִּי. אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת. תַּמָּן עִיקָּר לָאוִין סָפֵק הָיָה. בְּרַם הָכָא וַודַּאי הָיָה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ. רִבִּי יוּדָה בָּעֵי. מֵעַתָּה נְבֵילָה שֶׁבִּיטְּלָהּ בִּשְׁחִיטָה. מֵאַחַר שֶׁוַודַּאי הָיָה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אָכַל מִמֶּנָּה יְהֵא פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בִשְׁאָר כָּל הַסְּפֵיקוֹת שֶׁהוּא פָטוּר. בְּרַם הָכָא קִרְיֵי דָרַשׁ רִבִּי יוּדָה. אָבִיו וַודַּאי וְלֹא סָפֵק. אִמּוֹ וַודַּאי וְלֹא סָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
הכה שניהן כאחת כו' חייב. דהתראת ודאי היא:
ר''י פוטר. כדדריש לה מקרא לקמן:
מחלפה שיטתיה דר' יודה. וקשיא דידיה אדידי':
דתנן תמן. פ' גיד הנשה נוהג בשל ימין ובשל שמאל ר' יודה אומר אינו נוהג אלא בשל אחת ותנינן שם אכל מזה כו' משל ימין ומשל שמאל סופג פ':
אינו סופג אלא ארבעים. וסבירא ליה להאי תלמודא דלר''י ספוקי מספקא ליה באיזו נוהג כדלקמן ואפילו הכי קאמר סופג מ' אלמא דלר''י היכי דודאי איסורא עבד אע''פ שנסתפק לנו באיזה מהן חייב והכא נמי אם הכה בבת אחת אמאי פטור לר' יודא:
ומשני ר' קרוספי דאינה מוחלפת דתמן עיקר לאוין ספק היה. כלומר לר''י עיקר לאו דגיד הנשה נסתפק לנו באיזו נוהג ואסרינן בשניהם מספיקא וכשאכל שניהם ודאי איסורא קאכיל והילכך חייב:
ברם הכא ודאי היה. כלומר שהיה לנו לידע איזו אביו והיינו כשאר אב מחזקה:
ונסתפק לו. ואירע ספק זה וכלומר דעיקר האיסור נצטוה על אביו חזקה ולא על הספק וכדלקמן:
מעתה נבילה שביטלה בשחוטה. כלומר שנתערבה בשחיטה ולא נודע איזו היא ואכל שתיהן ונימא נמי מאחר שודאי היה ונסתפק לו עכשיו שיהא פטור בתמיה והרי ודאי אכל נבילה:
וקאמר ר' יוסי דמודה ר''י בשאר כל הספיקות שהוא חייב גרסי'. כלומר בכה''ג דודאי אכל האיסור אעפ''י שספק איזו היא:
ברם הכא. היינו טעמי' דר''י דקרא דריש דאביו ודאי כתיב ולא הספק. אמו אגב גררא נסבה א''נ דכמו אמו ודאי כן אביו וכלומר דלא נצטוה מתחלה על גוונא שיש ספק באביו איזה הוא ואע''ג דהכה שניהן כא' פטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source