רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הָאוֹמֵר לוֹ. אֵלִי אַתָּה. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי וַחֲכָמִים. הִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל מוֹדִין בִּכְפִיפַת קוֹמָה שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵין הַמַּעֲלֶה וְהַמּוֹרִיד קוֹמָתוֹ מַה בֵין הַמַּעֲלֶה וְהַמּוֹרִיד שִֹׁפְתוֹתָיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כַּמַּחֲלוֹקֶת. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כַּמַּחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְרֵישׁ לָקִישׁ. תּוֹרָ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶה֣ לָכֶ֔ם לָֽעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָֽה׃ אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה. הַמְגַפֵּף וְהַמִּשְׁתַּחֲוֶה שֶׁאֵינָן מַעֲשֶׂה מְנַיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קרייא מסייעא לריש לקיש. דכתיב גבי קרבן תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה אלמא דוקא מעשה בעינן ומצינו דדריש להשתחויה דאינה מעשה כדדריש לעיל לענין חיוב מיתה דאיצטריך למיכתב לא תשתחוה דאי מכללא לא תעבדם אין לי אלא דבר שהוא מעשה המגדף והמשתחוה מנין וכו' ולעיל גריס המגפף והיינו נמי כן דאם השתחויה אינה מעשה כמו המגפף כדאמרינן לעיל דיצאת השתחויה לידון בעצמה והוא הדין נמי מגדף ועכ''פ ש''מ דאיכא למ''ד דאף השתחויה אינה מעשה ואימעוט מקרבן דעושה בשגגה כתיב:
ור''ל אמר במחלוקת. כלומר השתחויה גופה במחלוקת היא דלמר לא חשיב ליה מעשה אפי' לכפיפת קומתו:
ר' יוחנן אמר במחלוקת. כלומר בהא גופה פליגי דבכפיפת קומתו הכל מודים דהוי מעשה ופליגי אם מדמין עקימת שפתיו לכפיפת קומתו דמר ס''ל דשוין הם דבשניהם אינו עושה אלא מעלה ומוריד בעלמא ואי חשבת לכפיפת קומתו למעשה עקימת שפתיו נמי הוי מעשה ומר ס''ל דכפיפת קומתו דבכל גופו הוא הוי מעשה אבל עקימת שפתיו לא הוי מעשה:
דברי הכל מודים. בהשתחויה דכפיפת קומתו הוי מעשה וחייב בקרבן:
מה בין המעלה והמוריד קומתו מה בין וכו'. ומאי שנא דחשיב כפיפת קומתו טפי למעשה מעקימת שפתיו:
האומר לו אלי אתה מחלוקת רבי וחכמים. לענין קרבן קאמר דקי''ל אין חייבין קרבן אלא על דבר שיש בו מעשה ופליגי אם עקימת שפתיו הוי מעשה או לא:
השתחוה לה מהו. אם השתחויה מעשה הוי וחייב עליה קרבן בשוגג או דילמא גם בהשתחויה פליגי:
כָּתוּב וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּֽעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. לַשֶּׁמֶשׁ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ. אֵין כָּאן כְּלָל וּפְרָט אֶלָּא רִיבּוּיִים. הָתִיב רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה 38a.וְהָא כָתוּב כֹּ֣ל אֲשֶׁר לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר אֵין ל֜וֹ סְנַפִּ֣יר וְקַשְׂקֶ֗שֶׂת. מֵעַתָּה אֵין כָּאן כְּלָל וּפְרָט אֶלָּא רִיבּוּיִים. אֶלָּא בְגִין דְּכָתַב וָי''ו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָא. כָּל הֵן דַּאֲנָא מַשְׁכַּח וָי''ו אֲנָא מְחִיק לֵיהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדֵּמָא. הָיִיתִי אוֹמֵר. מַה שֶׁבַּיָּמִים יְהוּא אֲסוּרִין וּמַה שֶׁבַּגִּיגִּיּוֹת וְשֶׁבַּבֵיבָרִים יְהוּא מוּתָּרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם. רִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתי' וילך וגו' א''ר זעירה. השתא משני ליה להא דאקשי ליה ר' בון בר חייה לעיל דאימא לא תעבדם כלל ולא תשתחוה פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט השתחויה אין שאר עבודת גבוה ואינן כדרכה לא ואיידי דאיירי בהאי ענינא דריש מה דשייך ליה והשתא מסיק מה דהשיב ר' זעירא:
