יָֽרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה אָמַר. אוֹתָהּ הַשָּׂדֶה פְטוּרָה וְשָׂדֶה אֲחֶרֶת חַייֶבֶת. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. 27b אֲפִילוּ רָעָת כָּל הַשָּׂדֶה פְטוּרָה. לְעוֹלָם אֵינָהּ חַייֶבֶת עַד שֶׁתֵּצֵא מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְתִיכָּנֵס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְשָׂדֶה אֲחֶרֶת. אֶלָּא נָֽפְלָה לְגִנָּה וְיָֽרְדָה לְתוֹךְ גִּנָּה אֲחֶרֶת מָהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה דְּאָמַר. אוֹתָהּ הַשָּׂדֶה פְטוּרָה. וָכָא חַייֶבֶת. עַל דַּעְתִּין דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דִּינּוּן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ רָעָת כָּל הַשָּׂדֶה פְטוּרָה. לְעוֹלָם אֵינָהּ חַייֶבֶת עַד שֶׁתֵּצֵא מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְשָׂדֶה אֲחֶרֶת. אֶלָּא נָֽפְלָה לְמָקוֹם שֶׁרְאוּיָה לֵירֵד. יָֽרְדָה לְמָקוֹם שֶׁרְאוּיָה לִיפּוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. הִיא מַתְנִיתָה. אֶלָּא נָֽפְלָה לְמָקוֹם שֶׁרְאוּיָה לִיפּוֹל. נָֽפְלָה לְמָקוֹם שֶׁרְאוּיָה לֵירֵד. דָּא צְרִיכָא לְדָא וְדָא צְרִיכָא לְדָא. דָּא צְרִיכָא לְדָא. שֶׁמְּשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית. וְדָא צְרִיכָא לְדָא. שֶׁמְּשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ירדה כדרכה וכו'. כלומר האי נלמד מסיפא ירדה וכו' שאם עמדה ורועה את עצמה משלם כמה שהזיקה דהוה כמו שירדה כדרכה דתנן דמשלם מה שהזיקה דהא השתא לאו אונס הוא:
ודא צריכ' לדא שמשלם מה שהזיקה. וכן נמי מיבעיא לן לאידך גיסא דבהא איפכא מסתברא שהרי מכיון שהמקום הוא ראוי ליפול לתוכו טפי היה לו להזהר ולהעביר אותה בנחת שלא תפול וכיון שלא נזהר איכא למימר דמשלם מה שהזיקה ולא איפשיטא:
דא צריכא לדא שמשלם מה שנהנית. להך גיסא הכי הוא דמספקא לן אם בכה''ג משלמת מה שנהנית דמה לי שנפלה במקום הראויה לירד כדמתני' ומה לי שנפלה במקום הראויה ליפול על כל פנים נהנית היא שלא נחבטה בקרקע או דילמא כיון שא''א לה אלא א''כ שתפול שהרי המקום הוא שגורם לכך ואפילו מה שנהנית פטור מלשלם:
דא צריכא לדא ודא צריכא לדא. כלומר והאי בעיא צריכא ומסתפקא לן להאי גיסא וכן איכא למבעי לאידך גיסא וכדמפרש ואזיל:
אלא נפלה למקום שראויה ליפול נפלה למקום שראויה לירד. כלומר אלא אי איכא למיבעי לן בבבא דרישא הוא והכי קא מיבעי לן אי מדמינן נפלה למקום שראויה ליפול כמו בנפלה למקום שראויה לירד יה''פ דודאי פשטא דמתני' בנפלה למקום שראויה לירד מיירי שהרי עלה קתני ירדה וכו' דמשמע שנפלה לזה המקום שתוכל לירד משלם מה שנהנית ואם ירדה לתוכו משלם מה שהזיקה ואם ירדה אפילו למקום שראויה ליפול בהא ודאי נמי לא מיבעיא לן כדאמרן שהרי עכ''פ ירדה כדרכה. אלא בדין דנפלה בהא איכא למיבעי אם לעולם חד דינא אית ליה בין שנפלה למקום שראויה לירד כמשמעות פשטה דמתני' ובין שנפלה למקום שראוי ליפול או לא וכדמסיק במאי הוא דאיכא לספוקי:
אמר ר' יוסי ב''ח היא מתניתא. מאי קא מיבעיא לך הרי דין זה מפורש במתני' דהא לא קתני ברישא אלא נפלה וכן בסיפא ירדה קתני אלמא בתרה דידה הוא דאזלינן אם נפלה הוי אונס ואפילו במקום שראויה לירד וכן אם ירדה אפי' במקום שראויה ליפול הרי ירדה כדרכה ולא הוי אונס בירידתה ובהא לא מספקא לן כלל:
ירדה למקום שראויה ליפול. וכן בסיפא איכא למיבעי שאם ירדה למקום שהיתה ראוי ליפול לתוכו כגון שהמקום הוא מדרון משופע והיא הלכה במקום הגבוה וראויה היא ליפול אלא שדחקה עצמה וירדה כדרכה אם בזה משלמת מה שהזיקה שהרי ירדה כדרכה או דילמא הואיל והמקום ההוא אינו ראוי שתרד לתוכו לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה להזהר בה:
אלא נפלה למקום שראויה לירד וכו'. בעיא אחרת היא ולא שייכא לפלוגתייהו אלא הא מיבעיא לן בעיקרא דדינא שאם נפלה למקום שראויה לירד לתוכו כדרכה שלא היה איזה דבר המכריחה ליפול וכן לא היה המקום גורם לזה כגון שהלכה בעמק השוה ולא היתה ראויה ליפול אלא שאירע לה מקרה שנפלה אם כאונס דיינינן לה שהרי נפלה ואינה משלמת אלא מה שנהנית או דילמא הואיל והמקום הוא ראוי שתרד לתוכו אע''פ שנפלה לא מחשבינן לה כאונס גמור דקס''ד דתחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא ומשלמת מה שהזיקה:
לעולם אינה חייבת וכו'. הש''ס קאמר לה דמדבריה' דר''י ודר''ל איכא למיפשט דהכא נמי פטורה שהרי אמרו לעולם אינה חייבת עד שתצא מתוכה לר''ה דוקא ומשם תחזור ותכנס לשדה אחרת וטעמא דמילתא לפי שלא ידעו בה הבעלים להזהר בה עד שתצא לר''ה ואז נודע להם שחזרה ממקום שנפלה ולפיכך אינה חייבת אלא על המקום שירדה אח''כ מר''ה לתוכו בין באותו גינה בין בגינה אחרת:
וכא חייבת. והכא פשיטא דחייבת שאכלה בגינה אחרת:
דאמר אותה השדה פטורה. שהרי אפילו באותה גינה עצמה קאמר דוקא אותה השדה כלומר בערוגה זו שנפלה ואכלה הוא דפטורה הא מערוגה לערוגה חייבת:
על דעתיה דר' יוסי ב''ח. פשיטא לן דחייבת:
אלא נפלה לגינה וכו'. כמו אלא בהא איכא לספוקי שאם נפלה לגינה זו וירדה לתוך גינה אחרת ואכלה מהו אי מחשבינן לה כמו שירדה כדרכה שהרי לא נפלה לאותה גינה בתחלה:
לעולם אינה חייבת וכו'. דבכה''ג הויא כירדה כדרכה דמכיון שיצאת מתוכה לר''ה וממנה לשדה אחרת הליכה אחרת היא אבל בהליכה משדה זו לשדה שאצלה כאחת נחשבת ותחילת ירידתה באונס היתה לפיכך פטורה:
אפילו רעת כל השדה פטורה. ר''י ור''ל מוסיפין אדר' יוסי ב''ח וסבירא להו דמכיון שבתחלה באונס נפלה כל השדות כאחד נחשבות ואפילו הלכה משדה זו והיתה רועה כל השדות שאצלה בגינה זו פטורה ממה שהזיקה כל השדה היינו כל הערוגות שבגינה:
ושדה אחרת. אם לאחר שעמדה הלכה משדה זו לשדה אחרת בהאי שדה הוא דהוה כמו שירדה כדרכה וחייבת לשלם מה שהזיקה:
אותה השדה פטורה. שדה קרי לערוגה שבגינה ומשדה לשדה מערוגה לערוגה ובהכי מיתפרשא הסוגיא. ר' יוסי בר' חנינא פליג דבאותה שדה אפילו עמדה ואכלה פטורה משום שבתחילה ירידת' לאותה שדה באונס היתה שנפלה שמה:
על דעתיה דר''י ור''ל וכו'. לדידהו הוא דאיכא לספוקי דאינון אמרין אפילו רועת כל השדה שבאותה גינה שנפלה היא פטורה אבל אם ירדה מגינה לגינה בזו לא שמענו דאפשר דמודו דהוי כמו שירדה כדרכה בתחלה:
משנה: הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵירָה בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פָּטוּר בְּדִינֵי אָדָם וְחַייָב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. שִׁילְּחָהּ בְּיַד פִּיקֵּחַ הַפִּיקֵּחַ חַייָב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאֵשׁ וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַייָב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַייָב. בָּא אַחֵר וְלִיבָּה הַמְלַבֶּה חַייָב. לִיבָּהוּ הָרוּחַ הֲרֵי כוּלָּן פְּטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב. מסיק לה בבבלי בשומר הגדיש שכיון שאומר לו עייל וגדיש עייל ואשמור לך קאמר ואפילו רבי דאמר בפרק דלעיל אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור מודה בהא:
מתני' המביא את העצים חייב. דאי לאו אחרון הראשון לא עביד כלום:
וליבה. נפח את האש:
ליבתה הרוח. כולן פטורין. מפרש בגמרא:
הלכה: הַמַּגְדִּישׁ לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. גְּדִישִׁים בַּשָּׂדֶֶה כְכֵלִים בַּבַּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בְּהַהִיא דְאִית לֵיהּ מִסְגָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' גדישים בשדה ככלים בבית. דמודה רבי דכלים בבית אם אמר לו בעה''ב להכניס מסתמא קיבל שמירתו עליו וכן גדישים בשדה וכדמסיק ר' יוסי בר' בון בהאי דאית ליה מסגר דהוי כמו בית ובהא מודה רבי וכן הוה המסקנא הכא לעיל פ' הפרה הל' ד':
משנה: הַמַּגְדִּישׁ לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ שֶׁלּא בִרְשׁוּת וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלּ בַּעַל הַשָּׂדֶה פָּטוּר. וְאִם הִזִּיקָה בָהֶן בַּעַל הַגָּדִישׁ חַייָב. וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת בַּעַל הַשָּׂדֶה חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב. מסיק לה בבבלי בשומר הגדיש שכיון שאומר לו עייל וגדיש עייל ואשמור לך קאמר ואפילו רבי דאמר בפרק דלעיל אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור מודה בהא:
מתני' המביא את העצים חייב. דאי לאו אחרון הראשון לא עביד כלום:
וליבה. נפח את האש:
ליבתה הרוח. כולן פטורין. מפרש בגמרא:
חַד בַּר נַשׁ גָּנַב חָדָא כְפוּנֵי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל. אָמַר לֵיהּ. זִיל שַׁיימָא לֵיהּ בְּרֵישׁ דִּקְלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּבָשָׁה דַאֲהִינִי הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חדא כפוני. תמרה שלא בישלה כל צרכה:
זיל שיימיה בריש דיקלא. כמה היה שוה הדקל וכמה נפחת בשביל זה:
כבשה דאהיני הוה. אשכול של תמרים שבישלו כל צרכן היו ולפיכך אמר שמואל שישומו אגב הדקל בפני עצמן דאילו כפוני אינן נישומין אלא אגב הקרקע:
תַּנֵּי. אֵין שָׁמִין בֵּית כּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פוֹגֵם. וְלֹא בֵית קַב מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחַ. אֶלָּא שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה כַּמָּה הָֽיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. 28a אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאָֽכְלָה יִיחוּרֵי תְאֵנִים וְקִירְטְמָה לוּלָבֵי גְפָנִים. אֲבָל אִם אָֽכְלָה בוֹסֵר אוֹ פַגִּין שָׁמִין לוֹ פֵירוֹת גְּמוּרִין. אָמַר רִבִּי יוּדָן מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה. אָֽכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִין מְשַׁלֵּם פֵּירוֹת גְּמוּרִין נְטִיעוֹת שָׁמִין לוֹ נְטִיעוֹת. נְטִיעוֹת שָׁמִין לוֹ בֵּית סְאָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה. תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ נִידּוֹנֶת כִּנְטִיעוֹת. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. שָׁמִין תַּרְקָב בְּשִׁשִׁים תַּרְקַבִּים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה אוֹמֵר. שָׁמִין קֶלַח בְּס̇ קְלָחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נטיעות. אילנות רכין בת שנתן נקראין נטיעות:
שמין לו נטיעות נטיעות שמין לו בית סאה. כלומר לפעמים שמין אותו בפני עצמן כגון שהם יפים וחשובים ולפעמים כשאינן חשובות כל כך שמין להן אגב קרקע בבית סאה שהוזכר במתני':
תבואה שלא הביאה שליש נידונת כנטיעות. שאף תבואה לפעמים כשהיא חשובה ואם שעדיין לא הביאה שליש נידונת כנטיעות שלפעמים נשומין בפני עצמן:
שמין תרקב בששים תרקבים. לפרושי שמין בית סאה דמתני' קאי דדין השומא שמשערין אות' בששים ולא ששמין הבית סאה שאכלה בששים אלא שמין תרקב והוא שלשה קבין שהן חצי סאה בשלשים סאין ובין שאכלה מעט או הרבה שמין בדרך זה ואין המזיק נפסד כל כך:
שמין קלח בששים קלחים. כלומר הכל לפי מה שאכלה בין הרבה בין מעט שמין מה שאכלה בששים ואפי' אכלה קלח אחד משערין בששים קלחים כמה נפחתין מדמיהן בשביל קלח זה:
ר' יודן משום ר' עקיבא. דוקא אם אכלה פירות גמורין הוא דמשלם פירות גמורין אבל בוסר ופגין אין רואין אותן כאלו הן פירות גמורין:
בוסר. ענבים שלא בשלו כל צרכן וכן פגים בתאנים ומכל מקום כבר הוכר הפרי שמין לו בפני עצמן כמו שאכלה פירות גמורין:
ייחורי תאנים. בחניטתן נקראין ייחורו וכן לולבים בגפנים שעדיין לא ניכר בהם שום היכר הפרי:
אימתי. נישומין אגב קרקע ולא בפני עצמן:
אלא שמין בית סאה. כמה נפחתה בשביל קרחת הערוגה ונמצא לא פוגם הרבה ולא משביח הרבה:
ולא בית קב. וכן אין שמין בית קב כמה נפחת בשביל קרחת ערוגה זו מפני שמשביח ביותר להניזק שאפי' דבר מועט ניכר בבית קב ועולה הפחת לדמים הרבה:
מפני שהוא פוגם. לניזק שהרי בשביל קרחת דבר מועט אינו ניכר במקום בית כור ולא נפחת מדמי שויו כל כך:
אין שמין בית כור. אם אכלה ערוגה אחת אין שמין לערוגה זו בבית כור כמה נפחת כל הבית כור בשביל ערוגה זו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source