רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנַן. עֶרֶר מָהוּ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר אֵין צָרִיךְ בֵּית דִּין. וְאִית דָּֽמְרִין. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל לְתַלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר מָהוּ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר צָרִיךְ בֵּית דִּין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ עָרַר עִמּוֹ בִּפְנֵי פוֹעֲלִין עֶרֶר הוּא. וְצָרִיךְ לְעוֹרֵר עַל כַּל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. גִּידּוּל בֶּן מִינְייָמִין הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וַהֲווּ דַייָנֵיהּ חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי וְרַב הוּנָא וְחִייָה בַּר רַב. אָמַר לוֹן חִייָה בַּר רַב. כֵּן אָמַר אַבָּא. מִכֵּיוָן שֶׁעָרַר עִמּוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת עוֹד אֵין צָרִיךְ לְעוֹרֵר עָלָיו. וְתַנֵּי כֵן. הָיָה אוֹכֵל שֶׁלּוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים. עָרַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת. אָמַר לוֹ. אַתָּה מָכַרְתָּה לִי אַתָּה נָתַתָּה לִי מַתָּנָה. אֵינָהּ חֲזָקָה. מַחֲמַת טַעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. שֶׁכָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה אֵינָהּ חֲזָקָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אִם כְּזּוֹ אֵין אָנוּ מְנִיחִין לִגְדּוֹלֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ערר. העירעור מה שהמערער מוחה בהמחזיק מהו שיהא צריך למחות בפני ב''ד דוקא:
אין צריך ב''ד. אלא אם מחה בפני שנים הויא מחאה:
אפילו ערער עמו בפני פועלין. שלו ערער הוא וכלומר דאף דהפועלין שלו לא יגידו לו אפ''ה הויא מחאה דחברא חברא אית ליה:
וצריך לעוררו על כל שלש שנים. בעיא היא אם זה היה בידו השדה שנים הרבה אם צריך למחות בידו בכל שלש שנים או במיחה בשלשה שנים הראשונים שוב אין צריך למחות וקאמר הש''ס דמהאי עובדא פשטי' לה דאין צריך:
הוה ליה עובדא. שהחזיק א' בשלו ומיחה בראשונה ושוב לא מיחה והיו הב''ד שלו ר' חלקיה וכו' ואמר כן אמר אבא רב שאין צריך למחות ולחזור ולמחות:
ותני. תוספתא פ''ב כן:
אתה מכרתה לי. הכי גרסינן בתוספתא וערער עליו שלש שנים הראשונות ובאחרונה אמר לו אתה מכרתה לי ואתה נתת לי במתנה אם מחמת טענה הראשונה אינה חזקה שכל חזקה וכו' כלומר באחרונה אחר שערער זה בתחלה והשיב לו שלא אמר לי דבר מעולם או כה''ג טענה דלאו כלום היא ואע''פ שבאחרונה השיב לו אתה מכרת לי ולא השיב כבתחילה אע''פ כן לא הויא חזקה דמחמת טענה ראשונה היא ואותה טענה לא היה טענה והכי מסיים לה בתוספתא שכל טענה שמקצתה בטלה כולה בטלה. והכא הגי' משובשת במקצת. וש''מ מיהת דמכיון שערער בראשונה וזה לא היה לו טענה שוב אין יכול לומר באחרונה אתה מכרת לי ואף על פי שבג' אחרונות לא מיחה בו:
אם בזו. אם אנחנו נוהגין כזאת ואין חוקרין יותר בדין אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום שלא לשאול מהם בספק זה ולהגזים הדבר אמר כן. ודוגמתו בריש איזה נשך:
רַב אָמַר. עִיקַּר חֲלִיצָה הַתָּרַת רְצוּעוֹת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵּׁם רַב יְהוּדָה. רִבִּי זְרִיקָן מָטֵי בָהּ בְּשֵּׁם רַב. דִּבְרֵי חֲכָמִים. חָֽלְצָה וְלֹא רָֽקְקָה רָֽקְקָה וְלֹא חָֽלְצָה. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. מוֹדֶה רַב עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. מֵהָדָא דְאָמַר רַב. עִיקַּר חֲלִיצָה הַתָּרַת רְצוּעוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עיקר חליצה התרת רצועות. קס''ד דחליצה היא דמעכבת קאמר ותו לא ופריך והא רב קאמר בשם חכמים עד שתחלוץ ותרוק:
מודה רב וכו'. והתם הנסחא מתישבת ביותר. אף על גב דאמר רב עד שתחלוץ ותרוק מודה רב עיקר חליצה התרת הרצועות וכלומר ודאי תרתי בעינן אלא דבחליצה קאמר דעיקר חליצה התרת הרצועות הוא ולא בעי עד שתשמט היא המנעל מעל רגלו:
רַב אָמַר. עִיקַּר חֲזָקָה הַכְנָסַת פֵּירוֹת. לֹא מוֹדֶה רַב בִּמְנַכֵּשׁ וּבִמְעַדֵּר. מוֹדֶה רַב בִּמְנַכֵּשׁ וּבִמְעַדֵּר. מָהוּ דְאָמַר רַב. עִיקַּר חֲזָקָה הַכְנָסַת פֵּירוֹת. אֶלָּא שֶׁאִם רָאוּ אוֹתוֹ חוֹרֵשׁ וְקוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וּבוֹרֵר וְלֹא רָאוּהוּ מַכְנִיס פֵּירוֹת אֵינָהּ חֲזָקָה אֶלָּא הַכְנָסַת פֵּירוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו דאמר רב וכו'. הא דאמר רב עיקר החזקה הכנסת פירות הכי קאמר אפי' אם ראו אותו מתעסק בעבודת הקרקע אינה חזקה עד שיראו ג''כ שהכניס פירות דתרוייהו בעינן:
עיקר החזקה הכנסת פירות. צריך שיעידו שהיו רואין אותו מכניס פירותיו לביתו דעיקר החזקה שיהא נהנה מהשדה שמחזיק בה. וגרסינן להא בפ' מצות חליצה הלכה א' ואגב מייתי להא דלקמן:
לא מודה רב במנכש ומעדר. קס''ד דרב סבירא ליה בהכנסת פירות לחוד סגי ופריך וכי לא מודה רב שצריך שיראוהו עושה מלאכה ומתעסק בעבודת הקרקע באלו השנים שהחזיק בה:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ שְׁתֵּי אבטיניות כְּגוֹן שלומי ונבירו וְהַיַּרְדֵּן מַפְסִיק בֵּנְתַיִים וְעוֹמֵד שָׁם וְרוֹאֶה אֶחָד הַמַּחֲזִיק בַּשָּׂדֶה וּמַחֲזִיק בְּשֶׁלּוֹ אֵינָהּ חֲזָקָה עַד שֶתְּהֵא עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר וּבְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שתי אבטוניות. שתי אפרכיות כמו אלו המקומות שלומי ונבירו שהן סמוכות זו לזו והירדן מפסיק ביניהם ואינם מצוין לבא מזו לזו:
רַב אָמַר. אֵין חֲזָקָה לַבּוֹרֵחַ וְלֹא מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ. שְׁמוּאֵל אָמַר. יֵשׁ חֲזָקָה לַבּוֹרֵחַ וְיֵשׁ חֲזָקָה מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב יִצְחָק. קַרְייָא מְסַייֵעַ לְמַה דָמַר שְׁמוּאֵל. וַיִּתֵּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סְרִיס אֶחָד וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין חזקה לבורח. אין מחזיקין בנכסי בורח שלא היה יכול למחות דמתיירא פן יודע מקומו שנחבא שם:
ולא מארץ לארץ. וכגון שאין השיירות מצויות מארץ זו לאחרת כדאמר רב לעיל:
יש חזקה לבורח. דעכ''פ היה לו למחות בפני שנים ואע''פ שלא יגידו לזה או שלא יוכלו לבא לשם דקסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה:
קרייא. המקרא הזה מסייע למה דאמר שמואל דמחזיקין בנכסי בורח:
ויתן לה המלך סריס אחד לאמר השב את כל אשר לה וגו'. גבי שונמית כתיב במלכים והנה האשה אשר החיה את בנה צועקת אל המלך על ביתה ועל שדה וגו' ובארץ פלשתים היתה שבע שנים שברחה מפני הרעב כדכתי' התם ומדהוצרך המלך לצות להשיב את כל אשר לה ש''מ דמחזיקין בנכסי בורח ולא היתה יכולת בידה להוציא מיד המחזיקין בדין ועל כן צעקה אל המלך וצוה להוציא מידם:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שְׁנֵי עָרְלָה בֵּינֵיהוֹן.
הלכה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה כול' 9b רַב אָמַר. בְּשָׁעַת הַחֵירוּם שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בשעת חירום שנו. הא דקתני עד שיהא עמו במדינה אחת דוקא בשעת חירום ומלחמה שאין השיירות מצויות אבל שלא בשעת חירום אין צריך שיהא במדינה אחת עמו דמחאה שלא בפניו הוי מחאה ואיבעי ליה להאי למימחי דחברא חברא אית ליה והא דקתני יהודה וגליל משום דאין השיירות מצויות מזו לזו וכשעת חירום דמי כדפרישית במתני':
הלכה: כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה כול'. וְצָרִיךְ חֲזָקָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאוֹמֵר לַחֲבֶירוֹ. שָׂדֶה זוֹ כול'. כְּהָדָא. רְאוּבֵן אוֹכֵל שָׂדֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ וְהֵבִיא שִׁמְעוֹן עֵדִים שֶׁמֵּת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. מַפְקִין לָהּ מֵרְאוּבֵן וִיהָבִין לְשִׁמְעוֹן. אֶלָּא הָלַךְ רְאוּבֵן וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁלֹּא מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. אֲנָא אַפִּיקְתֵּיהּ מֵרְאוּבֵן אֲנָא מַחֲזִרֶנָּה לֵיהּ. רַב אָמַר. כְּשֶׁנָּתַתָּהּ עַל פִּי בֵּית דִּין נָתַתַּה. מִיכָּן וָהֵילָךְ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' וצריך חזקה. כלומר אע''ג דטענה א''צ היורש חזקה ג' שנים מיהת צריך הוא:
תמן תנינן. בפ''ב דכתובות הלכה ב' ואיתא להאי סוגיא שם וביותר ביאור והכא מייתי לה לדין דהבא משום ירושה דאיירינן ביה ובמקצת מסוגיא דהתם:
מודה ר' יהושע. לחכמים דהאי מגו אמרינן באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן וקאמר התם. בשלא אכלה שני חזקה. הא דקתני אם יש עדים שהיא של אביו אינו נאמן בשלא אכל זה עדיין שני חזקה אבל אם אכלה שני חזקה נאמן לומר לקחתיה ממנו. בשלא מת אביו מתוכה. והא דאמרינן אם אכלה שני חזקה נאמן דוקא שאין העדים מעידין אלא שהיתה של אביו של המערער ואינם יודעים אם מת מתוכה אבל אם הם מעידין שמת אביו מתוכה שבשעת מיתתו עדיין היתה מוחזקת שהיא של אביו של זה אין חזקתו של זה כלום שהרי הוכחש הוא במה שאומר לקחתיה מאביך. ועלה קאמר התם כהדא ראובן וכו' דמפקין לה מראובן המחזיק ויהבין ליה לשמעון משום שיש לו עדים שמת אביו מתוכה וממי לקח שהרי לא טען לקחתיה ממך:
אלא. בעיא היא כלומר אלא הא הוא דמספקא לן:
הלך ראובן. וחזר והביא עדים שלא מת אביו של שמעון מתוכה והכחישו עדי שמעון מהו:
אנא אפיקתיה מראובן. בתחילה ואנא מחזרנא ליה השתא דאוקי תרי לבהדי תרי ומחזיקין אותה לרשות המחזיק שהיתה בידו:
רב. פליג וס''ל דחיישינן לזלותא דבי דינא וכשנתת לשמעון ע''פ ב''ד נתתה לפיכך מכאן ואילך כשחזר זה והביא עדים לא כלום הוא דהמוציא מחבירו וכו' וכלומר דהדרינן להאי דינא לכל דאלים גבר וכל המתגבר יהיה בידו ואידך הוי המוציא מחבירו עליו הראיה וכדמסיק:
מי מודיע. דקס''ד דהמוציא מחבירו דקאמר שצריך זה עכשיו להביא ראיה לחזור ולהכחיש עדי ראובן וקרי ליה לשמעון המוציא מפני שבחזקת ראובן היתה בתחלה והשתא דאוקי תרי לבהדי תרי חזר הדין לכבתחילה ומי מודיע עכשיו לזה:
עדי מיתה מודיעין צריך שמעון לחזור ולהביא עדים אחרים שיעידו שמת אביו מתוכה:
הגע עצמך שאין כאן עדים יותר היודעין מזה:
אמר ר' יוסי. לא היא אלא דהכי אמרינן לעולם השדה בחזקת בעליה וכדפרישית דביד מי שהיא עכשיו בחזקתו היא ואם גבר זה וירד בתוכה ה''ז בחזקתו והוי אידך המוציא מחבירו אבל אין אחר יכול לתקוף ולירד לתוכה:
משנה: 10a כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה אֵינָהּ חֲזָקָה. כֵּיצַד אָמַר לוֹ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי. שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם אֵינָהּ חֲזָקָה. אַתָּה מָכַרְתָּה לִי אַתָּה נָתַתָּה לִי מַתָּנָה הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כל חזקה שאין עמה טענה. שיטעון למה הוא מחזיק בשל חבירו אינה חזקה:
והבא משום ירושה. שהחזיק בה שלש שנים מכח ירושת אביו אין צריך טענה לברר איך באה ליד אביו ומיהו ראיה בעי שראו לאביו שהיה דר בו יום אחד:
מִי מוֹדִיעַ. אָמַר רִבִּי בָּא. עֵידֵי מִיתָה מוֹדִיעִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאֵין הָעֵדִים יוֹדְעִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם הַשָּׂדֶה בְחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ. מִיכָּן וָהֵילָךְ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source