וּבֵית דִּין יוֹשְׁבִין בְּמֵיאוּנִין. לא כֵן תַּנֵּי. בְּרַח מִן שָׁלֹשׁ וְהִידָּבֵק בְּשָׁלֹשׁ. הִידַּבֵּק בַּחֲלִיצָה וּבְהֵיתֵר נְדָרִים וּבַהֲבָאַת שָׁלוֹם. וּבְרַח מִן הַמֵּיאוּנִין וּמִלִּהְיוֹת עָרֵב וּמִלִּהְיוֹת בַּעַל פִּיקָּדוֹן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא. לֵית שֶׁמָהּ פִּיקָּדוֹן אֶלָּא פּוּק דּוֹן. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה. בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֲךָ. וּבֵית דִּין יוֹשְׁבִין בְּמֵיאוּנִין. תִּיפְתָּר דְּהַוְייָן עֲסוּקִין בְּמִילָּה חוֹרֵי וְאָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ובית דין יושבין במיאונין. בתמיה לא כן כו' ואדלעיל קאי דמדקאמר לב''ש בדיעבד אפילו מן הנשואין הוי מיאון ש''מ דממאנין לארוסות ואפילו לכתחלה קאמר וכי בית דין יושבין להזקק למיאון:
אלא פוק דין. הוצא זה מביתך:
בני אם ערבת לרעך. טעמא דערב קמפרש דיש להתרחק אם ערבת לרעך נוקשת באמרי פיך וכדאמר בבבלי בערבי של ציון ששולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב:
ובית דין כו'. מהדר לתחילת הקושיא הוא:
דהוו כו'. כגון שהיו עסוקין בדבר אחר ובא ענין המיאון לפניהם ולא שישבו מתחילה לכך:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חַייָה בַּר אַשִּׁי. מַעֲשֶׂה בְתִינּוֹקֶת שֶׁיָּֽרְדָה לְכַבֵּס בַּנָּהָר. אָֽמְרוּ לָהּ. הָא אָרוּסֵיךְ אִיעֲבַר. אָֽמְרָה. תֵּלֵךְ אִמָּה וְתִינָּשֵׂא לוֹ. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. אֵין מֵיאוּן גָּדוֹל מִזֶּה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בְתִינּוֹקֶת שֶׁנִּכְנְסָה לִיטּוֹל פִּשְׁתָּן מִן הַפִּשְׁתָּנִי. אָֽמְרִין לָהּ. 71a הָא אָרוּסֵיךְ אִיעֲבַר. אָֽמְרָה. תֵּלֵךְ אִמָּה וְתִינָּשֵׂא לוֹ. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. אֵין מֵיאוּן גָּדוֹל מִזֶּה. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. אֲפִילוּ לֹא נִכְנְסָה אֶלָּא לִיטּוֹל חֵפֶץ מִן הַחֶנְוָונִי. וְאָֽמְרָה. אֵי אֶפְשִׁי בִפְלוֹנִי בַעֲלִי. אֵין מֵיאוּן גָּדוֹל מִזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
תלך אמה. ועל שם שארסה אמה שלא מדעתה אמרה כן כלומר אי אפשי בו:
אפילו לא נכנסה אלא ליטול חפץ מן החנווני. חפץ של בעלה דאפילו ליכא אלא חנוני ואיכא למימר משום דאטרחה ליטול חפץ שלו אמרה. וכן הוא בבבלי ק''ח:
הא ארוסיך איעבר. הרי הארוס שלך עובר לפניך:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. וּתְמֵאֵן בּוֹ וְתִינָּשֵׂא. הָא תִּתְאָרֵס לֹא. הָדָא אָֽמְרָה. עָֽבְרָה וּמֵיאֵנָה מִן הַנִּישּׂוּאִין עַל דְּבֵית שַׁמַּי מֵיאוּנֶיהָ מֵיאוּנִין. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. קוֹל יוֹצֵא לַנְּשׂוּאָה וְאֵין קוֹל יוֹצֵא לָאֲרוּסָה. יְכוֹלָה אִשָּׁה לְהַטְמִין עַצְמָהּ וְלוֹמַר. לֹא נִתְאָרַסְתִּי. וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַטְמִין עַצְמָהּ וְלוֹמַר. לֹא נִשֵּׂאתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה כו'. זאת אומרת דלב''ש בדיעבד אפי' מן הנשואין הוי מיאון והילכך קאמר ותנשא כלומר ותנשא עוד שאם היתה נשואה ומיאנה תנשא לאחר כמו שהיתה נשואה ולזה קאמר לשון נשואה:
ור' אחא. מתרץ דה''ט דקאמר דעצה טובה קמ''ל שידעו הכל שנשאת דקול יוצא לנשואה כו' ואפשר שתטמין עצמה אירוסין שלה לומר לא נתארסתי ותנשא עוד לאחר והילכך קאמרי ותנשא:
כיני מתניתא ותמאן ותנשא. כן היא המתניתא דקאמרה לב''ש דתמאן ותנשא מיד ותו לא תוכל למאן וכדפרישית במתני':
הא תתארס לא. בתמי' הא לב''ש אין ממאנת וחוזרת וממאנת אפי' מן האירוסין:
משנה: אֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמֵאֵן. כָּל שֶׁהִשִּׂיאָתָהּ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ. הִשִּׂיאוּהָ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ אֵינָהּ צְרִיכָה לְמֵאֵן. רִבִּי חֲנִינָה בֶּן אַנְטִי גֳנוֹס אוֹמֵר כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְּׁמוֹר קִידּוּשֶׁיהָ אֵינָהּ צְרִיכָה לְמֵאֵן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה אֶלָּא כִמְפוּתָּה. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' איזו היא קטנה כו' כל שהשיאת' אמה. ודוקא השיאתה אבל אם קידשוה וקבלו הם הקידושין אינה צריכה למאן ואפי' היה לדעתה שלא מצינו שליחות לקטן ואפי' מדבריהם והא דאמרינן מיאון בארוסות מיירי שקבלה היא עצמה הקידושין. הרמב''ן ז''ל בשם הרב הנשיא ר' יהודה הברגלוני ז''ל:
לדעתה. מפרש בגמרא:
שאינה יכולה לשמור קידושי'. לשמור בשביל קידושין ולא שתשמור אותן כדרך שמשמרות אגוז וכיוצא בו:
אלא כמפותה. כדמפרש בת ישראל לכהן כו' דכמי שלא נשאת דמי והלכה כר''ח בן אנטיגנוס ואין הלכה כר''א:
הלכה: אֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמֵאֵן כול'. אֵי זֶהוּ לְדַעְתָּהּ. עֲבַד לָהּ גְּנוֹן וּמְלַבְּשִׁין לָהּ קוֹזְמִידִין וּמַדְבְּרִין לָה גְּבַר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' איזהו לדעתה עבד לה גנון. חופה:
קוזמירין. מלבושים נאים ומזכירין לה בעל ואם אין מזכירין לה בעל הוי שלא לדעתה אפי' עבדין לה חופה וקוזמירין וחסר כאן הסיפא וכן מצאתי בהרשב''א ז''ל איזהו שלא לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמירין ולא מדכרין לה גבר:
מַה חֲלוּקִין עַל רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס. מִן מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְגָּרֵשׁ. כָּל שֶׁנּוֹתְנִין לָהּ גִּיטָּהּ וְדָבָר אַחֵר עַמּוֹ וְהִיא מוֹצִיאָה אוֹתוֹ לְאַחַר זְמָן. הָדָא אָֽמְרָה. חֲלוּקִין עַל רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס.
Pnei Moshe (non traduit)
מה חלוקין. ובעי הש''ס אם חביריו חלוקין על ר''ח בן אנטיגנוס דמתני':
ופשיט לה מן מה דאמר ר' יוחנן. לקמן בגיטין פ' התקבל סוף הלכה ב':
איזו היא קטנה שצריכה להתגרש. ואינה יוצאה במיאון:
כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר. כדמפרשינן שם שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ויכולה לשמור את גיטה וקודם לזמן הזה אינה צריכה להתגרש ומשמע אבל מיאון צריכה ואעפ''י שאינה יודעת לשמור ולר''ח בן אנטיגנוס כל שאינה יודעת לשמור אינה צריכה למאן ש''מ דחלוקין חביריו על ר''ח בן אנטיגנוס:
רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם. אֵינוֹ זַכַּאי לֹא בִּמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ כִּילּוּ שֶׁאֵינָהּ אִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר. אֶלָּא שֶׁהִיא צְרִיכָה מִמֶּנּוּ מֵיאוּנִין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ כִּילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר. אֶלָּא שֶׁהִיא יוֹצְאָה הֵימֶינּוּ בְגֵט. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. חִיזַּרְתִּי עַל כָּל מִידּוֹת חֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי אָדָם שֶׁמִּידָּתוֹ שָׁוָה בִקְטַנָּה חוּץ מִמִּידַּת רִבִּי אֲלִיעֶזֶר. אֶלָּא שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא צְרִיכָה מִמֶּנּוּ מֵיאוּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אינו זכאי כו'. וכן פלוגתא דר''א ור' יהושע בבבלי שם:
כילו. כאלו:
שמדתו שוה בקטנה. שהשוה מדותיו לומר דאינה כאשתו כלל אלא שצריכה מיאון:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מַעֲשֶׂה בְּאִמּוֹ שֶׁל רִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁהָֽיְתָה דוֹחֶקֶת בּוֹ לַשֵּׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ. וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ. בִּתִּי. לֵכִי הִינָּֽשְׂאי. בִּתִּי. לֵכִי הִינָּֽשְׂאי. עַד שֶּׁאָֽמְרָה לוֹ. הֲרֵי אֲנִי שִׁפְחָה לְךָ לִרְחוֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי. אַף עַל פִּי כֵן כְּנָסָהּ וְלֹא הִכִּירָהּ עַד שֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
בתי לכי הנשאי. שלא רצה לישאנה דעדיין קטנה היתה ור''א לטעמיה:
ולא הכירה. שלא בא עליה עד שהביאה ב' שערות דתו לא תוכל למאן:
תַּמָּן תַּנִּינָן. קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. לְעוֹלָם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אָבִין כַּהֲנָא בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא. וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְ אֶת שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַת עָוֹן תּוֹרֵם. אֶת שְׁאֵינוֹ בִנְשִׂיאַת עָוֹן אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן. גוֹיִם הֲרֵי אֵינוֹ בִנְשִׂיאַת עָוֹן וְתוֹרֵם. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. וְנֶחְשַׁב לָכֶם וַהֲרֵמוֹתֵם אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה תוֹרֵם. וְאֶת שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן. הֲרֵי גוֹיִם הֲרֵי אֵין כָּתוּב בָּהֶן מַחֲשָׁבָה וְתוֹרֵם. תַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה גוֹיִם אֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה בֵּין לְהַכְשִׁיר בֵּין לִתְרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. בפ''ק דתרומות הלכה ג' וכל הסוגיא זו וכתבתי כאן הגי' עיקר עם מה שביררתי משתיהן ועל דמקשי לקמן אדרבי יהושע מייתי לה הכא:
ר' יודא אומר תרומתו תרומה. דלא ס''ל לר''י הך דרשה מאת כל איש פרט לקטן וכן הגי' שם במשנה ובבבלי פ' יוצא דופן גריס לר' יהודה אין תרומתו תרומה:
לעולם כו'. משום דר' יוסי מחלק התם דעד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה להכי קאמר אליבא דר''מ דלעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא ב' שערות:
ר' אבין כהנא קאמר בשם ר'הילא. דהיינו טעמא דר''מ דכתיב בתרומה ולא תשאו וגו' את שאינו בנשיאות עון דלאו בר עונשין הוא עד שיביא ב' שערות אינו תורם:
