משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים אוֹ רוּבָּן עַל פִּיהֶן מְבִיאִין פָּר וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָֽטְאוּ מְבִיאִין שִׁבְעָה פָרִים. וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָֽטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר פַּר שֶׁאַף אֵילּוּ שֶׁלֹּא חָֽטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר פַּר עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁמוֹנָה פָרִים. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁמוֹנָה פָרִים וּשְׁמוֹנָה שְׂעִירִים פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וּפַר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שבעה שבטים שחטאו. שהם רוב מנין של שבטים אע''פ שהן מיעוט קהל ישראל או אם היו רוב מנין קהל ישראל אע''פ שהן מיעוט השבטים ואפי' שבט אחד והוא רוב קהל ישראל וחטא גורר כל השבטים וכל שבט ושבט מביא פר שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים:
שמונה פרים. לטעמיה כדאמר במתני' דלעיל ור''ש לית ליה גרירה ששאר השבטים שלא חטאו אינן מביאין והלכה כר' יהודה:
מתני' אותו השבט הוא חייב\. דכיון דלאו הוראת בית דין הגדול הוא אינו חייב אלא אותו השבט ושאר השבטים פטורין והא דר' יהודה אית ליה גרורה במתני' דלעיל דוקא בהוראת ב''ד הגדול הוא:
אין חייבין. אפי' אותו השבט אין חייבין לפי שאין חייבין אלא על הוראת ב''ד הגדול בלבד וכדאמרי' לעיל והלכה כחכמים:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ כָל הַקָּהָל כול'. מָאן תַּנָּא רוֹב. רִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. הִיא מַחֲצִית כָּל הַשְּׁבָטִים הִיא מַחֲצִית כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּבִלְבַד רוֹב. 6b רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חֲצִי כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּבִלְבַד רוֹבֵי שְׁבָטִים שְׁלֵימִים. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל הַשְּׁבָטִים קְרוּיִין קָהָל. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. וְאַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יוּדָה. כְּמַה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. מַה בֵּינֵיהוֹן. גְּרִירָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר אֶת כָּל הַשְּׁבָטִים. מוֹדֶה וְהוּא שֶׁתְּהֵא הוֹרָייָה מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמֵיהּ דָּהֵין תַּנַּייָא מִן הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁר֭ יִבְחַ֣ר יי. רִבִּי אַבּוּן בְשֵׁם רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְמָאן דָּמַר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. דִּכְתִיב גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִם֭ יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ. וְאַדַּיִין לֹא נוֹלַד בִּנְיָמִין. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חַלּוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חַלּוּקִין בְּטוּמְאָה. דְּתַנֵּי. הָיָה צִיבּוּר חֶצְייָן טְהוֹרִין וְחֶצְייָן טְמֵאִין. הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁינִי. רִבִּי יוּדָה אוּמֵר. הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין לְעַצְמָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין הַפֶּסַח לַחֲצָאִין אוֹ כוּלָּן יַעֲשׂוּ בְטוּמְאָה אוּ כוּלָּן יַעֲשׂוּ בְטַהֲרָה. 7a מִינוּ אָֽמְרוּ לוֹ. כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. נִיטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִן שְׁייָרִים רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּרֵיפָה. שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הַטָּמֵא בְטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל׃ רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִינוּ אָֽמְרוּ לוֹ. חֲכָמִים שֶׁהֵן כְּשִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
משמו. של ר''מ:
מני אמרו לו. מאן הוא תנא דאמרו לו:
כר' יהודה. ר' יהודה הוא דאית ליה הכי בפ''ב דמנחות:
נטמאת אחת מן החלות. של שתי הלחם או אחד מן הסדרים של לחם הפנים:
שאין קרבן ציבור חלוק. ואם נפסל חציו נפסל כולו והיינו נמי טעמא דאמרו לו אין הפסח בא לחצאין:
ר' יוסי בר' בון. אמר:
מנו אמרו לו חכמים. דפליגי עליה הכא שהן בשיטת ר' יהודה דמנחות:
גמ' תני. בברייתא דת''כ:
חטאו ששה. שבטים והן רובו של קהל או שבעה שבטים שהן רוב השבטים אע''פ שאינן רובן של הקהל:
אמר ר' אלעזר לא אמר. רשב''א אליבא דר''מ אלא דוקא ששה שבטים שהן רובו של הקהל אבל חמשה שבטים אע''פ שהן רובו של הקהל פטורין דעכ''פ מחצית השבטים הוא דבעינן:
מתניתא אמרה כן. ברייתא דאייתינן בהלכה דלעיל אמרה בהדיא כן אליבא דרבי מאיר דקתני מחצית כל השבטים ובלבד שהן רוב אוכלוסין של ישראל וא''כ אפילו ברוב אוכלסין והוא שיהו מחצית השבטים:
ודכוותה מחצית אוכלסין ובלבד רוב השבטים. בעיא היא כלומר מי נימא הא דקאמר רשב''א דאם הם רוב השבטים אע''פ שאינו רובו של האוכלוסין נמי הכי הוא דעכ''פ מחצית האוכלוסין בעינן או לא דכיון שהן רוב השבטים אע''פ שאין בהן מחצית אוכלוסין:
שאילתה דכהן משיח מן הדא. הא דמיבעיא לן לקמן בפרק כהן משיח מעין זו השאלה היא:
הוריית בית דין גדול הוריית בית דין קטן. דלקמן שקיל וטרי בהא אם הוריית בית דין גדול בעינן או אפי' הוריית בית דין קטן נמי הויא הוראה:
הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני דברי ר''מ. והכי גריס לה בכיצד צולין. דר''מ לטעמיה דס''ל מחצית השבטים או הקהל אינן כרוב כדאמר לעיל ובלבד רוב:
ר' יודה אומר. וכן גריס נמי בכיצד צולין ובתוספתא שם גריס בהא ר''ש אומר חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. והכי מוכח מאמרו לו לקמיה. דס''ל מחצה על מחצה כרוב הילכך הטהורין עושין לעצמן בטהרה והטמאין עושין לעצמן בטומאה ואינן נדחין לפסח שני דכרוב הן:
גמ' מאן תנא רוב רבי מאיר. האי סוגיא גרסינן בפ' כיצד צולין והתם קאי על מתני' דתנינן נטמא הקהל או רובו ועשהו בטומאה וקאמר מאן תנא רוב כלומר דבעינן רוב כל קהל ישראל דוקא רבי מאיר היא דשמעינן ליה דסבירא ליה הכי לענין הוראת ב''ד:
היא מחצית כל השבטים וכו'. כלומר בין שעשו ששה שבטים שלימים בין מחצית כל שבט ושבט שעשו דהוי כששה שבטים ובלבד שיהו רוב כל קהל ישראל אז ב''ד מביאין פר:
רבי יהודה אומר חצי כל שבט ושבט. כלומר אפי' מחצית שבט א' מן כל שבט ושבט עד שיהו רוב השבטים כדמסיים ואזיל ובלבד רובו שבטים שלימים שיהו כמו רוב בשבטים. והן שבעה שבטים וכ''ש כאן רוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל קהל ישראל הוי רוב:
שבט אחד גורר כל השבטים. כלומר ולפעמים אפי' שבט אחד שחטא חייבין וכגון שהוא רוב הקהל ולא עוד אלא שהוא גורר כל השבטים שאף שאר השבטים שלא חטאו מביאין פר מאחר דאיכא רוב הקהל ודינו כמו דאיכא רובא דשבטים דהוי כאלו כלן שחטאו כדאמר ר' יהודה במתני' דלקמן וכן בשבט אחד ממש כדמפורש לקמן:
ר' מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל. כלומר רבי מאיר דסבירא ליה דדוקא כל השבטים כולן הוא דאיקרו קהל והלכך רוב כל קהל ישראל בעי ורובו ככלו:
ואתייא דר' שמעון כר' יהודה. בהא דס''ל דשבט אחד איקרי קהל כדקאמר כמה דר' יודה וכו' דהא במתני' דלקמן גבי פלוגתייהו דר''מ ור''י ור''ש לא פליג ר''ש אדר' יהודה אלא אם ב''ד מתכפרין בפר הקהל או לא דר' יהודה ס''ל דמתכפרין ור''ש ס''ל דאין מתכפרין כדקאמר הכא במתני' ומיהו בהא לא פליג דאפי' אינן רוב כל הקהל אלא שבעה שבטים שחטאו והן רוב השבטים כל שבט ושבט מביא פר משום דכל שבט ושבט איקרי קהל וחייבין כל אחד ואחד בפר:
ר' יהודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל. ואפי' שבט אחד שעשו אם הן רוב כל הקהל חייבין והלכך או ברוב כל הקהל אע''פ שאינם אלא שבט אחד או ברוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל הקהל ס''ל דחייבין וכדלקמן:
דתני. בתוספתא דפסחים פ''ו:
כשם שהן חלוקין כאן. לענין הוראה כך הן חלוקין בטומאה בקרבן פסח הבא בטומאה אם מחצה כל הקהל כרוב הוא או לא:
דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ועדיין לא נולד בנימין. כלומר בשעתא דקא''ל הכי בבואו מפדן ארם כבר נולדו כל השבטים כ''א בנימין עדיין לא נולד וקאמר עליה קהל גוים אלמא דשבט אחד איקרי קהל:
טעמא דהין תנייא. דקאמר שתהא הוראה מלישכת הגזית דאי הויא הוראה לכל הקהל משום דיליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה':
מודה והוא וכו'. ר' יהודה דאית ליה גרירה אפילו בשבט אחד מודה הוא דדוקא שתהא ההורייה מב''ד שבלשכת הגזית והוא ב''ד הגדול. וכן נמי יש לפרש דר''ש מודה לר' יהודה בהא דר' יהודה ע''כ דס''ל הכי דהא בהדיא קאמר במתני' דסוף פרקין בהורו ב''ד של אחד מן השבטים דאותו השבט שעשו בלבד הן שחייבין ושאר כל השבטי' פטורין וא''כ הא דקאמר שבט אחד גורר כל השבטים ע''כ בהוראת ב''ד הגדול הוא דאית ליה גרירה:
שבט אחד גורר וכו'. כדפרישית לעיל אם הוא רוב כל הקהל אפילו שבט אחד ממש בלבד שחטא גורר הוא לכל הקהל וצריך כל שבט ושבט להביא פר וכן אם הוא שבט היותר על מחצית השבטים ואע''פ שאינם רוב כל הקהל גורר כולן וצריכין שאר כל השבטים להביא כל שבט ושבט פר ור''ש לית ליה הא כדאמרן:
מה ביניהן. בענין זה דמודו תרוייהו ושוין הן דכל שבט ושבט קרוי קהל ומכל מקום בהא איכא בינייהו גרירה דלר' יהודה גוררין הן השבטים שחטאו לשאר השבטים שלא חטאו ואף הן מביאין פר לכל שבט ושבט ור''ש לית ליה גרירה אלא אותן שחטאו הן מביאין:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים כול'. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ. חָֽטְאוּ שִׁשָּׁה וְהֵן רוּבּוֹ. הָא שִׁבְעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבּוֹ הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא מַר אֶלָּא שִׁשָּׁה וְהֵן רוּבּוֹ. הָא חֲמִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רוּבּוֹ הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מַחֲצִית שְׁבָטִים וּבִלְבַד רוֹב אוֹכָלוֹסִין. וְדִכְווָתָהּ. מַחֲצִית אוֹכָלוֹסִין וּבִלְבַד רוֹב שְׁבָטִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן אָמַר. שְׁאִילְתָא דְכֹהֵן הַמָּשִׁיחַ מִן. הָדָא הוֹרָיַית בֵּית דִּין הַגָּדוֹל הוֹרָיַית בֵּית דִּין קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
משמו. של ר''מ:
מני אמרו לו. מאן הוא תנא דאמרו לו:
כר' יהודה. ר' יהודה הוא דאית ליה הכי בפ''ב דמנחות:
נטמאת אחת מן החלות. של שתי הלחם או אחד מן הסדרים של לחם הפנים:
שאין קרבן ציבור חלוק. ואם נפסל חציו נפסל כולו והיינו נמי טעמא דאמרו לו אין הפסח בא לחצאין:
ר' יוסי בר' בון. אמר:
מנו אמרו לו חכמים. דפליגי עליה הכא שהן בשיטת ר' יהודה דמנחות:
גמ' תני. בברייתא דת''כ:
חטאו ששה. שבטים והן רובו של קהל או שבעה שבטים שהן רוב השבטים אע''פ שאינן רובן של הקהל:
אמר ר' אלעזר לא אמר. רשב''א אליבא דר''מ אלא דוקא ששה שבטים שהן רובו של הקהל אבל חמשה שבטים אע''פ שהן רובו של הקהל פטורין דעכ''פ מחצית השבטים הוא דבעינן:
מתניתא אמרה כן. ברייתא דאייתינן בהלכה דלעיל אמרה בהדיא כן אליבא דרבי מאיר דקתני מחצית כל השבטים ובלבד שהן רוב אוכלוסין של ישראל וא''כ אפילו ברוב אוכלסין והוא שיהו מחצית השבטים:
ודכוותה מחצית אוכלסין ובלבד רוב השבטים. בעיא היא כלומר מי נימא הא דקאמר רשב''א דאם הם רוב השבטים אע''פ שאינו רובו של האוכלוסין נמי הכי הוא דעכ''פ מחצית האוכלוסין בעינן או לא דכיון שהן רוב השבטים אע''פ שאין בהן מחצית אוכלוסין:
שאילתה דכהן משיח מן הדא. הא דמיבעיא לן לקמן בפרק כהן משיח מעין זו השאלה היא:
הוריית בית דין גדול הוריית בית דין קטן. דלקמן שקיל וטרי בהא אם הוריית בית דין גדול בעינן או אפי' הוריית בית דין קטן נמי הויא הוראה:
הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני דברי ר''מ. והכי גריס לה בכיצד צולין. דר''מ לטעמיה דס''ל מחצית השבטים או הקהל אינן כרוב כדאמר לעיל ובלבד רוב:
ר' יודה אומר. וכן גריס נמי בכיצד צולין ובתוספתא שם גריס בהא ר''ש אומר חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. והכי מוכח מאמרו לו לקמיה. דס''ל מחצה על מחצה כרוב הילכך הטהורין עושין לעצמן בטהרה והטמאין עושין לעצמן בטומאה ואינן נדחין לפסח שני דכרוב הן:
גמ' מאן תנא רוב רבי מאיר. האי סוגיא גרסינן בפ' כיצד צולין והתם קאי על מתני' דתנינן נטמא הקהל או רובו ועשהו בטומאה וקאמר מאן תנא רוב כלומר דבעינן רוב כל קהל ישראל דוקא רבי מאיר היא דשמעינן ליה דסבירא ליה הכי לענין הוראת ב''ד:
היא מחצית כל השבטים וכו'. כלומר בין שעשו ששה שבטים שלימים בין מחצית כל שבט ושבט שעשו דהוי כששה שבטים ובלבד שיהו רוב כל קהל ישראל אז ב''ד מביאין פר:
רבי יהודה אומר חצי כל שבט ושבט. כלומר אפי' מחצית שבט א' מן כל שבט ושבט עד שיהו רוב השבטים כדמסיים ואזיל ובלבד רובו שבטים שלימים שיהו כמו רוב בשבטים. והן שבעה שבטים וכ''ש כאן רוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל קהל ישראל הוי רוב:
שבט אחד גורר כל השבטים. כלומר ולפעמים אפי' שבט אחד שחטא חייבין וכגון שהוא רוב הקהל ולא עוד אלא שהוא גורר כל השבטים שאף שאר השבטים שלא חטאו מביאין פר מאחר דאיכא רוב הקהל ודינו כמו דאיכא רובא דשבטים דהוי כאלו כלן שחטאו כדאמר ר' יהודה במתני' דלקמן וכן בשבט אחד ממש כדמפורש לקמן:
ר' מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל. כלומר רבי מאיר דסבירא ליה דדוקא כל השבטים כולן הוא דאיקרו קהל והלכך רוב כל קהל ישראל בעי ורובו ככלו:
ואתייא דר' שמעון כר' יהודה. בהא דס''ל דשבט אחד איקרי קהל כדקאמר כמה דר' יודה וכו' דהא במתני' דלקמן גבי פלוגתייהו דר''מ ור''י ור''ש לא פליג ר''ש אדר' יהודה אלא אם ב''ד מתכפרין בפר הקהל או לא דר' יהודה ס''ל דמתכפרין ור''ש ס''ל דאין מתכפרין כדקאמר הכא במתני' ומיהו בהא לא פליג דאפי' אינן רוב כל הקהל אלא שבעה שבטים שחטאו והן רוב השבטים כל שבט ושבט מביא פר משום דכל שבט ושבט איקרי קהל וחייבין כל אחד ואחד בפר:
ר' יהודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל. ואפי' שבט אחד שעשו אם הן רוב כל הקהל חייבין והלכך או ברוב כל הקהל אע''פ שאינם אלא שבט אחד או ברוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל הקהל ס''ל דחייבין וכדלקמן:
דתני. בתוספתא דפסחים פ''ו:
כשם שהן חלוקין כאן. לענין הוראה כך הן חלוקין בטומאה בקרבן פסח הבא בטומאה אם מחצה כל הקהל כרוב הוא או לא:
דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ועדיין לא נולד בנימין. כלומר בשעתא דקא''ל הכי בבואו מפדן ארם כבר נולדו כל השבטים כ''א בנימין עדיין לא נולד וקאמר עליה קהל גוים אלמא דשבט אחד איקרי קהל:
טעמא דהין תנייא. דקאמר שתהא הוראה מלישכת הגזית דאי הויא הוראה לכל הקהל משום דיליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה':
מודה והוא וכו'. ר' יהודה דאית ליה גרירה אפילו בשבט אחד מודה הוא דדוקא שתהא ההורייה מב''ד שבלשכת הגזית והוא ב''ד הגדול. וכן נמי יש לפרש דר''ש מודה לר' יהודה בהא דר' יהודה ע''כ דס''ל הכי דהא בהדיא קאמר במתני' דסוף פרקין בהורו ב''ד של אחד מן השבטים דאותו השבט שעשו בלבד הן שחייבין ושאר כל השבטי' פטורין וא''כ הא דקאמר שבט אחד גורר כל השבטים ע''כ בהוראת ב''ד הגדול הוא דאית ליה גרירה:
שבט אחד גורר וכו'. כדפרישית לעיל אם הוא רוב כל הקהל אפילו שבט אחד ממש בלבד שחטא גורר הוא לכל הקהל וצריך כל שבט ושבט להביא פר וכן אם הוא שבט היותר על מחצית השבטים ואע''פ שאינם רוב כל הקהל גורר כולן וצריכין שאר כל השבטים להביא כל שבט ושבט פר ור''ש לית ליה הא כדאמרן:
מה ביניהן. בענין זה דמודו תרוייהו ושוין הן דכל שבט ושבט קרוי קהל ומכל מקום בהא איכא בינייהו גרירה דלר' יהודה גוררין הן השבטים שחטאו לשאר השבטים שלא חטאו ואף הן מביאין פר לכל שבט ושבט ור''ש לית ליה גרירה אלא אותן שחטאו הן מביאין:
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט הוּא חַייָב וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל הוֹרָיַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבָד שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵֽעֵינֵי הָעֵדָה. וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שבעה שבטים שחטאו. שהם רוב מנין של שבטים אע''פ שהן מיעוט קהל ישראל או אם היו רוב מנין קהל ישראל אע''פ שהן מיעוט השבטים ואפי' שבט אחד והוא רוב קהל ישראל וחטא גורר כל השבטים וכל שבט ושבט מביא פר שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים:
שמונה פרים. לטעמיה כדאמר במתני' דלעיל ור''ש לית ליה גרירה ששאר השבטים שלא חטאו אינן מביאין והלכה כר' יהודה:
מתני' אותו השבט הוא חייב\. דכיון דלאו הוראת בית דין הגדול הוא אינו חייב אלא אותו השבט ושאר השבטים פטורין והא דר' יהודה אית ליה גרורה במתני' דלעיל דוקא בהוראת ב''ד הגדול הוא:
אין חייבין. אפי' אותו השבט אין חייבין לפי שאין חייבין אלא על הוראת ב''ד הגדול בלבד וכדאמרי' לעיל והלכה כחכמים:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין שֶׁלְּאֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים כול'. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חוֹבַת בֵּית דִּין הִיא. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חוֹבַת צִיבּוּרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. חוֹבַת בֵּית דִּין וְחוֹבַת צִיבּוּרָא הִיא. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. נֶאֱמַר כָּאן מֵעֵינֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי. מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית דִּין אַף כָּאן בֵּית דִּין. מַה טַעֲם דְּרִבִּי יוּדָה. נֶאֱמַר כָּאן מֵעֵינֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי. מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן צִיבּוּר אַף כָּאן צִיבּוּר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. נֶאֱמַר כָּאן מֵעֵינֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי. מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית דִּין אַף מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בֵּית דִּין. וּמַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן צִיבּוּר אַף כָּאן צִיבּוּר. 7b מָאן דָּמַר. חוֹבַת בֵּית דִּין הִיא. בֵּית דִּין מְבִיאִין. מָאן דְּאָמַר. חוֹבַת צִיבּוּר הִיא. מִי מֵבִיא. דְּתַנֵּי. מַטִּילִין הָיוּ עֲלֵיהֶן וּבָאִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מִתְּרוּמַּת הַלִּשְׁכָּה הָיוּ בָאִין. מָאן דָּמַר. חוֹבַת בֵּית דִּין הִיא. בֵּית דִּין סוֹמְכִין. מָאן דָּמַר. חוֹבַת צִיבּוּר הִיא. מִי סוֹמֵךְ. דְּתַנֵּי. שְׁלֹשָׁה מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וְרֹאשׁ בֵּית דִּין עַל גַּבֵּיהֶן סוֹמְכִין יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁ הַפָּר. יְדֵיהֶם. יְדֵי כָל יָחִיד וְיָחִיד. יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר. פַּר טָעוּן סְמִיכָה אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. פַּר טָעוּן סְמִיכָה בְזְקֵינִים אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה בִזְקֵינִים. שֶׁרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָּל חַטַּאת צִיבּוּר שֶׁדָּמָהּ נִכְנַס לִפְנִים טְעוּנָה סְמִיכָה. מְתִיבִין לְרִבִּי יוּדָה. וְהָֽכְתִיב וַיַּגִּשׁוּ אֶת שְׂעִירֵ֣י הַֽחַטָּ֔את. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹרָאַת שָׁעָה הָֽיְתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שדמה נכנס לפנים. בהיכל כמו פר העלם דבר ופר המשיח ושעירי ע''ז:
מתיבין לר' יהודה. דאמר אין שעירי ע''ז טעונין סמיכה והכתיב ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליו ושעירי חטאת שהקריבו לכפר על הע''ז היו:
הוראת שעה היתה. שהרי מזידין היו אלא שביקש יחזקיהו לזרזם במצות ואין למידין מהוראת שעה:
מאן דאמר חובת ב''ד היא ב''ד מביאין. כלומר הא פשיטא לן דלמ''ד דהחובה על ב''ד היא א''כ הב''ד מביאין משלהן אלא למ''ד חובת הציבור היא מי מביא כלומר מאין היו מביאין אם מתרומת הלשכה כשאר קרבנות הציבור או לא ופשיט ליה דפלוגתא דתנאי היא גם בזה:
גמ' ר' אומר חובת ב''ד הוא. השתא מפרש לפלוגתייהו דר''מ ור' יהודה ור''ש במתני' דלעיל מי הם המביאין פר בשגגת שאר עבירות והפר והשעיר בשגגת ע''ז ובמה הן פליגי דר''מ סבר חובת הב''ד הוא שהן מביאין הפר או הפר והשעיר משלהן ור' יהודה סבר הציבור הן שמביאין בשביל הב''ד ור''ש סבר החובה מוטלת על שניהן והלכך צריך קרבן בשביל הב''ד ובשביל הציבור ואין הב''ד מתכפרין בקרבן של ציבור:
נאמר כאן. בויקרא בשגגת שאר עבירות ונעלם דבר מעיני הקהל ונאמר כאן בשלח לך בשגגת ע''ז והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר וגו':
מה מעיני שנאמר להלן ב''ד וכו'. כלומר דבפרשת ויקרא דכתיב למעלה ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו והדר כתיב ונודעה החטאת וגו' והקריבו הקהל וגו' וילפינן ברישא קהל מקהל מה במעשה הנאמר למעלה ב''ד הוא דכתיב מעיני הקהל והן הב''ד שההוראה תלויה בהן אף הקהל שנאמר למטה בהקרבה ב''ד הוא שמביאין הקרבן והדר ילפינן מעיני הנאמר בע''ז ממעיני הנאמר בשאר עבירות מה להלן ב''ד הן שמביאין אף בע''ז ב''ד הן מביאין:
מ''ט דר' יהודא נאמר כאן מעיני וכו'. כלומר דר' יהודה ס''ל דאיפכא ילפינן הג''ש מה מעיני הנאמר בע''ז ציבור הן המביאין דכתיב התם ועשו כל העדה וגו' דהמשמעות דכל העדה על הציבור הוא אף מעיני האמור כאן בשאר עבירות הקרבן שמביאין מן הציבור הוא:
מה טעמא דר' שמעון נאמר כאן מעיני וכו'. כלו' דרבי שמעון סבירא ליה הואיל ומשמעות הכתוב דקרבן הנאמר בשאר עבירות על הב''ד הוא כדאמרן דילפינן הקהל דלמטה מהקהל דלמעלה ומשמעות הכתוב הנאמר בע''ז דהציבור הן המביאין ילפינן מעיני מעיני חדא מאידך דמה כאן בית דין אף להלן בית דין ומה להלן ציבור אף כאן ציבור והשתא בין בשאר עבירות ובין בעבודה זרה הבית דין מביאין לעצמן והציבור מביאין לעצמן:
ר''ש אומר. לא מיעטן הכתוב לשעירי ע''ז אלא דלא באו זקנים כמו בפר דזקני כתיב ביה אבל טעונין הן סמיכה ולקמן מפרש לה מי הן הסומכין:
דתני. בתוספתא דשקלים פ''ב:
מטילין היו עליהן ובאין. שהיו מטילין על הציבור וגובין מהן בתחלה לשם כך:
דברי ר''מ. טעות הוא כאן דהא ר''מ ס''ל דמשל ב''ד הוא וה''ג בתוספתא דברי ר' יהודה ר''ש אומר מתרומת הלישכה היו קריבין:
ב''ד סומכין. שהן הבעלים וסמיכה על הקרבן בבעלים היא:
מי סומך. הא אי אפשר שיהו כל הציבור סומכין ידיהן עליו ומי סומך על ידן ופשיט לה כדתני בברייתא ג' מכל שבט וכו':
ידיהם ידי כל יחיד. ברייתא זו שנויה בת''כ פ' ויקרא ורישא דברייתא. הכי הוא וסמכו שנים זקני שנים ואין ב''ד שקול הרי חמשה דברי רבי יהודה ר''ש אומר וסמכו זקני שנים ואין ב''ד שקול הרי שלשה:
ידיהם ידי כל יחיד ויחיד. כלומר ידי כל יחיד מאלו הסומכין שאינן סומכין כולן כאחד אלא כל יחיד ויחיד מהן סומך בפני עצמו והכי תנינן לה בתוספתא דמנחות פ''י סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה ר' יהודה אומר בחמשה לא כולן כאחד סומכין עליו אלא אחד ואחד סומך ומסתלק:
ידיהם על ראש הפר. עליו הוי מצי למיכתב אלא למיעוטא אתא פר טעון סמיכה ואין שעירי ע''ז טעונין סמיכה:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. צִיבּוּר שֶׁמֵּת אֶחָד מָהוּ שֶׁיָּבִיא תַחְתָּיו. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב הַ֠בָּאִים מֵֽהַשְּׁבִ֨י וגו'. אֶיפְשַׁר חַטָּאת עוֹלָה. אֶלָּא מַה עוֹלָה לֹא נֶאֶכְלָה אַף חַטָּאת לֹא נֶאֶכְלָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַל עֲבוֹדָה זָרָה הֵבִיאוּם. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹרָיַית שָׁעָה הָֽייְתָה. רִבִּי יִרְמְיָה לָמַד כֵּן. אֶלָּא פַּר טָעוּן סְמִיכָה בְזְקֵנִים. אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה בִזְקֵינִים. אֶלָּא בְמִי. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר. בְּאַהֲרֹן וּבָנָיו. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. וְסָמַךְ וְסָֽמְכוּ. לְרַבּוֹת שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה בִסְמִיכָה וְלֹא בִזְקֵנִים. רִבִּי יוֹסֵי לָמַד כֵּן. אֶלָּא חַי טָעוּן סְמִיכָה בְאַהֲרֹן אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה בְאַהֲרֹן. וּכְתִיב וְסָמַ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת שְׁתֵּ֣י יָדָ֗יו עַל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֘ הַחַי֒. חַי טָעוּן סְמִיכָה בְאַהֲרֹן. אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה בְאַחֲרֹן. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יִרְמְיָה. פָּתַר לָהּ בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט.
Pnei Moshe (non traduit)
ציבור שמת אחד. מהן מהו שיביאו החטאת תחתיו וכלו' מי חיישינן לחטאת שמתו בעליה דלאו קריבה היא:
התיבון. מאי תיבעי לך והכתיב הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל וגו' צפירי חטאת שנים עשר וגו' ועל ע''ז שעשו בימי צדקיהו הביא כדאמר רבי יהודה לקמיה ואע''פ שמתו רבים מהן:
אפשר חטאת עולה. סיפיה דקרא מפרש ליה דכתיב הכל עולה לה' והא חטאת נמי כתיבא ואפשר לחטאת עולה קרי לה אלא להקיש לעולה מה עולה לא נאכלת אף אותן חטאות שהביאו לא היו נאכלין וללמדך ששעירי ע''ז היו שנשרפין הן וכדמסיים ר' יודה דעל ע''ז שעבדו בזמן הבית ראשון הביאום:
הוריית שעה היתה. שהרי מזידין היו ואפ''ה היו מביאין קרבן:
ר' ירמיה למד כן. אדלעיל מהדר ואדברי רבי שמעון דקאמר דפר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי ע''ז טעונין סמיכה בזקינים ואלא מי ומי הן הסומכין:
ר' ירמיה סבר מימר. אליבא דר''ש באהרן ובניו כלומר שהכהנים היו סומכין:
אמר ליה ר' יוסי והתני ר' חייה וסמך וכו'. כלומר דהא מכאן למד ר''ש מדהוי מצי למיכתב וסמך וכתיב וסמכו לרבות לשעירי ע''ז בסמיכה ולא בזקנים בתמיה וכי קרא לא מיירי בזקנים הא וסמכו זקני כתיב וא''כ כי מרבת לה לשעירי ע''ז מהאי קרא לסמיכת זקנים איתרבי:
ר' יוסי. דהקשה לר' ירמיה למד כן אליבא דר''ש ואיפכא מדר' ירמיה דמסמיכה בכהנים הוא דאימעטו שעירי ע''ז כדמסיק ואזיל:
אלא חי וכו' וכתיב כן וכו'. כלומר דהכי דרשינן מדכתיב החי למעוטי הוא דאתא זה החי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע''ז טעונין סמיכה באהרן אבל מסמיכת זקנים לא ממעט להו ר''ש:
מה עבד לה ר' ירמיה. לקרא דהחי הא למעוטי אתא:
פתר לה בכהן הדיוט. הכי דריש ליה החי טעון סמיכה באהרן שהוא כהן גדול ואין שעירי ע''ז טעונין סמיכה בכ''ג אלא בכהן הדיוט ולעולם סמיכה דידהו בכהנים היא:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא כְרִבִּי מֵאִיר. תַּנֵּי תַמָּן. הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ קָהָל. מֵת אֶחָד מִבֵּית דִּין פְּטוּרִין. מֵת אֶחָד מִן הַצִּיבּוּר חַייָבִין. אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר. אִם לַאֲחֵרִים הוּא פוֹטֵר לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל עַצְמוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. יִפְטוֹר לַאֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמֶּה לִתְלוֹת וְאַל יִפְטוֹר לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִתְלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
כר' מאיר. על ברייתא דלקמיה דתני תמן קאי דאליבא דר''מ היא דס''ל הב''ד מביאין הפר ולא הציבור והלכך מת אחד מב''ד פטורין דהויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין ואם מת אחד מן הציבור חייבין דהא איתנהו לב''ד:
אמר להן ר''מ. לאו אהאי ברייתא קאי אלא אברייתא דמייתי לקמיה ומסורסת הגי' כאן. והא דר' זעירא בשם רב חסדאי תני תמן וכו' גרסינן לה קודם אמר להן ר''מ וכו' ושתי הברייתות אלו דמייתי הכא בת''כ הן שנויות והש''ס מקצר כדרכו וה''ג להו שם. הורו ב''ד ועשו יכול יהו חייבין ת''ל הקהל ועשו ההורייה תלויה בב''ד והמעשה תלוי בקהל. ועלה קאי אמר להן ר''מ אם לאחרים הוא פוטר וכו' כלומר ומפני מה ב''ד שעשו על פי הוראת טעמן אין מתכפרין בפר אם לאחרים שעשו ע''פ הוראתן הן פוטרין בפר שמביאין לא כל שכן שיפטרו עצמן:
אמרו לו יפטור לאחרים שיש להן במה לתלות. כלומר שגזירת הכתוב הוא דאין הפר בא אלא על אחרי' שיש להן לתלות בב''ד ואם עשו מביאין עליהן פר תאמר בבית דין עצמן שאין להן במה לתלות שהן הן המורין ואין המעשה תלוי בהן אלא ההוראה דוקא:
תני תמן הורו ב''ד ועשו הן. זו היא ברייתא קמייתא. ועשו הן יכול יהו חייבין ת''ל הקהל ועשו וכו' וכדפרישית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source