מָאן דְּמַחְלֵף לֵית לֵיהּ בְּאִילֵּין קִישׁוּאַייָה. כְּמָאן דָּמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. מִי מְקַבְּלָהּ הֵימֶינּוּ. יַמְתִּין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ בָהֶן בֵּית דִּין. אֶלָּא כְשֶׁהָיָה כֹהֵן עָבַד וְהִקְרִיב וְכִיפֵּר. הָיָה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי. מִי מְקַבְּלָהּ הֵימֶינּוּ. יַמְתִּין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ בָהֶן בֵּית דִּין. כְּמָאן דָּמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמאן דאמר לא נדחית חטאתו תולדות הורייה כהורייה. כלומר להאי מ''ד דלא נדחית וביחיד שאכל חלב והפריש חטאתו ואח''כ הורו ב''ד שחלב מותר הא אמרן דמקריב חטאתו אחר שיחזרו בהן ב''ד דלא נדחית מיהו הני מילי ביחיד דתו ליכא למיבעי מידי אבל בציבור אע''ג דאמרינן דלא נדחית החטאת שהופרש בתחילה קודם ההורייה מכל מקום אי אמרי' תולדות הורייה והיינו שנולדה ונתחדשה הורייה אחר שאכלו החלב הוי כהורייה כמו שאכלו מחמת ההורייה א''כ נפקאמינהלענין ב''ד כדלקמן:
היה שמעון בן עזאי. כלומר מיהו בהא דאמרי' לעיל בידע א' מהן שטעו או תלמיד וראוי להורייה כשמעון בן עזאי ועשה אח''כ וחייב הוא בקרבן ולאו כהן הוא ומי מקבלה הימנו הקרבן בזה הוא דצריך להמתין עד שיחזרו בהן ב''ד:
אלא. וקאמר הש''ס דאהא דהפריש חטאתו לא צריכין לאוקמי בימתין אלא דמיירי כשהיה כהן זה שהפריש חטאתו והוא בעצמו עבד והקריב וכיפר דלא נדחית חטאתו בשביל הוראת ב''ד שהורו עכשיו:
ימתין. אין הכי נמי דהכי קאמרינן שימתין עד שיחזרו בהן ב''ד בהוראתן ואז מקבלין ממנו להקריב אותו חטאת שהפריש בתחילה. א''נ דזה הכל מהשאלה היא אם צריך הוא להמתין עד שיחזרו בהן הב''ד והשתא שייך שפיר אלא דבתריה:
כמאן דאמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו. השתא מפרש להא דאמר בהפריש חטאתו ואח''כ הורו ב''ד מותר לאכול חלב ולהאי מ''ד דלא נדחית חטאתו ויקריבנה מי הוא מקבלה ממו דהא השתא מחזיקין בהיתר הוא שהורו ב''ד להם שמותר אותו דבר שהפריש זה קרבן עליו ואין מקבלין ממנו דלדידהו חולין בעזרה הוי:
מאן דמחלף לית ליה באילין קישואייה. כלומר למאן דמחליף שיטתייהו אין לו באלו הקושיות מה דהוי קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דלדידיה לק''מ. והקושיות הן חדא הא דאמרן מההיא דגוסס ואידך הא דמקשה בגיטין דפליגי התם ר''י ור''ל בהא דתנן אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום דר' יוחנן ס''ל כותבין ונותנין לאלתר אפי' בעודהו קורדייקוס ור''ל אמר לכשישתפה ואין דבריו האחרונים כלום דקאמר שאין צריך לחזור ולהמלך בו כשישתפה אלא סומכין על דבריו הראשונים ומהא קשיא נמי דר''י אדר''י ודר''ל אדר''ל דפליגי בהפריש חטאתו ונשתטה ולמאן דמחליף בהא דהפריש חטאתו לא קשיא וכן אמרינן שם:
הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ. נִתְחָרֵשׁ אוֹ נִשְׁטֶה אוֹ נִשְׁתַּמֵּד אוֹ שֶׁהוֹרוּ בֵית דִּין מוּתָּר לֶאֱכוֹל חֵלֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. 4a רִבִּי שְִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רִבִּי אָחָא מַחְלֵף שְׁמוּעָתָא דְלָא אֲתִי מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְלִיגָא עַל מִילְּתֵיהּ. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כוס זוֹרְקִין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וּמִדַּם אֲשָׁמוֹ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. רִבִּי חִייָה אִמִּי מַחְלֵף. וחַד אָמַר כָּאֵן תַנָּייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בר' בון. דלא היא אלא בכל הכתות משערינן ועד שהן מבחוץ הן משערין עצמן אי איכא רובא טמאין בכל העומדין להכנס לעזרה אז נכנסין הן בחילוק שלשה כיתות זו אחר זו:
דלא אתי וכו'. דלא תיקשי דרבי יוחנן אדר' יוחנן דהא אמר רבי שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הגוסס זורקין עליו וכו' וכן הוא בגיטין. דהגוסס כחי לכל דבר הוא וא''כ מכ''ש בנשתטה ונתחרש דלא נדחית חטאתו:
מחליף שמועתא. דר' יוחנן לדר''ל ודר''ל לר' יוחנן:
רבן שמעון בן לקיש אומר לא נדחית חטאתו. דחרש ושוטה מדמי ליה לישן הואיל וממילא הוא ומומר הואיל ובידו לחזור וכן ב''ד שהורו ולקמן מפרש לה:
ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו. אפי' חזר ונשתפה ומומר שחזר בו וב''ד שחזרו מהוראתן דכיון שנדחה שוב אין חוזר ונראה:
או שהורו בית דין מותר לאכול חלב. כגון שאכל חלב והפריש חטאת ואח''כ הורו ב''ד שחלב מותר נמי נדחה הוי דאלו עבר השתא לאו בר קרבן הוא וכמ''ד יחיד שעשה בהוראת ב''ד פטור. וגרסינן להא בגיטין ריש פ' מי שאחזו:
הפריש חטאתו נתחרש. אח''כ או נשתטה ונדחה מקרבן דבעינן דעת או נשתמד וג''כ נדחה הקרבן כדאמרינן מעם הארץ פרט למומר:
רבנן דקיסרין אמרין ר' חייה אמי. ר' חייה ור' אמי פליגי בהא חד מחליף שמועתייהו וחד אמר כאהן תנייה כמה ששנה מעיקרא דר' יוחנן ס''ל נדחית חטאתו ור''ל ס''ל לא נדחית:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה אַדַּיִין הוּא סָפֵק. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. בָּעוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין. בֵּין שְׁנֵי תְחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִתְחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דר''ע אדיין הוא ספק. כלומר הא דאמר ר''ע מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור לאו דפטור ממש לעולם קאמר ואפי' מאשם תלוי אלא אדברי ר''א קאי דקאמר ספק וקאמר ר''ע דמודה אני בזה שיש בו קרוב לפטור ומיהו עדיין איכא נמי מקום שיש בו ספק וחייב הוא באשם תלוי וכדפרישית במתני' וכדמפרש ר' בון לקמיה:
בעומד בין שני תחומין בין תחום ארץ ישראל לתחומי חוצה לארץ. כצ''ל וכן הוא בדפוס אצל הבבלי. כלומר הלך לו למדינת הים דקתני אע''פ שעדיין לא הלך לשם אלא עומד על התחום לילך מ''מ כיון שהחזיק בדעתו לילך טרוד הוא מלשאול ולחקור אם חזרו בהן ב''ד או לא ובזה הוא פטור דקאמר ר''ע אבל אם ישב לו בביתו ולא החזיק לילך בדרך בהא הוא מודה ר''ע לר''א דספק הוא ומביא אשם תלוי:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְשָׂהוּת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אָמַר. נוֹתְנִין לוֹ שָׁהוּת עַד שֶׁיִּשְׁמַע. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיִּשְׁפַּע. וְתַנֵּי כֵן. הוֹרוּ בֵית דִּין בְּשׁוּק הָעֶלְיוֹן וְיָחִיד בְּשׁוּק הַתַּחְתּוֹן. בֵּית דִּין בַּבַּיִת וְיָחִיד בָּעֲלִיּיָה. פָּטוּר עַד שֶׁיִּשְׁמַע מַמָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר זעירא ושהות ביניהן. אמתני' מהדר ופלוגתא דרבי מאיר ור''ש ברישא היא והכי גריס לה בת''כ בפרשתא ז' כיצד הורו ב''ד לעבור וכו' העושה ע''פ עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת ב''ד ור''ש מוסיף הורו ב''ד וידעו שטעו וחזרו בהם בין משהביאו כפרתן בין שלא הביאו כפרתן והלך היחיד ועשה על פיהם הרי זה פטור ור' מאיר מחייב. ומפרש ר' זעירא דשהות ביניהן כלומר דהא איכא בינייהו ופליגי כמה יהיה השהות בכדי שישמע שחזרו ב''ד בהן:
ר''מ אמר נותנין לו שהות עד שישמע. כלומר הא דר''מ מחייב לא לאלתר הוא דמחייב אלא מודה הוא דנותנין לו שהות עד שישמע מהחזרה ואם יש שהות בכדי שישמע ואח''כ עשה חייב ואע''פ שלא נודע לו בודאי שחזרו ממש מכל מקום מכיון ששמע אומרים מאיזה חזרה בב''ד ואפשר שיחזרו בהן לא היה לו לעשות:
ר' שמעון אומר עד שישפע. שישמע בשופי ובבירור וכלומר הא דר''ש פוטר לא דפוטר הוא לעולם אלא דבשהות הוא דפליג דנותנין לו שהות עד שיכול לשמוע ולהוודע אם חזרו בהן ממש דאז הוא חייב כשעשה אבל מקודם ששמע ממש פטור:
ותני. בהדיא בברייתא כן לר''ש:
ב''ד בבית. כלומר אפי' הן בבית והיחיד בעליה ובודאי שמע אומרים מחזרה אע''פ כן פטור עד שישמע ממש מהחזרה:
תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. הוֹרָייָה בְהוֹרָייָה מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. הֵיךְ עֲבִידָא. אָֽכְלוּ צִיבּוּר חֲלָבִים וְהִפְרִישׁוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן. אִין תֵּימַר. תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. בֵּית דִּין חַייָבִין. אִין תֵּימַר. אֵין תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. בֵּית דִּין פְּטוּרִין. כתי פְּשִׁיטָא לָךְ. תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. הוֹרָייָה בְהוֹרָייָה מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. 4b הֵיךְ עֲבִידָא. הוֹרוּ בֵית דִּין. חֵלֶב כּוּלְייָא שֶׁלְּיָמִין מוּתָּר וְשֶׁלִּשְׂמֹאל ולו מִכְסֶה אָסוּר. חָֽזְרוּ וְהֶחֱלִיפוּ. אָֽכְלוּ רוֹב בָּרִאשׁוֹנָה וָרוֹב בַּשְּׁנִייָה. אִין תֵּימַר. מִצְטָֽרְפִין. חַייָבִין אַחַת. וְאִין תֵּימַר. אֵין מִצְטָֽרְפִין. חַייָבִין שְׁתַיִם. שְׁתֵּי הוֹרָיוֹת בָּעֲבוֹדָה אַחַת מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. הֵיךְ עֲבִידָא. אָֽכְלוּ רוֹב וְשָׁחֲטוּ רוֹב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר חַייָבִין אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן חַייָבִין שְׁתַּיִם. אָֽכְלוּ מִיעוּט בָּרִאשׁוֹנָה וּמִיעוּט בַּשְּׁנִייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר חַייָבִין. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פְּטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב. בשחוטי חוץ מיתפרשא וכגון בשלמים ששחטו בחוץ דהוי שתי הוריות לפי שאסור לשחטן בחוץ וכן אסור לאכלן אם לא נשחטו בפנים ונזרק דמן להתיר הבשר באכילה והיינו שתי הוריות בעבירה א' שהורו ב''ד לשחטן בחוץ והורו שמותר לאכלן ואכלו רוב הציבור וכן הרוב הן ששחטו מהו שיצטרפו להוראה אחת כיון דעבירה אחת היא או דילמא שתי הוריות הוו בשחיטה ובאכילה וקאמר דתליא בפלוגתא דרבי מאיר ורבי שמעון דפליגי לקמן בפ''ג אי בתר חטא אזלינן או בתר ידיעה אזלינן וה''נ לענין זה:
על דעתיה דרבי מאיר. דאמר בתר החטא אזלינן דטעו בשחוטי חוץ ועבירה אחת היא ואין חייבין אלא אחת על דעתיה דר''ש דאמר בתר ידיעה אזלינן כשנודע להן שטעו בשחיטה וטעו באכילה הוי כטעו בשתים וחייבין שתים:
אכלו מיעוט בראשונה.. הורו ב''ד שחלב מותר ואכלו מיעוט הקהל ונודע להן שטעו וחזרו והורו פעם שנית ואכלו מיעוט הקהל האחרים בהוראה שנייה:
על דעתיה דרבי מאיר. דאזיל בתר החטא והכא כיון דבשתי הוראות האלו רוב הקהל הן שחטאו מצטרפין וחייבין להביא פר כדין רוב הקהל בהוראה:
ועל דעתיה דרבי שמעון. דבתר ידיעה הוא דאזיל הכא כיון דנודע להן אחר אכילת מיעוט הקהל בראשונה שהרי הוראה שניה קרי לה וא''כ נודע להן בין הוראה להוראה אין מצטרפין לרוב ופטורין הן מהפר אלא כל אחד ואחד מביא קרבן יחיד כדין מיעוט הקהל בהוראה:
שתי הוריות בעבירה אחת. כצ''ל וכן הוא בדפוס אצל הבבלי:
אין תימר מצטרפין. כלומר הורייה אחת היא דמאי שנא של ימין משל שמאל הא מיהת שתים ההוראות בחלב הוו וא''כ אחת דחייבין ואין מביאין אלא פר אחד ואין תימר דאין מצטרפין להוראה אחת וכשתי הוראות הן חייבין שתים ומביאין שני פרים ולא איפשיטא:
חזרו. אח''כ והחליפו בהוראתן ואמרו חלב כוליא של שמאל מותר ושל ימין אסור ואכלו רוב הציבור בהוראה ראשונה וכן רוב הציבור בהוראה שנייה:
היך עבידא. הורייה בהורייה כגון שהורו בית דין חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור. ובדפוס אצל הבבלי גריס ושל מכסה. של מכסה את הקרב:
כיני פשיטא לך וכו'. כצ''ל וכן הוא בהנדפס אצל ש''ס הבבלי. כלומר דפשיט לה הש''ס דהא ודאי כן הוא והאי לא קמיבעיא לך דאמרינן תולדות הורייה כהורייה ומביאין פר מלבד קרבנות היחיד שהפרישו כדאמרן מיהו הא קמיבעיא לן הורייה בהורייה מהו שיצטרפו כדמפרש ואזיל:
אין תימר אין תולדות הורייה כהורייה. ואם נאמר דהא דעשו בשגגת מעשה בתחילה ואח''כ נולדה הורייה לא שייכא כלל להורייה דהא מפי עצמן עשו ולא כעשו בהורייה א''כ בית דין פטורין שאין מביאין פר אלא על מעשה הקהל בהורייה שלהן:
אין תימר תולדות הורייה כהורייה ב''ד חייבין. דאי נימא מה שאכלו הציבור בתחילה בשגגת מעשה שלהן ואח''כ נולדה ונתחדשה הורייה מפי בית דין שחלב מותר הוי כמי שאכלו בהורייה שהרי בלאו הכי היו אוכלין על פי הוראת ב''ד שמותר הוא והשתא אין מקריבין קרבנותיהן על מה שאכלו כבר מכח הוריית בית דין והיינו נמי דקרי ליה תולדת הורייה שנולד עיכוב הקרבנות מכח ההורייה ולמ''ד לא נדחה הקרבן הוי כמו שזה החטא בעצמו נעשה ע''פ הוראתן דנהי דאותו קרבן לא נדחה להקריבו אח''כ כשיחזרו בהן מ''מ כל זמן שלא חזרו בהן אי אפשר להקריבו כדאמרינן ימתין וכו' ואם כן כל זמן שלא כיפרו הרי הוא אותו המעשה שעשו בתחילה קודם שנולדה הורייה כמי שעשו לאחר הורייה ואם כן הוא הרי דינו כרוב הציבור שעשו על פי הוריית ב''ד וב''ד חייבין להביא פר כדלעיל דעל רוב הקהל בהוריי' ב''ד מביאין פר. וכלומר הציבור הן המביאין בשביל הב''ד והיינו ב''ד כדפרישית במתני' בריש מכילתין:
אכלו ציבור חלבים. בשגגת מעשה בלא הורייה והפרישו קרבנותיהן כל אחד ואחד כשבה או שעירה כדין ציבור בשגגת מעשה בלא הוריית ב''ד דהוו כיחידים וכדאמרינן לעיל דילפינן לה מקרא כמו דיליף לה בברייתא דת''כ אלא שאחר זה נולדה הורייה והורו ב''ד שחלב מותר ושפטורין מן הקרבנות שהפרישו על החלב שאכלו ובהא לא מספקא לן דאותן קרבנות שהפרישו דלא נדחו אחר שיחזרו הבית דין בהן דהא למ''ד לא נדחית חטאתו קיימינן והרי אלו כיחיד שהפריש חטאתו ואח''כ הורו ב''ד שחלב מותר דימתין עד שיחזרו בהן ב''ד ויקריבנה מיהו להא איכא נפקה מינה גבי ציבור:
היך עבידא. להא דתולדות הורייה:
תולדות הורייה כהורייה הורייה בהורייה מהו שיצטרפו. איידי דלקמיה פשיט ליה דתולדות הורייה כהורייה ובהורייה בהורייה הוא דמיבעי ליה נקט להורייה בהורייה נמי הכא. והשתא מפרש ואזיל תולדות הורייה מאי היא ולענין מאי איכא נ''מ אי נימא תולדות הורייה כהורייה או לא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source