התיבון. לר' אבין הרי עכומ''ז דאינן בכלל עונשין ותורם את שלו כדתנן בסוף פ''ג דתרומות העכומ''ז והכותי תרומתן תרומה:
וקאמר ר' יוסי בשם ר' הילא. דהיינו טעמא דכתיב ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה שיש לו מחשבה לאפוקי קטן דאין לו מחשבה וכדתנן בפ''ג דמכשירין חש''ו יש להן מעשה ואין להן מחשבה:
התיבון ליה הרי עכומ''ז. דאין להם מחשבה ואפ''ה תורם:
ותני ר' הושעיא. כלומר דמייתי סייעתא לתיובתיה דרבי הושעיא תני בהדיא דאין להן מחשבה:
ומשני כאן להכשיר כאן לתרומה גרסינן וכן הוא בתרומות. כלומר דלהכשי' אין להן מחשבה כדתנן גבי הכשר חשב עליהם שירדו גשמים הרי זה בכי יותן. משום דלאו בר מקבל טומאה הוא ומחשבתו לאו מחשבה היא לענין הכשר:
כאן לתרומה. אבל לתרומה מחשבתו מחשבה היא דשייך בתרומה דנפשיה אבל קטן לא שייך ביה מחשבה כלל:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ 71b וְתִיטּוֹל קְנָס מִמֶנּוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתִיטּוֹל קְנָס מֵאַחֵר. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתַעֲקוֹר גִּיטָּהּ חֲלָלָה וּמַמְזֶרֶת. רִבִי יִצְחָק שָׁאַל. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתַחֲזִיר לִמְזוֹנוֹת אָבִיהָ. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִמְזוֹנוֹת בַּעֲלָהּ. שֶׁכֵּן הוּא כוֹתֵב לָהּ. וְאַתְּ תְּהַוְייָן יָֽתְבָא בְבֵיתִי וּמִיתְזַנָה מִן נִכְסַיי. וְלֵית הוּא בֵיתָהּ. לֹא צוּרְכָה דְלֹא. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתַחֲזִיר לִמְזוֹנוֹת אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא צורכה דלא מהו כו'. כי קא מיבעיא לן אלא אם חוזרת להאחין ליזון מנכסי אביה ולא איפשיטא:
שכן הוא כותב לה כו' ולית היא ביתי'. שכבר יצאת מביתו:
פשיטא כו'. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם מת בעלה דאינה חוזרת ליזון מנכסיו מתנאי כתובה:
מהו שתמאן בו ותחזור למזונות אביה. לאחר שמיאנה אם תחזור להאחין וחייבין לזונה מנכסי אביה דלא הוי כנשאת כלל או דדמיא לשאר נשאת ונתגרשה דאין לה מזונות מהאחין דמיאון שלה כגט דידה הויא:
חללה. כלומר אם לאחר שגירשה הראשון נשאת לכהן והויא חללה ואם מיאנה מהו שתבטל הגט נמי לענין זה דלמפרע לא תיהוי חללה. א''נ היכי דנשא חללה או ממזרת ומיאנה בו מהו שתעקור המיאון נמי לאיסור לאו דחללה וממזרת ולא לקי כמו שעוקרת הנישואין. ולא שייכא הכא למיפרך מהו לאיסור כרת התרת איסור אשת איש דמפקעת מינה איסור לאו לכ''ש כדפריך בבבלי על הבעיא הראשונה לענין מחזיר גרושתו דהתם מפקע המיאון להגט ולא מיקרי מחזיר גרישתו אבל הכא איסורא דעבד בשעת מעשה עבד או דנימא דעוקרת נמי הלאו למפרע דלא הוו נישואין כלל ולא איפשיטו כל הני בעיא:
מהו שתמאן בו ותעקור גיטה חללה וממזרת. כלומר למאי דתנן לקמן דמיאון אחר גט מותרת לחזור לו והיינו בגיטא דידי' אתי מיאון ומבטל הגט וכי קא מיבעיא לן בגיטא דחבריה שנתן לה הראשון גט ונשאת לאחר ומיאנה אם מבטל גט הראשון ומותרת לחזור לו ואע''ג דתנן נמי לקמן בסיפא הממאנת כו' לאחר וגירשה לאחר ומיאנה כל שהיא יוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו דאלמא דלא אתי מיאון ומבטל גיטא דחבריה. כבר רמז בבבלי שם עליה דמרישא שמעינן דמבטל אפי' גיטא דחבריה דקתני מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו וטעמא דנתאלמנה או נתגרשה מהאחר הא מיאנה בו מותרת לחזור לו דמבטל גט הראשון ומפרק לה התם תברא מי ששנה זו לא שנה זו והיינו דקא מיבעיא ליה הכא הלכה כמאן ולכ''ע בעי. וזהו כעין בעיא ראשונה בבבלי ששאלו לר''ע בבית האסורין:
ע''ד דר''י. דכאשתו היא וממנו ודאי אין נוטלת קנס אלא מהו שתמאן ותטול קנס מאחר. ובקידושי קטנות מיירי שיצאה במיאון ועדיין בתולה היתה ואם אנס או פיתה אותה אחר מהו שתועיל המיאון לבטל הקידושין למפרע ונמצאת פנויה היתה ונוטלת קנס מזה וממיתה ודאי פטור הוא דקידושי דרבנן נינהו. א''נ דבעי אם אנסה אחר לאחר שמיאנה בו וכלומר דאם קידשה ויצאה במיאון אם דמיא להא דקי''ל בפ''ג דכתובות יתומה שנתארסה ונתגרשה דהאונסה חייב בקנס וכן נמי מיאון ביתומה קטנה:
מהו שתמאן ותטול קנס ממנו. כלומר דמאחר שאינה אשתו אם תוכל לתבוע קנס כמפותה ממני:
על דעתיה דרבי לעזר. דאמר אינה כאשתו כלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source