תִּירְגֵּם יוֹסֵי מָעוֹנִי בִּכְנִישְׁתָּא בְּטִיבֵּרִיָּה. שִׁמְעוּ זֹ֨את הַכֹּֽהֲנִ֜ים. לָמָּה לֵית אַתּוּן לָעִין בְּאוּרַיְתָא. לָא יְהָבִית לְכוֹן כ''ד מַתַּנְתָּא. אָֽמְרוּ לֵיהּ. לָא יְהָבִין לָן כְּלוּם. וְהַקְשִׁ֣יבוּ ׀ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל. לָמָּה לֵית אַתּוּן יְהָבִין כ''ד מַתַּנְתָּא דִפְקִידִית יַתְכוֹן בְּסִינַי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מַלְכָּא נְסִיב כּוּלָּהּ. וּבֵ֤ית הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַֽאֲזִ֔ינוּ כִּ֥י לָכֶם֭ הַמִּשְׁפָּ֑ט. לָכֶם אָמַרְתִּי וְזֶ֡ה מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּֽהֲנִ֜ים. עָתִיד אֲנִי לֵישֵׁב עִמָּהֶן בַּדִּין וּלְפַסְּקָן וּלְאַבְּדָן מִן הָעוֹלָם. שָׁמַע רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא וְכָעַס. דְּחַל וְעָרַק. סַלְקוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ לְפַייֵס לֵיהּ. אָֽמְרוּ לֵיהּ. רִבִּי. גַּבְרָא רַבָּא הוּא. אָמַר לֵיהּ. אֶיפְשַׁר כָּל מָאן דָּנָא שְׁאִיל לֵיהּ הוּא מֵגִיב לִי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ דֵין דִּכְתִיב כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם. וְכִי שָׂרָה אִמֵּינוּ זוֹנָה הָֽייְתָה. אָמַר לֵיהּ. כְּבַת כֵּן אִמָּהּ. כַּדּוֹר כֵּן הַנָּשִׂיא. כַּנָּשִׂיא כֵן הַדּוֹר. כַּמִּזְבֵּחַ כֹּהֲנָיו. כַּהֲנָּא אֲמַר כֵּן. כְּגִנְּתָא כֵּן גַּנָּנָהּ. אָמַר לֵיהּ. לָא טָב דִּקְלִיל לִי דְלָא בְאַפּוֹי חַד זְמַן. אֶלָּא בְאפַּיי תְלָתָא זִימְנִין. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ דֵין דִּכְתִיב הִנֵּה֙ כָּל הַמֹּשֵׁ֔ל עָלַיִ֥ךְ יִמְשׁוֹל לֵאמֹ֑ר כְּאִמָּה֭ בִּתָּֽהּ. וְכִי אִימֵּינוּ לְאָה זוֹנָה הָֽייְתָה. דִּכְתִיב וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙. אֲמַר לֵיהּ. לְפוּם דִּכְתִיב וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת̇וֹ. פָּֽשְׁטִין יְצִיאָה מִיצִיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פשטין יציאה מיציאה. כלומר דבאמת לאה יצאנית היתה אבל לא לומר דבר גנאי עליה אלא לפי שהיתה יצאנית גרמה לדינה שתהא יצאנית ואף היא לא נתכונה אלא לצאת ולראו' בבנות הארץ:
כאמה בתה. ומה תאמר בפסוק הזה דמשמע דמעשה האם גרם להבת:
א''ל. לא די לו שביזה אותי פעם א' שלא בפני אלא אף בפני וזה שלש פעמים כדור וכו' כנשיא וכו' כגנה וכו':
כהנא אמר כן. וכהנא היה דורש כן לפי הגנה כך הוא הגנן:
כדור וכו'. לפי הדור הוא הנשיא וכן לפי הנשיא הוא הדור:
אפשר כל. מה שאני שואל ממני הוא משיב לי:
כבת כן אמה ועל שם שקלקלו הבנים מבזה את אמם:
תירגם יוסי מעוני. לזה הפסוק דלקמיה בכנסת טבריה ונרמז בו התוכחה לכלם כדחשיב:
למה לית אתון לעין באורייתא. וכי לא יהבית לכון כ''ד מתנות ע''מ שתחזיקו בתורתי:
לכם אמרתי. שתשגיחו בדבר המשפט הזה שיתנו לכהנים ואתם בעצמיכם גוזלין אותם:
וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ עָרוֹם וְלֹא כְּשֶׁמִּסְתַּפֵּר וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ. עַל שֵׁם מֶ֥לֶךְ בְּיָפְי֖וֹ תֶּחֱזֶ֣ינָה עֵינֶי֑ךָ. רִבִּי חֲנִינָה סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. נְפַק לְגַבֵּיהּ לָבוּשׁ אוֹתָנִּיתֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר וּלְבוֹשׁ לָגִין דִּידָךְ. מִשּׁוּם מֶ֥לֶךְ בְּיָפְי֖וֹ תֶּחֱזֶ֣ינָה עֵינֶי֑ךָ. רִבִּי יוֹחָנָן סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. נְפַק לְגַבֵּיהּ בַּחֲלוּקָא דְכִתְנָא. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר וּלְבוֹשׁ חֲלוּקָךְ דְּעִימְרָא. מִשּׁוּם מֶ֥לֶךְ בְּיָפְי֖וֹ וגו'. מִי נְפַק אֲמַר לֵיהּ. אַייתִי עטעמה. אֲמַר לֵיהּ. שְׁלַח וְאַייְתִי לִי מְנַחֵם טָלְמָא. 13b דִּכְתִיב וְתֽוֹרַת חֶ֗֝סֶד עַל לְשׁוֹנָֽהּ׃ מִי נְפַק חֲמָא רִבִּי חֲנִינָה בַר סִיסִי מְפַצֵּעַ קִיסִין. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. לֵית הוּא כְבוֹדָךְ. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה נִיעֲבִיד וְלֵית לִי מָאן דִּמְשַׁמְּשֵׁינִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין לָא הֲוָה לָךְ מָאן דִּמְשַׁמְּשָׁךְ לָא מְקַבְּלָא עֲלָךְ מִתְמַנְייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אותניתיה. פירש במוסף הערוך בגד פשתן בלשון יוני. ול''נ בגד מלוכלך ומאוס ומעושן. כקיטור הכבשן תרגומו כתננא דאתונא וצוה להשים עליו לגין והוא מלשון גולתיה הגלימא יפה שלו:
בחלוקא דכיתנא. בלא מלבוש ע''ג והיה כמו מלבוש של פשתן וציוה לו ללבוש של הצמר:
מי נפק. כשהיה ר' יוחנן רוצה לצאת אמר ליה ר' יודה נשיא אייתי עטעמה. מלה מורכבת היא מלשון עטא וטעם בדניאל כלומר שא''ל הבא עצה וטעם באיזה דבר אשר דברו ביניהם והקפיד ר' יוחנן על זה ועל שאמר לו בזה הלשון וא''ל שלח ואייתי לך מנחם טלמא איש אחד שהיה שם שהיו רגילין לשאול ממנו והוא יתן לך העצה ובמדרש קהלת מצאתי בפסוק ברבות הטובה רבו אוכליה:
שאלון למנחם טלמיא מהו הדין וכו'. וסיים דכתיב ותורת חסד על לשונה שצריך הת''ח ליזהר בלשונו היאך לדבר ובתורת חסד ויפוי:
מי נפק. כשיצא ר' יוחנן ראה לר' חנינא שהיה בוקע עצים בעצמו:
א''ל אם לא היה לך מי שישמשך לא היה לך לקבל עליך התמנות הדיינות שאין לדיין לעשות מלאכה ולהתבזות בפני הרואים:
רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּאוֹרְחָא. פָּגַע בּוֹ חַד כּוּתִי. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. אַתְּ הוּא רַבְהוֹן דִּיהוּדָאֵי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִי מַה כְתִיב שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ. אָשִׂים אֵין כְּתִיב אֶלָּא תָּשִׂים. דְּאַתְּ שָׁוִי עֲלָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשים אין כתיב. דהוה משמע שמרצון הקב''ה הוא להשים המלך אלא תשים דאת שוי מלך בעצמך:
את הוא רבהון דיהודאי. נתכוון לקנתרו:
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּג'. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁנֵי הַדַּייָּנִים בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים שני הדיינים בוררים להן עוד אחד. בלא דעת הבעלי דינין שמתוך כך הוא שיצא הדין לאמיתו והלכה כחכמים:
מתני' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד. אם אחד מהבעלי דינין בורר לו דיין אחד וכן השני בורר לו דיין אחד הרי שני הבעלי דינים ביחד בוררים להן עוד דיין שלישי שמתוך כך יצא הדין אמת לאמיתו דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך והדיין השלישי בעצמו נוח לו להפך בזכות שניהן מפני ששניהן ביררו אותו:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה כול'. אָמַר רִבִּי זֵירָא. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁבֵּירְרוֹ מְרַדֵּף זְכוּתוֹ. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּֽרְרוּ שְׁלָשְׁתָּן מִדַּעַת אַחַת. וּמַאי טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. לָאו כּוּלָּהּ מִינָּךְ מִיבְחַר וּמֵיסַב מַה דְאַתְּ בָּעֵי אֶלָּא אֲנָא וְאַתּ מְבַחֲרִין וּמֵסַבִּין מַה דְּנָן בְּעָייָן. וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּנִן. מֵת אֶחָד לֹא נִמְצְאוּ שְׁלָשְׁתָּן מִתְבָּֽרְרִין מִדַּעַת אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא על דרבנן. קס''ד דלרבנן לא מהני לעולם דעת בעלי הדינין על השלישי כ''א דעת הדיינים הלכך מקשי הגע מצמך אם אחר שביררו הדיינים להשלישי מת אחד מאלו שני הדיינים וכשיברור זה הבעל דין שמת הדיין שלו לדיין אחר לא נמצא שעכשיו ע''כ הדיין השלישי מדעת שני הבעלי דינין הוא שהרי הדיין החדש לא בירר אותו ובודאי אין לדחותו מאחר שכבר הוברר לדיון שלישי ואף אם לא יסכים עליו זה הדיין החדש וא''כ צריך שיסכימו שני בעלי הדין עליו והרי תמצא עכשיו ששלשתן מתבררין מדעת אחת של הבעלי הדינין:
לאו כולא מינך מבחר וכו'. כלומר דא''כ אין לדבר סוף שאם ירצה א' מבעלי דינין לומר נבחור לזה השליש יאמר לו חבירו לא כל המיינך שאתה תבחר לזה לקחת אותו לשליש ושאתרצה ג''כ אני אלא צריך שנבחור שנינו ביחד ונקח אותו בהסכמת שנינו ביחד וכן יאמר זה אם יאמר הוא על אחר ויהיה הדבר קשה שיבררו להם אחד בדעת אחת לפיכך מניחין הדבר לדעת הדיינים:
מ''ט דרבנן. דלא בעו דעת בעלי דינין:
מ''ט דר' מאיר. דקסבר דצריך דעת בעלי הדינין כדי שיתבררו שלשתן מדעת אחת כלומר בהסכמה אחת משניהם שהרי על שנים הראשונים כבר הסכימו שניהם להיות כל אחד בורר לו דיין אחד ועכשיו שניהם מסכימים על השליש ונמצא השלישי מהפך בזכות שניהן ויצא הדין לאמיתו:
גמ' שמותך שביררו מרדף זכותו. כלומר שכל אחד מבעלי הדינין חושב בעצמו מתוך שביררתי לזה הדיין ודאי יהא מרדף זכותי בכל מה שיכול נמצאו צייתי הבעלי דינים:
משנה: זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָייָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מוּמְחִין מִפִּי בֵית דִּין אֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' זה פוסל עדיו של זה. פלוגתייהו בהביא אחד שתי כתי עדים בדבר והלה טוען על השתי כיתות שפסולים הן ר''מ אומר שומען לו לפי שזה לא היה מביא עדים אחר עדים על ענין אחד אלא ודאי יודע הוא שיש בהן כת שאינה כשרה לעדות ומספק שאין אנו יודעין איזה מהן כשירה ואיזו מהן פסולה צריך זה להביא ראיה על הכשרים וחכמים סברי אין אנו חוששין אם הביא זה שתי כתי עדים שלא עשה אלא לחזק טענותיו ואין צריך לברר הדבר ע''פ כל השתי כתות. והלכך אין שומעין לזה עד שיברר שהן פסולין והלכה כחכמים:
בזמן שמביא עליהן ראיה. שזה מביא ראיה על דיין שבירר זה לפסלו. אבל אם הם כשרים או מומחין. ה''ק אבל אם היו כשרים שאינן לא קרובים ולא פסולין מפיסול אחר אע''פ שהם יושבי קרנות נעשו כמומחין מפי ב''ד ואינו יכול לפסלן והלכה כחכמים:
מתני' זה פוסל דיינו של זה. יכול הוא לומר לו לא אדון לפני הדיין שביררת:
וּלְעוֹלָם זֶה פוֹסֵל וְזֶה מֵבִיא. אָמַר רִבִּי זֵירָא. בִּטְפֵילָה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי לָא. וְהַאי דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. זֶה אָמַר בְּטִיבֵּרְיָא. וְזֶה אָמַר בִּצִיפּוֹרִי. בְּאִינּוּן דַּהֲווֹן יְהִיבִין בְּחָדָא מִשְׁכְּנָא. מִן הָכָא לְהָכָא ז' מִילִין. מִן הָכָא לְהָכָא ט' מִילִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. תְּרֵין בְּנֵי נַשׁ הֲוָה לוֹן דִּין בְּטִיבֵּרְיָא. זֶה אוֹמֵר. בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. בְּבֵית דִּין הַקָּטָן. שׁוֹמְעִין לָזֶה שֶׁאָמַר. בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואת שמע מינה. דלעיר אחרת הוא דאין יכול לכופו לילך לב''ד הגדול אם הוא יותר רחוק אבל בעיר אחת ויש שם שתי בתי דינין א' גדול וא' קטן שומעין לזה שאמר נדון בב''ד הגדול:
והאי. וקאמר הש''ס הא דאמר ר' לעזר זה אומר בטבריא וזה אומר בציפורי שומעין לזה שאומר בטבריא דוקא אם אילו היו יושבין במשכנא בעיר א' א''נ לשון מדה הוא במשך אחד והרחק אחד לשתיהם בשוה כגון שהיו לכאן ולכאן ז' מלין או ט' מילין לכאן ולכאן אבל אם היה טבריא יותר רחוקה להן מציפורי אינו יכול לכוף את חבירו לילך עמו למקום רחוק ואפי' הוא ב''ד יותר גדול:
לעולם זה פוסל וזה מביא. בתמיה ואדברי ר''מ במתני' פריך וכי לעולם מה שזה מביא אחד ובורר לו יהא זה פוסלו וא''כ אין לדבר סוף. בטפילה שנו. כלומר בב''ד הטפל ואינו עיקר וכר''ל דלעיל דיושבי קרנות הן ויכול זה לומר לא תברור מאנשים כאלה ובפני דיין כזה איני רוצה לדון:
הלכה: זֶה פוֹסֵל דַּייָּנוֹ שֶׁלָּזֶה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתא. זֶה פוֹסֵל דַּייָּנוֹ שֶׁלָּזֶה. הָא דַייָנוֹ לֹא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּאַרְכָאוֹת שֶׁבְּסוּרְיָא אָֽמְרוּ. הָא בְדִינֵי תוֹרָה לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוֹ בְדִינֵי תוֹרָה. הֵיךְ אָֽמְרִין. תְּרֵין בְּנֵי נַשׁ הֲוָה לָן דִּין בְּאַנְטִוֹכְיָא. אֲמַר חַד לְחַבְרֵיהּ. מַה דְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְקַבֵּל עָלַי. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. לֹא כָל מִינֵּיהּ מִטְרְפָא בַעַל דִּינֵיהּ אֶלָּא שָֽׁמְעִין מִילֵּיהוֹן תַּמָּן וְאִין הֲווָת צוֹרְכָא כָּֽתְבִין וּמְשַׁלְּחִין עוּבְדָא לְרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. זֶה אוֹמֵר. בְּטִיבֵּרְיָא. וְזֶה אוֹמֵר. בִּצִיפּוֹרִי. שׁוֹמְעִין לָזֶה שֶׁאָמַר. בְּטִיבֵּרְיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה אומר בטבריא. שני בעלי דינין שנתעצמו בדבר זה אומר נלך לדון בטבריא וזה אומר נלך לציפורי שומעין לזה שאומר בטברי' ששם הוא בית דין היותר גדול מבציפורי ולקמן מפרש לה:
הוה להון דין. והם היו באנטוכיא ור' יוחנן היה בטבריא ואמר אחד לחבירו אני מקבל עלי מה שיאמר ר' יוחנן בדין זה ושמע ר' יוחנן ואמר לא כל הימנו של זה לכוף לבעל דינו שיבא לכאן לפני אלא ישמעו הב''ד טענותיהם שם באנטוכיא ואם יצטרכו לשאול בדין יכתבו הב''ד וישלחו המעשה לרבנן דכאן:
היך אמרין. מילתא באנפי נפשה היא וכלומר דהכי אמרו משמיה דר' יוחנן א''נ דמייתי ראיה כמו שאמרו משמיה דר' יוחנן לקמיה דאפילו מומחה אינו יכול לכוף לבעל דין זה אם אינו מתרצה לו מאחר שחבירו ביררו:
ר' יוחנן אמר אפי' במומחין. קאמר ר''מ דיכול לפוסלו:
הא בדיני תורה. כלומר בדייני מומחה שדנים דין תורה לא פליג ר''מ:
בערכאות שבסוריא. והדיוטות הן בהא הוא דקאמר ר' מאיר דפוסל דיינו של זה:
גמ' הא דיינו לא. כלומר אבל דיין שלו אחר שביררו אין יכול לחזור בו ולומר פסול הוא:
משנה: 14a זֶה פוֹסֵל דַּייָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פוֹסֵל דַּייָּנוֹ שֶׁל זֶה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מוּמְחִין מִפִּי בֵּית דִּין אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' זה פוסל עדיו של זה. פלוגתייהו בהביא אחד שתי כתי עדים בדבר והלה טוען על השתי כיתות שפסולים הן ר''מ אומר שומען לו לפי שזה לא היה מביא עדים אחר עדים על ענין אחד אלא ודאי יודע הוא שיש בהן כת שאינה כשרה לעדות ומספק שאין אנו יודעין איזה מהן כשירה ואיזו מהן פסולה צריך זה להביא ראיה על הכשרים וחכמים סברי אין אנו חוששין אם הביא זה שתי כתי עדים שלא עשה אלא לחזק טענותיו ואין צריך לברר הדבר ע''פ כל השתי כתות. והלכך אין שומעין לזה עד שיברר שהן פסולין והלכה כחכמים:
בזמן שמביא עליהן ראיה. שזה מביא ראיה על דיין שבירר זה לפסלו. אבל אם הם כשרים או מומחין. ה''ק אבל אם היו כשרים שאינן לא קרובים ולא פסולין מפיסול אחר אע''פ שהם יושבי קרנות נעשו כמומחין מפי ב''ד ואינו יכול לפסלן והלכה כחכמים:
מתני' זה פוסל דיינו של זה. יכול הוא לומר לו לא אדון לפני הדיין שביררת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source