אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִנִּיחַ אַבְנוֹ וּמַשָּׂאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהֶן וּצְלוּחִיתוֹ בְיָדוֹ. בֵּין שֶׁנִּתְקַל בָּאֶבֶן וְנֶחְבַּט בַּקַּרְקַע בֵּין שֶׁנֶּחְבַּט בָּאֶבֶן וְנִתְקַל בַּקַּרְקַע חַייָב עַל נִיזְקֵי אָדָם וּפָטוּר עַל נִיזְקֵי צְלוּחִיתוֹ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. בּוֹר שֶׁלַּנִּיזָּקִין פָּטוּר עַל הַכֵּלִים. וְאִם בְּדֶרֶךְ הַטָּחָה הִטִּיחַ אֲפִילוּ עַל נִיזְקֵי צְלוּחִית חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם בדרך הטחה. זה שהצלוחות בידו הטיחה בדרך העברתו ונשברה בזה לא הוה כבור דאלו בור בתר דנייח הוא וכאן חייב על נזקי כלים:
מילתיה דרבי יוחנן אמרה. שמע מינה מדר' יוחנן דסבירא ליה אפילו בור של נזקין פטור על נזקי כלים ופליג אהאי מ''ד לקמן פ' הפרה הלכה ז' דאמר דלא אימעוט כלים אלא מבור של מיתה ולא מבור של נזקין:
חייב על נזקי האדם. דאדם לא אימעוט בבור אלא ממיתה אבל אם הוזק חייב:
בין שנתקל וכו'. דעל כל פנים מכח שהניחם ברשות הרבים הוא בא:
וצלוחיתו בידו. ונשברה:
הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ 13a וְהִיתִּיזָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ. מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתיזה לרשות היחיד. את''ל בקמיית' חיובי מחייב דכיון דהרוח הפריחתה אכתי בור ברשות הרבים מיקריא הכא מאי מי אמרינן כיון דאדם הוא שהחזירתה לרשותו ואיהו ודאי מיפטר שהרי נתקל בה ומחמת כן התיזה אלא דקמא נמי מיפטר דהוי כמו שפסקה תקלתו ומכח אחר הוא שבא ההיזק א''ד אכתי מכח התקלה שהניחה ברשות הרבים הוא ולא איפשיטא:
משנה: נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ חַייָב. רִּבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמִתְכַּוֵּן חַייָב בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר במתכוין חייב. דקסבר ר' יהודה נתקל לאו פושע הוא אלא אנוס הוא ואם נתכון לזכות במים ובחרסיה אחר שנשברה כדו הוא דחייב בהזיקן דה''ל בורו שהזיק אבל אינו מתכוין לזכות בהן פטור הואיל ומעיקרא אנוס הוא והלכה כר' יהודה דנתקל לאו פושע הוא:
חייב. דסבר נתקל פושע הוא והלכך חייב:
מתני' נשברה כדו בר''ה. לא הניחה אלא שהוא נתקל ונשברה והוחלק וכו':
הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית לְתוֹךְ כּוֹתְלוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וּבָא בַּעַל הַכּוֹתֶל וּסְתָרוֹ וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן לְתוֹךְ שְׂדֵה עַצְמָן וּמַעֲמִיקִין לָהֶן ג̇ טְפָחִים כְּדֵי שֶלֹּא תַעֲלֵם הַמַּחֲרֵישָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כדי שלא תעלם המחרישה. בשעה שמחרישין שלא יחזרו ויעלו:
חייב. המצניע שלא היה לו להצניעו בכותלו של זה ובעל הכותל פטור דלא ידע:
הלכה: הַשּׁוֹפֵךְ אֶת הַמַּיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול'. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁנֶּחְבַּט בְּקַרְקָעוֹ. אֲבָל אִם נִתְלַכְלְכוּ כֵלָיו חַייָב. רַב אָמַר. אֲפִילוּ נִתְלַכְלְכוּ כֵילָיו פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. בּוֹר שֶׁלַּנְּזָקִין פָּטוּר עַל הַכֵּלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מילתיה דרב אמרה. דש''מ מדברי רב דס''ל כמ''ד דנזקי כלים ג''כ אימעוט מבור כמו אדם:
אבל אם נתלכלכו כליו חייב. כלומר אבל אם היה ההיזק מעיקרא קודם דנייחו מיא ובשעת שפיכה וההיזק הוא שנטנפו כליו של זה חייב גם על הכלים אי נמי דהכי פירושא דרב הונא דייק מדקתני השופך מים והוזק דמשמע דדוקא בהכי איירי שהוזק בשעת שפיכה ועדיין לא נחו מיא ולפיכך חייב על נזקי אדם אבל בתר דנחו מיא פטור דבור הוא והשתא רב הונא אדיוקא דמתני' קאי בשנחבט אדם בקרקעו הוא דפטור בו דאדם אימעוט מבור אבל על הכלים חייב ואפי' בתר דנייחו וקסבר רב הונא כמ''ד לקמן דכלים לא אימעוט מבור. והשתא שייך שפיר טפי הא דרב דאמר דאפילו כלים פטור בתר דנייחו ומתני' דוקא בשעת שפיכה מיירי דגירי דיליה הוא ולא הוי בור. והאי פירושא מסתברא טפי דנראה מרהטא דסוגיא דרב ורב הונא בחיוב כלים בבור פליגי:
גמ' בשנחבט בקרקעו. מחמת שהוחלק במים נפל ונחבט האדם בקרקע והוזק מיירי מתני' ורב הונא דייק לה הכי מדקתני והוזק בהן משמע דוקא הוזק בהן אדם אבל לא כלים והילכך לא משכחת לה אלא בשהוזק בתר דנייחו מיא דהוי כבור ואדם הוא דחייב דלא אימעוט אדם מנזקי בור אלא כלים אבל אם בשעת השפיכה הזיק גירי דיליה הוא ולאו בור הוא ועל הכלים נמי מתחייב והיינו דקאמר בשנחבט בקרקעו כלומר מחמת שעשה זה להקרקע רפש וטיט נחלק ונחבט האדם:
לא דומה נזק עומד. אפי' למאן דס''ל מפקיר נזקיו בר''ה פטור במתני' ומפני שלא הניח התקלה מדעתו לא תימא דה''ה בשור שנגח בר''ה והפקירו נמי כן שהרי לא מדעתו היתה התקלה הלכך קמ''ל דשאני הכא דאינו דומה נזק עומד דמתני' שיכולין העוברין להשמר ולילך מן הצד אבל הכא נזק מהלך הוא ברשות הרבים וקשה לשמור הימנו:
על דעתיה דר' יוחנן. דס''ל לאחר נפילה פוטר ר' יהודה דכיון דשלא מדעת נעשית התקלה מתחילה פטור במפקיר ובמתכוין חייב דקאמר ר' יהודה במתני' במתכוין לחרסין לזכות בהן קאמר דהוי לה השתא כבורו וכהניחן מדעת וה''נ מיתוקמא דיוקא דברייתא דמדינא חייב בשנתכוין לזכות בהן ולר' לעזר דס''ל לאחר הנפילה מחייב ר''י לא איצטריך ליה לפרושי מתכוין דר''י במתכוין לזכות בהן אלא במתכוין להזיק וכלומר דכיון שהניחן שם לאחר הנפילה כמתכוין להזיק הוא שהיה לו לפנותן:
הא אם לא הנחיל וכו'. מדקאמר טעמא שע''מ כן הנחיל הא מדינא חייב ואע''פ שלא הניח התקלה מדעת ברשות הרבים ודמיא למתני' וא''כ קשיא והשתא מסיק דמר מתרץ לטעמיה ומר מתרץ לטעמיה:
דתני. תוספתא היא בפרק שני. וחסר כאן והכי גרסינן כדאיתא התם מודה ר' יהודה לחכמים במניח אבנו וצלוחותו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן שהוא חייב מפני ששמירתו עליו ומודים חכמים לר' יהודה במניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונפלו ונשברו ובא אחר והוזק בהן שהוא פטור מפני שאין שמירתן עליו. ולקמן איתא התם היה בקופה של תבן ובה חבילה של קוצים ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן ה''ז חייב ר' יהודה פוטר שלא ניתנו ערי ישראל אלא לכך ובהאי דינא פלוגתא התם. ועכ''פ שמעינן דבמניח תקלה ברשות הרבים כ''ע מודו דחייב ואם ממילא באת מחמת שהוציאן בר''ה כמו בקופה של תבן לר' יהודה פטור שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ שיהו נושאין משאיהן בר''ה וברשות קעביד:
אית מתניתא וכו' ואית מתניתא. חדא ברייתא היא וכלומר מהאי מתניתא מסייעא לר' לעזר ומסייעא לר' יוחנן וכל חד מפרש לה כטעמיה ולתרווייהו ל''ק וכדלקמן:
ולמה פטור בשעת נפילה. סיומא מילתיה דר' יוחנן היא תדע דהא בשעת נפילה מ''ט פטור הוא לר' יהודה אלא משום שכן אדם מפקיר נזקיו ברשות הרבים דמסתמא מפקיר להו ואע''ג דבעלמא מפקיר נזקיו ברשות הרבים חייב התם דהניח התקלה מדעת והוי כבור ברשות הרבים אבל הכא דעל ידי אונס באת התקלה פטור וא''כ מכ''ש דלאחר הנפילה פטור:
מתיב. השיב ר''י לר' לעזר אם בשעת נפילה דאיכא למימר היה לו להזהר במה שבידו ושלא יהא נתקל ויזיק אחרים ואפ''ה פוטר בו ר' יהודה אינו ק''ו דלאחר נפילה יהיה פטור דמה היה לו לעשות:
א''ר יוחנן בין וכו'. וכדמקשי ליה:
כל עמא מודו שחייב. כדמפרש טעמיה לקמיה:
גמ' בשעת נפילה נחלקו. אם הוזק בהן בשעה שנשברו כדו ונפלה והוחלק זה במים או לקה בחרסיה בהא הוא דת''ק סבר נתקל פושע הוא ור' יהודה סבר לאו פושע הוא:
משנה: הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵירוֹ בַּקּוֹצִים וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והגודר גדירו בקוצים. שעשה גדר מקוצים והפריחן לר''ה אבל אם צימצם בתוך שלו והוזק בהן אחר פטור שאין דרך ב''א להתחכך בכתלים:
המצניע את הקוץ וכו'. שהצניען בר''ה:
מתני' השופך מים בר''ה. אע''ג דברשות קעביד כגון בימות הגשמים שמותר לשפוך מים בר''ה אפ''ה אם הוזק בהן אחר חייב בנזקו ואפי' אפקרינהו דהא מתחלה שלא באונס הוא וקי''ל המפקיר נזקיו בר''ה ומתחלה נעשו שלא באונס חייב:
הלכה: נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול'. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. בִּשְׁעַת נְפִילָה נֶחְלְקוּ אֲבָל לְאַחַר נְפִילָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁחַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין בִּשְׁעַת נְפִילָה בֵּין לְאַחַר נְפִילָה הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. מְתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי לָֽעְזָר. אִם בִּשְׁעַת נְפִילָה פָּטוּר. אֵינוֹ קַל וָחוֹמֶר לְאַחַר נְפִילָה. וְלָמָּה פָטוּר בִּשְׁעַת נְפִילָה. שֶׁכֵּן אָדָם מַבְקִיר נְזָקָיו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וְאִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. דְּתַנֵּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יוּדָן בְּמַנִּיחַ אַבְנוֹ וּמַשּׂוֹאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהֶן פָּטוּר. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. הָא אִם לֹא הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ עַל מְנָת כֵּן חַייָב. 13b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. בְּמִתְכַּוֵּין לַחֲרָסִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. בְּמִתְכַּוֵּין לְהַזִּיק. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי לָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה לַחֲכָמִים בְּמַבְקִיר שׁוֹר שֶׁנָּגַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁחַייָב. לֹא דוֹמֶה נֶזֶק עוֹמֵד לְנֶזֶק מְהַלֵּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מילתיה דרב אמרה. דש''מ מדברי רב דס''ל כמ''ד דנזקי כלים ג''כ אימעוט מבור כמו אדם:
אבל אם נתלכלכו כליו חייב. כלומר אבל אם היה ההיזק מעיקרא קודם דנייחו מיא ובשעת שפיכה וההיזק הוא שנטנפו כליו של זה חייב גם על הכלים אי נמי דהכי פירושא דרב הונא דייק מדקתני השופך מים והוזק דמשמע דדוקא בהכי איירי שהוזק בשעת שפיכה ועדיין לא נחו מיא ולפיכך חייב על נזקי אדם אבל בתר דנחו מיא פטור דבור הוא והשתא רב הונא אדיוקא דמתני' קאי בשנחבט אדם בקרקעו הוא דפטור בו דאדם אימעוט מבור אבל על הכלים חייב ואפי' בתר דנייחו וקסבר רב הונא כמ''ד לקמן דכלים לא אימעוט מבור. והשתא שייך שפיר טפי הא דרב דאמר דאפילו כלים פטור בתר דנייחו ומתני' דוקא בשעת שפיכה מיירי דגירי דיליה הוא ולא הוי בור. והאי פירושא מסתברא טפי דנראה מרהטא דסוגיא דרב ורב הונא בחיוב כלים בבור פליגי:
גמ' בשנחבט בקרקעו. מחמת שהוחלק במים נפל ונחבט האדם בקרקע והוזק מיירי מתני' ורב הונא דייק לה הכי מדקתני והוזק בהן משמע דוקא הוזק בהן אדם אבל לא כלים והילכך לא משכחת לה אלא בשהוזק בתר דנייחו מיא דהוי כבור ואדם הוא דחייב דלא אימעוט אדם מנזקי בור אלא כלים אבל אם בשעת השפיכה הזיק גירי דיליה הוא ולאו בור הוא ועל הכלים נמי מתחייב והיינו דקאמר בשנחבט בקרקעו כלומר מחמת שעשה זה להקרקע רפש וטיט נחלק ונחבט האדם:
לא דומה נזק עומד. אפי' למאן דס''ל מפקיר נזקיו בר''ה פטור במתני' ומפני שלא הניח התקלה מדעתו לא תימא דה''ה בשור שנגח בר''ה והפקירו נמי כן שהרי לא מדעתו היתה התקלה הלכך קמ''ל דשאני הכא דאינו דומה נזק עומד דמתני' שיכולין העוברין להשמר ולילך מן הצד אבל הכא נזק מהלך הוא ברשות הרבים וקשה לשמור הימנו:
על דעתיה דר' יוחנן. דס''ל לאחר נפילה פוטר ר' יהודה דכיון דשלא מדעת נעשית התקלה מתחילה פטור במפקיר ובמתכוין חייב דקאמר ר' יהודה במתני' במתכוין לחרסין לזכות בהן קאמר דהוי לה השתא כבורו וכהניחן מדעת וה''נ מיתוקמא דיוקא דברייתא דמדינא חייב בשנתכוין לזכות בהן ולר' לעזר דס''ל לאחר הנפילה מחייב ר''י לא איצטריך ליה לפרושי מתכוין דר''י במתכוין לזכות בהן אלא במתכוין להזיק וכלומר דכיון שהניחן שם לאחר הנפילה כמתכוין להזיק הוא שהיה לו לפנותן:
הא אם לא הנחיל וכו'. מדקאמר טעמא שע''מ כן הנחיל הא מדינא חייב ואע''פ שלא הניח התקלה מדעת ברשות הרבים ודמיא למתני' וא''כ קשיא והשתא מסיק דמר מתרץ לטעמיה ומר מתרץ לטעמיה:
דתני. תוספתא היא בפרק שני. וחסר כאן והכי גרסינן כדאיתא התם מודה ר' יהודה לחכמים במניח אבנו וצלוחותו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן שהוא חייב מפני ששמירתו עליו ומודים חכמים לר' יהודה במניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונפלו ונשברו ובא אחר והוזק בהן שהוא פטור מפני שאין שמירתן עליו. ולקמן איתא התם היה בקופה של תבן ובה חבילה של קוצים ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן ה''ז חייב ר' יהודה פוטר שלא ניתנו ערי ישראל אלא לכך ובהאי דינא פלוגתא התם. ועכ''פ שמעינן דבמניח תקלה ברשות הרבים כ''ע מודו דחייב ואם ממילא באת מחמת שהוציאן בר''ה כמו בקופה של תבן לר' יהודה פטור שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ שיהו נושאין משאיהן בר''ה וברשות קעביד:
אית מתניתא וכו' ואית מתניתא. חדא ברייתא היא וכלומר מהאי מתניתא מסייעא לר' לעזר ומסייעא לר' יוחנן וכל חד מפרש לה כטעמיה ולתרווייהו ל''ק וכדלקמן:
ולמה פטור בשעת נפילה. סיומא מילתיה דר' יוחנן היא תדע דהא בשעת נפילה מ''ט פטור הוא לר' יהודה אלא משום שכן אדם מפקיר נזקיו ברשות הרבים דמסתמא מפקיר להו ואע''ג דבעלמא מפקיר נזקיו ברשות הרבים חייב התם דהניח התקלה מדעת והוי כבור ברשות הרבים אבל הכא דעל ידי אונס באת התקלה פטור וא''כ מכ''ש דלאחר הנפילה פטור:
מתיב. השיב ר''י לר' לעזר אם בשעת נפילה דאיכא למימר היה לו להזהר במה שבידו ושלא יהא נתקל ויזיק אחרים ואפ''ה פוטר בו ר' יהודה אינו ק''ו דלאחר נפילה יהיה פטור דמה היה לו לעשות:
א''ר יוחנן בין וכו'. וכדמקשי ליה:
כל עמא מודו שחייב. כדמפרש טעמיה לקמיה:
גמ' בשעת נפילה נחלקו. אם הוזק בהן בשעה שנשברו כדו ונפלה והוחלק זה במים או לקה בחרסיה בהא הוא דת''ק סבר נתקל פושע הוא ור' יהודה סבר לאו פושע הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source