חֲבֵרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. כִּי יֵשְׁבוּ. בְּוַדַּאי לֹא בְסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
טעמון דרבנן. דהיתה לה חמות אינה חוששת וביצאת מליאה חוששת דכתי' כי ישבו אחים יחדיו בודאי שיש לו אחים ולא בספק והיינו היכי שיש ספיקות הרבה אבל יצאת מליאה חוששת שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקיבה ומד''ת הוא ולהחמי':
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַך בַּעֲלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. 82a רַב שְׁאִיל לְרִבִּי חִייָה רוֹבָה. וְתַמְתִּין שְׁלֹשָׁה וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בֶּן קַייָמָה הוּא לֹא נָֽגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. אִם אֵינוֹ בֶן קַייָמָה הֲרֵי חֲלִיצָתָהּ בְּיָדָהּ. אָמַר לֵיהּ לֹא שָׁנוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֶלָּא אֶצְלָהּ. הָא אֵצֶל צָרָתָהּ כַּמָּהּ תַּמְתִּין. ט̇ חֳדָשִׁים. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בֶּן קַייָמָא הוּא הָא לֹא נָֽגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. אִים אֵין בֶּן קַייָמָא הוּא הֲרֵי חֲלִיצָה בְיָדָהּ. אָתָא רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רוֹבָא. שֶׁלֹּא תְהֵא צְרִיכָה כְרוּז לִכְהוּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
זו ניתר' בבנים וזו ניתר' בעדיה. של חבירתה וכן הוא בבבלי דף קי''ט והוא מהתוספתא פי''ד:
גמ' לזו בנים ועדים גרסינן ולזו אין כלום. לא עדים ולא בנים שתיהן מותרו' שאין כאן זיקת יבום:
שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. דאם הולד בן קיימא תהא צריכה כרוז דמותר' לכהונה ודילמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בכרוז ואתו למימר קשרו חלוצה לכהן. וכן מפרק בבבלי ריש פירקין ולעיל ריש פ' החולץ:
גמ' רב שאל לר' חייא רבה ותמתין שלשה חדשים. כדין כל הנשים שאין חולצות בתוך ג' ותחלוץ אח''כ מיד ותנשא ממה נפשך:
אם בן קיימה הוא. ולד צרתה לא נגעה בה חליצה דאינה כלום:
ואם אינו בן קיימה הרי חליצתה בידה. ומותרת לשוק:
לא שני שלשה חדשים. לא אמרו דאחר ג' חדשים תחלוץ:
אלא אצלה. אם אין כאן חשש משום צרתה הא משום צרתה אי אפשר לה לחלוץ לאחר ג' שמא מעובר' היא וחליצה של זו אינה כלומר והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
ופריך הא אצל צרתה כמה. עד כמה תמתין אם לעולם לא תחלוץ ואמאי:
תמתין ט' חדשים. דאם מעוברת היא צרתה כבר ילדה ותחלוץ אח''כ מיד ותנשא ממה נפשך כו':
אתא ר' יהודה כו'. ואמר דהיינו טעמא:
יָצָאת מְלֵיאָה חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁהוּא סָפֵק אֶחָד. סָפֵק זָכָר סָפֵק נְקֵיבָה. סָפֵק מִדְּבַר תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵיקוֹת. סָפֵק זָכָר סָפֵק נְקֵיבָה. סָפֵק בֶן קַייָמָה סָפֵק אֵינוֹ בֶן קַייָמָה. שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת מִדִּבְרֵי תוֹרָה לְהָקֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהושע אמר אינה חוששת. שיש כאן ב' ספיקות ובב' ספיקו' אפילו בדבר שהוא מד''ת להקל:
משנה: שְׁתֵּי יְבָמוֹת זוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעֲלִי וְזוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעֲלִי זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעֲלָהּ שֶּׁל זוֹ וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעֲלָהּ שֶׁל זוֹ. לָזוֹ עֵדִים וְלָזוֹ אֵין עֵדִים אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים אֲסוּרָה וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים מוּתֶּרֶת. לָזוֹ בָנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים מוּתֶּרֶת וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה. נִתְייַבְּמוּ וּמֵתוּ יְבָמִין אֲסוּרוֹת לְהִינָּשֵׂא. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לַיְּבָמִין הוּתְּרוּ לְכָל אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
