אָכַל חֲצִי זַיִת עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנֶּה וַחֲצִי זַיִת עַד מִשֶּׁנִּתְמַנֶּה חֲצִי זַיִת שֶׁעָבַר. הוֹאִיל וּבָא חִיּוּב קָרְבָּן בֵּינְתַיִים מִצְטָֽרְפִין. 13b נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָיוּ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה. אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא נִתְווַדַּע לוֹ. שֵׁינִי וּשְׁלִישִׁי הֶעֱלֵימוֹ שֶׁלְּרִאשׁוֹן. נִתְוַדַּע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְלֹא נִתְווַדַּע לוֹ עַל הַשֵּׁינִי. שְׁלִישִׁי בְהֶעֱלֵימוֹ שֶׁלְּשֵׁינִי. וְאַחַר כָּךְ נִתְווַדַּע לוֹ עַל כּוּלְּהֶם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַייָב עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשֵּׁינִי וּפָטוּר עַל הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שֵׁינִי לְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי. רָצָה מִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הָרִאשׁוֹן. רָצָה מִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הַשְּׁלִישִׁי. חֲבֵרַייָא מְדַמְייָא לָהּ לְאַרְבָּעָה חֲצָיֵי זֵיתִים. אִם הָיָה פִיקֵּחַ מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד. וְאִם לָאו מֵבִיא שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. מֵבִיא עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשֵּׁינִי אֶחָד. עַל הַשְּׁלִישִׁי וְעַל הָֽרְבִיעִי אֶחָד. רִבִּי יוֹסֵי מְדַמֶּה לָהּ לְזֵיתִים שְׁלֵימִים. אִם הָיָה פִיקֵּחַ מֵבִיא שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת. וְאִם לָאו מֵבִיא שְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. מֵבִיא עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשֵּׁינִי אֶחָד וְעַל הַשְּׁלִישִׁי וְעַל הָֽרְבִיעִי אֶחָד. אִם הֵבִיא עַל הָאֶמְצָעִיִים פָּטוּר עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הָֽרְבִיעִי. רִבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי לָהּ לְזֵיתִים שְׁלֵימִים. 14a אִם הָיָה פִיקֵּחַ מֵבִיא שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת וְאִם לָאו מֵבִיא שְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. מֵבִיא עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשֵּׁינִי אֶחָד וְעַל הַשְּׁלִישִׁי וְעַל הָֽרְבִיעִי אֶחָד. אִם הֵבִיא עַל הָאֶמְצָעִיִים חַייָב עַל הָרִאשׁוֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָֽרְבִיעִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מביא על הראשון ועל השני אחד. אם בתחילה הביא קרבן על הראשון וכלומר מה שנתחייב בראשון והיינו שני חצאי זיתים הראשונים שהן מצטרפין לקרבן ושייכין זה בזה דבהעלם אחד אכלן ונמצא זה מביא שני קרבנות על חצי זית ראשון וחצי זית שני קרבן אחד וכן על השלישי ועל הרביעי אחד דבהעלם אחד אכלן ומצטרפין הן לקרבן ואע''ג דחצי זית השלישי היה לו לצרף עם חצי זית השני שהרי אכלו בהעלמו שלו והוי כמי שבא לו חיוב קרבן אחר מ''מ כיון דגלי אדעתיה שרוצה שיתכפר לו בתחילה על מה שנתחייב בראשונה ואין לחצי זית השלישי שום שייכות עם חצי זית הראשון שכבר נודע לו עליו קודם שאכל להשלישי מצטרפין השני עם הראשון ומביא עליהן בפני עצמן וכן על השלישי והרביעי בפני עצמן:
אם הביא. אבל אם הביא על האמצעיים בתחילה והיינו השני והשלישי שהן ג''כ מתכפרין בקרבן אחד שהרי אכל השלישי בהעלמו של שני ונמצא שזה מתחייב עכשיו בשלשה קרבנות שהרי הראשון והרביעי לא נתכפרו בקרבן שהביא על האמצעיים דאין להראשון שייכות עם השלישי וכן אין להרביעי שייכות עם השני וכיון דגלי אדעתיה שרוצה להתכפר בתחילה על השני והשלישי שוב אין מתכפרין בקרבן זה לא הראשון ולא הרביעי וכל אחד מהן צריך קרבן בפני עצמו. ואכתי לא מיפשטא בעיא דלעיל עד לקמן ואגב דאיירי בהאי עניינא מייתי ליה להא דר' יצחק ולהא דשבת כדלקמן:
אם היה פיקח מביא שני קרבנות ואם לאו מביא שלשה קרבנות. כדמפרש ואזיל היך עבידא והכא איפכא הוי דאם הי' פיקח מביא בתחילה על מה שנתחייב בראשונ' ומביא על הראשון ועל השני אחד לפי שהזית השני יש לו שייכות עם הראשון להתכפר באותו קרבן שהרי בהעלם אחד אכלן ואף על פי שנודע לו על הראשון קודם שנודע לו על השני ור' יוסי לשיטתיה אזיל וכדאמרן וכן על השלישי ועל הרביעי אחד דג''כ מתכפרין בקרבן אחד הואיל ובהעלם א' אכלן:
ר' יוסי מדמי לה לזיתים שלימים. הא דלעיל בדין היו לפניו שלשה וכו' וזהו בשיטתיה דר' יוסי גופיה וכגוונא דחברייא אלא דניחא ליה ר' יוסי לדמות לזיתים שלימים וללמוד מכאן דיניה וסבריה דס''ל דהשני יש לו שייכות גם עם הראשון כדפרישית לעיל בהא דפליג עם ר' יוחנן ומדמי לה חיוב ופטור קרבן בשלימים משלימים ולא מדמי לה ללמוד שלימים מדין צירוף של חצאי זיתים. וענין זיתים שלימים דקאמר מיתפרש ג''כ בגוונא דחצאי זיתים דחברייא. וכגון שאכל זית הראשון ולא נודע לו ואכל זית השני בהעלמו של הראשון ונודע לו על הראשון ולא נודע לו על השני ואכל הזית השלישי בהעלימו של שני וחזר ונודע לו על השני ולא נודע לו על השלישי ואכל זית הרביעי בהעלמו של שלישי ואח''כ נודע לו על כולן:
ואם הביא על האמצעיים. ואם היה זה פיקח והביא בתחלה על שני חצאי זיתים האמצעים והן השני והשלישי דג''כ מצטרפין זה עם זה שהרי בהעלם אחד אכלן ונמצא שאינו מביא אלא קרבן א' ופטור הוא על הראשון ועל הרביעי שהרי כשנתכפרו האמצעיים שוב אין צירוף לא לראשון עם השני ולא לרביעי עם השלישי ופשיטא דאין מצטרפין הראשון עם הרביעי דאין להם שייכות כלל ואין כאן צירוף שיתחייב בקרבן עליהם דהוי כאוכל שני חצאי זיתי חלב בשתי העלמות דאין כאן קרבן ושמעינן מיהת דס''ל לחברייא דיש שייכות להשני עם הראשון וכן עם השלישי וכשיטת ר' יוסי דלעיל והיינו דמדמי לה לדין הצירוף כדאמרן:
אם היה פיקח מביא קרבן אחד ואם לאו מביא שני קרבנות. כדמפרש ואזיל היך עבידא דמביא שני קרבנות:
חבריי' מדמי לה. להאי דינא לדין דצירוף ארבעה חצאי זיתים וכגון שאכל חצי זית השני בהעלם אחד עם חצי זית הראשון ונודע לו על חצי זית הראשון ולא נודע לו על חצי זית השני וחזר ואכל חצי זית השלישי בהעלמו של חצי זית השני וחזר ונודע לו על חצי זית השני ולא נודע לו על חצי זית השלישי ואכל חצי זית הרביעי בהעלמו של חצי זית השלישי ואח''כ נודע לו על כולן:
וחברייא ור' יוסי דלקמן לא פליגי במידי ושניהם בשיטת ר' יוסי הן דיש להשני שייכות עם הראשון אלא דמר מדמי לה לחצאי זיתים ומר מדמי לה לזיתים שלימים וכדלקמן:
חברייא וכו'. ובספרי הדפוס כאן ט''ס ויתור דברים מן הרביעי אחד קמא עד רביעי אחד בתרא וצריך למחוק. ובדפוס אצל הבבבלי הגי' נכונה בזה. ובדברי ר' יוסי דלקמן יש שס ט''ס וכאן הוא נכון דגריס אם היה פיקח מביא שתי קרבנות ואם לאו מביא שלשה קרבנות:
רצה מתכפר לו על הראשון. כלומר באותו קרבן שמביא על הראשון מתכפר נמי על השני הואיל בהעלם אחד אכלן ואם רצה מתכפר לו השני באותו קרבן שמביא על השלישי דיש לו שייכות גם עם השלישי שאכלו בהעלמו אבל אין לראשון ולשלישי שייכות זה בזה ולעולם מביא הוא קרבן על הראשון ועל השלישי והשני תלוי הדבר בדעתו באיזה שירצה באחד מהן מתכפר בו:
ר' יוסי. פליג על ר' יוחנן בהא דהוא ס''ל דמכיון שאכל השני בהעלמו של ראשון יש לו שייכות עם הראשון אע''פ שנתוודע לו על הראשון קודם שנתוודע לו על השני ומתכפר עמו אבל השלישי לא נתכפר עמו וצריך עוד להביא עליו והיינו דקאמר שני לדעתו הדבר תלוי:
ופטור על השלישי. דהוא נתכפר על השני בקרבן שלו דבהעלם אחד אכלן:
רבי יוחנן אמר חייב על הראשון ועל השני. דמכיון שנתוודע לו על הראשון ועדיין הוא בהעלמו של שני כבר נתחייב בחטאת על הראשון לבדו ואין שייכות להשני עם הראשון ואע''פ שאכלן בהעלם אחד דהידיעה של הראשון מחלקן והשתא אין להשני שייכות אלא עם השלישי שאכל בהעלם שלו ולפיכך מביא עוד קרבן אחד על השני:
היו לפניו שלשה זיתים חלב ואכל את הראשון ולא נתוודע לו שני בהעלימו של ראשון. כצ''ל. ושלישי הכתוב כאן טעות הוא וכן אינו בדפוס שם. כלומר ואכל את השני בהעלמו של ראשון ואח''כ נתוודע לו על הראשון ולא נתודע לו על השני ואכל השלישי בהעלמו של שני ואח''כ נתוודע לו על כולן:
נשמעינה מן הדא. דפליגי אמוראי ולקמן בתר דמייתי כל דשייך להאי ענינא הוא דבעי למיפשטה:
הואיל ובא חיוב קרבן בנתיים מצטרפין. ובדפוס אצל הבבלי כתיב הואיל ולא בא וגי' דכאן היא עיקר בזה כדמוכח מהפשיטות לקמן. לומר מי מצטרפין מי נימא הואיל והחצי זית השני שאכל משנתמנה בא חיוב קרבן אחר לזה אם חטא עכשיו והא פשיטא לן דאין אותו חצי זית מצטרף עם חצי זית הראשון שאכלו כשהוא הדיוט דבזה כ''ע מודים כדאמרי' לעיל דאפי' לרבנן דמחייבי בידיעה משנתמנה על החטא הקודם שנתמנה אפ''ה מודו לענין צירוף שאינו מצטרף החצי זית שאכל משנתמנה עם החצי זית שאכל כשהוא הדיוט אלא אם היה אוכל עוד חצי זית משנתמנה אז היה מצטרף לקרבן אחר שנשתנה עכשיו להתחייב בו. מיהו הכא שאכל עוד חצי זית השלישי לאחר שעבר מגדולתו ומיבעיא לן אם אותן שני חצאי זיתים שאכלן כשהוא הדיוט מצטרפין או דילמא הואיל וחצי זית האמצעי אינו מצטרף לא עם הראשון ולא עם השלישי דזה אכלו משנתמנה ואותן אכלן כשהוא הדיוט ומכיון שבא חיוב קרבן אחר להאמצעי שבנתיים מפסיק הוא בין הראשון להשלישי ואף הן אין מצטרפין זה עם זה:
אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה וחצי זית משעבר. בהעלם אחד מהו:
רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. אַף בַּאֲכִילַת פְּרָסִים כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל זֶה שְׁאִילְתָּה דְרִבִּי יִצְחָק לֵית הִיא כְלוּם. וכתיב בַּאֲכִילַת פְּרָסִים הַדָּבָר תָּלוּי. אִילּוּ אָכַל חֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי פְרַס זֶה וַחֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי פְרַס זֶה שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. אָכַל כַּמָּה זֵיתִים וְכַמָּה פְרָסִים בְּהֶיעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. רַכָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. עַד דֵּין מְדַמֶּה לָהּ לַחֲלָבִים וּדְמִינָהּ לַשַּׁבָּת. אִילּוּ אָרַג חוט אֶחָד בְּתוֹךְ כְּדֵי בֶגֶד זֶה וְחוט אֶחָד בְּתוֹךְ כְּדֵי בֶגֶד זֶה שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. אָרַג כַּמָּה חוּטִין בְּכַמָּה בְגָדִים בְּהֶיעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הֲרֵי בָּא חִיּוּב בְּקָרְבָּן בֵּינְתַיִים וְתֵימַר מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תַּמָּן חִייוּב בְקָרְבָּן. בְּרַם הָכָא קָרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברם הכא שינוי קרבן. כצ''ל כמו שהוא בדפוס אצל הבבלי. שהרי נשתנה קרבן שלו משנתמנה מקרבן יחיד שהוא מביא כהדיוט ואיכא למימר מכיון דשינוי קרבן בנתיים אפשר דמפסיק הוא בין אותן שני חצאי זיתים ואין מצטרפין לקרבן ואכתי לא נפשטה בעיין:
א''ר אבון. לא היא דמהתם לא תיפשוט דלא דמיא דתמן נהי דחיוב בקרבן הוא בינתיים מ''מ לא נשתנה הקרבן שלו בנתיים דאותה חטאת של קרבן יחיד הבאה על הראשון והשני היא ראויה לבא על כל האחרים ג''כ:
הרי בא חיוב קרבן בנתיים ואת אמר מצטרפין. השתא פשיט לה להבעיא דלעיל באכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה וחצי זית משעבר ומשום דאיירי בהאי ענינא אייתי כל הא דלעיל עד דסיימיה למילתיה ומהדר להבעיא. וזהו מדקאמרינן לעיל גבי פלוגתא דר' יוחנן ור' יוסי בהיו לפניו שלשה אכל את הראשון וכו' דחברייא דקיימי בשיטת ר' יוסי וסבירא להו נמי כוותיה דיש להשני שייכות וצירוף עם הראשון ולא פליגי בעיקר הדין אלא בענין הדמיון דאינהו מדמי לדין צירוף ארבעה חצאי זיתים כדפרישית לעיל והשתא האי מילתא דחברייא דמיא לדין הבעיא דילן דהא אמרינן שאכל חצי זית השלישי בהעלם אחת עם חצי זית השני ואם כן בא כאן חיוב קרבן בנתיים ומן הראוי היה שהן יצטרפו זה עם זה להתחייב בקרבן ולא שיצטרף חצי זית השני עם חצי זית הראשון שהרי נודע לו על החצי זית הראשון ועדיין הוא בהעלמו של חצי זית השני ואפ''ה אמרינן דמצטרף עם חצי הראשון והכא נמי כן אע''פ שבא לו חיוב קרבן אחר בנתיים משנתמנה מ''מ כיון דהחצי זית שאכל קודם שנתמנה יש לו שייכות עם החצי זית שאכל לאחר שעבר מגדולתו דבשניהן הדיוט הוא מצטרפין הן לחיוב קרבן הדיוט:
ועלה קאמרי רבנן דקיסרין התם עד דאת מדמי לה לחלבים ודמינה לשבת. למה לך לאהדורי לדמות לדין דשיעור צירוף באכילת חלבים ואמאי לא מדמית לה דין דרשויות בשבת לר' יוסי לדין אחר בדין צירוף בשבת גופיה שהרי אם ארג חוט א' בתוך הבגד הזה בשבת וחוט אחד בתוך הבגד הזה שמא כלום הוא ודאי לא דהא אנן בעינן שיעור שני חוטין בבגד אחד ואין חוטין משני בגדים מצטרפין זה עם זה ואפי' בהעלם אחד וכן אם ארג כמה חוטין בכמה בגדים והן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וה''נ ברשויות דשבת אליבא דר' יוסי:
רבנין דקיסרין. לא שייכא הכא מידי אלא בריש שבת גרסינן להא על האי דאכילת פרסיים ואיידי דאיירי בה נקט נמי להא כדרך הש''ס הזה. דהתם אמרינן גבי פלוגתא דר' יוסי ורבנן הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב בשני העלמות פטור ר' יוסי אומר בהעלם אחד ברשות א' חייב בהעלם א' בשתי רשויות או בשני העלמות ברשות אחד פטור וקאמר התם ר' יודן דר' יוסי מדמה רשויות לאכילת פרסיים שאם אכל חצי זית בכדי אכילת פרס זה וחצי זית בכדי אכילת פרס הזה שמא אינו פטור אכל כמה זיתים בכמה פרסיים בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. כלומר כי היכי דאפי' בהעלם אחד אין כדי אכילת פרס מצטרף עם כדי אכילת פרס חבירו אלא צריך שיאכל הזית בתוך כדי אכילת פרס אחד כך ס''ל לר' יוסי דאין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה ואפי' הוציא השיעור בהעלם אחד:
אילו אכל וכו'. שהרי אילו אכל חצי זית בכדי אכילת פרס זה וחצי זית השני בתוך כדי פרס זה אחריו שמא כלום הוא ודאי לא כדאמרן וכן אם אכל כמה זיתים בכמה פרסיים וכל אחד ואחד אכלו בתוך כדי פרס אחד ובהעלם אחד הכל אכילה אחת נחשבת ואינו חייב אלא אחת כיון דבהעלם אחד אכלן וכלומר אין אכילת פרסיים הרבה מצטרפין כאחת דנימא אם אכל זית אחד ושהא כמה פרסיים שיצטרף דכמו דלא אמרינן להחמיר לענין חילוק חטאות אם אכל כמה זיתים בכמה פרסיים דנימא חייב על כל אחת ואחת אלא דבזה תלוי אם בהעלם אחד או בשתי העלמות אכלן וכן נמי לענין צירוף בחצאי זיתים גם כן אין כדי אכילת הרבה פרסיים מצטרפין זה עם זה:
וכי באכילת פרסיים הדבר תלוי. כצ''ל וכן הוא בדפוס אצל הבבלי וכלומר וכי ס''ד דהצירוף תלוי בהרבה פרסיים אחד עם חבירו דנימא הואיל בהעלם אחד אכלו ליצטרפו א''כ למה אמרו כלל שיעור כדי אכילת פרס ולא היה להן לומר כ''א בהעלם אחד ובשתי העלמות אלא ודאי דאפי' מה שאמרו בשני חצאי זיתים דמצטרפין בהעלם אחד היינו דוקא אם אכלן בתוך כדי אכילת פרס אחד ולא שיצטרפו כדי אכילת פרס זה עם זה והיינו דמסיק ואזיל:
אמר ר' יוסי כל זה שאילתה דר' יצחק. כלומר ר' יצחק ששאל שאלה זו והיה רוצה להתחכם בה ולית היא כלום דאין כאן שאלה מעיקרא:
רבי יצחק שאל אף באכילת פרסיים כן. כלומר הא דקי''ל דשיעור צירוף כזית בכדי אכילת פרס הוא והוא חצי ככר המפורש בפ''ח דעירובין וכדתנן בפ''ג דכריתות כמה ישהא האוכלן לשני חצאי זיתים ויצטרפו רבי מאיר אומר וכו' וחכמים אומרים עד שישהא מתחילה ועד סוף כדי אכילת פרס ואם שהה באכילתו יותר מכדי שיעור אכילת פרס אין מצטרפין והשתא שאל ר' יצחק הואיל דאמרת דכל זית שאכל בתוך העלמו של חבירו מצטרפין הן אם נימא דאף לענין שיעור אכילת הרבה פרסיים נמי כן הוא ואפי' בחצאי זיתים והוא שהא יותר מכדי אכילת פרס והכל היה בתוך העלם אחד אם נימא דמצטרפין הן שיעור אכילת פרס אחד לחבירו דליהוי כמי שאכל בתוך כדי פרס אחד או לא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source