וחזרו ובעטו איכא בינייהו. ונראה דנתחלף בספרי הדפוס וכצ''ל על דעתיה דר' זעירא כיון שבעטו פטורין הב''ד. ועל דעתיה דחברייא מכיון שקיבלו עליהן משעה ראשונה הרי אלו חייבין:

מה מפקה מביניהון. בין חברייא לר' זעירא וקאמר קיבלו עליהן הוראתן:

בשבעטו בהוראתן. שהמבעט בהוראה אע''פ שעשה כהורא' שהורו ב''ד אפ''ה ב''ד פטורין שלא על פיהן עשה אלא שנדמה לו שהוא כן כדאמרינן בריש מכלתין במתני':

בשלא קיבלו רוב הציבור עליהן. את הוראתן ושוגגין דקתני שעשו בשגגה בפני עצמן והויא דומיא דאמרינן בהל' א' ביחיד שעשה בפני עצמו שוגג דחייב בקרבן דלאו תולה בב''ד הוא אלא דהתם ב''ד מביאין פר מפני האחרים שעשו על פי הוראתן והכא כיון דכל הקהל עשו שוגגין ע''פ עצמן אין כאן על פי הוראת ב''ד והלכך אין ב''ד מביאין פר ולא דמיא להא דר''ל דלעיל דהתם האחרי' ע''פ ב''ד עשו:

וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוראת בית דין. אסוקי פירכא הוא וכלומר דהא דאמרינן לעיל בהלכה א' דמדייק על מתני' דקתני והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם למה לי למיתני שוגג וכי יש זדון לשגגה הא על פיהם קאמר ובית דין הוא דשגגו בהוראה ומשנינן דהא קמ''ל דדוקא שוגג ליחיד אצל הוראת בית דין ולאפוקי שגג בפני עצמו וכגון שבית דין הורו חלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו דהאי לאו תלה בבית דין הוא וחייב בקרבן יחיד ומכל מקום הב''ד חייבין בפר מפני אחרים שעשו על פי הוראתן והשתא הדרינן לקושיין על ר''ל דקס''ד דשוגגין דקתני הכא שהקהל הן שוגגין וכסבורין שמותר לעשות על פי הוראת בית דין ואף על פי שמזידין הן ואם כן לא דמיא למה דאמרינן בהא דליחיד אצל הוראת בית דין דהתם לאו תולה בבית דין כלל הוא אבל הכא תולין בבית דין הן וכיון דאשכחן בהא דר''ל דאף על פי שזה אומר להן טועין אתם וכמזידין הן ואפ''ה הויא הוראתן הוראה אצל אחרים ומביאין פר ואמאי קתני הכא דב''ד פטורין והקהל הן דמביאין כל א' קרבן יחיד וקשיא לר''ל:

ומזידין ועשו שוגגין. כלומר והשתא קשיא על דר''ל מתני' דהכא דקתני בית דין מזידין ועשו הקהל שוגגין דהב''ד פטורין מפר והקהל הוא דמביאין כל אחד קרבן יחיד ואמאי הא לריש לקיש בית דין חייבין בפר דהא אמר הוראתן אצל אחרים הוראה הויא:

גמ' לית הדא פליגא על רשב''ל. דאמר לעיל בהלכה ב' דמתניתא דקתני בידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם כגון שמעון בן עזאי יושב ודן לפניהן ואם כן הוו כמזידין וכדמוקי התם שאע''פ כן עמדו בדעתן והוראתן אצל אחרים הויא הוראה לענין שהבית דין מביאין פר בהוראה:

ומאן דאמר בתוך שבעים. ומשני לה בדיעבד הא חוץ לשבעים לא בעי לאוקמי להמתני' ומאי טעמא וקאמר דהיינו טעמיה דהאי מ''ד דמכיון שזה אינו ראוי להוראה וחוץ לשבעים הוא נעשה כאבן ולא איצטריך התנא לאשמועי' דמהיכי תיתי יקבלו אותו למנין בשעת הוראה והלכך מוקי לה בשעברו ומינו והיה בכלל השבעים ואשמועינן דמעכב בדיעבד לענין הוראה כמו להלן בד''נ עד שיהו כולן ראויין להורייה:

מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא. דלא קשיא כלל היאך מינו אותן:

וחרנה אמר חוץ לשבעים. דמיירי שלא היו בכלל הסנהדרין אלא חוץ לשבעים היו ובשעת הוראה ישב א' מהן בתוך השבעים:

חד אמר בתוך שבעים. ומתרץ לה כדרב הונא בשעברו ומינו:

ר' חנניה ר' מנא. פליגי בהני דאין ראוין להוראה דקתני היכי משכחת לה שיהו בב''ד דהא אין ממנין אותן:

בשעברו ומינו. אותן וקמ''ל לענין הוראה דבדאיכא חד שאינו ראוי והורו דאין הוראתן הוראה:

ניחא גר. דקתני במתני' דמשכחת לה שהיה בב''ד דאע''ג דאין ראוי לדון דיני נפשות מ''מ ראוי לידון דיני ממונות אלא ממזר קשיא וכי ב''ד ממנין ממזר ואע''ג דגם ממזר כשר לדיני ממונות כדאמרינן בפ''ד דסנהדרין הכל כשרין לד''מ לאתויי ממזר מיהו הכא דבב''ד הגדול שבירושלים עסקינן וכדאמרינן לעיל דבהוראת ב''ד הגדול הוא דאיירי קרא ואמרינן בעשרה יוחסין דבירושלים נהגו בעצמן סילסול ולא היו ממנין ממזרין אפי' לדיני ממונו':

כתיב והתיצבו שם עמך. ודרשינן עמך בדומין לך מה את וכו':

דרבי. היא כדאמר לעיל בהלכה ב' והיה אם מעיני העדה כתיב מי שהוא עשוי עינים לעדה וזהו המופלא של ב''ד:

גמ' מתניתא. דקתני המופלא של ב''ד בלבד הוא דמעכב:

מתני' מביאין פר ר''מ כדאית ליה ור' יהודה כדאית ליה ור''ש כדאית ליה במתני' דלקמן:

רבי שמעון אמר שלשה עשר פרים וכו'. רבי שמעון סבר אין בית דין ששגגו בהוראה מתכפרים בפרים ושעירים של הקהל הלכך בשאר עבירות מביאין י''ג פרים לבית דין בפני עצמו ולכל השבטים בפני עצמן ובע''ז י''ג פרים ושעירים פר ושעיר לכל שבט פר ושעיר לב''ד:

ר' יהודה אומר שנים עשר שבטים וגו'. ר' יהודה סבר כל שבט ושבט אקרי קהל שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה הלכך בשאר עבירות כל שבט ושבט מביאין פר האמור בהוראת בית דין ובע''ז מביאין כל שבט ושבט פר ושעיר:

ובע''ז. אם הורו להתיר באיסור. ע''ז מביאין פר ושעיר האמור בפ' שלח לך וכי תשגו ולא תעשו את כלהמצות האלה ודרשינן איזו מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו ע''ז וכתיב התם והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל הקהל פר בן בקר אחד לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת וקסבר רבי מאיר דבין בשגגת שאר עבירות האמור בויקרא ובין בשגגת ע''ז האמור בשלח לך בית דין הן מביאין בשביל כל הקהל:

מתני' הורו ב''ד ועשו כל הקהל או רובן וכו' מביאין פר\. האמור בפ' ויקרא ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת:

שוגגין. הב''ד שהיו שוגגין וידעו הקהל שטעו ועשו מזידין הרי אלו ואלו פטורין מן הקרבן ב''ד פטורין שלא עשו הקהל על פי הוראתן והקהל פטורין שהרי מזידין הן ומזיד לאו בר קרבן הוא:

מזידין. שידעו הב''ד שהדבר אסור והקהל עשו שוגגין אין כאן פר שהרי הב''ד מזידין הן ומזיד לאו בר קרבן הוא והעושים בשוגג מביאין כל אחד ואחד קרבן יחיד בשוגג כשבה או שעירה:

