וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. כָּל הַמַּזִּיק שֶׁלֹּא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה חַייָב. וְהָדָא אָֽמְרָה דָא. נָֽתְנוּ לוֹ זְמַן לָקוֹץ אֶת הָאִילָּן וְלִסְתּוֹר אֶת הַכּוֹתֶל וְנָֽפְלוּ לתוֹךְ הַזְּמַן פָּטוּר. לְאַחַר הַזְּמַן חַייָב. וְכַמָּה הוּא הַזְּמַן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. ל̇ יוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דר' מאיר היא. הא דקתני גדר שנפל לר''ה חייב בנזקו ואע''ג דאניס ליה ולאו מעשה קעביד כר''מ מיתוקמא דס''ל דחייב אפילו בכה''ג:
והידא אמרה. ובאיזה דין אמרה ר''מ:
דא. בזה הדין דתנן בפ' בתרא דמציע' הכותל והאילן שנפלו לר''ה והיזיקו פטורין מלשלם נתנו לו זמן וכו' לאחר הזמן חייב וה''נ מיירי שנתנו לו זמן לפנות הגדר ולא פינה ובכה''ג הוא דמחייב אע''ג דלא ע''י מעשה שלו נעשה ההיזק:
וכמו הוא הזמן. ב''ד:
פִּיסְקָא. הַגּוֹדֵר גְּדֵירוֹ בַּקּוֹצִִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הִכֹּל בְּמַפְרִיחַ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְלָמָּה לִי נָן פָּֽתְרִין לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה דְאָמַר. 14a שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִרְשׁוּת כִּרְשׁוּת. אָמַר לֵיהּ. וּמַה בִּישׁ לָךְ דְּאִיכָּא רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר לָךְ. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הִכֹּל בְּמַפְרִיחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר דברי הכל. אפי' ר' יהודה מודה בה דס''ל לעיל במפקיר נזקיו בדבר שלא עשה התקלה מדעת פטור הכא בגדר קונים כר' יהודה נמי אתיא דבמפריח עסקינן. כדפרישית במתני' והוי כמי שמניח תקלה ברה''ר ואפי' ר' יהודה מחייב:
דאמר שלשה שהן סמוכין לרשות. שלשה דברים אמרו חכמים שהן סמוכין לרשות הרבים ונעשו כרשות כמו שהניחן בר''ה מתחלה וא''כ אפילו במצמצם ברשותו יכולין לפתור המתני' ומפני שהוא סמוך לרשות הרבים חייב:
ומה ביש לך. מפני מה לא הוטב בעיניך אוקימתא דר' יוחנן דפתר לה במפריח ודברי הכל והכי שפיר טפי לאוקמי מתני' ככ''ע ולא כיחידאה:
משנה: הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גַּפָּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הָגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חייב בנזקו. אבל לא קנסו בו רבנן לומר כל הקודם זכה משום דמאן דמפיק ליה לרשות הרבים לאו לאשבוחיה מפיק דהא מושבח ועומד הוא למילתיה ולנקות חצירו הוא דעביד ולא אתי לשהויי התם:
ההופך את הגלל. צואת הבקר:
וכל הקודם בהן זכה. דקנסינהו רבנן:
חייב בנזקו. ואפילו אפקרינהו דהמפקיר נזקיו שלא באונס מתחלה חייב:
מתני' גפתו. פסולת הזיתים:
לזבלים. שירקבו התבן והגפת ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים:
הלכה: הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גַּפָּתוֹ כול'. בַּמֶּה זָכָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. בִּשְׁבָחָן. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּגוּפָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמואל אמר בגופן. אף בגופן דקנסו בגופן משום שבחן:
בשבחן. אבל לא בגופן משום דעיקר כועמא דקנסא דלא ליתי לשהויי להו ברשות הרבים כדי להשביחו ומיתקלי בהו רבים הילכך בשבחן קנסו רבנן בגופן לא קנסו:
גמ' במה זכן. כל הקוד' בהן זכה דקתני במתני' במה זכה:
חִזְקִיָּה אָמַר. וְהוּא שֶׁהָֽפְכָהּ עַל פָּנֶיהָ לְזַכּוֹת בָּהּ. מִילְּתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה אָֽמְרָה. הַמִּטַּלְטְלִין נִיקְנִין בַּהֲפִיכָה. אֶלָּא הַמִּטַּלְטְלִין מַהוּ שֶׁיִּקָּנוּ בִּגְרִירָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. נִרְאִין דְּבָרִים בָּעֲמוּדִין וּבְעוֹרוֹת קָשִׁין. אֲבָל בְּעוֹרוֹת רַכִּין לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל בעורות רכין. שהן נוחין להגביה אותן לא קנה עד שיגביה:
נראין דברים. דלא כל המטלטלין שוין בדין זה אלא בעמודין הכבדין ועורות קשין הגדולות שהן כבדות הרבה ואין דרכן להגביהן כגון אלו וכיוצא בהן נקנין בגרירה:
אלא. כלומר אלא הא דמיבעיא לן מהו שיקנו המטלטלין בגרירה שלא הגביה אותן כלל אלא גיררן ממקום למקום אם נקנין בכך:
מילתיה דחזקיה אמר המטלטלין נקנין בהפיכה. כלומר שמעינן מדקאמר חזקיה בשהפכה על מנת לזכות בה וסתם הפיכה בהגבהה מועטת היא שהופכה מכאן לכאן. וא''כ ש''מ דמטלטלין נקנין בהפיכה ואפילו לא הגביהן למעלה משלשה:
ופריך התם לענין נזיקין לא בדא שניא בין הפכה על מנת לזכות בו בין שהפכה על מנת שלא לזכות בו והוזק בהן אחר חייב בנזקו והכא את אמר הכן דמאי שנא לענין נזיקין בהופך את הגלל בר''ה דלא שאני לן בזה שאפילו לא נתכוון זה ההופך את הגלל לזכות בהן חייב הוא בנזקן דאסתלק להו מעש' ראשון שהוציאן לר''ה וקיימא לה ברשותיה והכא במעשר את אומר הכין דדוקא שנתכוון על מנת לזכות בהן. א''ר אבין תמן כתיב בעל הבור ישלם בעל הנזק ישלם. כלומר מי שהוא עושה הנזק עכשיו הוא ישלם והרי הוא הפך את הגלל ממקומו והשליכו למקום אחר ונתקל בהן אדם שם ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה הילכך הוא הכורה בר''ה. ברם הכא עשר תעשר משלך את מעשר ולא משל אחרים. דתבואת זרעך כתיב וכל זמן שלא זכה בו אינו מחוייב לעשר. ע''כ הסוגיא מהתם. והשתא מפרש לה חזקיה הכא נמי בענין זה דהא דאמרינן כל הקודם בהן זכה דוקא בשהפכה על פניה לזכות בה:
והוא שהפכה על פניה לזכות בה. והא דאמרינן דכל הקודם בהן זכה והוא שהפכה וכו' ולאו אהופך את הגלל בר''ה קאי והכי אמרינן בהדיא בדמאי. וה''ג התם בפ''ג הלכה ג' תמן תנינן ההופך את הגלל בר''ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו תני ואסורין משום גזל ואכל הקודם בהן זכה קאי דאסור לאחר ליטול ממנו אחר שזכה זה. כהנא אמר והוא שהפכה על מנת לזכות בה. הכי מפרש לה למתני' דדמאי התם דקתני המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר וקאמר דה''נ הדין כן דלא מיחייב לעשר אלא כשהפכה בתחילה ע''מ לזכות בה. אבל אם הפכה ע''מ שלא לזכות בה לא בדא שלא היתה כוונתו בתחלה כדי לזכות לא בדא אמרו שלא יצניע עד שיעשר דכיון דלא זכה בו מעיקרא אין חיוב המעשר חל עליו:
אָמַר רִבִּי אָחָא. לֵיי דָא פָֽשְׁטָה עַל שִׁיטַּתְהוֹן דְּרַבָּנִן. 14b בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל בִּגְנֵיבָה הָרִאשׁוֹנָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא בְהַתְרָייַת מִיתָה יְהֵא פָטוּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַגּוֹנֵב כִּיס חֲבֵירוֹ וְהוֹצִיאוֹ בַּשַׁבָּת חַייָב שֶׁכְּבָר נִתְחַייֵב בִּגְנֵיבַת כִּיס עַד שֶׁלֹּא קָֽדְשָׁה עָלָיו הַשַּׁבָּת. וְלֹא בְהַתְרָייַת מִיתָה הוּא וְתֵימַר חַייָב. וָכָא אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְהַתְרָייַת מִיתָה יְהֵא חַייָב. אָמַר רִבִּי יַנַּאי בַּר יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה תַנִּיתָהּ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּתַנֵּי. הַמּוֹצִיא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ חַייָב. וְדִכְוָותָהּ. הַמּוֹצִיא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל לְהוֹצִיא חַייָב. שֶׁאֵין הַתְרָייָתוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת הוֹצָאָתוֹ. תַּנֵּי. אִם הָיָה גוֹרֵר בּוֹ וְיוֹצֵא פָּטוּר. שֶׁחָלוּ עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת. הָא אִם לֹא חָלוּ עָלָיו שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת חַייָב בַּתַּשְׁלוּמִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר כְּגוֹן דַּהֲווֹן אִילֵּין כִּיסַּייָא רַבְרְבִין. שֶׁדַּרְכָן לִיקָּנוֹת בִּגְרִירִה. וְלֵית שְׁמַע מִן הָדָא כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולית שמע מינה מן הדא כלום. דאימא לך בעלמא גרירה לאו קנין היא:
א''ר יוסי בר' בון. דלא היא תיפתר בכיסין רברבין שאין דרכן להגביה ונקנין הן בגרירה:
הא אם לא חלו וכו'. כלומר מדקאמר שפטו' מתשלומין מחמת שבאו אם חיוב מיתה כאחת הא לאו הכי בר תשלומין הוא דקנייה בגרירה וש''מ קנין גרירה במטלטלין קנין גמור הוא:
תני. ותני התם בסיפא דהאי ברייתא. השתא מסיק לה לפשוט הבעיא דענין קנין גרירה במטלטלין היה מגרר לא הגביה הכיס בחצר אלא היה גורר בו ויוצא פטור מן התשלומין שחלו עליו מיתה ותשלומין כאחת בשעה שגירר והוציא מהחצר קנייה ונתחייב בשביל ההוצאה:
שאין התרייתו. של מיתה חלה אלא בשעת הוצאתו בשעה שנמלך להוציא ומשעת הגבהה הוא דקנייה והילכך מתחיי' בתשלומין:
המוציא. דס''ל נמי להאי תנא המוציא אע''פ שלא נטל מתחילה ע''מ להוציא ונמלך והוציא חייב ובהכי עסקינן ונמצא משעת הגבהה לא היה עומד בהתראת מיתה שלא היה דעתו להוציא:
ודכוותה. כמו ואיבעית אימא ודכוותה מצינן לאוקמי בכה''ג:
דתני. בתוספתא דשבת המוציא אף על פי שלא הניח ברשות הרבים חייב דסבירא ליה מהלך כמניח דמי וא''כ היינו טעמא דלא אמרינן הכא דמשעת הגבהה בהתראת מיתה עומד שהרי הנחת רגל שלו הוי הנחה וכשהוא מהלך בפסיעה ראשונה כבר כלתה עקירה והנחה ראשונה וחיוב מיתה אפסיעה בתרייתא הוא דחיילא ביציאתו מן החצר ומשעת הגבהה קניי' והילכך חייב כאן בתשלומין ולא תפשוט לה להבעיא דבן סורר ומורה:
ר' הושעיה תניתה להאי ברייתא כדעתיה ולשיטתיה אזיל:
וכא. והכא נמי אע''פ שהוא בהתראת מיתה יהא חייב בתשלומי כפל מפני שלא חל עליו חיוב מיתה עד שיחזור ויגנוב כמו התם שלא חל עליו עד שעת הוצאה:
ולא בהתריית מיתה הוא. משעה ראשונה שהגביהו שא''א לו להוציאו אא''כ הגביהו ואפ''ה תימר דחייב ולא מיקרי מיתה ותשלומין כאחד:
עד שלא קדשה עליו השבת. כלומר עד שלא בא עליו חיוב מיתה בשביל קדושת שבת שהרי לא נתחייב בשביל ההוצאה עד שיוציאו מן החצר וחיוב הגניבה קדמו וקיי''ל דבמקום שאין חיוב מיתה ותשלומין באין כאחד מת ומשלם:
חייב. אפ''ה חייב בתשלומי' מפני שכבר נתחייב בתשלומין בשביל גניבת כיס משעה שהגביהו וקנאו:
נישמעינה מן הדא. ברייתא ותוספתא היא פ''ט הגונב כיס בשבת והוציאו ונמצא מתחייב מיתה ותשלומין:
מהו שיהא חייב בכפל בגניבה ראשונה. דדין בן סורר ומורה דבגניבה ראשונה אינו חייב מיתה כדתנן פ' בן סורר ומורה מתרין אותו בפני ג' ומלקין אותו חזר וקילקל נידון בכ''ג ומכיון שאינו מתחייב מיתה מתחייב בתשלומין או דלמא מאחר שהוא בהתריית מיתה שהרי אי אתה מוצא שיתחייב מיתה אא''כ גנב בראשונה ונתחייב מלקות ואם יחזור ויגנוב מיחייב מיתה וא''כ משעת גניבה ראשונה בהתראת מיתה הוא עומד ופטור מתשלומין:
בן סורר ומורה. דאיבעי' להו לבני הישיבה הך בעי' ומפשיטותה ומברייתא דמייתי עלה נפשוט גם הבעיא דילך. ודרך הש''ס הזה כן להביא אגב הבעיא דאיבעיא להו במילתא אחריתא ונשנית הברייתא בבית המדרש עלה ואם דבלאו הכי הוה מצי למיפשט מהאי בריית':
א''ר אחא ליידא פשטא. לית דא פשטא על שיטתהון דרבנן וכי אין אנו יכולין לפשו' זה הבעיא דהמטלטלין נקנין בגרירה לפי שיטת דרבנן דלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source