אמר ר' יוסי בר בון באכילת היתר. כלומר סיפא דפליגי בה חברייא ורב מתנייה לאו בגונא דרישא מיירי אלא באכילת היתר ואכלו בבין השמשות שלאחר יה''כ וקמ''ל פלוגתייהו דרב מתנייה ס''ל דאין יום הכפורים מכפר על ספק אכילתו ובין השמשות שלאחריו כדקאמר דאין יה''כ מכפר אלא על ספק כפרה של מיני דמים שנתחייב מקודם וחברייא סבירא להו דלעולם פטור הוא מאשם תלוי דמה נפשך אם יוה''כ הוא כיפר ואם חול הוא מותר:

והתני ואכל. כלומר דפריך דהא תני הכא בהאי פלוגתא אכל ספק כזית ואין ידוע אם ביה''כ אכלו וכו' דמשמע דבלאו הכי איכא ספיקא דחלב והשתא בסיפא דאכלו בין השמשות שלאחר יה''כ מאי מה נפשך דקאמרת הרי יש ספק שמא חול הוא ולא כיפר עליו יה''כ על ספק חלב שאכל:

שבת ויה''כ ועשה מלאכה בין השמשות. ברפ''ד דכריתות תנן ספק אכל חלב ספק לא אכל וכו' שבת ויום חול ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן עשה מביא אשם תלוי וקתני התם בסיפא חלב ונותר לפניו וכו' שבת ויה''כ ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פטור ומסקינן שם דר' יהושע פוטרו אף מאשם תלוי שאע''פ שבודאי חטא הוא מכל מקום אנן בעינן שידע במה חטא וכיון דכאן לא ידע באיזה מהן חטא פטור אף מאשם תלוי והשתא מדייק לה סייעתא לחברייא מהאי מתני' דאי ס''ד בנזדמן לו ספק חטא דבין השמשות שלאחר יה''כ שאין יה''כ מכפר ואם כן חייב הוא באשם תלוי קשיא דאמאי לא אשמעינן רבותא טפי במתני' דכריתות כגון באוכל בין השמשות שלאחר יה''כ דמביא אשם תלוי כדין ספק אכל ביה''כ או לא דחייב באשם תלוי ומדחזינן דבין ברישא בחיובא דאשם תלוי ובין בסיפא דפטור באשם תלוי לא תני התם אלא בעושה מלאכה ש''מ דבאוכל בין השמשות של יה''כ לא אשכחן כלל אשם תלוי ואפי' בבין השמשות שלאחריו וכדמסיק ואזיל דמה נפשך אם יה''כ הוא דבין השמשות ספק יום ספק לילה ואם יום הוא כיפר עליו דכל היום אפי' עם חשיכה יה''כ מכפר הוא ואם לילה א''כ חול הוא ומותר וסייעתא לחברייא:

מתניתא מסייעא לחברייא. דלעולם יה''כ מכפר על ספק כפרה ואפי' על ספק בין השמשות שלאחר יה''כ:

ר' מתנייה. פליג דאין יה''כ מכפר על ספק כפרה אלא על מיני דמים כלומר שהוא חייב באשם תלוי על ספק כפרה שלו ונסתפק לו קודם יום הכפורים או ביום הכיפורים שכל היום מכפר על ספק עבירה אבל הכא מכיון שיש כאן ספק שמא לאחר יה''כ אכלו ולא היה לו ביה''כ ספק כפרה של מיני דמים אינו מכפר עליו:

אם ביה''כ אכלו. אבל אם אכלו בין השמשות של מוצאי יה''כ ויש כאן ספק אם ביה''כ אכלו ואם לאחר יה''כ אכלו בהא פליגי:

ספק כפרה כיפר. כלומר בהא ודאי דכיפר ספק כפרה שלו וא''צ להביא כפרה שהרי ממה נפשך יה''כ מכפר עליו והאי לא איצטריך למיתני אלא משום סיפא נקט לה ולומר דבזה כ''ע לא פליגי כי פליגי בסיפא:

אכל ספק כזית. קס''ד השתא דבין ברישא ובין בסיפא איירי בחד גוונא שהוא ספק אם הוא חלב או שומן והיה חייב עליו אשם תלוי אלא שאין ידוע לו אם ביה''כ אכלו אם קודם יה''כ אכלו וכגון שאכלו בין השמשות של יה''כ והוא ספק אם הוא יום וקודם יה''כ הוא או הוא לילה ויום הכפורים הוא:

חברייא אמרין. הכא נמי ספק כפרה הוי וכיפר לו יה''כ וכדמפרשינן לקמיה:

אכל כזית ספק עד שלא נתמנה וכו'. היינו דרב מתנייה לעיל לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתתודע לו גדולתו אבל אם ספק חטא עד שלא נתמנה. ספק משנתמנה מביא אשם תלוי דהוי כספק עד שלא נתגייר וכו' וכן ספק עד שלא הביא שתי שערות דלאו בר עונשין הוא דבכל אלו מביא אשם תלוי:

אכל כזית עד שלא נתמנה וכו'. כמו גופה הא דקתני לעיל בריש הלכה היא בהאי נ''מ לחברייא ור' יוסי בטעמיה דר''ש. וגרסינן הכא על דעתיה דר' יוסי וכו' חייב על הראשון ועל השלישי ופטור על השני וכדפרישית לעיל. ואגב דחשיב לקמן להני דמביאין אשם תלוי הדר נקט לה הכא:

אשר נשיא יחטא. ושני קרא בדיבוריה דבכולהו כתיב בלשון אם ואם כל עדת ישראל ישגו אם הכהן המשיח ואם נפש אחת וכאן כתיב אשר הלכך דריש לשון אשרי הוא:

אשרי שהנשיא שלו. אשרי הדור שהנשיא וכו' והכי דריש לה בת''כ כלומר שהנשיא שלו משים אל לבו אפי' על שגגתו שיכופר בקרבן לכ''ש שמשים אל לבו על זדונו לתקן בתשובה:

נשיא שלו וכו'. וזהו אשרי הדור שאם הנשיא שלו מתקן מעשיו ואפי' על שגגתו מביא חטאת לכ''ש ההדיוט ומתוך כך כל הדור משימים אל לבם לתקן מעשיהם:

ונתוודע לו בראשון. ולא נתוודע לו בהשני:

ומביא. קרבן כלומר שהפריש קרבן עליו:

בשני. וחזר ונודע לו כזית השני והפריש קרבן וכן בכולן ומקריב דקאמר באינך לאו מקריב ממש הוא אלא שהקריב אצלו להפרישו לקרבן כדמוכרח מדלקמיה:

ר' יוחנן אמר נתכפר לו בראשון. כלומר אח''כ כשנתוודע לו על כולן והרי הקרבנות כולן שהפריש עומדות לפניו מתכפר לו בראשון דמכיון שבהעלם אחד אכלן הכל נגררין אחר הראשון ובו מתכפר על כולן ושאר קרבנות שהפריש ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ור''ל ס''ל דאחרונה היא עיקר שהפריש אותה אחר שנתוודע לו על אכילת כולהון ובה הוא דמתכפר על כולן והראשונות הן שידחו אלמא דפליגי באיזה מהן מתכפר והלכך ר' יוסי בר' בון מקשי ומתמה עלה על הא דקאמר לעיל הכל מודין שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית ולא משני מידי אלא דזה סותר להכל מודין דלעיל:

רב חסדא ורב המנונא. פליגי נמי בפלוגתא דר''י ור''ל דלעיל אם ספק ידיעות שבין כל אחד ואחד מחלקין לחטאות כידיעות ודאי או לא:

רב חסדא כר' יוחנן. דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות ורב המנונא כר''ל דידיעות ספק מחלקות כידיעות ודאין:

מתיב רב חסדא לרב המנונא והא מתניתא מסייעה לך ופליגא עלי אם היתה ידיעה בנתיים. ברפ''ד דכריתות תנן כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם תלוי אחד אם היתה ידיעה בנתיים כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. וקס''ד דה''ק כשם שהוא מביא חטאת על כל א' ואחת אם יתוודע לו באחרונה דידיעת ספק שבנתיים מחלקין הן לחטאות כך הוא מביא אשם תלוי על כל א' וא' בידיעות ספק שבנתיים והיינו דהשיב רב חסדא דהאי מתניתא מסייע לך דכר''ל סבירא לך ופליגא היא עלי וכלומר דכשתמצא לומר דסייעתא לסברא דידך היא הא ליתא כדמסיק ואזיל:

אילו תנא אשם וקם ליה יאות. כלומר דאדרבה לסברא דידך קשיא מהתם דאם נפרש דאם היתה ידיעה בנתיים דקאמר בידיעות ספק קאמר א''כ מאי האי דתלי ליה לאשם בחטאת הא עיקר ידיעת ספק באשם תלוי כתיבא והכי הוה בעי למימר כשם שהוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת בידיעת ספק שבנתיים כך הוא מביא חטאת על כל א' וא' לאחר שיוודע לו אח''כ דידיעות ספק מחלקן לחטאות הן והיינו דקאמר אילו תנא אשם כלומר אילו תנא אשם בתחילה וקם ליה חטאת מאשם יאות הוה מצית למימר הכי אבל השתא לדידך הוא דקשיא:

אמר רבי חנינא אפי' כן לצדדין דאתמר כן. כלומר דר' חנינא מפרש השתא לרב חסדא ולר' יוחנן דסבירא להו דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות ולדידהו דתני אשם בחטאת אפ''ה בכה''ג בעינן לפרושי למתני' דלצדדין הוא דאתמר כן דה''ק כשם שאם היתה ידיעה ודאית בנתיים שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת כך הוא בידיעת ספק בנתיים דמביא הוא אשם תלוי על כל אחת ואחת:

אכל חמשה זיתים. בהעלם אחד:

לפום כן ר' יוסי בר' בון הוי עלה. דהא איפכא שמעינן להו דפליגי באיזה מהן הוא מתכפר כהאי מימרא דלקמיה:

הכל מודין וכו' מודה ר' יוחנן וכו' מודה ר' יוחנן וכו'. כלומר כל הא דאמרין לעיל ונשנית בבית המדרש על הני מימרות דר''י ודר''ל ומפרשינן דהא דקאמר גבי שלשה זיתים והפריש חטאת לאו דוקא הוא דהכל מודים שאם קיימת הראשונ' שהפריש על מה שנודע לו בתחילה שהיא נדחית דר' יוחנן לא קאמר אלא בנתכפר כבר במקצת הוא דנתכפר כולו ושמעינן השתא דלא פליגי ר''י ור''ל בהא והיינו דמסיים עלה:

על דעתיה דר' יוחנן. דהוא אמר התם נתכפר במקצת החטא נתכפר כולו דהוא אמר חייב. אבל לר' יוחנן דס''ל דלענין זה ודאי הוא דעיקר הידיעה היא הראשונה שנודע לו על השנים בתחילה ומש''ה נמי הוא דקאמר דנתכפר ג''כ על השלישי כדאמרינן. לעיל ומיהו בספק ידיעה הא פליג ר' יוחנן וס''ל דלאו כידיעה ודאית מחשבינן לה והלכך הכא דידיעה ודאית לאחר שעבר מגדולתו הויא בתרה אזלינן והוי חטאו וידיעתו שוין וחייב:

על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דהוא אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו דהוא אמר פטור. כלומר עיקרא דמילתא לא גמרינן מפלוגתייהו דגבי אכל חמשה זיתים ונודע לו מספק שבין כל אחד ואחד דקאמר ר''ל דהידיעות ספק כידיעו' ודאין שבין כל אחד ואחד הן ומחלקין לחטאות דאהא איכא למיפרך כדפרכינן דילמא דוקא לחומרא קאמר ועוד דאף אם את''ל דר''ל בכל מקום קאמר בין לקולא בין לחומרא מכל מקום קשיא הא לא דמיא לגמרי לדינא דמתני' בגוונא דאמרן באכל חמשה זיתים עד שלא נתמנה וכו' דהכא אין הידיעה בין כל אחד ואחד כ''א אחר שאכלן נודע לו וחזר ונודע לו אלא מאידך דר''ל גמרינן לה דקאמר לעיל גבי אכל שלשה זיתים וכסבור שהן שנים והפריש חטאת עליהן דנתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו ואם אח''כ חזר ונודע לו על השלישי צריך להביא קרבן אחר עליו אלמא דידיעה קמייתא שנודעה לו על השנים מחלקן לחטאות ולא אמרי' דנלך בתר ידיעה בתריית' שנודע לו אחר כן על כולן ויתכפר בקרבן א' לכולן שהרי בהעלם א' אכלן אלא מכיון שנודע לו בתחילה על השנים אחריה אנו הולכין והכא נמי בחמשה זיתים עד שלא נתמנה ונודע לו מספיקן משנתמנה דבתר ההיא ידיעה אזלינן ולא בתר ידיע' דבתרייתא שנודעה לו אחר שעבר והלכך פטור הוא דלא הוי חטאו וידיעתו שוין בידיעה קמייתא ואע''ג דספק ידיעה היא הא כבר שמעינן ליה לר''ל דס''ל דספק ידיעה כידיעה שבין כל א' וא' לענין חילוק חטאות וה''ה לנודע לו וחזר ונודע לו אחר אכילת כולן והשתא לא תיקשי כדלעיל דלעולם ר''ל קאמר בין לקולא בין לחומרא והאי דינא דמיא לגמרי לדינא דשלשה זיתים שאחר כל אכילות כולן נודע לו וחזר. ונודע לו הלכך שפיר גמרינן מיניה:

אלא כיני אכל חמשה זיתים וכו'. כלומר אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא לענין דינא דמתני' שאם אכל חמשה זיתים עד שלא נתמנה ונודע לו מספקן ומשנתמנה. ובבית דין והיינו בודאן נודע לו משעבר. ובהא תליא בפלוגתייהו דר''י ור''ל דה''נ בדינא דמתני' כן דלר''ל פטור ולר' יוחנן חייב אליבא דרבי שמעון. ודאקשינן לעיל מנא לן למילף קולא מחומרא דילמא לא קאמר ר''ל ספק ידיעה כידיעה אלא לחומרא לענין חילוק חטאות אבל לא לקולא למיפטריה לזה שנודע לו מספיקן משנתמנה ומטעמא דספק ידיעה כידיעה הא לא קשיא דאנן הכי קאמרינן:

כן אמר רבי שמעון בן לקיש לחיוב ולא לפטור. בתמיה דמנא לך לומר דלא אמר ר''ל אלא לחומרא דילמא בין לחומרא אם הוא לחיוב ובין לקולא אם הוא לפטור קאמר ר''ל דספק ידיעה כידיעה הויא והשתא בנודע לו מספיקן משנתמנה ובוודאן לאחר שעבר נימא דקסבר ר''ל דפטור הוא לר''ש דספק ידיעה משנתמנה כידיעה הויא ולא הוי חטאו וידיעתו שוין בו:

אכל חמשה זיתים וכו'. כמו אמר מר הוא הא דאמרינן לעיל בפלוגתייהו דר''י ור''ל באכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקן וכו' משנתמנה ואקשינן עלה דמנא לן למימר הכי אליבא דר''ל דילמא לא קאמר ר''ל דידיעות ספק כידיעות הן אלא לחומרא. ולענין חילוק חטאות כשיתוודע לו אחר כך. ומתרצינן לה אלא כיני כלומר לא תיתני הכי דנודע לו מספיקן משנתמנה ומודאן לאחר שעבר אלא תני הכי אכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובבית דין כלומר בוודאן כדפרישית לעיל שנודע לו וודאן משנתמנה דעל דעתיה דר''ל דס''ל דאמרינן דספק ידיעה כידיעה מיחשבא לחומרא לענין חילוק חטאות ה''נ אמרינן לחומרא וחייב דספק ידיעה שלו קודם שנתמנה הוי כידיעה והלכך חייב אפילו לר''ש דחטאו וידיעתו שוין הן כשהוא הדיוט ועל דעתיה דר''י פטור הוא לר''ש דבתר ידיעה בתרייתא שהיא ודאית אזלינן ומשנתמנה הויא והשתא מדייק הכא איפכא דאכתי איכא למיפרך עלה לאידך גיסא: