אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. רְאֵה הֵיאַךְ הֲלָכָה זוֹ רוֹוָחַת בְּיִשׂרָאֵל. אִם לְקַייֵם דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי הַוְולָד מַמְזֵר מִדִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אִם לְקַייֵם דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל הַוְולָד מַמְזֵר מִדִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן שֶׁיְּהוּ הַצָּרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת. תַּנֵּי. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַתְקִין עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאִם כֵּן מַה נַעֲשֶׂה לְצָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁנִּשְּׂאוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שנישאו. לשוק כב''ה ובניהן פגומין לב''ש אם נגמור הלכה לחלוץ. ורש''י ז''ל שפי' שם מה נעשה לצרות הראשונות שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו. היינו לשיטת הבבלי שם דרצה לפשוט מהכא דעשו ב''ש כדבריהם:
אמר רשב''ג. לריב''ן שרצה לתקן לחלוץ:
שיהו הצרות חולצות. וינשאו לשוק בהכשר לד''ה:
ראה האיך כו'. כמי לנהוג וכן אמר נמי בבלי י''ד אלא דשם גריס נעשה כדברי ב''ה הולד פגום לב''ש דהא בני חייבי לאוין הן לב''ש וכשרין לקהל אלא דפגומי' הן לכהונה. וצ''ל לגי' האי תלמודא דריב''ן בשיטת ר''ע אמרה דיש ממזר מח''ל:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין, כול'. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם נְהוֹרַיי. טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. הַחִיצוֹנָה לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. אַתְייָה דְבֵית שַׁמַּי כְּאִילֵּין כּוּתַייָא שֶׁהֵן מְיַבְּמִין אֶת הָאֲרוּסוֹת וּמוֹצִיאִין אֶת הַנְּשׂוּאוֹת. דְּאִינוּן דָּֽרְשִׁין. חוּצָה הַחִיצוֹנָה. מַה מְקַייְמִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵן אֵין לוֹ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. 8a וּבֵן אֵין לוֹ מִן הַנְּשׂוּאָה. הַחִיצוֹנָה לא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. אָמַר לֵיהּ. לֹא יְחַסְּדוּנָךְ כּוּתָאֵי דְאַתְּ מְקַייֵם דְּרָשֵׁיהוֹן. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. נוֹמֵיתִי לְסוֹפְרֵי כּוּתִים. מִי גָרַם לָכֶם לִטְעוֹת. דְּלֵית אַתּוּן דָּֽרְשִׁין כְּרִבִּי נְחֶמְיָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַמֵּ''ד מִתְּחִילָּתוֹ וְלֹא נִיתָּן לוֹ. נִיתֵּן לוֹ הֵ''א בְסוֹפוֹ. כְּגוֹן לַחוּץ חוּצָה. לִשְׂעִיר שְׂעִירָה. לְסוּכּוֹת סוּכּוֹתָה. מְתִיבִין לְרִבִּי נְחֶמְיָה. וְהָא כְתִיב יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה. אָמַר רָבָא בַּר זַבְדָּא. לְדִיַיטֵי הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלִּשְׁאוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
לדיוטי. לחדר התחתון וזהו הלמ''ד יתירא:
והא כתיב ישובו וגו'. בלמ''ד וה''א:
כר' נחמיה כו' וכן הוא בבלי פירקי שם:
לא יחסדונך כותאי. שלא יחשדוך ככותי דאת מקיים דרשיהון ודרך שחוק אמר לו כן:
נומיתי. אמרתי להם מי גרם לכם לטעות ולא לדרוש החוצה לשון לחוץ:
גמ'. טעמייהון דב''ש. דלא דרשי לצרור לצרת ערוה ואע''ג דטפי מסתברא להאי דרשא:
דכתי' לא תהי' וגו'. ודריש החוצה החיצונה מכלל דאיכא פנימית והיא הערו' הקרובה ליבם וקאמר רחמנא דחיצונה היא הנכרית לא תהיה לאיש זר אלא ליבם וכדאמר בבלי י''ג:
אתייא דב''ש. דדרשי חוצ' לשון החיצונה כאילין כותייא הכותים דהן מפרשי נמי הקרא הכי לדרשא דידהו:
שהן מייבמין כו'. כדאמר בבלי עשרה יוחסין דף ע''ז דלית להו יבום אלא בארוס' ומוציאין את הנשואות ופוטרין אותן בלא חליצה:
דאינון דרשי החוצה החיצונה. שלא נכנסה לרשות הבעל לנשואין:
מה מקיימין כותאי גרסינן:
ובן אין לו. דמשמע שהיא נשוא':
וקאמר ר' יעקב דרומי' לפני ר''י דדרשי הכי ובן אין לו מן הנשואה ואותה אינה מתייבמת דקאמר רחמנא החיצונה הארוסה לא תהי' לאיש זר אבל הך דלא הויא חיצונה תהי' לאיש זר:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל בְּצָרוֹת מוֹדִין הָיוּ שֶׁאֵין הַוְולָד מַמְזֵר. שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מֵאִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו אִיסּוּר עֶרְוָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן. תָּאֵב אֲנִי שֶׁיְּהֵא לִי צָרַת הַבַּת שֶׁאַשִּׂיאֵהָ לִכְהוּנָּה. שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. בְּנֵי צָרַת הַבַּת מַה הֵן. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי אַתֶּם מַכְנִיסִין אֶת רֹאשִׁי בֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים בֵּין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי וּבֵין דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל בִּשְׁבִיל שֶׁיָּרִיצוּ אֶת מוֹחִי. אֲבָל מֵעִיד אֲנִי עַל מִשְׁפַּחַת בֵּית עֲנוּבַיי מִבֵּית צְבוֹעִים וְעַל מִשְׁפַּחַת בֵּית נְקִיפַי מִבֵּית קוֹשֵׁשׁ שֶׁהָיוּ בְּנֵי צָרוֹת. וְהָיוּ בְּנֵי בְנֵיהֶם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹמְדִין וּמַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
בני צרות שנישאו לשוק כב''ה מה הן כו' וכן אמר בבלי ט''ז:
שאשיאה לכהונה. להפליג הדבר אמר כן דמ''ש. ובבבלי גריס שאשיאנה לשוק כב''ה ולאפוקי מריב''ן דאמר תקנתא דחליצה ואפשר דלהכי אמר נמי לכהונה ולא שתהא חולצת:
מודין היו. ב''ש לב''ה שאין הולד ממזר כו' ולאפוקי מדר''ע דאמר יש ממזר מח''ל כדאמר שם. ור''א פליג אדריב''ן לפי הגי' דלעיל:
רִבִּי יַעֲקֹב אָמַר שְׁמוּעָתָא. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד מַכְשִׁיר וְחַד מְקַבֵּל. מָאן דְּמַכְשִׁיר מְקַבֵּל. וּמָאן דְּמְקַבֵּל לֹא מַכְשִׁיר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. אבל לְיוּחֲסִין עַד נָהָר זרוק. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר עַד נָהָר זְרוֹק. וְחוֹרוֹנָה אָמַר. עַד נָהָר וָואנִיי. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר. בֵּין הַנְּהָרוֹת כְּגוֹלָה לְיוּחֲסִין. רִבִּי חֲנִינָה בְּרוֹקָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. בְּנֵי מֵישָׁא לֹא חָשׁוּ לָהוּ אֶלָּא מִשֵׁם סָפֵק חֲלָלוֹת. וְכֹהֲנִים שֶׁשָּׁם לֹא הִקְפִּידוּ עַל הַגְּרוּשׁוֹת. תַּמָּן קַרְייָן לְמֵישָׁא מֵתָה. לְמָדַי חוֹלָה. עֵילָם וגוובאי גוֹסְסוֹת. חֶבֶל יָמָא תְכִילְתָא דְבָבֵל. שניות עוונייא וגווכייא וצוצרייה תְכִילְתָא דְחֶבֶל יָמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר שמועתא. שמעתא דלקמי' דפליגי אמוראי בזה:
חד מכשי'. כתמיהן:
וחד מקבל. גרים מהן:
מאן דמכשיר. דמחזיק להו כנכרים מקבל:
ומאן דמקבל. אפ''ה לא מכשיר כתמיהן דס''ל דמספקינן להו בנכרים שבאו על בנות ישראל וכמ''ד נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכתמן טמא:
בבל ליוחסין גרסי'. וכן הוא לקמן וכן בבלי שם דף ע''א:
בין הנהרות. חדקל ופרת:
כגול'. פומבדיתא:
ספק חללות וכהנים כו'. ולא משום עבדות וממזרו' וכשמואל שם:
תמן. בבבל:
מתה. שכולן ממזרין וכרב פפא שם:
חולה. רובן כשרים:
גוססות. שרובן ממזרים:
תכילתא דבבל. מכלילה ותפארתה ליוחסין:
רַב נַחמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. מְקַבְּלִין גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוּיִין וּמִן הַתַּדְמוֹרִיים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁגֵּירֵי תַדְמוֹר כְּשֵׁירִין. תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִין מֵרֶקֶם טְהוֹרִין. הָא גֵירֵי תַדְמוֹר כְּשֵׁירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הא. מכאן דגירי תרמוד כשירין וכן אמר ר''י בבלי שם:
מתני' אמרה כו'. דתמן תנינן פ''ז דנדה כל הכתמים הבאין מן הרקם טהורין וכן תני שם הבאין מן הנכרים טהורים דלא גזרו על כתמי נכרים וקתני סתמא משמע אפי' מתרמוד דלא מחזקינן להו בספק ישראל:
רב נחמן כו'. סוגי' זו כתיבה לקמן פ' עשרה יוחסין הלכה א':
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה שֶׁנִּכְנְסוּ זְקֵינִים אֵצֶל רִבִּי דוֹסָא בֶּן הֻרְכֵּינֹס לִשְׁאוֹל לוֹ עַל צָרַת הַבַּת. אָֽמְרוּ לוֹ. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ מַתִּיר בְּצָרוֹת. אַמָר לוֹן. מַה שְׁמַעְתּוֹן. דוֹסָא בֶּן הֻרְכֵּינֹס. אָֽמְרוּ לוֹ בֶּן הֻרְכֵּינֹס. אָמַר לוֹן יוֹנָתָן אָחִי הֲוָה בְּכוֹר שָׂטָן הֲוָה וּמִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי. הִיזָּהֵרוּ מִמֶּנּוּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת יֶשׁ לוֹ עַל צָרַת הַבַּת. אָֽזְלוֹן לְגַבֵּיהּ. שָׁלַח וְכָתַב לֵיהּ. הִיזָּהֵר שֶׁחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין אֶצְלָךְ. עָלוֹן וְיָתִיב לָהֶן קוֹמוֹי. הֲוָה מַסְבִּיר לְהוֹן וְלָא סָֽבְרִין. מִיסְבַּר לְהוֹן וְלָא סָֽבְרִין. שַׁרְייָן מִתְנַמְנְמִין. אָמַר לָהֶן. מַה אַתּוּן מִתְנַמְנְמִין. שָׁרֵי מִישְׁדֵּי עֲלֵיהוֹן צְרִירִין. וְאִית דָּֽמְרִין. בְּחַד תְּרַע עָלוֹן וּבִתְלָתָא נָֽפְקִין. שָׁלַח אָמַר לֵיהּ. מַה שָׁלַחְתָּ לִי בְּנֵי נַשׁ בָּעוֹ מֵילַף. וְאָמַרְתָּ לִי. אִינּוּן חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָתוֹ לְגַבֵּיהּ אָֽמְרוּן לֵיהּ. אַתְּ מַה אַתְּ אָמַר. אָמַר לָהֶן. 8b עַל הַמְּדוֹכָה הַזֹּאת יָשַׁב חַגַּי הַנָּבִיא וְהֵעִיד שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. עַל צָרַת הַבַּת שֶׁתִּינָּשֵׂא לִכְהוּנָּה. וְעַל עֲמוֹן וּמוֹאָב שֶׁהֵן מְעַשְּׁרִין מַעֲשֵׂר עָנִי בַשְּׁבִיעִית. וְעַל גֵּירֵי תַּדְמוֹר שֶׁהֵן כְּשֵׁירִין לָבוֹא בַקָּהָל. תָּלוֹן עֵינַיי דְנֵיחְמֵי לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. רָאָה אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְקָרָא עָלָיו אֶת מִי יוֹרֶה דֵיעָה. זָכוּר אֲנִי שֶׁהָֽיְתָה אִמּוֹ מוֹלֶכֶת עֲרִיסָתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְדַּבְּקוּ אָזְנָיו בְּדִבְרֵי תוֹרָה. אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. וְקָרָא עָלָיו כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. מַכִּירוֹ אֲנִי שֶׁאָדָם גִיבּוֹר בַּתּוֹרָה הוּא. רָאָה אֶת רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְקָרָא עָלָיו נַעַר הָיִיתִי וְגַם זָקַנְתִּי. מַכִּירוֹ אֲנִי שֶׁהוּא דוֹר עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא. וְעָינוֹי דָֽמְייָן לְדִידֵיהּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה דְצִיפּוֹרִין. אַף רִבִּי טַרְפוֹן הָיָה עִמָּהֶן וְקָרָא עָלָיו הָדָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ועינוי דמיין. כלומר מראיתו ותואר פניו:
שהן כשרין. ולא אמרינן דממזרים הן מבנות ישראל שבאו עליהן נכרים:
עמון ומואב. ארץ סיחון שכיבש מעמון ומואב ואותה לא קדשו עולי בבל וזורעין בשביעית ותקנו להן מעשר עני בשביעית כדי שיתפרנסו מהם עניי א''י שאין להם בא''י לקט שכחה ופאה בשביעית:
תלון שני עיני. שיגביהו גבות עיניו שהיו ארוכות כמו שמצינו אצל רבי יוחנן בבבלי פ' הגוזל:
בעו מילף. שהם צריכים עדיין ללמוד:
ואית דאמרין. שכך הי' המעשה בפתח אחד נכנסו ובשלשה יצאו כדי שיפגעו בו וישמעו תשובתו:
מישדי. השליך עליהם צרורות:
ולא סברין. לא היו רוצים להבין:
שלח וכתב ליה. ר' דוסא ליונתן:
אזלון לגביה יונתן. ובבבלי אמר דאחר שנפטרו מר' דוסא פגעו בו:
מעשה שנכנסו כו' כתיבה נמי בבלי ט''ז והנוסחא נשתנית במקצת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source