Vayedaber

חשיב רִבִּי לְקַייֵם דִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלְּגֵט מוֹכִיחַ עָלָיו אִם פָּשׁוּט הוּא אִם אֵינוֹ פָשׁוּט. מָהוּ גוּפוֹ שֶׁלְּגֵט. אָמַר רִבִּי בָּא. מִדָּמַר רַב הוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מְקוּבַּל אֲנִי עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב לְמַעֲלָן. וְהָתַנֵּי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנִי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת מְקוּשָּׁרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. וַאֲפִילוּ תֵימַר. הוּא פָשׁוּט הוּא מְקוּשָּׁר. בְּפָשׁוּט מְעַכֵּב בִּמְקוּשָּׁר אֵינוֹ מְעַכֵּב. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בְּמוֹסִיף עַל הַהֲלָכָה. פָּשׁוּט בִּשְׁנַיִם מְקוּשָּׁר בִּשְׁלשָׁה. וְהֵן עוֹשִׂין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט מִתּוֹכוֹ מְקוּשָּׁר מֵאֲחוֹרָיו. וְהֵן עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי יהודה אומר כמוסיף על ההלכה. כלומר דרבי יהודה נמי ס''ל דאין כאן גופו מוכיח אם פשוט הוא או מקושר שאפילו אנו רואין שכתוב בו שריר וקיים ואין טופס הפשוט כן אפ''ה איכא למימר פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרי וכן לענין העדים שהוסיף עליו וחתמו בג' עדים כמוסיף על ההלכה הוא אע''פ שאינו צריך וכדמסיק ואזיל:

פשוט. דינו בשנים ומקושר דינו בשלשה והן עושין אותו להפשוט לשופרא ולתוספות בג' עדים וכן לענין מתוכו והן עושין מתוכו ומאחוריו שהרי אם רוצה לחתום בפשוט מתוכו ומאחוריו חותם הוא דמה בכך ובכל כה''ג אמרינן לתוספת בעלמא הוא דעביד הכי ואין כאן גופו מוכיח:

השיב ר' לקיים דברי רחב''ג. משום דפלוגתא דת''ק ורחב''ג במתני' בהכי הוא דת''ק ס''ל אע''ג דיכול לעשותו פשוט אינו רשאי דזמנין דנפק מיניה חורבא דלוה מיניה זוזי במקושר ופרע ליה וא''ל הב לי שטרי והלה אומר נאבד ממני וכותב עליו שובר והדר משוי ליה פשוט ואומר לו השתא הוא דיזפת מנאי ורחב''ג ס''ל דאין כותבין שובר ולא פרע ליה עד דקרעיה ליה לשטריה וקאמר רבי תשובה לקיים דברי רחב''ג דבלאו הכי גופו של שטר מוכיח הוא עליו אם פשוט היה מתחילה או לא וא''כ ליכא למיחש לחורבה ומפרש מהו גופו של גט מוכיח עליו דקאמר:

אמר ר' בא מהא דאמר ר' הונא. לעיל לעולם אין העדים חותמין וכו' דצריך שיהא כתוב בשטר והכל שריר וקיים וקס''ד דדוקא במקושר הוא דאמר כן וא''כ גופו מוכיח עליו אם מקושר הוא או פשוט הוא:

והתני טופס שטרות כן הוא. כל השטרות צריך לכתוב בו שריר וקיים ואפי' בפשוט:

אמר ר' מני. לא היא אלא טופס שטרות מקושרות דוקא כן הוא:

א''ר אבין. מדחי לה ר' אבין דאין כאן תשובה לדברי רחב''ג דאפי' תימר בטופס שטרות מקושרות דוקא קאמר לענין לעכב אפי' בדיעבד הוא דקאמר אבל לכתחלה הוא פשוט הוא מקושר חד דינא אית להו דכותבין שריר וקיים ומיהו אינו מעכב בפשוט וא''כ אכתי איכא למיחש לחורבה כדאמר ת''ק:

שְׁטָר נְפַק רִבִּי חוּנָה לְרִבִּי שַׁמַּי. אוֹגְדוֵֹי מְחִיק קוֹנְטָא לָא מְחִיק. אֲמַר רִבִּי חוּנָה לְרִבִּי שַׁמַּי. פּוּק חֲמִי עַד הַהֵן אָהֵן קוֹנְטָא מְשַׁמֵּשׁ. נְפַק וָמַר. עִם טְרִייָא קוֹנְטָא. 31b מִי נְפַק אֲמַר. הָדָא מִיבַּעֵי מִיתְגָּרֵה תְלַת' אַפְסַדְתְּ עֶשְׂרִ'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שטר נפק ר' חונה לר' שמי. ר' חונה הוציא שטר על ר' שמי:

אוגרוי מחיק קונטא לא מחיק סך הכל שלו היה מחוק והחשבון של פרטי הדברים לא היה מחוק כדרך שנוהגין לכתוב בתחלה חשבון פרטי מכל דבר הנזכר בשטר דבר פלוני בסך כך ודבר פלוני בכך ואח''כ כוללין כל הפרטים בסך הכל סך כך וכך. אוגרוי מלשון זית אגורי ששמנו קבוץ בתוכו. וזהו סך המקובץ. קונטא חשבון בלעז:

נפק ואמר עם טרייא קונטא. יצא וחשב ואמר עם שלשה אני מרויח בחשבון הפרטי שהוא פחות מנגד הסך הכללי שנכתב ועדיין היה ניכר. טרייא שלשה בלעז והרבה היו משמשין בלשון הזה ובב''ר לחי חמור טרייה ומהו טרייה בר תלתא יומין:

מי נפק. לאחר שיצא ר' שמי חזר וחשב ר' חונה בעצמו ומצא שטעה בעשרה יותר ואמר הוא היה רוצה להרויח שלשה לפי חשבונו בפחות מן הסך הכללי אבל טעה והפסיד עשר וצריך אני להחזיר לו:

פוק חמי עד ההן אהן קונטא משמש. צא וחשוב עד היכן זה החשבון הפרטי מגיע ותשלם לי מפני שמחשבון הכללי אע''פ שהוא ניכר קצת אין למדין ממנו שהוא מחוק ולא היה מקוים המחק:

משנה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו שְׁנַיִם וּמְקוּשָּׁר עֵדָיו שְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט שֶׁכָּתַב בּוֹ עֵד אֶחָד וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנַיִם שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. כָּתוּב בּוֹ זוּזִין מְאָה דִי הִימּוֹ סִלְעִין עֶשְׂרִין אֵין לוֹ אֶלֶּא עֶשְׂרִים. זוּזִין מְאָה דִי הִימּוֹ סִלְעִין תְּלָתִין אֵין לוֹ אֶלָּא מְנָה. כְּסַף זוּזִין דִּי אִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. כְּסַף סִלְעִין דִּי אִינּוּן וְנִמְחֲקוּ אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. דַּרְכּוֹנוֹת דִּי אִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' גט פשוט עדיו בשנים. מי שרוצה לעשות שטר פשוט אין צריך לחתום בו אלא שני עדים ומקושר צריך בשלשה:

פשוט שכתוב בו עד אחד. ה''ק כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא כך מקושר שכתוב בו שני עדים הטילו עליו חכמים פסול דאוריי':

אין לו אלא עשרים. דאע''ג דמאה זוזי חמשה ועשרים סלעים הן יד בעל השטר על התחתונה דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזים גרועים שאינן שוין אלא עשרים סלעים:

אין לו אלא מנה. כ''ה סלעים דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועין שהם כ''ה מן הטובים:

ונמחקו. שנמחק מנין שנכתב אחריו:

אין פחות משנים. ויותר נמי לא דיד בעל השטר על התחתונה:

מתני' כתוב בו מלמעלה מנה ולמטה. כשכופל את דבריו בשטר כתוב מאתים:

הכל הולך אחר התחתון. ובלבד שלא יהא כתוב בשיטה אחרונה לפי שאין למדין הימנה. ואין הולכין אחר פחות שבלשונות לפי שאין האחד תלוי בחבירו שאם היה כתוב מאה שהן מאתים או איפכא היה נוטל הפחות אבל שני דברים שאין האחרון תלוי בראשון הולכין אחר האחרון:

וא''כ למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל וכותב ואחריות סך ממון זה קבלתי עלי:

שאם תימחק אות אחת מן התחתון. כגון שהיה בעליון חנני ובתחתון חנן בזה הוא דילמד מן העליון שהוא אותו השם שכתוב עליון אבל לא דילמד לגמרי ובכל מקום מן העליון:

הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו שְׁנַיִם כול'. תַּנֵּי. זוּזִין דִּינוּן וְנִמְחֲקוּ. חֲמִשָּׁה. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. אֵינוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. תַּמָּן אָֽמְרֵי. בֶּן עַזַּאי וְרִבִּי עֲקִיבָה. חַד אָמַר. נוֹתֵן שְׁנַיִם וְנִשְׁבַּע עַל הַשְּׁאָר. וְחַד אָמַר. כֵּיוָן שֶׁאִילּוּ לֹא הוֹדָה לוֹ כָּל עִיקָּר לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם אֵינוֹ נִשְׁבַּע אֶלָּא עַל מַה שֶׁהוֹדָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן. בבבל אמרי בן עזאי ור''ע פליגי בזה:

גמ' תני. בברייתא שטר שכתוב בו זוזין דאינון ונמחק הסכום שאחריו:

חמשה והלה וכו'. כלומר המלוה אומר חמשה והלוה אומר אינו אלא שנים:

ונשבע על השאר. כדין מודה מקצת:

לא היו לו אלא שנים. כדקתני במתני' וא''כ השטר נמי כדבריו הוא ואין כאן מודה מקצת ואינו נשבע אלא על מה שהודה וכלו' שאין כאן שבועה כלל ואין לו עליו אלא על מה שהודה לו בשנים ואותן הוא דנותן לו:

גמ' תני. בתוספתא פי''א והכי איתא התם לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת ולא בשתי אותיות וכו' וט''ס יש כאן:

מה. שהרי כאן איננו חסר כלום אלא שסותרין זה את זה ולמי נותנין אם ללמד התחתון מעליון וינתן לחנן או דילמא בזה לא אמרו ילמד התחתון מהעליון אלא התחתון הוא העיקר וינתן לנני ולא איפשיטא:

משנה: כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָה מְנָה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם מִלְּמַעֲלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מְנָה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן לָמָּה כוֹתְבִין הָעֶלְיוֹן. שֶׁאִם תִּימָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' גט פשוט עדיו בשנים. מי שרוצה לעשות שטר פשוט אין צריך לחתום בו אלא שני עדים ומקושר צריך בשלשה:

אין לו אלא מנה. כ''ה סלעים דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועין שהם כ''ה מן הטובים:

ונמחקו. שנמחק מנין שנכתב אחריו:

אין פחות משנים. ויותר נמי לא דיד בעל השטר על התחתונה:

מתני' כתוב בו מלמעלה מנה ולמטה. כשכופל את דבריו בשטר כתוב מאתים:

וא''כ למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל וכותב ואחריות סך ממון זה קבלתי עלי:

הלכה: כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָה מְנָה כול'. תַּנֵּי. לְעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן בִּמְקוּשָּׁר בְּאוֹת אַחַת אוֹ בִשְׁתֵּי אוֹתוֹת. בֵּין חָנָן לַחֲנָנִי בֵּין עָנָן לַעֲנָנִי בְּאוֹת אַחַת מְקַייְמִין אוֹתוֹ. בִּשְׁתֵּי אוֹתוֹת אֵין מְקַייְמִין אוֹתוֹ. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מִמַּעַל כָּתוּב חָנָן וּמִלְּמַטָּן נָנִי. מָהוּ לְלַמֵּד הַתַּחְתּוֹן מֵעֶלְיוֹן חָנָן וְעֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן נָנִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן. בבבל אמרי בן עזאי ור''ע פליגי בזה:

גמ' תני. בברייתא שטר שכתוב בו זוזין דאינון ונמחק הסכום שאחריו:

חמשה והלה וכו'. כלומר המלוה אומר חמשה והלוה אומר אינו אלא שנים:

ונשבע על השאר. כדין מודה מקצת:

הלכה: כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ כול'. אָמַר רִבִּי בָּא. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר לִשְׁנֵיהֶן. אָמַר רִבִּי לָא. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר לָאִישׁ בְגִיטוֹ וּלְאִשָּׁה בְשׁוֹבְרָהּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי בָּא. הִתְקִין רִבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיִּכְתּוֹב. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אִשָּׁה פְלוֹנִית וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָהּ. מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי [] לֵית הִיא פְלִיגָא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' צריך שיהא מכיר לשניהן. הא דקתני ובלבד שיהא מכירן לא תימא דאגט לאיש ואשובר לאשה הוא דקאמר בגט יכירו לאיש ובשובר לאשה אלא דבכל א' צריך שיכירו שניהן האיש והאשה ושיהא מכירן אתרווייהו קאי:

ר' לא. פליג וקאמר צריך וכו' כלומר לא צריך אלא שיהא מכיר האיש בגטו שרוצה לכתבו כדי שלא יבא לרמות ולשנות שמו בשם אחר ולהגבות כתובה לאשתו כדתנן הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה אבל האשה בגט לא צריך שיכיר וכן בשובר אין צריך להכיר אלא האשה שלא תרמה לשנות שמה ותתן השובר לאיש שגירש אשתו ושמו כשם בעלה ותפסיד כתובתה של זו:

מתני'. פליגא על ר' בא התקין וכו' מתני' בפ' השולח וסוגיא זו כתובה שם הלכה ב' ביותר ביאור וקיצר הש''ס כאן:

