רִבִּי יַנַּאי בְשֵׁם רִבִּי. יַד הַשְׁטָרוֹת לַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. לֹא כָתַב לָהּ שְׁכִיב מְרַע וְהוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע וכול'. וַהֲוָה רִבִּי יַנַּיי מְקַלֵּס לֵיהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יָלִיזוּ מֵעֵינֶיךָ וגו'. חַד טְלִי זְבִין נִיכְסוֹי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. חֲזָקָה עַל בֶּן דַּעַת חָֽתְמוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לַעֲקוֹר נִכְסִין מִמִּשְׁפָּחָה עָלָיו לְהָבִיא הָֽרְאָייָה. אוֹמֵר רִבִּי יוֹחָנָן. יַד הַשְׁטָרוֹת לָעֶלְיוֹנָה. רִבִּי יָסָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מַה בְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. יַד בַּעַל הַשְּׁטָר לַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא יַד הַשְׁטָרוֹת לָעֶלְיוֹנָה. וְהֵיךְ אַתּוּן אָֽמְרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְאָמַר. חֲזָקָה עַל בֶּן דַּעַת חָֽתְמוּ. וָתְּ אָֽמְרָת. מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לַעֲקוֹר נְכָסִים מִמִּשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא לָא אָֽמְרִית הָדָא מִילְּתָא. אָמַר רִבִּי זֵירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. אֲפִילוּ בָּעֵי רִבִּי יוֹחָנָן מִיכְפּוֹר. וְלָא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵם רִבִּי. יַד בַּעַל הַשְּׁטָר לַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אֶלָּא חֲכָמִים שֶׁהֵן כְּרִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא. ומשני דהא ל''ק דר' יוחנן לא אמר אלא דדברי חכמים שהן הולכין כרבי אבל ר' יוחנן לא פסק הלכה כחכמים דסבירא ליה כרב ירמיה בשם רב דאמר הלכה כר' מאיר והיינו דקאמר יד בעל השטר לעליונה:
אפילו בעי ר' יוחנן מיכפר. אפילו רוצה להכחיש אלו דברים שאמרו בשמו בהאי עובדא על כל פנים זה לא יכול להכחיש הא דלעיל דלא כן אמר ר' ינאי צ''ל בשם רבי יד בעל השטר לתחתונה ועל זה אמר רבי יוחנן בפשיטות ולאו מתניתא היא אלמא דהכי סבירא ליה:
אנא לא אמרית הדא מילתא. ושקר אמרו משמי:
והיך אתון אמרין וכו'. חזר ר' יסא והקשה לו ואיך אתה אומר בדבר הזה דאתא האי עובדא דלעיל לפניכם ואתה בעצמך אמרת מכיון שקיבל עליו הלוקח לעקור וכו' עליו להביא ראיה אלמא דיד בעל השטר לתחתונה סבירא לך:
אמר ליה. דליתא להא מילתה אלא ד''ה מודים דאמרינן יד בעל השטר לעליונה:
אומר ר' יוחנן. בעלמא קאי היה אומר ר''י דלעולם אמרי' יד בעל השטר על העליונה ולקמן פריך עלה ממילתא דר''י גופיה:
מה ברבי. מה את עביד להא דרבי דאמר ר' ינאי בשמיה דיד בעל השטר לתחתונה:
יד השטרות לתחתונה. כל היכא דאית ביה ספיקא בלשון הכתוב בשטר ויש לפרשו כך או כך אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ומפרשינן לחובה שלו:
ולאו מתניתא היא. וכי לא שמענו זה ממתני' לא כתוב בה וכו' דקי''ל כחכמים דס''ל המוציא מחבירו עליו הראיה ויד בעל השטר על התחתונה:
והוה ר' ינאי מקלס ליה. לר' יוחנן וקרא עליו המקרא הזה הזלים זהב מכיס על שם שהוציא זה הטעם מדין משנתינו ומצא בה הדין שאמר בשם רבי וקרא עליו בני וגו':
חד טלי זבין נכסוי. נער אחד מכר נכסיו ואתא עובדא וכו' משום שהקרובים טענו כשהוא קטן מכר ואין במכירתו כלום:
חזקה על בן דעת חתמו. אין העדים חותמין על השטר אא''כ יודעין בו שהוא גדול ובן דעת ויד הלוקח על העליונה ורבי יוחנן פליג דמכיון שהלוקח הזה קיבל עליו כלומר שבא לעקור הנכסין מחזקת המשפחה עליו להביא ראיה שהיה בן דעת בשעת מכירה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיטְמָא בְסָפֵק בִּקְעָה בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. בָּא לִשְׁאָל בִּימוֹת הַחַמָּה נִשְׁאֲלִין לוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים נִשְׁאֲלִין לוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד יָמִים הַסְּמוּכִים 29b לַגְּשָׁמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נטמא בספק בקעה וכו'. כלומר שהטומאה היתה בספק ואירע לו בבקעה ודין בקעה בימות החמה שאין הזרעים בתוכה הוי כרשות הרבים ובימות הגשמים שהזרעים בתוכה ואין רגל אדם מצוי בה הויא כרשות היחיד והשתא קאמר דאם אירע לו ספק טומאה בה בין בימות החמה בין בימות הגשמים אלא דהשאלה לא היתה באותו זמן אלא אח''כ כדמסיק ואזיל ומחלוקת ר''מ וחכמים דמתני' היא אי אזלינן בתר השתא או לא:
בא לישאל בימות החמה. לדברי ר''מ מפרש לה דהכל הולך אחר זמן השאלה:
נשאלין לו בימות החמה. כלומר שנזקקין לו בשאלתו כאלו ספק טומאתו בימות החמה היתה דבתר השתא אזלינן והוי ספק טומאה ברה''ר וטהור:
ובלבד ימים הסמוכים לגשמים. כלומר הא דאמרינן דאם בא לשאול בימות הגשמים מורין לו כאלו היתה ספק טומאתו בימות הגשמים והוי ספק טומאה ברשות היחיד וטמא דוקא שאירע לו בימים הסמוכים לגשמים דבהא הוא דשייך לומר דניזל בתר השתא אבל אם אירע לו הספק זמן רב מקודם השאלה לא שייך בכי הא למימר דבתר השתא אזלינן ולעשות הדבר כמי שאירע לו היום הואיל וימים רבים בין המקרה לבין השאלה. והה''ד נמי ברישא אם בא לשאול בימות החמה דבעי ג''כ שיארע לו הספק בימים הסמוכים לימות החמה וחדא מינייהו נקט ובהא דמסיים מפרש לה:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר. שְׁמוּאֵל אָמַר. חִילּוּפִין הִיא מַתְנִיתָא. מָהוּ חִילּוּפִין הִיא מַתְנִיתָא. חֲבֵרַייָא רַבְרְבַייָא אָֽמְרֵי. עֵדִים. חֲבֵרַייָא זְעִירַייָא אָֽמְרֵי. אֵין עֵדִים. כְּלוּם פְּלִיגֵי אֶלָּא עַל הָעֵדִים. אָמַר רִבִּי אָחָא. כֵּיוָן שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם לִכְתּוֹב שְׁכִיב מְרַע וְלֹא כְתַבְתֶּם שַׁקָּרִים אַתֶּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי אחא. היינו טעמא דאין בעדותן כלום מפני שזה אומר להם מכיון שאמרתי לכם לכתוב בשטר לשון שכיב מרע ולא כתבתם א''כ שקרים אתם ושוב אין אתם נאמנים בעדות זה והיינו טעמא דקאמרי אין עדים:
כלום פליגי אלא על העדים. קושיא היא דמ''ט פליגי בזה ולמה לא יהו עדי השטר נאמנין בדבר:
חברייא זעירייא אמרי אין עדים. שאין כאן עדים שבשטר וכלומר שאין עדי השטר כלום בעדות זה כדמסיק:
חברי רברבייא. הגדולים שבחבורת הישיבה אמרי עדים כלומר דמפרשי ראיה דקתני במתני' ראיה בעדים הוא דשואלין את העדים שבשטר אם שכיב מרע היה אם לאו:
חילופין היא מתנית'. בשתי לשונות חלופין זה מזה יש לפרש המתני' כדמסיים ואזיל:
משנה: הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסוּכָּן נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת נִקְנִין בַּכֶּסֶף וּבַשְׁטָר וּבַחֲזָקָה וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת אֵינָן נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה. אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְּאִימָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָֽיְתָה חוֹלָה וְאָֽמְרָה תְּנוּ כְבִינָתִי לְבִתִּי וְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מְנָה וָמֵתָה וְקִייְמוּ חֲכָמִים אֶת דְּבָרֶיהָ. אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵן אִימָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בני רוכל תיקברן אימן. כלומר אין מביאין ראיה מהם שרשעים היו והלואי תיקברן אמן וקנסי רבנן להו והלכך קיימו לבת המתנה ואע''פ שלא היה מן הדין:
כבינתי. תרגום רדידין כבנתא:
רוכל. שם אביהן:
מתני' רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן. ר''א לית ליה דברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ואפילו מצוה מחמת מיתה ס''ל דאין מתנתו מתנה אלא בקנין כמתנת בריא ואין הלכה כר''א:
הלכה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּשַּׁבָּת דְּבָרָיו קַייָמִין כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִיף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִם בַּשַּׁבָּת אָֽמְרוּ קַל וַחוֹמֶר בַּחוֹל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִיף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִם בַּקָּטָן אָֽמְרוּ קַל וַחוֹמֶר בַּגָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ליה. אין ודאי שפיר קאמרת דשכ''מ אליבא דר''א כבריא אליבא דרבנן ונפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין:
גמ' אית תניי תני ומחליף. וחכמים אומרים בחול דבריו קיימין אבל לא בשבת:
ר' יהושע בן לוי. מקיים הנסחא שלפנינו במשנה וכיני המתני' כדתנינן ועלה קאמר ר' יהושע אם בשבת אמרו ק''ו בחול:
אית תניי תני ומחליף. גם בסיפא זכין לגדול ואין זכין לקטן וריב''ל מקיים נסחא דתנינן במתני':
ולא ר' אליעזר היא. בתמיה דהא ר''א קאמר לה וכי שנייא הוא לר''א בין שכ''מ לבריא והלא שכ''מ לדר''א הוא כבריא אליבא דרבנן ודין אחד להם דלדידיה שכ''מ בעי קנין כבריא ומדלא הצריך צבורין ע''כ דבעלמא נמי לא בעינן צבורין ואפי' בבריא אליבא דרבנן:
ולא שכ''מ הוא. וכי לא בשכ''מ איירי האי מעשה דהא ר''א מביא ראיה לדבריו דשכ''מ בעי קנין וא''כ לא שמעינן מידי לענין בעיין דשאני שכ''מ הואיל ומצינו שהקילו חכמים בו לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב והכא בשכ''מ אפי' בדברים והוא הדין נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן עד שיהיו צבורין בתוך הקרקע והכא בשכ''מ לא בעינן ואין ראיה מכאן למתנת בריא:
וקיימו את דבריו. אלמא קנין בעי דשכ''מ היה כדלקמן שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחת משמע קרקע גבוה וחדוד שאי אפשר להעמיד כל אלו עליה ש''מ דלא בעינן צבורין:
ומבקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות אגבה:
נישמעינה מן הדא. דתניא בתוספתא פרק י' ורישא דתוספתא הכי היא המסוכן שחלק נכסיו על פיו בין בחול בין בשבת דברי המת יעשו אבל בריא עד שיקנה בכסף ובשטר ובחזקה ר''א אומר נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה אמר ר' אליעזר מעשה במדוני אחד על שם מקומו:
היו הקרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן המטלטלין צבורין בתוך הקרקע או לא:
גמ' עד כדון וכו'. התם בקידושין קאי וגרסינן לה להאי סוגיא בפ''ק הלכה ה' אמתני' נכסין שאין להם אחריות נקנין עם נכסין שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ויליף לה מקרא דכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי בצורות ביהודה ועלה קאמר התם עד כדון שמענו בשהיו קרקעות ומטלטלין במקום א' כדמשתעי קרא שהיו המתנות בערי בצורות ואיידי דאיירי בשכ''מ כדלקמן מייתי לה הכא:
משנה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּשַּׁבָּת דְּבָרָיו קַייָמִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְתּוֹב אֲבָל לֹא בַחוֹל. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת אָֽמְרוּ קַל וַחוֹמֶר בַּחוֹל. כַּיּוֹצֵא בוֹ זָכִין לַקָּטָן וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לַקָּטָן אָֽמְרוּ קַל וַחוֹמֶר לַגָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין. בלא כתיבה:
אבל לא בחול. אם חלק השכ''מ נכסיו בחול:
בשבת אמרו. ואף ע''ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות ולכתוב כי לא עביד נמי קנה וק''ו בחול דכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו וכן הלכה דבין בחול בין בשבת דברי שכ''מ ככתובין וכמסורין דמי ואין צריך קנין ואם שאל שיקנו מידו קונים ממנו בין בחול בין בשבת ואע''ג דקנין אסור בשבת משום שבות כיון דהאי קנין לא בעי מן הדין התירו בשכ''מ כדי שלא תטריף דעתו עליו:
כיוצא בו. אמרו זכין לקטן הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו מה שנותנין לו תקנו חכמים שיהא אחר זוכה בשבילו ומקביל לצרכו ואין זכין לגדול שהרי יכול לזכות בעצמו:
לקטן אמרו. משום דזכין לו שלא בפניו וק''ו לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות ושליח נמי מצי משוי וכן הלכה דזכין לאדם שלא בפניו:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עִולָא הָיָה רוֹצֶה לְקַלְּלָן שֶּׁהֵן זוֹרְעִין כּוּרְכְּמִין בַּכֶּרֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עילא היה. על תשובת רבי אליעזר לחכמים במתני' קאי ר''א עילא מצא על בני רוכל והיה רוצה לקללן בשביל כך מפני שהיו זורעין כורכמין בכרם וחכמים סבירא להו דקוצין בכרם היו וס''ל דהמקיים קוצין בכרם לא קידש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר מָקוֹם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וּמַרְגְלִית טְמוּנָה בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ''ג דפיאה ר''ע אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובביכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות וקרקע כל שהיא למאי חזי הא אי אפשר להעמיד ותיפשוט נמי מהא דלא בעינן צבורין:
