משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בִּשְׁטָר גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. עַל יְדֵי עֵדִים גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. הוֹצִיא עָלָיו כְּתָב יָדוֹ שֶׁהוּא חַייָב לוֹ גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. עָרָב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִיתּוּם הָעֵדִים גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס אֵינוֹ גוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ לָמָּה. אָמַר לוֹ הֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק וְאָמַר לוֹ הַנַּח וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ פָּטוּר שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָוהוּ. וְאֵי זֶהוּ עָרָב שֶׁהוּא חַייָב לוֹ אָמַר לוֹ הַלְוֵוהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ חַייָב שֶׁכֵּן עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָוהוּ. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְחַכֵּם יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁאֵין לָךְ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן שֶׁהֵן כְּמַעְייָן הַנּוֹבֵעַ וְכָל הָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל בן ננס. אינו גובה כלל דס''ל לבן ננס כל ערב שלאחר מתן מעות לא הוי ערב שלא על אמונת הערב והבטחתו הלוהו. ואמרינן בגמרא ואע''פ שקילס רבי ישמעאל את בן ננס אין הלכה כבן ננס:
גובה מנכסים בני חורין. של הערב דכיון דלא חתימי סהדי על הערבות הויא לה מלוה על פה:
אחר חיתום שטרות. אחר שחתמו העדים בשטר כתב אני פלוני בן פלוני ערב:
גובה מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים דכיון דאין בו עדים לית ליה קלא ולא ידעי ביה לקוחות כי היכי דליזדהרו:
הוציא עליו. המלוה כתב ידו של הלוה שהוא חייב לו ואין כאן עדות אחרת:
מתני' המלוה את חבירו בשטר. אע''פ שאין כתוב בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים דקי''ל אחריות טעות סופר הוא אם לא כתבו בשטר והרי הוא כאלו נכתב:
הלכה: כְּיוֹצֵא בוֹ הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כול'. חָמוֹי דִבְרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי הֲוָה עֲרָבָא בְּפוֹרְנָהּ דִּבְרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי וַהֲוָה מְבַזְבְּזָה בְנִכְסַייָא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. אָמַר. צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. 33b אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וּמַה אִילּוּ וְיַחְזוֹר וְיִסְבִּינָהּ לֵית מָרֵי חוֹבָה אֲתִי וְטָרִף. אֲמַר. דְּלָא יַחְזוֹר. וְיַעַבְדִּינוֹן מִטַּלְטְלִין אוֹ פָּרָאפֶרְנוֹן וְלָא מַשְׁכַּח מָרֵי חוֹבָה מַה מִתְפַּס. וּנְפַק עוֹבְדָא כְרִבִּי אָחָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
או פרא פרנון. הוא כמו נכסי צאן ברזל. ובהרבה מקומות נשתמשו בזה הלשון במסכת כתובות וכלומר שיעשו מן המעות קרן קיימת שיהיו כמו נכסי צאן ברזל שלא תוכל לאבדן וב''ח יבא ולא ימצא מה לטרוף וא''כ יש תקנה לזה ואפ''ה נפק עובדא והכריעו כר' אחא:
אמרי דלא יחזור. כלומר דלא יהא שיחזור ויקחנה אין חשש משום ב''ח דיש תקנה לזה שיעשה מן מעות הכתובה מטלטלין דברים שיכול להבריחן מפני הב''ח:
אמרין חברייה קומי ר' יוסי. אפילו לטעמא דידך נהי דלא חיישת לקנוניא בשביל הבעל הא אכתי איכא למיחש דאלו יחזור ויקחנה וכי לית בעלי חובות שלה באין וטורפין ממנו את דמי כתובתה:
אמר ר' יוסי אין צריך לידור הנאה. דלא חייש לקנוניא:
גמ' חמוי דברתיה דר' חגיי. היה ערב בעד בנו לכתובת כלתו והוה מבזבזה בניכסה ועשתה חובות הרבה ומשום כן היה בעלה רוצה לגרשה ופסק רב אחא כרשב''ג דצריך לידור הנאה שלא יעשו קנוניא ויחזירנה:
אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס כול'. רִבִּי יָסָא בְשֵם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁקִּילְּסוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת בֶּן נַנָּס עַל מִדְרָשׁוֹ קִילְּסוֹ. אֲבָל אֵינָהּ כְּבֶן נַנָּס. שִׁמְעוֹן בַּר וָוה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בְּחָנוּק הֲלָכָה כְּרִבִּי [יִשְׁמָעֵאל]. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. בַּר נַשׁ דַּהֲוָה צַייָד לְחַבְרֵיהּ בַּשׁוּקָא. אֲתַא חַד וָמַר. שָֽׁבְקֵיהּ וָנָא יְהַב. מִן אָהֵן גְּבַיי וּמִן אָהֵן לָא גְבַיי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך גט פשוט וסליקא לה מסכת בבא בתרא
אמר רבי יוסי. כמתמיה ואם כן את שמע מינה בר נש דהוה צייד לחבריה בשוקא מלשון צודה לקחת נפשו ואתא חד ואמר שבקיה ואנא יהב לה מן אהן גביי מזה האיש דאמר שבקיה הוא דגובה ומזה הלוה אינו גובה בתמיה במה נעשה זה בעל חוב שלו דלא היה מתכוין אלא להציל את זה וקסבר מצוה קעביד:
אף בחנוק הלכה כר' ישמעאל צ''ל. וכלומר דר' ישמעאל חולק על בן ננס אף בחנוק וס''ל דזה משעבד נפשיה הוא כשא''ל הנח לו ואני נותן לך:
אמר לו בן ננס וכו'. אע''פ שקילסו לו ר' ישמעאל למדרשו הוא שקילסו שיפה דורש הוא אבל אינה הלכה כבן ננס אלא אע''פ שערב לאחר מתן מעות הוא משתעבד הוא בקנין:
רַב אָמַר. צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַנוֹ שֶׁלְּרִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַנוֹ שֶׁלְּרִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. רַב וּשְׁמוּאֵל. רַב כְּרִבִּי יוֹחָנָן וּשְׁמוּאֵל כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושמואל. דס''ל דא''צ להזכיר זמן ראשון בשני והיינו משום דס''ל דאפי' העדים יכולין לעשות לו שטר אחר וכותבין מזמן השני ס''ל כר' שמעון בן לקיש דקאמר אינו מונה אלא משעת הכתב וכדאמרן לעיל אליביה דנאמנין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו:
רב אמר צריך להזכיר וכו' רב ושמואל וכו'. כלומר פלוגתא דרב ושמואל לעיל בהלכה ו' אתיא כפלוגתא דרבי יוחנן ור''ל דפליגי בשטרי מוקדמין דהרי רב דאמר לעיל גבי מי שנמחק שטר חוב יחליף את השטר וקאמר רב דכשמחליף צריך להזכיר זמן שטר הראשון בשטר השני והיינו משום דרב ס''ל התם דדוקא בית דין הוא דעושין לו קיום משטר אחר אבל לא העדים דכיון שהעידו כבר ועשו שליחותן שוב אין יכולין לחזור ולהעיד והלכך כיון דב''ד הוא דעושין השטר זמן הראשון הוא דכותבין דאין לפניהם אלא השטר הנמחק שמעידין עליו פלוני לוה מפלוני סך כך וכך בזמן כך ואותו הוא דכותבין ומיהא שמעינן דמילתיה דרב כרבי יוחנן דאמר בשטרי מוקדמין פסולין לגמרי ואפי' מזמן השני אינו נגבה ומשום דאין סומכין על העדים דאחר שכבר חתמו בשטר הזה אין חוזרין ומגידין והכי נמי ס''ל לרב בהא דלעיל:
הלכה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בִּשְׁטָר כול'. רַב הוּנָא אָמַר. הַקְדָּמָה פְסוּלָה וְהַשְּׁטָר כָּשֵׁר. וְהָתַנִּינָן. פְּרוֹזְבּוֹל הַמּוּקְדָּם כָּשֵׁר וְהַמְאוּחָר פָּסוּל. הָדָא דַתָּ מַר. דְּרַב הוּנָה רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים. הָדָא דְרַב הוּנָא רִבִּי לָֽעְזָר. אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים כָּשֵׁר וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִין. שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. וְהֵיכִי. אִם בְּאוֹתָן שֶׁהִכְחִישׁוּ עֵדוּתָן. הִכְחִישׁ עֵדוּתָן כְּמִי שֶׁאֵינָהּ וְהַשְּׁטָר כָּשֵׁר. אִם בְּאוֹתָן שֶׁלֹּא הִכְחִישׁוּ עֵדוּתָן. אָֽמְרָת. הָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. עָשׂוּ הָעֵדִים הַחֲתוּמִין עַל הַשְׁטָר כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין. 34a מַאי כְדוֹן. בְּאִינּוּן דָּֽמְרִין כֵּן. אֲנִי פְלוֹנִי בֵּן פְּלוֹנִי לָוִויתִי מִפְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָרֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באינון דאמרין כן אני פלוני וכו'. כלומר דמיירי שהעדים מעידין אין אנו יודעין יותר מעדות זה שזה אמר לפנינו אני פלוני לויתי מנה וכן פלוני ערב הוא מזה אנו יודעין ועל זה חתמנו ולא חתמנו על זמן המוקדם והכי משני לה בשביעית אליבא דר''ל הא דאמרינן עדים החתומין כמי שנחקרה עדותן ואין חוזרין ומגידין בשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אמרי על זה חתמנו ולא חתמנו על זה:
מאי כדון. השתא מקשי לר''ל גופיה דהא איהו התם בשביעית כרב הונא קאמר דאינו מונה אלא משעת הכתב ועכ''פ מזמן השני גובה ס''ל והרי אין כאן עדים דעדים החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן הוא ומשני דאפ''ה לענין זה סומכין על עדותן:
אמרי. אכתי קשה הא אמר ר''ל התם ובכתובות ובכמה דוכתי אומר ר''ל עדים החתומין על השטר וכו' וכלומר ששוב אינן נאמנין להעיד בענין אחר דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והשתא מסיק הש''ס אליבא דרב הונא דכר' אלעזר סבירא ליה דהא אין עדותן עדות כלל אלא ש''מ ס''ל דלא בעינן עדים בשטרות אלא מפני תיקון העולם:
אם באותן שלא הכחישו. אלא דמיירי שלא הכחישו עדותן שחתמו עליו אבל אומרים הן שלא ידעו שמוקדם הוא כגון שאומרים שטעו בעיבורא דירחא וכיוצא בזה:
אם באותן שהכחישו עדותן. שאומרי' העדים מעולם לא חתמנו על שטר כזה א''כ הוי כמי שאין כאן שטר כלל והיכי קאמר עלה רב הונא והשטר כשר בתמיה:
והיכי. כלומר דהיכי דמי האי מתני' דשטרי המוקדמין:
הדא. דתימר דרב הונא דס''ל דכשר הוא לגבות בו מזמן כתיבת השטר כר' אלעזר ס''ל וכן אמר ר' שמעון בן יקים דמילתיה דרב הונא כר''א אתייא דאמר בפ' המגרש אע''פ שאין עליו עדים וכו' דאין חתימת עדים מעכבין בשטרות דאינו אלא מפני תיקון עולם וה''נ ס''ל לרב הונא דהא השתא השטר הזה כמי שאין עליו עדים דמי וכדמסיק ואזיל:
והתנינן. התם פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול לפי שמייפה את כחו שיכול לגבות בו כל השטרות הנעשים לפני הזמן שכתוב בפרוזבול ואמרינן התם דתני עלה פרוזבול בין מוקדם בין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב כלומר הא דתנן במתני' המאוחר פסול לענין זה הוא פסול שאינו גובה בו מזמן המאוחר הכתוב בו אבל כשר הוא למנות מזמן כתיבת הפרוזבול וכל השטרות הנעשים לפני יום הכתיבה גובה אותן והשתא מסיק התם הקושיא אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוזבול מה בין שטר ואמאי קתני לה בברייתא גבי פרוזבול הא בשטרות ג''כ הדין כן:
גמ' הקדמה פסולה והשטר כשר. עיקרה דהאי סוגיא היא בפ' בתרא דשביעית ולא מייתי לה הכא אלא איידי דאיירי במשועבדין ומביאה בקצרה כדרך הש''ס הזה דהתם תנן שט''ח המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין ופליגי התם רבי יוחנן ור''ל דר''ל ס''ל פסולין ממש ואינן נגבין לא מזמן ראשון ולא מזמן שני ור''ל קאמר אינו מונה אלא משעת הכתב והיינו דרב הונא הכא דס''ל לענין הקדמת הזמן פסול הוא לגבות בו מאותו זמן שהקדימו וכתבו אבל השטר כשר לגבות בו מזמן כתיבת השטר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source