התקין. דקתני התם בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה. כשהיו לו שני שמות א' כאן וא' במדינת הים היה מגרשה בשם הנוהג במקום כתיבת הגט ולא היה מקפיד לכתוב את שניהם התקין ר''ג הזקן וכו' וקשיא לרבי בא מרישא וכדגריס התם אם במכירה בזה צריך לשנות את שמותם דלר' בא דס''ל שצריך שיכיר בגט גם להאשה א''כ בזה צריך וכו' כלומר וכי צריך לשנות את שמותם הלא מכירין אותם ואמאי קתני ושמה דבשלמא לר' אילא ל''ק הא דקתני שהיה משנה בשמו דאיידי דבשמה היו יכולין לשנות שהרי א''צ להכיר אותה נקט נמי בשמו וכי תקנו בשמה תקנו נמי בשמו אלא לר' בא קשיא דהא מכירין לשניהם ואינם יכולין לשנות לא לאיש ולא לאשה והתם משני לה אית בר נש דחכמין לחבריהן באפין ולא ידעין שמהתהון הרבה בני אדם יש שמכירין אותם בפניהם כשרואין אותם ולא נודע להן שמותם ומשום זה עדיין יכולין לשנות שמותם וקאמר התם מתני' פליגא על ר' לא דמסיפא קשיא ליה דהא דקדק ר''ג הזקן לתקן ג''כ לכתוב אשה פלונית וכל שם שיש לה אלמא דחששו גם לאשה ומשני לה התם מה דאמר רבי אילי במגרש במקומה ומתני' במגרש במקומות אחרים ועוד שינויא אחרינא משני שם. וכן צריך לגרוס הכא דמרישא הוא דמקשי לר' בא והדר גרסי' ואפי' לר' אילי לית הוא פליגא התקין ר''ג הזקן וכו' כדהתם:

משנה: 32a כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְהַשׁוֹבָר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעֲלָהּ עִמָּהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָהּ וְהַבַּעַל נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַלּוֹוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּלְוֶה עִמּוֹ וְאֵין כוֹתְבִין לַמַּלְוֶה עַד שֶׁיְּהֵא הַלּוֹוֶה עִמּוֹ. וְהַלּוֹוֶה נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ וְאֵין כוֹתְבִין לַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיְּהֵא הַמּוֹכֵר עִמּוֹ. וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵירוּסִין וְנִישּׂוּאִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן. וְהֶחָתָן נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן. וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵירוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן וּשְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין אֶת הַשָּׂכָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לִשְׁנֵיהֶן כּוֹתְבִין שְׁנַיִם לָזֶה בְעַצְמוֹ וְלָזֶה בְעַצְמוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ונישואין. כתובה:

והחתן נותן את השכר. שהרי הוא קונה:

שטרי אריסות. מקבל שדה למחצה ולשליש ולרביע:

וקבלנות. בחכירות כך וכך כורים לשנה:

שטרי בירורין. זה בורר לו א' וזה בורר לו א' וכותבין בכתב פלוני בירר דיין פלוני או שני טענות של הבעלי דינין כדי שלא יהיו חוזרים וטוענין:

לשניהן. הוא צריך וכותבין שנים לכל אחד מבעלי דינים שטר בפני עצמו שיהו טענותיו סדורין בו ואין הלכה כרשב''ג אלא בשטר א' כותבין טענות של שני בעלי דינין ושפלוני בירר פלוני דיין שידון לו ופלוני בורר לו דיין פלוני:

אלא מדעת שניהם. אבי החתן ואבי כלה:

שטרי אירוסין. שטרי פסיקתא כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכו':

והלוקח נותן שכר. קמ''ל דאף במוכר שדהו מפני רעתה דס''ד אמינא שהמוכר נותן השכר דהנאה דידיה הוא:

כותבין שטר למוכר אף ע''פ שאין לוקח עמו. לפי שאינו מפסיד ללוקח כלום שכתיבת השטר אין מחייב ללוקח ליתן מעות שלא מדעתו:

והלוה נותן שכר. הסופר ואפי' היא עסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון אפ''ה המקבל העסקא הוא נותן כל השכר:

כותבין שטר ללוה. להיות מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות:

ובלבד שיהא מכירין. שיהא הסופר והעדים מכירין האיש והאשה בין בגט בין בשובר שאם אינו מכירין שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחר ששמו כשמו ותוציא אותו הגט אשה שאינה נתגרשה בו וכן בשובר חששו שמא תערים ותתן שובר זה ליד איש ששמו כשם בעלה ותפסיד כתובת אשתו:

ושובר לאשה. שהיא עושה לבעל' בכתובתה דזכות הוא לבעלה וזכין לאדם שלא בפניו:

מתני' כותבין גט לאיש. והוא יגרש מתי שירצה ואע''פ שאין אשתו עמו שהרי היא מתגרשת בעל כרחה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source