אמר ר' מתני'. מהתם ליכא למיפשט דאיכא למידחי דתיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כל שהוא זו:
הלכה: הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו כול'. עַד כְדוֹן בְּשֶׁהָיוּ קַרְקָעוֹת וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיוּ קַרְקָעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי בּוּן. נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַעֲשֶׂה בִּמְרוֹנִי שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלֵם וְהָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין הַרְבֶּה וּמְבַקֵּשׁ לְחַלְּקָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין לְךָ תַקָּנָה אֶלָּא אִם כֵּן קָנִיתָ קַרְקַע. מֶה עָשָׂה. הָלַךְ וְקָנָה סֶלַע אֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלֵם. אָמַר. חֶצְייָהּ צְפוֹנִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. מֵחֶצְייָהּ דְּרוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים 30a וְקִייְמוּ אֶת דְּבָרָיו. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא שְׁכִיב מְרָע הוּא. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתָב. וָכָא אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה עַד שֶׁיִּהְיוּ קַרְקָעוֹת וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. וָכָא אֲפִילוּ קַרְקָעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲמַר לֵיהּ. וְלֹא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. שַׁנְייָא הִיא. שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי לִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנִן. אֲמַר לֵיהּ. שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ליה. אין ודאי שפיר קאמרת דשכ''מ אליבא דר''א כבריא אליבא דרבנן ונפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין:
גמ' אית תניי תני ומחליף. וחכמים אומרים בחול דבריו קיימין אבל לא בשבת:
ר' יהושע בן לוי. מקיים הנסחא שלפנינו במשנה וכיני המתני' כדתנינן ועלה קאמר ר' יהושע אם בשבת אמרו ק''ו בחול:
אית תניי תני ומחליף. גם בסיפא זכין לגדול ואין זכין לקטן וריב''ל מקיים נסחא דתנינן במתני':
ולא ר' אליעזר היא. בתמיה דהא ר''א קאמר לה וכי שנייא הוא לר''א בין שכ''מ לבריא והלא שכ''מ לדר''א הוא כבריא אליבא דרבנן ודין אחד להם דלדידיה שכ''מ בעי קנין כבריא ומדלא הצריך צבורין ע''כ דבעלמא נמי לא בעינן צבורין ואפי' בבריא אליבא דרבנן:
ולא שכ''מ הוא. וכי לא בשכ''מ איירי האי מעשה דהא ר''א מביא ראיה לדבריו דשכ''מ בעי קנין וא''כ לא שמעינן מידי לענין בעיין דשאני שכ''מ הואיל ומצינו שהקילו חכמים בו לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב והכא בשכ''מ אפי' בדברים והוא הדין נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן עד שיהיו צבורין בתוך הקרקע והכא בשכ''מ לא בעינן ואין ראיה מכאן למתנת בריא:
וקיימו את דבריו. אלמא קנין בעי דשכ''מ היה כדלקמן שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחת משמע קרקע גבוה וחדוד שאי אפשר להעמיד כל אלו עליה ש''מ דלא בעינן צבורין:
ומבקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות אגבה:
נישמעינה מן הדא. דתניא בתוספתא פרק י' ורישא דתוספתא הכי היא המסוכן שחלק נכסיו על פיו בין בחול בין בשבת דברי המת יעשו אבל בריא עד שיקנה בכסף ובשטר ובחזקה ר''א אומר נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה אמר ר' אליעזר מעשה במדוני אחד על שם מקומו:
היו הקרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן המטלטלין צבורין בתוך הקרקע או לא:
גמ' עד כדון וכו'. התם בקידושין קאי וגרסינן לה להאי סוגיא בפ''ק הלכה ה' אמתני' נכסין שאין להם אחריות נקנין עם נכסין שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ויליף לה מקרא דכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי בצורות ביהודה ועלה קאמר התם עד כדון שמענו בשהיו קרקעות ומטלטלין במקום א' כדמשתעי קרא שהיו המתנות בערי בצורות ואיידי דאיירי בשכ''מ כדלקמן מייתי לה הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source