הואיל והותרו ליבמין. בחזק' שמתו בעליהן הותרו לינשא לשוק דתו לא חיישינן שמא הם בחיים ואין הלכה כר' אליעזר:
ומתו היבמין אסורו' להנשא. לשוק זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו ואע''פ שהיו שתיהן נשואות ליבמיהן בחזק' שמתו בעליהן על פי עצמן נתייבמו והיו נאמנו' שהאשה האומר' מת בעלי תתייבם אבל עכשיו אם ינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ועדותה של זו מועיל לזו ואין היבמות מעידות זו לזו:
נתייבמו. ארישא קאי שאין להם לא עדים ולא בנים והיו להן כאן שני יבמין ונתייבמו דלענין יבום לא הוצרכו זו לעדו' של זו:
לזו בנים ולזו אין בנים. ואין עדים לא לזו ולא לזו:
וזו שאין לה עדים מותר'. שהרי בשביל בעלה היא נאמנת לומר מת בעלי ובשביל יבמה נמי לא מיתסרא שהרי באו עדים שמת:
זו שיש לה עדים אסורה. להנשא מפני יבמה שאין עדים שמת:
לזו עדים. שמת בעלה:
זו אסורה. לשוק מפני בעלה של זו יבמה שמא חי הוא וזקוקה לו ואע''פ שאשתו אומר' מת אינה נאמנת איבמתה שתנשא על פיה שאין יבמה מעידה על חבירתה שהיא אחת מה' נשים שאינן נאמנות:
מתני' שתי יבמות. נשי שני אחים:
הלכה: שְׁתֵּי יְבָמוֹת. לָזוֹ בָנִים [עֵדִים] וְלָזוֹ אֵין כְּלוּם. זוֹ נִיתֶּרֶת בְּבָנִים וְזוֹ נִיתֶּרֶת בְּעֵדֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
זו ניתר' בבנים וזו ניתר' בעדיה. של חבירתה וכן הוא בבבלי דף קי''ט והוא מהתוספתא פי''ד:
גמ' לזו בנים ועדים גרסינן ולזו אין כלום. לא עדים ולא בנים שתיהן מותרו' שאין כאן זיקת יבום:
שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. דאם הולד בן קיימא תהא צריכה כרוז דמותר' לכהונה ודילמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בכרוז ואתו למימר קשרו חלוצה לכהן. וכן מפרק בבבלי ריש פירקין ולעיל ריש פ' החולץ:
גמ' רב שאל לר' חייא רבה ותמתין שלשה חדשים. כדין כל הנשים שאין חולצות בתוך ג' ותחלוץ אח''כ מיד ותנשא ממה נפשך:
אם בן קיימה הוא. ולד צרתה לא נגעה בה חליצה דאינה כלום:
ואם אינו בן קיימה הרי חליצתה בידה. ומותרת לשוק:
לא שני שלשה חדשים. לא אמרו דאחר ג' חדשים תחלוץ:
אלא אצלה. אם אין כאן חשש משום צרתה הא משום צרתה אי אפשר לה לחלוץ לאחר ג' שמא מעובר' היא וחליצה של זו אינה כלומר והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
ופריך הא אצל צרתה כמה. עד כמה תמתין אם לעולם לא תחלוץ ואמאי:
תמתין ט' חדשים. דאם מעוברת היא צרתה כבר ילדה ותחלוץ אח''כ מיד ותנשא ממה נפשך כו':
אתא ר' יהודה כו'. ואמר דהיינו טעמא:
מַה טַעְמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר. מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל [עַצְמָהּ וּלְקַלְקֵל צָרָתָהּ לְאַחַר זְמָן אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֶינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל] צָרָתָהּ כָּל עִיקָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. וּבָאתָה וְאָֽמְרָה. מֵת בַּעֲלִי. תִּינָּשֵׂא וְתִיטּוֹל כְּתוּבָתָהּ וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. וְסָֽבְרִינָן מֵימָר. חֲשׁוּדָה הִיא לְקַלְקֵל אֶת עַצְמָהּ כְּדֵי שֶּׁתְּקַלְקֵל צָרָתָהּ. וְלֵית רִבִּי לָֽעְזָר פַּלִּיג. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל צָרָתָהּ כָּל עִיקָּר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִּיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. 82b הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה כֹהֵן. אָמַר רִבִּי אַבָּא בֵּרִבִּי זְמִנָא. חֲשׁוּדָה הִיא לַעֲשׂוֹת כַמָּה חֲלָלִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בְּנֵי צָרָתָהּ מַמְזֵרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מכה גדולה מאד. ובמקרא לא מצינו אלא מכה רבה ודריש לשון רבה דמשמע רבה והולכת זולת החללים שנפלו שהעביר הכרת פניהם כדי לעגן הנשים והן כמתות בחייהן:
הדא הוא דכתיב הכרת וגו'. כלומר כהא דאמרינן לעיל דצריך להעיד על החוטם שהוא הכרת פנים והוא העביר הכרת פניהם מהם:
שהושיב עליהם משמרו'. דר' אמי קאמר שלא עשה מעש' אכזריו' כ''כ אלא שהושיב כו' עד שנתקלקל' צורתן מאיליהן ונתעגנו נשיהם:
הה''ד עצמו לי אלמנותיך וגו'. לשון עוצם וגודל והיינו נמי דקאמר מכה רבה על גודל ועוצם המכה שגרם להן להיותן אלמנות חיות עד יום מותן:
ותני כן אין מעידין כו'. ומחמת שנתקלקלה צורתן לא היו יכולין להעיד עליהן:
את סבור שהוא ירבעם. שניגף אינו כן דהרי מצינו שירבעם היה חי אחר מות אביה כדכתיב במלכים א' ט''ו ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא על יהוד':
אלא אביה ניגף. והא דכתיב שם בתרי' דויגפהו ויתחזק אביהו וישא לו נשים זה היה מקודם:
על שחישד. לשון חסד הוא שגידפו וביישו ברבים:
שביזה את אחי' השילוני הה''ד ויקבצו אליו וגו'. ובזה היה נרמז גם כן אחיה שהרי הוא המחזיק את ירבעם ראשונה בדבר ה':
על ידי שבאת עכומ''ז לידו כו'. שהרי הוא לכד בית אל והי' בידו לבער א' מעגלי הזהב שמה ומצינו שהיה שם אחר כן עד גלות עשרת השבטים כדכתיב בהושע י' לעגלות בית און יגורו שכן שמרון והוא בית אל:
ופריך וחש לומר. דאפילו נימא דטעמא דאיהי לא מיקלקלא נפשה ובעלמא כי אינסבה איהי מנסבינן לצרה לר''א ניחוש לומר שמא שלח לה גט ממדה''י ואיהי לא מקלקלא ולצרה מכוונה לקלקלה שהחביאה גיטה ואמרה מת בעלי:
מה טעמא דר' לעזר. דאמר הואיל והותרו ליבמין הותרו אם נימא דסבר ר' לעזר משום שאין חשודה לקלקל צרתה כל עיקר דקסבר צרה מעידה לחבירתה דהא שתי יבמו' צרות נינהו ולא נפסלו מלהעיד משום צד צרו' או דילמא טעמיה משום דאיהי לא מקלקלא נפשה וכן בעי בבבלי שם וכדאמר התם דנ''מ לאינסובי לצרה מקמי דידה בעלמא כגון האשה שהלכה היא ובעלה למד''ה ובאה ואמרה מת בעלי והיה לה כאן צרה דלטעמא דאיהי לא מקלקלא נפשה שהרי היא ג''כ נתיבמה והכא נמי לא נסבינן לצרה עד דנסבה היא:
נשמעינה. לזה מן הדא ממתני' דפירקין דלעיל הלכה ז' האשה כו' וסברין שם מימר דה''ט דחשודה היא כו' כדמפרש התם וחזינן דלית ר' לעזר פליג התם ומודה הוא דאין צרה מעידה לחבירתה:
הוי. ש''מ לית טעמא אלא דלא מיקלקלא נפשה גרסינן ולא כו' וכן מסיק בבבלי אליבא דר''א:
ומשני הגע עצמך שהיה כהן. זה השני שנשא' לו סוף סוף מיפסלא ליה כשיבא בעלה וצריכה להראות גיטה ולר''א לא שרינן לאנסובי לצרה אלא היכי דהיא עצמה נשאת לכהן:
ור' בא בר זימנא. דחי לה דלא דמי קילקולה לשל צרתה ואפילו כי נשאת לכהן חיישינן דחשודה היא לעשו' כמה חללים מבניה מחמ' קילקולה שנשא' לכהן כדי לעשו' בני צרתה ממזרים גמורין:
משנה: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. וַאֲפִילוּ רָאוּהוּ מְגוּייָד וְצָלוּב עַל הַצְּלִיב וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. רִבִּי יוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר. לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמְּקוֹמוֹת וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁווֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין מעידין. על האיש שמת אלא אם כן ראוהו בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראו פרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין זה הוא:
אף על פי שיש סימנין. כדמפרש בגמרא:
אפילו ראוהו מגוייד. לשון גודו אילנא מנותח ומלא פצעים:
והחי'. דורסת ואוכל' בו במקום שאין נפשו יוצאת בו אין מעידין עד שיראו שתצא נפשו ואם אוכל' במקום שנפשו יוצאה מעידין בו:
אין מעידין אלא לאחר שלשה ימים. מפרש בגמרא דהיינו עד לאחר שלשה ימים ובנוסחת הבבלי גריס הכי במתניתין עד שלשה ימים דאם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו דחיישינן שמא נשתנו מראי' פניו ואינו זה שהם סבורים:
לא כל האדם כו'. יש לך אדם שממהר להנפח כגון אדם שמן ויש לך מקום שהחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנו' ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח ובבבלי קאמר דר''י בן בבא בין לקולא בין לחומרא פליג:
הלכה: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים וכו'. רַב יְהוּדָה אָמַר. הַחוֹטֶם עִם הַלְּסָתוֹת. וְאַתְיָא דָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָֽנְתָה בָם. זֶה הַחוֹטֶם. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. מָאן דְבָעֵי דְלָא מִתְחַכְּמָא יְהִיב אִיסְפְּלָנִי עַל נְחִירֵיהּ וְלָא מִתְחַכֵּם. כְּהָדָה. בְּיוֹמֵי דְאֻרְסִקִּינָס מַלְכָּא הַוְייָן צִיפּוֹרָאֵי מִתְבָּעִין וַהֲווֹן יְהָבִין אִיסְפְּלָנִי עַל נְחִירֵיהוֹן וְאִינּוּן לָא מִתְחַכְּמִין. וּבְסֵיפָא אִיתְמָר עֲלֵיהוֹן לִישָׁן בִּישּׁ וְאִיתְצַיְּדוֹן כּוּלְּהוֹן מִן בִּידוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
זה החוטם. שהוא עיקר הכרת פניו של אדם כדלקמן:
מאן דבעי. הרוצה שלא יהא ניכר בפניו יתן אספלנית על נחיריו ולא יוכר כהאי מעשה ביומי כו':
מתבעין. אנשי ציפורי היו נתבעין ומתבקשין מן המלכות:
ובסיפא. ובסוף נאמר עליהן לשון הרע ונתפסו כולם מיד:
גמ' החוטם עם הלסתות. הלחיים וזהו פרצוף פנים שאמרו דאין משגיחין על העינים ולא על הפה אלא צריך שיכירו הלחיים עם החוטם. והב''י בא''ה סימן י''ז כתב כן בשם רבינו ירוחם. ובבבלי מסיק דגם פדחת בעינן. ואתיא הא דאמרינן צריך שיכירו החוטם כהאי דאמר רבי ירמיה כו':
כְּתִיב. וַיַכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. שֶּׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הָדָא הִיא דִכְתִיב הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָֽנְתָה בָם וגו'. זֶה הַחוֹטֶם. רִבִּי אִמִּי אָמַר. שֶׁהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶם מִשְׁמָרוֹת שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקֵל צוּרָתָן. הָדָה הִיא דִכְתִיב עָֽצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָיִךְ מֵחוֹל יַמִּים. וְתַנֵּי כֵן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם. כְּתִיב וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעַם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּה וַיִגְּפֵהוּ י֙י וַיָּמוֹת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. אַתְ סָבוּר שֶׁהוּא יָרָבְעַם. אֵינָהּ אֶלָּא אֲבִיָּה. וְלָמָּה נִיגַּף. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל שֶׁחִישֵּׂד אֶת יָרָבְעַם בְּרַבִּים. הָדָה הִיא דִכְתִיב וְאַתֶּם הֲמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶּׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעַם לֵאלֹהִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַל שֶׁבִּיזֶּה אֶת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רַבֵּיהּ. וְדָה הִיא דִכְתִיב וַיִּקָֽבְצי אֵלָיו אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל עַל דְּצַוָוח לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי [בְּלִיַּעַל]. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁבָּאת עֲבוֹדָה זָרָה לְיָדוֹ וְלֹא בִיעֲרָהּ. הָדָה הִיא דִכְתִיב וַיִּרְדּוֹף אֲבִיָּה אֲחַרֵי יָרָבְעַם וְיִּלְכּוֹד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּיתְאֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְבֵיתאֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מכה גדולה מאד. ובמקרא לא מצינו אלא מכה רבה ודריש לשון רבה דמשמע רבה והולכת זולת החללים שנפלו שהעביר הכרת פניהם כדי לעגן הנשים והן כמתות בחייהן:
הדא הוא דכתיב הכרת וגו'. כלומר כהא דאמרינן לעיל דצריך להעיד על החוטם שהוא הכרת פנים והוא העביר הכרת פניהם מהם:
שהושיב עליהם משמרו'. דר' אמי קאמר שלא עשה מעש' אכזריו' כ''כ אלא שהושיב כו' עד שנתקלקל' צורתן מאיליהן ונתעגנו נשיהם:
הה''ד עצמו לי אלמנותיך וגו'. לשון עוצם וגודל והיינו נמי דקאמר מכה רבה על גודל ועוצם המכה שגרם להן להיותן אלמנות חיות עד יום מותן:
ותני כן אין מעידין כו'. ומחמת שנתקלקלה צורתן לא היו יכולין להעיד עליהן:
את סבור שהוא ירבעם. שניגף אינו כן דהרי מצינו שירבעם היה חי אחר מות אביה כדכתיב במלכים א' ט''ו ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא על יהוד':
אלא אביה ניגף. והא דכתיב שם בתרי' דויגפהו ויתחזק אביהו וישא לו נשים זה היה מקודם:
על שחישד. לשון חסד הוא שגידפו וביישו ברבים:
שביזה את אחי' השילוני הה''ד ויקבצו אליו וגו'. ובזה היה נרמז גם כן אחיה שהרי הוא המחזיק את ירבעם ראשונה בדבר ה':
על ידי שבאת עכומ''ז לידו כו'. שהרי הוא לכד בית אל והי' בידו לבער א' מעגלי הזהב שמה ומצינו שהיה שם אחר כן עד גלות עשרת השבטים כדכתיב בהושע י' לעגלות בית און יגורו שכן שמרון והוא בית אל:
ופריך וחש לומר. דאפילו נימא דטעמא דאיהי לא מיקלקלא נפשה ובעלמא כי אינסבה איהי מנסבינן לצרה לר''א ניחוש לומר שמא שלח לה גט ממדה''י ואיהי לא מקלקלא ולצרה מכוונה לקלקלה שהחביאה גיטה ואמרה מת בעלי:
מה טעמא דר' לעזר. דאמר הואיל והותרו ליבמין הותרו אם נימא דסבר ר' לעזר משום שאין חשודה לקלקל צרתה כל עיקר דקסבר צרה מעידה לחבירתה דהא שתי יבמו' צרות נינהו ולא נפסלו מלהעיד משום צד צרו' או דילמא טעמיה משום דאיהי לא מקלקלא נפשה וכן בעי בבבלי שם וכדאמר התם דנ''מ לאינסובי לצרה מקמי דידה בעלמא כגון האשה שהלכה היא ובעלה למד''ה ובאה ואמרה מת בעלי והיה לה כאן צרה דלטעמא דאיהי לא מקלקלא נפשה שהרי היא ג''כ נתיבמה והכא נמי לא נסבינן לצרה עד דנסבה היא:
נשמעינה. לזה מן הדא ממתני' דפירקין דלעיל הלכה ז' האשה כו' וסברין שם מימר דה''ט דחשודה היא כו' כדמפרש התם וחזינן דלית ר' לעזר פליג התם ומודה הוא דאין צרה מעידה לחבירתה:
הוי. ש''מ לית טעמא אלא דלא מיקלקלא נפשה גרסינן ולא כו' וכן מסיק בבבלי אליבא דר''א:
ומשני הגע עצמך שהיה כהן. זה השני שנשא' לו סוף סוף מיפסלא ליה כשיבא בעלה וצריכה להראות גיטה ולר''א לא שרינן לאנסובי לצרה אלא היכי דהיא עצמה נשאת לכהן:
ור' בא בר זימנא. דחי לה דלא דמי קילקולה לשל צרתה ואפילו כי נשאת לכהן חיישינן דחשודה היא לעשו' כמה חללים מבניה מחמ' קילקולה שנשא' לכהן כדי לעשו' בני צרתה ממזרים גמורין:
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. מְנַיִן לְאָחִיךָ שֶׁטָּעָה אַתָּה מַחֲזִירוֹ בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּכֵילָיו. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַסִּימָנִין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּנּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. קתני במתני' דלא סמכינן עלייהו:
ולא כן תני מנין לאחיך שטעה בדרך שאתה מחזירו וחסר כאן ת''ל לכל אבדת אחיך בין בגופו בין בכליו. שאבדו לו דבסימנין מהדרינן ליה כדאמר פרק אלו מציאו' אף השמל' בכלל אלא כו' דאלמ' סימנין דאוריית' לסמוך עלייהו:
ומשני שנייא היא הכא שהסימנין דרכן להשתנו'. ממראיהן לאחר מיתה ולפיכך לא סמכינן הכא אסימנין. וכאיכא דאמרי קמא בבבלי דף ק''כ אליבא דר' אלעזר בן מהבאי דמוקי למתני' כוותי' ולעולם סימנין דאורייתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source