וחזרו ובעטו איכא בינייהו. ונראה דנתחלף בספרי הדפוס וכצ''ל על דעתיה דר' זעירא כיון שבעטו פטורין הב''ד. ועל דעתיה דחברייא מכיון שקיבלו עליהן משעה ראשונה הרי אלו חייבין:

מה מפקה מביניהון. בין חברייא לר' זעירא וקאמר קיבלו עליהן הוראתן:

בשבעטו בהוראתן. שהמבעט בהוראה אע''פ שעשה כהורא' שהורו ב''ד אפ''ה ב''ד פטורין שלא על פיהן עשה אלא שנדמה לו שהוא כן כדאמרינן בריש מכלתין במתני':

בשלא קיבלו רוב הציבור עליהן. את הוראתן ושוגגין דקתני שעשו בשגגה בפני עצמן והויא דומיא דאמרינן בהל' א' ביחיד שעשה בפני עצמו שוגג דחייב בקרבן דלאו תולה בב''ד הוא אלא דהתם ב''ד מביאין פר מפני האחרים שעשו על פי הוראתן והכא כיון דכל הקהל עשו שוגגין ע''פ עצמן אין כאן על פי הוראת ב''ד והלכך אין ב''ד מביאין פר ולא דמיא להא דר''ל דלעיל דהתם האחרי' ע''פ ב''ד עשו:

וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוראת בית דין. אסוקי פירכא הוא וכלומר דהא דאמרינן לעיל בהלכה א' דמדייק על מתני' דקתני והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם למה לי למיתני שוגג וכי יש זדון לשגגה הא על פיהם קאמר ובית דין הוא דשגגו בהוראה ומשנינן דהא קמ''ל דדוקא שוגג ליחיד אצל הוראת בית דין ולאפוקי שגג בפני עצמו וכגון שבית דין הורו חלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו דהאי לאו תלה בבית דין הוא וחייב בקרבן יחיד ומכל מקום הב''ד חייבין בפר מפני אחרים שעשו על פי הוראתן והשתא הדרינן לקושיין על ר''ל דקס''ד דשוגגין דקתני הכא שהקהל הן שוגגין וכסבורין שמותר לעשות על פי הוראת בית דין ואף על פי שמזידין הן ואם כן לא דמיא למה דאמרינן בהא דליחיד אצל הוראת בית דין דהתם לאו תולה בבית דין כלל הוא אבל הכא תולין בבית דין הן וכיון דאשכחן בהא דר''ל דאף על פי שזה אומר להן טועין אתם וכמזידין הן ואפ''ה הויא הוראתן הוראה אצל אחרים ומביאין פר ואמאי קתני הכא דב''ד פטורין והקהל הן דמביאין כל א' קרבן יחיד וקשיא לר''ל:

ומזידין ועשו שוגגין. כלומר והשתא קשיא על דר''ל מתני' דהכא דקתני בית דין מזידין ועשו הקהל שוגגין דהב''ד פטורין מפר והקהל הוא דמביאין כל אחד קרבן יחיד ואמאי הא לריש לקיש בית דין חייבין בפר דהא אמר הוראתן אצל אחרים הוראה הויא:

גמ' לית הדא פליגא על רשב''ל. דאמר לעיל בהלכה ב' דמתניתא דקתני בידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם כגון שמעון בן עזאי יושב ודן לפניהן ואם כן הוו כמזידין וכדמוקי התם שאע''פ כן עמדו בדעתן והוראתן אצל אחרים הויא הוראה לענין שהבית דין מביאין פר בהוראה:

ומאן דאמר בתוך שבעים. ומשני לה בדיעבד הא חוץ לשבעים לא בעי לאוקמי להמתני' ומאי טעמא וקאמר דהיינו טעמיה דהאי מ''ד דמכיון שזה אינו ראוי להוראה וחוץ לשבעים הוא נעשה כאבן ולא איצטריך התנא לאשמועי' דמהיכי תיתי יקבלו אותו למנין בשעת הוראה והלכך מוקי לה בשעברו ומינו והיה בכלל השבעים ואשמועינן דמעכב בדיעבד לענין הוראה כמו להלן בד''נ עד שיהו כולן ראויין להורייה:

מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא. דלא קשיא כלל היאך מינו אותן:

וחרנה אמר חוץ לשבעים. דמיירי שלא היו בכלל הסנהדרין אלא חוץ לשבעים היו ובשעת הוראה ישב א' מהן בתוך השבעים:

חד אמר בתוך שבעים. ומתרץ לה כדרב הונא בשעברו ומינו:

ר' חנניה ר' מנא. פליגי בהני דאין ראוין להוראה דקתני היכי משכחת לה שיהו בב''ד דהא אין ממנין אותן:

בשעברו ומינו. אותן וקמ''ל לענין הוראה דבדאיכא חד שאינו ראוי והורו דאין הוראתן הוראה:

ניחא גר. דקתני במתני' דמשכחת לה שהיה בב''ד דאע''ג דאין ראוי לדון דיני נפשות מ''מ ראוי לידון דיני ממונות אלא ממזר קשיא וכי ב''ד ממנין ממזר ואע''ג דגם ממזר כשר לדיני ממונות כדאמרינן בפ''ד דסנהדרין הכל כשרין לד''מ לאתויי ממזר מיהו הכא דבב''ד הגדול שבירושלים עסקינן וכדאמרינן לעיל דבהוראת ב''ד הגדול הוא דאיירי קרא ואמרינן בעשרה יוחסין דבירושלים נהגו בעצמן סילסול ולא היו ממנין ממזרין אפי' לדיני ממונו':

כתיב והתיצבו שם עמך. ודרשינן עמך בדומין לך מה את וכו':

דרבי. היא כדאמר לעיל בהלכה ב' והיה אם מעיני העדה כתיב מי שהוא עשוי עינים לעדה וזהו המופלא של ב''ד:

גמ' מתניתא. דקתני המופלא של ב''ד בלבד הוא דמעכב:

מתני' מביאין פר ר''מ כדאית ליה ור' יהודה כדאית ליה ור''ש כדאית ליה במתני' דלקמן:

רבי שמעון אמר שלשה עשר פרים וכו'. רבי שמעון סבר אין בית דין ששגגו בהוראה מתכפרים בפרים ושעירים של הקהל הלכך בשאר עבירות מביאין י''ג פרים לבית דין בפני עצמו ולכל השבטים בפני עצמן ובע''ז י''ג פרים ושעירים פר ושעיר לכל שבט פר ושעיר לב''ד:

ר' יהודה אומר שנים עשר שבטים וגו'. ר' יהודה סבר כל שבט ושבט אקרי קהל שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה הלכך בשאר עבירות כל שבט ושבט מביאין פר האמור בהוראת בית דין ובע''ז מביאין כל שבט ושבט פר ושעיר:

ובע''ז. אם הורו להתיר באיסור. ע''ז מביאין פר ושעיר האמור בפ' שלח לך וכי תשגו ולא תעשו את כלהמצות האלה ודרשינן איזו מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו ע''ז וכתיב התם והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל הקהל פר בן בקר אחד לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת וקסבר רבי מאיר דבין בשגגת שאר עבירות האמור בויקרא ובין בשגגת ע''ז האמור בשלח לך בית דין הן מביאין בשביל כל הקהל:

מתני' הורו ב''ד ועשו כל הקהל או רובן וכו' מביאין פר\. האמור בפ' ויקרא ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת:

שוגגין. הב''ד שהיו שוגגין וידעו הקהל שטעו ועשו מזידין הרי אלו ואלו פטורין מן הקרבן ב''ד פטורין שלא עשו הקהל על פי הוראתן והקהל פטורין שהרי מזידין הן ומזיד לאו בר קרבן הוא:

מזידין. שידעו הב''ד שהדבר אסור והקהל עשו שוגגין אין כאן פר שהרי הב''ד מזידין הן ומזיד לאו בר קרבן הוא והעושים בשוגג מביאין כל אחד ואחד קרבן יחיד בשוגג כשבה או שעירה: