משנה: אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כְּשֶׁיָרַדְתִּי לִנְהַרְדֵּעָא לְעִיבּוּר הַשָּׁנָה מְצָאַנִי נְחֶמְיָה אִישׁ בָּדָלָא אָמַר לִי שָׁמַעְתִי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד אֶלָּא יְהוּדָה בֶּן בָּבָא נוּמֵיתִי לוֹ וְכֵן הַדְּבָרִים אָמַר לִי אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה הַזֹּאת מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְייָסוֹת מְקוּבָּל אֲנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׂמַח לִדְבָרַי וְאָמַר מָצָאנוּ חָבֵר לִהוּדָה בֶּן בָּבָא. מִתּוֹךְ דְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנֶהֶרְגּוּ הֲרוּגִים בְּתֶל אַרְזָה וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְהוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אִשָּׁה וּמִפִּי שִׁפְחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' נימיתי לו וכן הדברי'. אמרתי לו כן הוא שכל חביריו חולקים עליו:
אתם יודעים כו' משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות משמי:
והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה. ובנוסחת הבבלי גריס מפי עבד ואין צריך להגיה כאן דנלמד משפחה:
מתני' ר''א כו'. כדמוקי בגמ' דקודם שהחזיקו הוא:
מתני' אמרו לו. לר''ע:
לא תהא כהנת. כלומר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית עכומ''ז זו:
כשתהא הפונדקית נאמנת. כלומר שגם הפונדקית אינה נאמנת שהרי לא עליה סמכו אלא שהוציאה להן מקלו כו':
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד מִמֶּנּוּ. אִם מְצָאוֹ עַל אָתָר כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אֵיזֶהוּ עַל אָתָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁלֹּא עָֽבְרוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם. עָבַר גּוֹי מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אַבָא בַר בַּר חָנָה אַייתֵי גִיטָא וָבַד מִינֵּיהּ. אַשְׁכְּחֵיהּ חַד סִירְקִיי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן וְאַכְשְׁרוּן. הָדָא אָֽמְרָה עָבַר גּוֹי כָּשֵׁר. 84b נֹאמַר. סֵימָן הָיָה לוֹ בָהּ. לֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין סֵימָנִין בְּגִיטִּין. בְּהַהוּא דְאָמַר. תַּרְתֵּי תְּלַת שׁוּרִין. בְּרַם הָכָא הֵ''י שֶׁבּוֹ הָיָה נָקוּד. רִבִּי עֶזְרָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הָכָא לָמָּה הוּא פָסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. אַחֵר הָיָה וְהָיָה שְׁמוֹ כִשְׁמוֹ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁבָּֽדְקוּ אוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא מָֽצְאוּ שָׁם אַחֵר שֶׁשְּׁמוֹ כִשְׁמוֹ. אֶלָּא מִשּׁוּם חוֹמֶר הוּא בָּעֲרָיוֹת. וְהָא תַנִּינָן. הָֽלְכוּ וְלֹא מָֽצְאוּ שָׁם אָדָם וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. הָֽלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנַא. כֵּן אָמַר רִבִּי שַׁמַּי רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. הָאִישׁ הַזֶּה שְׁנֵי גִיטִּין הָיוּ בְיָדוֹ. אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל. אִיבֵּד אֶת הַכָּשֵׁר וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַפָּסוּל. בְשָׁעָה שֶׁמָּצָא אֲנִי אוֹמֵר הַפָּסוּל מָצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
והא תנינן. הכא הלכו כו' וכן בסיפא הלכו ולא הכירוהו ולא חיישינן דילמא אחר הוא ששמו כשמו כיון דלא הוחזקו במקום פלוני:
א''ל ר' מנא כן כו'. דר' שמי בשם ר' אחא פירש לנו מתני' דגיטין מטעמא אחרינא דהכא במאי עסקינן דהאיש הזה היו בידו ב' גיטין א' כשר ואחד פסול ומיירי שלא היה הפסול ניכר מתוכו כגון שנכתב שלא לשמה ואבד הכשר והשליך הפסול והילכך לזמן מרובה חיישינן בשעה שמצא את הפסול מצא אבל אם מצאו לאלתר כשר דנאמן לומר זהו הכשר כיון דזמן מועט הוא שיצא מתחת ידו:
הגע עצמך כו'. ואמאי חיישינן:
תמן תנינן. פ' כל הגט:
ואם לאו פסול. שמא מאחר נפל ואין זה שלו:
ה''ג ר' יוחנן אמר כל שלא עבר שם ברייה ר' יעקב בר אידי ר''ש בר אבא בשם ר' יהושע ב''ל כל שלא עברו שם שלשה בני אדם וכן הוא שם. דר' יוחנן סבר כר''ש בן אלעזר בבבלי שם דף כ''ז דלא עבר שום אדם שם זהו לאלתר ור' יעקב כר' נתן שם דאמר כדי שתעבור שיירא ותשרה והן ג' בני אדם דנקראו שיירא בכ''מ זהו שלא לאלתר:
ופשיט לה נשמיענה כו' ואשכחיה חד סרקאי. סוחר ישמעאל ומדאכשרון ש''מ כו' דטעמא משום חשש נפילה הוא:
ודחי לה הש''ס. וה''ג נימר סימן הוי ליה ביה. והיה ניכר שזה גיטו:
ופריך ולא כן תני אין סימן לגיטין וכן הוא שם. דאין סומכין להחזיר הגט בסימנין:
ומשני בההוא דאמר תרתי תלת שורין. כלומר סימן כזה אינו כלום שאומר כך וכך שורות בגט זה:
ברם. אבל הכא סימן מובהק היה לו שה''א שבו היה נקוד ולעולם עבר עכומ''ז נמי פסול דעיקר טעמא דשמא נדרס כו' ולפ''ז מתני' דוקא במקום שהשיירות מצויות:
ר' עזרא כו'. שאל לו טעמא דמתני' מ''ט לאחר זמן מרובה פסול:
אני אומר כו'. דהואיל והשיירות מצויות ולא מצאו לאלתר חיישינן דילמא מאחר הוא ששמו כשמו:
ולא משום חומר הוא בעריות. ע''כ דטעמא משום חומרא דעריות חיישינן בשהשיירות מצויות ואף על גב דלא הוחזקו:
עבר עכו''ם. מהו מי נימא דטעמא דפסול בעבר אדם שם דחיישינן לנפילה ואם כן בעבר עכו''ם כשר דליכא למיחש שנפל ממנו דאינ' שייך בהבאת גיטין או דילמא דטעמא דחיישינן שמא נדחף ונדרס הגט ברגל העובר שם וזה גט אחר הוא ועבר עכו''ם נמי פסול ואליבא דר' יוחנן קבעי:
הלכה: אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כְּשֶׁיָרַדְתִּי לִנְהַרְדֵּעָא לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה מְצָאַנִי נְחֶמְיָה אִישׁ בָּדָלָא כול'. מָֽצְאוּ כָתוּב בִּשְׁטָר. מֵת פְּלוֹנִי נֶהֱרַג פְּלוֹנִי. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא אָמַר. אֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יִרְמְיָה. עַל פִּי עֵדִים. לֹא עַל פִּי כְתָבָן וְלֹא עַל פִּי מְתוּרְגְּמָן וְלֹא עֵד מִפִּי עֵד. וְעַכְשָׁיו אֵין מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד. וְדִכְוָותָהּ עַל פִּי כְתָבָן וְעַל פִּי מְתוּרְגְּמָן מַסִּיאִין. וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. יָפֶה כֹחַ הָעֵדִים מִכֹּחַ הַשְּׁטָר וכֹחַ הַשְּׁטָר מִכֹּחַ הָעֵדִים. שֶׁהָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ. מֵת פְּלוֹנִי נֶהֱרַג פְּלוֹנִי. מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. מָֽצְאוּ כָתוּב בִּשְׁטָר. מֵת פְּלוֹנִי נֶהֱרַג פְּלוֹנִי. אֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. יָפֶה כֹחַ הַשְּׁטָר מִכֹּחַ הָעֵדִים. שֶׁהַמַּלוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְעֵדִים גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. בִּשְׁטָר גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעֲבָדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא ע''פ מתורגמן. כדתנן בפ''ק דמכות ע''פ עדים שלא תהא סנהדרין שומעים מפי המתורגמן:
