משנה: אֵיכָן פִּקְדוֹנִי. אָמַר לוֹ אָבַד מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵידִים מֵעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. אֵיכָן פִּקְדוֹנִי. אָמַר לוֹ נִגְנַב מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵידִים מֵעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ וָמֵת הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אוֹ שֶׁאֵין לוֹ לוֹוֶה וּבַעֲלֵי הַחוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באין ונפרעין. מן הגזלה הזאת החלק שיש לגזלן בה:
ובעלי חובות. שלוה זה הגזלן מהם:
לוה. מאחרים ומחזיר את הגזל לאחיו לקיים מצות השבה:
הרי זה משלם קרן וחומש לבניו. של אביו או לאחיו של אביו אם אין לו בנים כ''א הוא ואע''ג דנפלה ירושה קמיה דהאיך בעי למיעבד השבה ואינו מעכב אצלו אפילו כנגד חלקו דכתיב והשיב את הגזלה אין לו תקנה עד שיוציא הגזלה מתחת ידו ודוקא שהגזלה היא בעינה אבל אם נשתנית קנייה בשינוי ואין לו לשלם אלא דמים ועושה חשבון עם אחיו על הקרן ועל החומש:
ואם אינו רוצה. להפסיד חלקו או שאין לו נכסים כל כך שיוכל לוותר על חלקו:
מתני' איכן פקדוני אמר לו אבד. ובטוען טענת אבד ליכא כפל:
והעדים מעידין אותו שאכלו. לא מיבעיא אם מעידין שגנבו אלא אפילו אכלו אינו בעולם פטור מן הכפל הואיל וטען טענת אבד ובטוען טענת גנב כדקתני בסיפא משלם הוא כפל כגנב עצמו כדילפינן בפ' מרובה:
משלם את הקרן. וחומש ואשם נמי ליכא דאין חומש ואשם אלא בהודה מעצמו אחר שנשבע דילפינן מגזל הגר בפ' נשא דכתיב ביה והתודה:
משלם תשלומי כפל. אבל בהודה מעצמו אינו משלם כפל דכתיב אשר ירשיעון האלהים פרט למרשיע את עצמו:
ומת. אביו ואחר מיתת האב הודה:
הלכה: הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה כול'. 40b כֵּינִי מַתְנִיתָא. עַד שֶׁיִּתְמָעֵט חוֹמֶשׁ הָאַחֲרוֹן פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. בִּנְתִינַת חוֹמֶשׁ נַעֲשֶׂה חוֹמֶשׁ קֶרֶן. לֹא אַתְיָא אֶלָּא בְשָׁעַת עֵדִים וּבְשָׁעַת קָרְבַּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה. ואפילו בגוונא שלא היתה נאמנת בחייה דליכא מיגו דאי בעי' מחזיר לה משום דהוי מיגו במקום חזקה:
והוא אמר. בעלה:
מי דמכא. בשעת מיתתה אמרה זה הנזם של בתי הוא נזם זהב תרגומו קרשא דדהבא:
כהדא. מייתי סייעתא דסומכין על מה שמצויין בשעת מיתה:
ובלבד בעדים. שימסור לפלוני שאמרו בפני עדים:
יעשה פירוש לפירושו. כלומר שיעשה הפירוש כמו שפירשו ויקיים צוואה שלהן דחזקה שאינם משקרין בשעת מיתה:
מקטן יעשה בהן סגולה מת יחזיר לאביו כצ''ל. וכן הוא בתוספתא סגולה קרן קיימת והקטן אוכל פירות:
יחזיר לה. שמאחר שקיבל צריך להחזיר למי שהפקיד אצלו:
אין מקבלין פקדון וכו'. דחזקה שאינו שלהן:
גמ' תני. בתוספתא ריש פי''א:
גמ' כיני מתניתא. הא דקתני עד שיתמעט הקרן לאו הקרן ממש הוא אלא כן צריך לפרש עד שיתמעט חומש האחרון שאותו נקרא קרן עכשיו וכדפרישי' במתני' וקס''ד דלכל מילי הוי כקרן וכדיני' שצריך להוליך אחריו אפילו למדי. והיינו דקא מתמה ר' יונתן וכי בנתינת חומש הראשון נעשה זה החומש כקרן ממש דמסתמא קרי ליה התנא דמתניתין קרן בתמיה והא אנן תנן נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש אין צריך לילך אחריו ואת אמרת דבנתינת החומש נעשה כקרן וכן כל החומש מחומש וכי עדיפי הן מחומש הראשון לענין זה:
לא אתייא אלא בשעת עדים ובשעת הקרבן. כלומר ואי אמרינן דכקרן הוי לא אתיא אלא לדינים האלו:
בשעת עדים. אם עדים העידו על כפירת החומש לאחר שנשבע לו והודה וחזר וכפר ובאו עדים והעידו דאנן קי''ל דאין חומש בא אא''כ הודה מעצמו אבל ע''י עדים אינו משלם אלא קרן ולא חומש אבל חומש זה מאחר שנשבע עליו וכבר הודה נעשה כקרן הוא ואם חזר וכפר משתלם הוא ע''פ העדים כשאר קרן:
ובשעת הקרבן. וכן לענין דין שעת הקרבן וכלומר אין שעת הקרבן מעכב בו דדין החומש דאינו בא. אלא עם הקרבן לכפרה והיינו כשהודה ואם אין קרבן שלא הודה אלא שבאו עדים אין חומש אבל חומש זה לאחר שנשבע והודה נעשה כקרן הוא ואם חזר וכפר בו ואח''כ באו עדים אף על פי שאינו מביא קרבן עליו שהרי עכשיו ע''פ עדים הוא ואין קרבן על זה מכל מקום משלם הוא דכקרן הוא דמשתלם אפילו שלא בשעת הקרבן:
הלכה: אֵיכָן פִּקְדוֹנִי. וְאָמַר לוֹ אָבַד כול'. תַּנֵּי. אֵין מְקַבְּלִין פִּיקָּדוֹן מִנָּשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים. קִיבֵּל מֵאִשָּׁה יַחֲזִיר לָהּ. מֵתָה יַחֲזִיר לְבַעֲלָהּ. מֵעֶבֶד יַחֲזִיר לוֹ. וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְרַבּוֹ. מִקָּטָן יַחֲזִיר לוֹ. מֵת יַחֲזִיר לְאָבִיו. וְעוֹשֶה בָהֶן סְגוּלָּה. וְכוּלָּן שֶׁאָֽמְרוּ בִשְׁעַת מוֹתָן יִינָֽתְנוּ לִפְלוֹנִי שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ. יַעֲשֶׂה פֵירוּשׁ לְפֵירוּשׁוֹ. רִבִּי זְבִידָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וּבִלְבַד בְּעֵדִים. כְּהָדָא אִיתַת דְּרִבִּי בָּא בַּר חָנָה מִי דָֽמְכָא אָֽמְרָה. אָהֵן קִידּוּשָׁא דִבְרַתִּי. וְהוּא אָמַר. לֵית הוּא אֶלָּא דִידִי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב אָמַר. אֵין אָדָם מָצוּי לְשַׁקֵּר בִּשְׁעַת מִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה. ואפילו בגוונא שלא היתה נאמנת בחייה דליכא מיגו דאי בעי' מחזיר לה משום דהוי מיגו במקום חזקה:
והוא אמר. בעלה:
מי דמכא. בשעת מיתתה אמרה זה הנזם של בתי הוא נזם זהב תרגומו קרשא דדהבא:
כהדא. מייתי סייעתא דסומכין על מה שמצויין בשעת מיתה:
ובלבד בעדים. שימסור לפלוני שאמרו בפני עדים:
יעשה פירוש לפירושו. כלומר שיעשה הפירוש כמו שפירשו ויקיים צוואה שלהן דחזקה שאינם משקרין בשעת מיתה:
מקטן יעשה בהן סגולה מת יחזיר לאביו כצ''ל. וכן הוא בתוספתא סגולה קרן קיימת והקטן אוכל פירות:
יחזיר לה. שמאחר שקיבל צריך להחזיר למי שהפקיד אצלו:
אין מקבלין פקדון וכו'. דחזקה שאינו שלהן:
גמ' תני. בתוספתא ריש פי''א:
גמ' כיני מתניתא. הא דקתני עד שיתמעט הקרן לאו הקרן ממש הוא אלא כן צריך לפרש עד שיתמעט חומש האחרון שאותו נקרא קרן עכשיו וכדפרישי' במתני' וקס''ד דלכל מילי הוי כקרן וכדיני' שצריך להוליך אחריו אפילו למדי. והיינו דקא מתמה ר' יונתן וכי בנתינת חומש הראשון נעשה זה החומש כקרן ממש דמסתמא קרי ליה התנא דמתניתין קרן בתמיה והא אנן תנן נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש אין צריך לילך אחריו ואת אמרת דבנתינת החומש נעשה כקרן וכן כל החומש מחומש וכי עדיפי הן מחומש הראשון לענין זה:
לא אתייא אלא בשעת עדים ובשעת הקרבן. כלומר ואי אמרינן דכקרן הוי לא אתיא אלא לדינים האלו:
בשעת עדים. אם עדים העידו על כפירת החומש לאחר שנשבע לו והודה וחזר וכפר ובאו עדים והעידו דאנן קי''ל דאין חומש בא אא''כ הודה מעצמו אבל ע''י עדים אינו משלם אלא קרן ולא חומש אבל חומש זה מאחר שנשבע עליו וכבר הודה נעשה כקרן הוא ואם חזר וכפר משתלם הוא ע''פ העדים כשאר קרן:
ובשעת הקרבן. וכן לענין דין שעת הקרבן וכלומר אין שעת הקרבן מעכב בו דדין החומש דאינו בא. אלא עם הקרבן לכפרה והיינו כשהודה ואם אין קרבן שלא הודה אלא שבאו עדים אין חומש אבל חומש זה לאחר שנשבע והודה נעשה כקרן הוא ואם חזר וכפר בו ואח''כ באו עדים אף על פי שאינו מביא קרבן עליו שהרי עכשיו ע''פ עדים הוא ואין קרבן על זה מכל מקום משלם הוא דכקרן הוא דמשתלם אפילו שלא בשעת הקרבן:
משנה: הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ וָמֵת הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם אֵין לָאִישׁ גּוֹאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם וגו'. הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם וָמֵת הַכֶּסֶף יִינָּתֵן לְבָנָיו וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וָמֵת אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֶן לוֹ יִהְיֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שנאמ' ואם אין לאיש גואל. ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין:
היה מעלה את הכסף ואת האשם. לירושלם ומת בדרך:
הכסף יינתן לבניו. של גזלן שכבר זכה בהן בתחלה במיתת הגר אלא דהוה בעי למיעבד השבה כי היכי דתהוי עליה כפרה והשתא כיון דמית ליה תו ליכא כפרה:
והאשם ירעה עד שיסתאב. כדין אשם שמתו בעליו דקיי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיפול בו מום:
וימכר ויפלו דמיו לנדבה. לשופרות נדבה שהיו לוקחין מהן עולות לקיץ המזבח:
נתן את הכסף לאנשי משמר ומת. הגזלן קודם כפרה:
אין היורשין. של הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים ולא אמרינן דאדעתא שיתכפר לו נתן והכא ליכא כפרה דלהכי גלי קרא איש אשר יתן לכהן לו יהיה לומר דכיון שזכו אין יכולין להוציא מידם:
מתני' נתן. הגזלן:
לוה. ואוכל וב''ח באים ונפרעים מן הירושה את חלקו ולא חשיבה הנאה מה שפורע את חובו באותן מעות כדתנן בפ''ד דנדרים המודר הנאה מחבירו פורע את חובו דמניעת התביעה אינה בכלל הנאה:
ואם אין לו. מה יאכל:
מתני' אם מת יירשנו. דלי בחיי משמע:
הלכה: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי כול'. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חֲמִי אֵיךְ תַּנִּינָן הָכָא. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ. קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי. אִם מֵת יוֹרִישֶׁנּוּ. בְּחַיָּי וּבְמוֹתִי. אִם מֵת לֹא יוֹרִישֶׁנּוּ. וְהָתַנֵּי. בְּחַיַּי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּמוֹתִי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי. אִם מֵת לֹא יוֹרִישֶׁנּוּ. מַה בֵין אָהֵן דָּמַר חָדָא חָדָא לָהֵן דָּמַר תַּרְתֵּי תַּרְתֵּי. רַב יִרְמְיָה וְרִבִּי יוֹסֵי בֵּן חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנַס בְחַיַּי וּבְמוֹתִי. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. לְבַיִת זֶה. אֲסָרוֹ עָלָיו בֵּין בַּחַיִים בֵּין לְאַחַר מִיתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן בִּנְזָקִין מַה דְלֹא תַנִּינָן בִּנְדָרִים. קוֹנָם הֲנָייַת נְכָסַיי אֵילּוּ עָלַי בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי. כֵּיוָן שֶׁאָמִר. אֵילּוּ. אֲסָרָן עָלָיו בֵּין בַּחַיִּים בֵּין לְאַחַר מִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קונם הניית נכסי אילו עליך. אם א''ל נכסי אילו:
בחיי ובמותי. כלומר הוי כמאן דאמר בהדיא בחיי ובמותי כדמפרש ואזיל מכיון שאמר אלו לעולם משמע:
תנינן בנזקין מה דלא תנינן בנדרים. בתמי' כלומר דר' יוסי מתמה מאי קמ''ל רב ירמיה ור''י בן חנינא וכי הוסיפו איזה דבר כאן בסדר נזיקין מה דלא תנינן כבר בנדרי' הא שמעינן להאי מילתא ממתני' דנדרים דקתני התם קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו לאחר מותר קונם לבית זה שאיני נכנס מת או שמכרו לאחר אסור אלמא קונם לבית זה שאיני נכנס בחיי ובמותי משמע אע''ג דלא אמר בהדיא הכי מכיון שאמר לבית זה אסרו עליו לעולם וה''נ כן אם אמר אילו לחוד סגי:
תריהון אמרין קונם הניות נכסי אילו עליך בחיי ובמותי מכיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה. כצ''ל ואחר מה דלא תנינן בנדרים צריך לגרוס קונם לבית זה שאיני נכנס וכו' עד לאחר מיתה וכן הוא שם. ונתחלפו השיטות כאן:
מה בין אהן דאמר חדא חדא וכו'. וכי מה בין דאמר במותי לחוד לבין דאמר בחיי ובמותי לענין ירושה דקתני בהא יירשנו ובהא לא יירשנו דמאי שנא דאי אמרי' אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אפילו אם אמר במותי לחוד נמי אם מת לא יירשנו ואי אין אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו א''כ אפילו אמר תרווייהו בחיי ובמותי לאו כלום הוא דמה מועיל הא דאמר בחיי לזה אלא הך ברייתא לאו דסמכא היא:
והתני בחיי וכו' במותי אם מת יירשנו. וכלומר ואי משכחת לה להדא ברייתא דקתני במותי לחוד יירשנו ודווקא בדאמר תרווייהו בחיי ובמותי הוא דאם מת לא יירשנו לא תסמוך עלה דמשבשתא היא דהא קשיא עלה:
בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו. כלומר לא תטעה לפרש דדוקא דקאמר בחיי ובמותי דהא ליתא אלא דטעמא משום דהוסיף וקאמר נמי במותי ואה''נ אם אמר במותי לחוד אם מת לא יירשנו והא דקאמר בחיי משום שרצה לאסור עליו הנכסים אף בחייו:
חמי היך תנינן הכא. כלומר ראה ושתדקדק במה ששנינו הכא במתני' ותדע שהיא עיקר ולא תסמוך על הברייתא דלקמן דמיפרך מיפרכא היא:
גמ' אמר ר' ירמיה. סוגיא זו כתובה בפ''ה דנדרים הלכה א' ושם הגהתי במקצת כפי הגירסא עיקרית דהכא:
משנה: 41a הָאוֹמֵר לִבְנוֹ קוֹנָם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי אִם מֵת יוֹרִישֶׁנּוּ. בְּחַיָּי וּבְמוֹתִי אִם מֵת לֹא יוֹרִישֶׁנּוּ וְיִּתֵּן לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו וְאִם אֵין לוֹ לוֹוֶה וּבַעֲלֵי הַחוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שנאמ' ואם אין לאיש גואל. ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין:
היה מעלה את הכסף ואת האשם. לירושלם ומת בדרך:
הכסף יינתן לבניו. של גזלן שכבר זכה בהן בתחלה במיתת הגר אלא דהוה בעי למיעבד השבה כי היכי דתהוי עליה כפרה והשתא כיון דמית ליה תו ליכא כפרה:
והאשם ירעה עד שיסתאב. כדין אשם שמתו בעליו דקיי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיפול בו מום:
וימכר ויפלו דמיו לנדבה. לשופרות נדבה שהיו לוקחין מהן עולות לקיץ המזבח:
נתן את הכסף לאנשי משמר ומת. הגזלן קודם כפרה:
אין היורשין. של הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים ולא אמרינן דאדעתא שיתכפר לו נתן והכא ליכא כפרה דלהכי גלי קרא איש אשר יתן לכהן לו יהיה לומר דכיון שזכו אין יכולין להוציא מידם:
מתני' נתן. הגזלן:
לוה. ואוכל וב''ח באים ונפרעים מן הירושה את חלקו ולא חשיבה הנאה מה שפורע את חובו באותן מעות כדתנן בפ''ד דנדרים המודר הנאה מחבירו פורע את חובו דמניעת התביעה אינה בכלל הנאה:
ואם אין לו. מה יאכל:
מתני' אם מת יירשנו. דלי בחיי משמע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source