אָמַר רִבִּי לָא. מִפְּנֵי מַה כוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכֶּה. מִפְּנֵי הַמְחַייֵב. שֶׁמָּא תִיטָּרֵף דַּעְתּוֹ. וְאִין חֲלִיף מִילָּא יֵימְרוּן לֵיהּ. הָדָא אָֽמְרָת הָדָא לָא אָֽמְרָת. [הָדָא אָֽמְרָה]G. צְרִיכָה שְׁנֵי [כִיתֵּי]G עֵדִים. נִמְצָא דִינוֹ מִשְׁתַּקֵּעַ. רִבִּי יוֹדֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. מִפְּנֵי הַמְזַכֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין זקן. ועמוק דין זה וצריך להמתין בו:
מפני המזכה. גופיה צריך לכתוב דבריו כדי שלא יאמרו שנים לטעם אחד משני מקראות ואין מונין להם אלא אחד לפי שאין טעם אחד יוצא משני מקראות:
ואין חליף מילא. ואם יחלוף הדבר בטעם אחר לחובה יאמרו לו אתמול מזה הטעם אמרת לחובה ולא אמרת של עכשיו ומאחר שהוא טעם חדש א''כ צריכא שני ימים כצ''ל ונמצא דינו משתקע כלומר דלהאי טעמא בתרא מיבעי ליה השתא הלנת דין והיינו צריכה שני ימים להלין דינו עוד עד למחר ונמצא הדין משתקע ושמא יחזור בו הלילה וילמד זכות:
מפני המחייב. באמת דברי המזכין לא צריך לכתוב אלא משום דכותבין דברי המחייבין כותבין ג''כ דברי המזכין ודברי המחייבין מיבעי למיכתב כדמפרש ואזיל לטעמא:
שמא תטרוף דעתו. שמא ישכח להטעם דחייביה אתמול:
מפני מה כותב דברי המזכה. טעמו ודבריו מפני מה כותבין דאי משום לידע מי הוא המזכה יכתבו פלוני זיכה ותו לא:
הלכה: הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁינִי כול'. תַּנֵּי. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוּהוּ וְאִם לָאו מַעֲבִירִין דִּינוֹ וּמִזְדַּווְּגִין זוּגוֹת וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה. וּלְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין. וַחֲזָנֵי כְנֵסִיּוֹת מְחַזְּרִין אַחֲרֵיהֶן וְאוֹמְרִין. אִישׁ פְּלוֹנִי [בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי. וְהוּא אוֹמֵר. בִּמְקוֹמִי אֲנִי.]G מְחַייֵב הָיִיתִי וּמְחַייֵב אֲנִי. מְזַכֶּה הָיִיתִי וּמְזַכֶּה אֲנִי. מְחַייֵב הָיִיתִי וּמְזַכֶּה אֲנִי. שׁוֹמְעִין לוֹ. מְזַכֶּה הָיִיתִי וּמְחַייֵב אֲנִי. לַמֵּד תְּחִילָּה. תַּנֵּי. טָעָה אֶחָד מִן 26b הַדַּייָנִין. אִם הָיָה מְזַכֶּה סוֹפְרֵי הַדַּייָנִין מַזְכִּירִין אוֹתוֹ. אִם הָיָה מְחַייֵב אוֹמְרִין לוֹ. לַמֵּד תְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי שנזדכה ע''פ עצמו. כלומר הרי למדנו בנזדכה ע''פ עצמו שאין מושיבין אותו דיין ומעתה נלמד גם להעד דאי אמרת דמושיבין אותו דיין ונמצא עד ודיין הוא דהא אין כאן עדים אחרים בדבר ולא מצינו עד המעיד שנעשה דיין:
נישמעינה מהדא דר' יוחנן. דאמר אם הוא מלמד על עצמו זכות ונזדכה באלו הטענות ע''פ עצמו אפ''ה אין מושיבין אותו לדיין אלא הב''ד הן שדנין ע''פ הזכות שלימד:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט ופלוגתא דר' יוסי בר' יהודה ורבנן היא התם והש''ס מקצר כדרכו וה''ג התם אמר א' מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מקבלין אותו בסבר פנים יפות ומעלין ומושיבין אותו עמהן הוא שאמר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו חובה משתקין אותו בנזיפה העד אין מלמד עליו לא זכות ולא חובה רבי יוסי בר' יהודה אומר מלמד זכות ואין מלמד חובה. והשתא קאמר הכא לדברי ר' יוסי בר' יהודה דלזכות שומעין לו ואם א' מן העדים מלמד עליו זכות ובא חבירו וסייעו בדבר ללמד זכות אם הדין הוא בעדים כמו בהתלמידים לת''ק שמעלין ומושיבין אותו ביניהן ואם תימצי לומר מושיבין וממנין גם את העד המלמד זכות את מי ממנין לראשון שפתח ללמד זכות או להשני שסייעו דהוא גרם להיות כאן ב' עדים המלמדין זכות או לשניהן וכן אם היו שלשה:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
וחזני הכנסת מחזרין אחריהן ואומרים איש פלוני. קוראין אותו בשם פלוני ופלוני היאך דעתך והוא משיב מחייב הייתי וכו':
למד תחלה. למוד דבריך כבתחלה וכן הוא בתוספתא דכל זמן שאינו בשעת גמר דין אינו יכול לחזור וללמד חובה:
תני. שם:
טעה א' מן הדיינין. ושכח דעתו שאמר אתמול:
אם היה מזכה. מן המזכין אתמול סופרי הדיינין מזכירין אותו ואם היה מן המחייבין אין סופרי הדיינין מזכירין אותו אלא אומרין לו סתם למד דבריך כבתחילה ואם יחזור לזכות יחזור בו:
משנה: אִם מָֽצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. וּמִזְדַּווְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת מְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין הַמְזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי. וְהַמְחַייֵב אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְחַייֵב וּמְחַייֵב אֲנִי בִמְקוֹמִי. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת. אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. וְאִם טָעוּ בַדָּבָר שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן. וְאִם לָאו עוֹמְדִים לַמִּנְייָן. שְׁנֵי עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַר עָשָׂר מְחַייְבִין זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר מְחַייְבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וַאֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַייְבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּייָנִים. עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַייְבִין זַכַּאי. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַייְבִין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין דָּנִין אֵילּוּ כְּנֶגֶד אֵילּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד הַמְחַייְבִין אֶת דִּבְרֵי הַמְזַכִּין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין. דאיכא הטייה לטובה על פי אחד וה''ה אם יראה אחד מן המזכין את דברי המחייבין דהוו להו שלשים ושבעה מחייבין ואיכא הטייה לרעה על פי שנים דבשעת גמר דין קיימא לן דאף המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה והא דתנן הכי משום דלישנא מעליא נקט ותנא אזכות קא מהדר:
שנים שנים. אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן דאכתי ליכא הטייה לא לטובה ע''פ אחד ולא לרעה ע''פ שנים צריך להוסיף עוד שנים וכן עד שבעים ואחד:
ואפילו כ''ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע. דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואין דנין דיני נפשות בפחות מעשרים ושלשה הלכך יוסיפו הדיינים:
שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין. והטייתך לרעה ע''פ אחד ליתא הלכך יוסיפו הדיינין:
ואם לאו עומדין על המניין. כמה מזכין וכמה מחייבין:
מתני' אם מצאו לו זכות. למחר פטרוהו:
הלכה: אִם מָֽצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוהוּ כול'. תַּנֵּי. אֶחָד מִן הָעֵדִים שֶׁאָמַר. יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וּבָא חֲבֵירוֹ וְסִייְעוֹ וּבָא חֲבֵירוֹ וְסִייְעוֹ. אֶת מֵי מְמַנִּין. לָרִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי לִשְׁנֵיהֶן. נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁנִּזְדַּכֶּה מִפִּי עַצְמוֹ אֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ דַייָן. הֲרֵי שֶׂנִּזְדַּכֶּה מִפִּי עַצְמוֹ וְנִמְצָא עֵד וְדַייָן לֹא מָצִינוּ עֵד נַעֲשֶׂה דַייָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי שנזדכה ע''פ עצמו. כלומר הרי למדנו בנזדכה ע''פ עצמו שאין מושיבין אותו דיין ומעתה נלמד גם להעד דאי אמרת דמושיבין אותו דיין ונמצא עד ודיין הוא דהא אין כאן עדים אחרים בדבר ולא מצינו עד המעיד שנעשה דיין:
נישמעינה מהדא דר' יוחנן. דאמר אם הוא מלמד על עצמו זכות ונזדכה באלו הטענות ע''פ עצמו אפ''ה אין מושיבין אותו לדיין אלא הב''ד הן שדנין ע''פ הזכות שלימד:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט ופלוגתא דר' יוסי בר' יהודה ורבנן היא התם והש''ס מקצר כדרכו וה''ג התם אמר א' מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מקבלין אותו בסבר פנים יפות ומעלין ומושיבין אותו עמהן הוא שאמר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו חובה משתקין אותו בנזיפה העד אין מלמד עליו לא זכות ולא חובה רבי יוסי בר' יהודה אומר מלמד זכות ואין מלמד חובה. והשתא קאמר הכא לדברי ר' יוסי בר' יהודה דלזכות שומעין לו ואם א' מן העדים מלמד עליו זכות ובא חבירו וסייעו בדבר ללמד זכות אם הדין הוא בעדים כמו בהתלמידים לת''ק שמעלין ומושיבין אותו ביניהן ואם תימצי לומר מושיבין וממנין גם את העד המלמד זכות את מי ממנין לראשון שפתח ללמד זכות או להשני שסייעו דהוא גרם להיות כאן ב' עדים המלמדין זכות או לשניהן וכן אם היו שלשה:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
וחזני הכנסת מחזרין אחריהן ואומרים איש פלוני. קוראין אותו בשם פלוני ופלוני היאך דעתך והוא משיב מחייב הייתי וכו':
למד תחלה. למוד דבריך כבתחלה וכן הוא בתוספתא דכל זמן שאינו בשעת גמר דין אינו יכול לחזור וללמד חובה:
תני. שם:
טעה א' מן הדיינין. ושכח דעתו שאמר אתמול:
אם היה מזכה. מן המזכין אתמול סופרי הדיינין מזכירין אותו ואם היה מן המחייבין אין סופרי הדיינין מזכירין אותו אלא אומרין לו סתם למד דבריך כבתחילה ואם יחזור לזכות יחזור בו:
אוֹמְרִים בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. נִזְדַּקֲּן הַדִּין. [וְאֵין אוֹמְרִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת נִזְדַּקֲּן הַדִּין.]G וְהַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּייָנִין אוֹמֵר. נִזְדַּקֲּן הַדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין זקן. ועמוק דין זה וצריך להמתין בו:
מפני המזכה. גופיה צריך לכתוב דבריו כדי שלא יאמרו שנים לטעם אחד משני מקראות ואין מונין להם אלא אחד לפי שאין טעם אחד יוצא משני מקראות:
ואין חליף מילא. ואם יחלוף הדבר בטעם אחר לחובה יאמרו לו אתמול מזה הטעם אמרת לחובה ולא אמרת של עכשיו ומאחר שהוא טעם חדש א''כ צריכא שני ימים כצ''ל ונמצא דינו משתקע כלומר דלהאי טעמא בתרא מיבעי ליה השתא הלנת דין והיינו צריכה שני ימים להלין דינו עוד עד למחר ונמצא הדין משתקע ושמא יחזור בו הלילה וילמד זכות:
מפני המחייב. באמת דברי המזכין לא צריך לכתוב אלא משום דכותבין דברי המחייבין כותבין ג''כ דברי המזכין ודברי המחייבין מיבעי למיכתב כדמפרש ואזיל לטעמא:
שמא תטרוף דעתו. שמא ישכח להטעם דחייביה אתמול:
מפני מה כותב דברי המזכה. טעמו ודבריו מפני מה כותבין דאי משום לידע מי הוא המזכה יכתבו פלוני זיכה ותו לא:
משנה: נִגְמַר הַדִּין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסוֹקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר הוֹצֵ֣א אֶת הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל מִחוּץ֙ לַֽמַּֽחֲנֶ֔ה. וְאֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ וְהַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. אֲפִילוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וַאֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נגמר הדין. לחובה:
מוציאין אותו ולסקלו. איידי דסקילה רישא דכולהו ד' מיתות היא מפרש מילה דידה ברישא:
חוץ לבית דין. רחוק מבית דין:
שנאמר הוצא את המקלל. אלמא לאו במקום הוועד קטלוהו:
והסודרין בידו. להניף והוא סימן להחזירם:
והסוס. אדם רוכב הסוס מתרחק ממנו מזה שהסודרין בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין:
והסוס. רוכב הסוס רץ אחר המנהיגין אותו ומעמידן עד שיחקרו בית דין טעמו של זה:
ובלבד שיש ממש בדבריו. קצת ראיה הדומה לזכות ואם אין ממש בדבריו פעם ראשונה ושניה בלבד מחזירין אותו שמא מחמת בעתותא נסתתמו טענותיו ואולי תתישב דעתו עליו ויזכה בטענותיו יתר על כן אין מחזירין אותו ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שיעיינו אם יש ממש בדבריו שאז מחזירין אותו ארבעה וחמשה פעמים:
לֹא רָאָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. זַכַּאי. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. חַייָב. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וַהֲלֹא זַכַּאי הוּא. וְלָמָּה דָנִין יֵלּוּ כְנֶגֶד אֵילּוּ. שֶׁלֹּא יֵירָאֶה דִין זֶה יוצֵא מְעֻמְעָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא ראה. אמתני' קאי דקתני דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין ואם לא ראה מאי דיניה:
והלא זכאי הוא. דכל זמן שלא חייבוהו הרי הוא בחזקתו זכאי:
ולמה דנין אלו כנגד אלו. וליפטרוהו מעיקרא כשרואין שהן שקולין ואין הכרע בדבר ולמה הצריכו לדון אלו כנגד אלו:
שלא יראה דין זה יוצא מעמעם. שלא יראו ב''ד יוצאין כשהן מעמעמין ומעורבבין בדין זה וגנאי הוא שלא ידעו לגמור הדין לפיכך דנין אלו עם אלו אולי יראה אחד מהן לדברי המזכין:
הדרן עלך היו בודקין
אָמַר רִבִּי יוּסֵי. וְתִשְׁמַע מִינֵּיהּ. שְׁלֹשָׁה שֶׁדָּנוּ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. חוֹתְמִין בִּשְׁנַיִם וְכוֹתְבִין. אַף עַל פִּי שֶׁחָתַמְנוּ בִשְׁנַיִם בִּשְׁלֹשָׁה דָנַנּוּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַדַּייָנִין חוֹתְמִין בּוֹ מִלְּמַטָּה אוֹ הָעֵדִים. וּלְמֵידִין מִידַּת הַדִּין מִפְּרוֹזְבּוֹל. אַשְׁבַּח תַּנֵּי. הוֹא לָמַד מִידַּת הַדִּין מִפְּרוֹזְבּוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכח. מצינו דתני בברייתא דלמדין שאר דיני ממונות מפרוזבול:
ולמדין מידת הדין מפרוזבול. בתמיה דילמא שאני פרוזבול דאינו אלא מסירת דברים בעלמא אבל היאך נלמד דין ממש בדיני ממונות מהתם:
מתני' אמרה כן. כרבנן דתמן דקתני התם גבי פרוזבול מוסרני לכם הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדייני' חותמין למטה או העדים ש''מ שאף על פי שבתחלה מסר דבריו לפני הבית דין סגי בחתימת שנים מכיון שאמר לפני הב''ד ה''נ בשלשה שדנו כן:
א''ר יוסי ותשמע מינה. כלומר דין י פלוגתייהו דפליגי הכא נוכל לפשוט ממה דאמרינן בשביעית פ''י ר' בא בשם רבנין דתמן שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמין בשנים וכותבין אע''פ וכו' כדי שלא לטעות לומר שבשנים ישבו לדון אלמא אע''ג דהשתא אין כאן שלשה מכל מקום כיון שנגמר הדין בשלשה שהסכימו לדעת אחת או ע''פ הרוב אין אומרין שיוסיפו עכשיו אחד מכיון דאינן אלא שנים ה''נ כן דמכיון דיש כאן רוב לדעה אחת גומרין הדין על פיהם ושוב אין מוסיפין וש''מ כת''ק ולא כר' אילא. א''נ ותשמע מינה דתלמד מכאן מדברי הת''ק דקאמר גומרין בג' ואע''פ שהיה נראה אחר ההוספה ליגמר בד' כן נמי אמרינן בג' שדנו ומת א' מהן וכו' וכדאמרינן בשביעית:
עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין כול'. תַּנֵּי. לָמָּה מוֹסִיפִין דַּייָנִין.שֶׁאִם הָיוּ שְׁנַיִם מִן הָרִשׁוֹנִים מְזַכִּין 27a וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים לִיגָּמֵר הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי לָא. מִכֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה דִינוֹ לִיגָּמֵר בְּאַרְבָּעָה אֵין גּוֹמְרִין אוֹתוֹ בִשְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' לא. פליג דס''ל מכיון שהוסיפו עוד שנים ונראה הדין לגמור בארבע' והשתא דאחד מן האחרונים אומר איני יודע איהו נמי כמאן דליתיה דמי ואין כאן אלא שלשה אין גומרין אותו בשלשה אלא יוסיפו עוד שנים אחרים:
ליגמר הדין בשלשה. בזה אומרין שיגמור הדין בשלשה דמאחר שיש כאן רוב גומרין הדין על פיהם ולא אמרינן דכיון דהאחד אומר איני יודע כמאן דליתי' דמי וא''כ יוסיפו עוד שנים כבתחלה הא ליתא דבתחלה לא היו אלא שנים בדיעה אחת ולא היו יכולין לגמור הדין בשנים אבל היכא דיש כאן שלשה המסכימין בדיעה אחת גומרין הדין ע''פ הרוב בין שאמר השני מהאחרונים חייב בין שאומר איני יודע גומרין על פי השלשה:
ואחד מן האחרונים. כלומר ועכשיו זה מסכים עמהן שלאחר שהוסיפו היה אחד מן האחרונים ג''כ אומר זכאי כמו השנים הראשונים והאחד מן האחרונים אמר איני יודע:
שאם היו שנים מן הראשונים מזכין. ואחד אומר איני יודע והוצרכו להוסיף עוד שנים:
למה מוסיפין דיינין. כלומר לענין מאי אמרו מוסיפין דיינין והיאך הוא הדין אחר שהוסיפו ואדיני ממונות קאי כדתנן בפ' זה בורר שאם אחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין ואיידי דאיירי במתני' בהוספה מייתי לה הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source