גמ' מצאו כתוב בשטר כו'. ואינו מקוים:
מתני'. תניא כוותיה דר' ירמיה ות''כ דר' בון:
ע''פ עדי'. כתיב ולא ע''פ כתבן כדאמר נמי בבבלי מכלתין דף ל''א:
ועכשיו אין משיאין עד מפי עד. בתמיה שהרי הוחזקו להיות משיאין ודכוותה על פי כתבן כו' משיאין הואיל והקילו בעדות אשה בעד מפי עד וכן ע''פ'כתבן וקרא בעדות אחרינא מיירי:
שהמלוה את חבירו בעדים כו'. כדתנן בשלהי בבא בתרא:
גמ' ופריך תנינן הוחזקו כו' ואת אמר הכין. דאין משיאין:
מתני' כמשנה הראשונה. קודם שהוחזקו וכן מפרק לה בבבלי להא דר''ע:
משנה: רִבִּי לִעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵין מַשִּׂיאִין אֵֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא עַל פִּי אִשָּׁה וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' נימיתי לו וכן הדברי'. אמרתי לו כן הוא שכל חביריו חולקים עליו:
אתם יודעים כו' משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות משמי:
והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה. ובנוסחת הבבלי גריס מפי עבד ואין צריך להגיה כאן דנלמד משפחה:
מתני' ר''א כו'. כדמוקי בגמ' דקודם שהחזיקו הוא:
מתני' אמרו לו. לר''ע:
לא תהא כהנת. כלומר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית עכומ''ז זו:
כשתהא הפונדקית נאמנת. כלומר שגם הפונדקית אינה נאמנת שהרי לא עליה סמכו אלא שהוציאה להן מקלו כו':
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים. אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה כול'. תַּנִינָן הוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד מִפִּי אִשָּׁה וְאִשָּׁה מִפִּי אִשָּׁה וּמִפִּי עֶבֶד וּמִפִּי שִׁפְחָה וּמִפִּי קְרוֹבִים. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. מִתְנִיתִין בַּמִּשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא ע''פ מתורגמן. כדתנן בפ''ק דמכות ע''פ עדים שלא תהא סנהדרין שומעים מפי המתורגמן:
גמ' מצאו כתוב בשטר כו'. ואינו מקוים:
מתני'. תניא כוותיה דר' ירמיה ות''כ דר' בון:
ע''פ עדי'. כתיב ולא ע''פ כתבן כדאמר נמי בבבלי מכלתין דף ל''א:
ועכשיו אין משיאין עד מפי עד. בתמיה שהרי הוחזקו להיות משיאין ודכוותה על פי כתבן כו' משיאין הואיל והקילו בעדות אשה בעד מפי עד וכן ע''פ'כתבן וקרא בעדות אחרינא מיירי:
שהמלוה את חבירו בעדים כו'. כדתנן בשלהי בבא בתרא:
גמ' ופריך תנינן הוחזקו כו' ואת אמר הכין. דאין משיאין:
מתני' כמשנה הראשונה. קודם שהוחזקו וכן מפרק לה בבבלי להא דר''ע:
משנה: אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָֽלְכוּ לְצוֹעַר עִיר הַתְּמָרִים וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ וְהִנִּיחוּהוּ בַפּוּנְדָּק וּבַחֲזָרָתָם אָֽמְרוּ לַפּוּנדָקִית אַיּוֹ חֲבֵירֵינוּ נוֹמַת לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ וְלֹא תְהֵא כֹהֶנֶת כַּפּוּנְדָקִית. אָמַר לָהֶן לִכְשֶׁתְּהֵא הַפּוּנדָקִית נֶאֱמֶנֶת. וְהַפּוּנדָקִית הוֹצִיאָה לָהֶן מַקְלֹו וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' נימיתי לו וכן הדברי'. אמרתי לו כן הוא שכל חביריו חולקים עליו:
אתם יודעים כו' משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות משמי:
והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה. ובנוסחת הבבלי גריס מפי עבד ואין צריך להגיה כאן דנלמד משפחה:
מתני' ר''א כו'. כדמוקי בגמ' דקודם שהחזיקו הוא:
מתני' אמרו לו. לר''ע:
לא תהא כהנת. כלומר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית עכומ''ז זו:
כשתהא הפונדקית נאמנת. כלומר שגם הפונדקית אינה נאמנת שהרי לא עליה סמכו אלא שהוציאה להן מקלו כו':
הלכה: הַפּוּנדָקִית הוֹצִיאָה לָהֶן מַקְלוֹ וּמַנְעָלָיו וַאֲפוּנדָתוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חיננא. 85a עָשׂוֹ אוֹתָהּ כִּי חַיָּה שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת עַל אָתָר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטָא. עָשׂוֹ אוֹתָהּ כְגוֹי מְסִיחַ לְתוּמּוֹ. חַד אֲרִיסְטוֹן בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא פְלִיג עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִִׁיב. לֵית כָּן כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטָא. אִית כָּאן כְּהַהִיא דָמַר רִבִּי חֲנִינָה. עָשׂוֹ אוֹתָהּ כִּי חַיָּה שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת עַל אָתָר.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר הצעיר ראיתי לכתוב פה טעם לסדר הש''ס הזה ששינה מסידור הבבלי ממש בכל סדר הזה דנקט סוטה אחר יבמות ואח''כ כתובות ונדרים וגיטין והדר נזיר וקידושין בבבלי ריש סוטה קאמר מכדי תנא מנזיר סליק מאי תנא דתני סוטה כדרבי דתניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין וליתני סוטה והדר ליתני נזיר איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים ואיידי דתני נדרים תנא נזיר דדמי לנדרים וקתני סוטה כדרבי. ומבואר הוא דמה שהאריך הש''ס בלישניה וקאמר איידי דתנא כתובות ותני כו' דהרי לתרץ הקושיא מכדי תנא מנזיר סליק באיידי דתני נדרים תני נזיר כו' סגי. אבל העיקר הוא למאי דאמר ריש נזיר מכדי תנא בסדר נשים קאי מ''ט תני נזיר תנא אקרא קאי והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וה''ק מי גרם לעבירה יין וקאמר כל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין וכתבו התוספות דלא הוי מצי למימר טעמא כדקאמר בריש סוטה דאיידי דתנא בכתובות המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר ולכך שנאן בסדר נשים די''ל משום דלא מיסתבר ליה דאגב נדרים לישבק לסדר קדשים שכולו קרבנות וראוי נזיר לשנות התם טפי ואדרבה אגביה ה''ל למיתני נדרים התם לכך צ''ל טעמא דתנא אקרא קאי. וא''כ ע''כ צריך הכא לטעמא דאיידי דתנא כתובות תני נדרים כי היכי דלא תיקשי דליתני נדרים אגב נזיר בסדר קדשים אלא דבהאי טעמא לחוד נמי לא סגי משום דלא מיסתבר ליה כו' לכך צריך עוד לטעמא דהתם דתנא אקרא קאי כדברי התוס' ז''ל והשתא מהדרינן לסידור דהאי תלמודא דנראה לכאורה דלא ס''ל טעמא דאיידי כו' מדלא תנא נזיר בתר נדרים ולא לטעמא דתנא אקרא קאי כו' מדלא נקט נזיר וסוטה בהדי הדדי וא''כ קשה מ''ט תני נזיר בסדר נשים וכן לא נוכל לומר דלסדר הפרשיות הוא חוזר דא''כ הוי ליה למתני בתר סוטה נזיר ובתר נזיר נדרים ובתר נדרים כתובות כסדר הפרשיות וכבר הניחו התו' זה בתימא על הירושלמי בסוטה דף ג' ד''ה רבי ישמעאל וע''ש. אמנם כי דייקינן שפיר הדין הוא טעמא דסידורא דהאי תלמודא. דהתו' דיקדקו בנזיר שם על הא דקאמר תנא אקרא קאי כו' וכל הרואה סוטה בקילקולה כו' דלמה לו להאריך לשונו ולומר כל הרואה סוטה כו' דמה ענין זה לזה ותירצו דמאי דאמר תנא אקרא קאי אינו ר''ל לקרא דכתיב בפרשה אלא ר''ל אקרא קאי דכתב בסוף המגרש במסכת גיטין דכתיב והיה אם כו' ועתה ניחא שפיר מאי דכתב נזיר בסדר נשים דמי גרם לעבירה יין אבל מ''מ הוי קשה אמאי תנא נזירות אצל סוטה היה לו לכותבו אחר גיטין ומשום הכי קאמר דכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר כו' וגם זה עבירה ובטעמא דהכא לחוד לא סגי דא''כ ליתני סוטה ברישא והדר נזיר כסדר הפרשה לכך צריך טעמא דהתם דאגב המדיר תנא נדרים ואגב נדרים תנא נזיר והדר חוזר לסוטה שהוא עיקר מסדר נשים עכ''ל כוונתם ז''ל במה דכתבו וגם זה עבירה לומר דאי הוי תנא נזיר בתר גיטין ה''א דאינו רשאי להזיר עצמו מן היין אא''כ רואה גרם עבירה ודאי מן היין כדכתיב התם כי מצא בה ערות דבר אבל הרואה סוטה בקילקולה והיינו בניוולה ובבשתה שמנוולין אותה כדפרש''י ז''ל בריש סוטה ואפילו לספק עושין כך ופעמים שתמצא טהורה אח''כ וכבר ניוולו אותה דמחמת זה אין מותר להזיר עצמו בנזיר והלכך קאמר וגם זה עבירה ר''ל דבא התנא להשמיענו דאפילו הרואה סוטה בניוולה לבד דמלבד שישמור עצמו מן היין בלא נדר אלא אפילו בנדר מותר להזיר עצמו מן היין וכדכתבו התו' שם בתחילת דבריהם וטעמא דמ''מ גם זה עבירה שהרי עברה על יחוד שנסתתרה עמו. והאי ש''ס לא ס''ל הכי אלא דוקא מחמת עבירה ודאי מותר להזיר עצמו אבל לא מחמת ראיית ניוול סוטה לבד והלכך לדידיה לא נקט התנא נזיר וסוטה בהדדי אלא נזיר בתר גיטין ותנא אקרא דכתב בסוף המגרש קאי כפירוש התו' אבל לא כדסיימו שם אליבא דהבבלי. וטעמא דמילתא דהאי תלמודא לשיטתיה אזיל כדבעינן לפרושי בשלהי גיטין בס''ד כי שם מקומו וס''ל נמי טעמא דאיידי והיינו איידי דתני כתובות תנא נדרים אבל לא כדמסיק בבבלי ואיידי כו' משום טעמא דלעיל דנזיר בתר גיטין דוקא. אלא דאכתי נשאר לנו לבאר מ''ט נקט סוטה בתר יבמות ונראה דלשיטתיה אזיל נמי בזה והוא למאי דמסיק בריש האשה רבה סוף הלכה א' דצרת סוטה אסורה להתייבם ופטורה מן החליצה ושייכא שפיר סוטה בתר יבמות לומר דגם היא מן הנשים הפוטרות צרותיהן והיינו בסוטה ודאי ילפינן הואיל וטומאה כתיב בה כעריות וכרב בבבלי נמי ריש יבמות אלא דהתם אינו מבואר בהדיא המסקנא הכי הגם שמסקנת רוב הפוסקים כן הוא ועיין בריש מכלתין דלקמן הלכה ב' מ''ש שם בס''ד:
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען פני משה
סליק פירקא בס''ד
ומשני לית כאן כההיא כו'. כלומר דריש לקיש לא מפרש טעמא דמתניתין כרבי שמואל אלא דמפרש כטעמא דר' חנינא דאפילו לא הויא מסיחה לפי תומה נאמנת דעשו אותה כחיה:
לית הדא פליג כו'. וכי לא פליגא הדא מתני' אדר''ל דאמר לעיל כל ששואלין אותו והוא משיב לא הוי מסיח לפי תומו אלא כמתכוין הוא:
חד אריסטון. משם מקום:
עשו אותה כעכומ''ז מסיח לתומו. כלומר לאו מסיח לתומה ממש אלא דדמיא למל''ת.
עשו אותה כחיה שהיא נאמנת על אתר. כלומר אף על גב דלא היתה מסיחה לפי תומה שהרי שאלו אותה איו חבירינו אפילו הכי נאמנת דעשו אותה כחי' דאמרי' בקידושין ג' נאמנין לאלתר חיה נאמנת לומר זה יצא ראשון ובכור הוא וכן בבבלי שם דף ע''ג וכן נמי הכא משום שהיתה מראה פנים לדבריה שהוציאה מקלו ותרמילו:
ר' אחא בשם ר' חנינא. טעמא דהאמינו לפונדקית:
גמ' הפונדקית כו' ואפונדתו. זהו תרמילו דמתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source