הלכה: הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁינִי כול'. שְׂעִירִים. מִיעוּט שְׂעִירִים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁויִן.
משנה: 18a הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכוּוָּנִים נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַייָב זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַייָב וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי חַייָב. אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַייָב וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּייָנִין׃ וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַייְבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּייָנִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' היו מכניסין את השני דבשעת בדיקת הראשון לא היה שם כדתנן במתניתין דלעיל:
יוסיפו הדיינין. שנים ונמצאו יש כאן חמשה ונושאין ונותנין בדבר. גמ' שעירים. ולקח את שני השעירים כתיב מיעוט שעירים וכו' שוין במראה ובקומה ובדמים וכל אלו ברייתות בספר' וספרי הן וגרסינן מקצת הסוגיא בפ''ו דיומא וכל הסוגיא לקמן בפ' שבועת העדות:
כְּבָשִׂים. מִיעוּט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁויִן.
מִיעוּט צִפֹּרִים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת. מִיעוּט חֲצוֹצְרוֹת שְׁתַּיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת.
הָתִיב רִבִּי חַגַּי לְרִבִּי יָסָא. וְהָֽכְתִיב וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים. מֵעַתָּה מִיעוּט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁוִין. וְהָֽכְתִיב לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּט֭ גֵּ֣ר יָת֑וֹם. הֲרֵי גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן מִמֶּנּוּ גְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי אֲנָשִׁ֣ים. מַה לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים אַף כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה דָנָה. וְלֹא מֵעִידָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מעידה. לשון שאילה הוא אם אשה פסולה נמי להעיד:
והכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. ומעתה נדרוש ג''כ שיהו שני בעלי הדינין שוין במדרגתן והא קרא לא משמע הכי דכתי' לא תטה וגו' וא''כ הוא דן עם חבירו שאינו גר ואינו יתום אלא שני מופנה הוא לג''ש דאשה וקטן פסול לדון:
ונאמר להלן וישארו שני אנשים. במחנה ובסנהדרין כתיב:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי. מַה לְהַלָּן עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶחָד אוֹמֵר כָּל צָרְכוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ. קַצֵּר דְּבָרֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא יהא אחד עומד וכו'. שיהיו שניהם שוין לפניך:
א''כ מה ת''ל שני. כלומר דנהי דשני איצטריך לג''ש ללמוד דבעדים הכתוב מדבר מ''מ בהאי קרא גם בבעלי דינין משתעי כדכתיב אשר להם הריב וא''כ שני אבעלי דינין נמי קאי דלא מפקינן קרא ממשמעותיה לגמרי ולענין מאי נאמר שני עליהן שהרי שלשה ג''כ באין לדין:
אף כאן על פי שני עדים. כלומר דאף כאן בעדים הכתוב מדבר דועמדו שני האנשים בעדים זוממין משתעי וכתיב אנשים ולא נשים והשתא לא איצטריך ג''ש דפסולה לדון דממילא נפקא לן דמכיון דפסולה להעיד פסולה לדון כדתנן בפ' בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד:
ונאמר להלן. על פי שנים עדים יקום דבר:
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּייָן לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אוֹמְרִין לוֹ. לְבוֹשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לָבוּשׁ אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְשֵׁם שֶׁאַתְּ לָבוּשׁ.
אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁמֵּעִידִין. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין צְרִיכִין לַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁמְקַבְּלִין דִּינָן. שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף הנידונין וכו'. דאע''ג דאם רצה להושיב את שניהן מושיב מיהו בשעה שמקבלין דינן והיינו שעת גמר דין שאומרים להן אתה זכאי אתה חייב צריכין הן לעמוד דקרא בבעלי דינין נמי איירי:
כְּתִיב לֹא יֽוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָת׃ מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֽוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים. לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת בְּעֵדוּת בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ בְעֵדוּת אָבוֹת. מְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין שֶׁלַּנִּידוֹנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיכן שלא יהו עדים קרובין של נידונין כ''צ לומר. וכן הוא בשבועות:
לא יומתו אבות בעדות בנים. האחין שהן שתי אבות לא יומתו בעדות ביניהם וקרא דכתיב אבות לשון רבים באחין משתעי ולפי שהן קרובין מן הכל:
וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם הוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן נֶהֱרָגִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין שֶׁלַּדַּייָנִים. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם הוּזָם אֶחָד מֵהֶן כְּלוּם נֶהֱרַג עַד שֶׁיּוּזָם חֲבֵירוֹ. אִם אַתְּ אוֹמֵר כֵּן לֹא הָיָה נֶהֱרַג עַל פִּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומניין שלא יהו העדים קרובים של דיינין הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין. שהרי הדיינים מקבלין הזמה עליהן ונמצאו נהרגין על פי קרוביהן:
אם את אומר כן. שיהו העדים קרובים זה לזה לא נמצא שיהיה האחד נהרג על פיו של השני קרובו שהרי עדותו עמו גרס לו שיהרג ואי לאו דאסהיד עמיה לא הוה מיקטיל דהא עד שיזומו שניהן בעינן:
ומנין שלא יהו עדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן וכו' כצ''ל. דהכא שייכא להא ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות:
וּמְנַיִין לִשְׁנֵי עֵדִים. הוּא וְעֵד אַחֵר הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם. וּכִרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עֵד סְתָם הֲרֵי הוּא בִכְלָל שְׁנֵי עֵדִים עַד שֶׁיּוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁהוּא עֵד אֶחָד. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. עֵד אֶחָד מָהוּ לְחַייֵב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אֶיפְשַׁר לוֹמַר אַחֵר רָאוּי לְצָֽרְפוֹ וּלְחַייְבוֹ מִשׁוּם שְׁבוּעַת עֵדוּת וְאַתְּ מְחַייְבוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומנין לשני עדים. דוקא הא קרא והוא עד כתיב:
ת''ל והוא עד הרי כאן שנים וכר' ישמעאל. והכי גרסינן לה בשבועות:
הרי הוא בכלל שנים. הרי משמעות הכתוב שהן שנים עד שיפרוט לך הכתוב שהוא עד אחד כדכתיב לא יקום עד אחד באיש ומדפרט הכתוב כאן אחד ש''מ דבכל מקום שנאמר עד סתם שנים במשמע:
אשכח תני ר' ישמעאל שני עדים. כצ''ל וכן הוא בשבועות. כלומר עד כאן מצינו מדרשת ר' ישמעאל דדוקא בשני עדים הוא דחייבינן בשבועת העדות:
עד א' מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי. דנהי דמשבועת עדות פטור הוא שאין בהגדתו לחיוב ממון כלום מיהו הא קא מיבעיא לן אם הוא חייב קרבן שבועה משום שבועת ביטוי לשעבר שכפר בזה שהשביעו וכגון ששגג בקרבן כדין שבועת ביטוי לשעבר שאומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל א''י שחייבין עליה קרבן:
איפשר לומר. בתמי' ה''ז אחר ראוי לצרפו עמו לענין עדות ואם יכפור גם האחר ראוי הוא לצרפו לענין חיוב שבועת העדות והיאך את מחייבו משום שבועת ביטוי הא שבועת הביטוי אינה נוהגת אלא בשבועה שאין הדיינין משביעין אותה:
שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ׃ אֶת שֶׁמַּגִּיד וּמְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא חוּץ לְבֵית דִּין שֶׁאֲפִילוּ מַגִּיד אֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא בפני ב''ד. קתני התם לחכמים דלעולם אינו חייב דמקום כשהוא מגיר משלם זה ממון בעינן. יצא חוץ לב''ד שאין הגדתו מחייבו ממון לזה ויכול הוא לחזור מדבריו בב''ד:
בִּפְנֵי בֵית דִּין. לְהוֹצִיא עֵד אֶחָד. בְּשֶׁאָֽמְרוּ לוֹ. הֲרֵי אַתְּ מְקוּבָּל עָלֵינוּ כִּשְׁנַיִם. יָכוֹל יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע. אֵת שֶׁהוּא כָשֵׁר לָהָעִיד עֵדוּת תּוֹרָה. יָצָא עֵד אֶחָד שֶׁאֵין כָּשֵׁר לָהָעִיד עֵדוּת תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בפני ב''ד. קתני התם דאינן חייבין עד שישביע עליהן בפני ב''ד ולהוציא נמי עד אחד שאין הגדה שלו בפני ב''ד מהני לחיוב ממון:
בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים. דמהני עדותו לחיוב ממון:
יכול יהא חייב. בקרבן שבועה אם לא הגיד:
ת''ל והוא ראה או ידע אם לא יגיד וגו' את שהוא כשר לעדות מן התורה. והן שני עדים יצא עד אחד שאין כשר מן התורה להעיד בלבדו ואפי' קבלוהו עליהם כשנים פטור:
בַּכְּשֵׁרִים וְלֹא בִפְסוּלִים. שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ אֶת שֶׁמַּגִּיד וַחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא פָסוּל שֶׁאֲפִילוּ מַגִּיד אֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בכשרים ולא בפסולין. מתני' דפ' שבועת העדות היא ואגב דגריס התם לפרשה גריס אלה נמי הכא ומייתי לכל הסוגיא:
יצא פסול שאין בעדותו כלום. ואם לא הגיד אינו חייב:
כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מְנַיִין. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְשָֽׁפְטוּ֙ הָֽעֵדָ֔ה וְהִצִּ֨ילוּ הָֽעֵדָ֜ה. שֶׁלֹּא יְהֵא הָעֵדָה לֹא קְרוֹבֵי מַכֶּה וְלֹא קְרוֹבֵי מוּכֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת אוֹמֵר. בֵּית דִּין גּוֹאֲלֵי הַדָּם. מִיכָּן שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּייָנִין קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי דַייָנִין. מַה הַדַּייָנִין אֵינָן קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. אַף הָעֵדִים לֹא יְהוּ קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן הֵן נֶהֱרָגִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומנין שלא יהו העדים וכו'. כדלעיל:
שלא יהא העדה לא קרובי מכה וכו'. כדמפרש לה ר' יוסי שאם אתה אומר כן שיהו קרובין למוכה נמצאת אומר שב''ד בעצמן הן גואלי הדם וקרא כתיב ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם והשתא נפקא לן ג''כ שלא יהו קרובי מכה שמסתמא הן יהפכו בזכותו וכתיב ושפטו העדה והצילו העדה מה עדה השופטת צריך שלא יהו קרובי המוכה אף עדה המצלת לא יהו קרובי המכה ומיכן שלא יהו הדיינין כלן קרובי הנידונין:
כר' ישמעאל. אבל ר' ישמעאל דריש לה מדרשא אחריתי. ול''צ לגרוס מנין וכן לא איתא בשבועות:
עַד כְּדוֹן כְרִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כדון כר' עקיבא זו דברי ר''ע דדריש לה מקרא דלא יומתו בהאי ברייתא דלעיל:
אֵין לִי אֶלָּא אָבוֹת וּבָנִים. שְׁאָר קְרוֹבִין מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבָנִים. לְרַבּוֹת שְׁאָר קְרוֹבִין.
18b וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּייָנִין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי דַייָנִין. מָה עֵדִים אֵין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה אַף דַּייָנִין אֵין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומניין שלא יהו הדיינין קרובין וכו'. וקאמר דמהקישא אתיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source