לשמש אין כתיב כאן. דאי הוה כתיב הכי הוה דרשינן בכלל ופרט ויעבוד כלל וישתחוה פרט השתא דכתיב ולשמש אין כאן כלל ופרט אלא ריבויים ורבתה התורה כל העבודות וה''ק וילך וגו' וישתחוה להם ולשמש וגו' לומר בכל העבודות שעבד בין שעובדין בהם לשמש או לירח בין שאין עובדין אותן בהן אם הן עבודת הגבוה חייב עליהן דאי לאו הכי למה פרט עוד הכתוב ולשמש או לירח אלא לרבות לכל עבודת הגבוה והא כתיב. את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים וגו' שקץ הם לכם ודרשינן במים כלל ואפי' בכלים בימים ובנחלים פרט והדר כתיב במים אשר לו סנפיר וקשקשת במים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים הנובעין וכו' לאפוקי שבכלים ושבבורות שיחין ומערות דאע''ג דאין להם סנפיר וקשקשת מותר ומעתה לדבריך דאמרת דכל הוכא דכתיב עוד פרטים אחר הפרט לא דרשינן בכלל ופרט אלא ריבוים א''כ נימא ה''נ כן דהא אחר פרט דימים ונחלים הדר ופרט קרא מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים והוי כעין פרטי דקרא דהתם ומעתה נימא דרבתה התורה דבכל מקום ואפי' בכלים אסורין הני שרץ המים אשר אין להן סנפיר וקשקשת בתמיה והא אנן לא קי''ל הכי:
אלא בגין דכתיב וי''ו. הכי קאמינא דטעמא דדרשינן לקרא דלעיל לריבוי ולא לכלל ופרט בשביל הוי''ו דכתיב ולשמש דמשמע דקאי אדלעיל האי שאמרתי לך וישתחוה להם וכן בכל עבודות שעובדין ואותן שהן זובחין ומקטרין לשמש וכה''ג ולא מטעמא דכתיבא פרטי אחר הפרט הוא:
כל הן דאנא משכח וי''ו אנא מחיק ליה. בתמיה וכי אנחנו מוחקין בכל מקום וי''ו יתירא דכתיבי וכלומר וכי מאי איכפת לן הכא אם כתוב בוי''ו או לא הא אי לא הוי כתיב אלא לשמש או לירח בלא וי''ו נמי הוי מצינן למידרש למה פרט הכתוב לאלו הלא בכלל אלהים אחרים הן אלא ודאי לרבות לכל עבודות שעובדין לאלו בהן וא''כ הדרא קושיא לדוכתה מ''ט לא נידרוש התם ג''כ דלרבות אתא אפי' שבכלים ושבבורות יהו אסורין:
הייתי אומר וכו'. כלומר דר' שמואל משני דשאני התם דלא מצינן למידרש לריבוי דאי ס''ד לריבוי אתא קרא אפי' שבכלים וכה''ג א''כ לישתוק קרא מפרטא אחרינא דימים ונחלים בקרא דבתריה וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים ואנא ידענא ריבויא מכל אשר במים דרישא והכי הוי דרשינן אי לאו קרא מכל אשר במים הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין ומה שבגיגיות ובביברים יהו מותרין ת''ל מכל אשר במים ריבה אף לאלו והשתא מדהדר וכתב לפרטא אחרינא בימים ובנחלים ש''מ למידרש בכלל ופרט וכלל אתא ולא לריבויא ודוקא בימים ונחלים אבל שבגיגיות וכה''ג מותרין:
משנה: הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. מָסַר לַמּוֹלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ. הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמּוֹלֶךְ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. בַּעַל אוֹב זֶה פִיתוֹם וְהַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו. הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶן בְּאַזְהָרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באזהרה. לא ימצא בך וגו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני:
והנשאל בהן. שבא ושואל בהן להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:
וידעוני זה המדבר בפיו. חיה אחת ששמה ידוע וצורתה כצורת אדם בפניה וידיה ורגליה והיא מחוברת בטבורה לחבל היוצא מן השורש שנשרש בארץ שמשם חיותה וכשרוצים לצוד אותה מורים בחצים אל החבל עד שהוא נפסק והיא מתה מיד והיא נקראת בלשון חכמים בר נש דטור. ומכניס עצם ממנה לתוך פיו והעצם מדבר מאיליו ע''י כשפים. הרי אלו בסקילה. דכתיב באבן ירגמו אותם:
והמדבר משיחיו. יש שמושיב לו בשחיו תחת זרועותיו ומדבר המת משחיו:
זה הפיתום. שם המכשף ולוקח גלגולת של מת לאחר שנתעכל הבשר ומקטיר לה ושואל ממנ' עתידות והיא משיבה:
עד שימסור למולך ויעביר באש. שנאמ' לא תתן להעביר משמע נתינה הבאה לכלל העברה וכתיב התם לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש מה העברה האמורה שם אש אף העברה שנאמר כאן באש:
ויעביר באש. ואח''כ מעבירו הוא באש מצד זה לצד זה:
מתני' עד שימסור למולך. מוסרו ביד משרתי עובדי כוכבים ע''מ להעבירו:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מְסַר וְלֹא הֶעֱבִיר תַּפְלוּגְתָא דְּחִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן. דְאִיתְפָּלְּגוֹן. טָבַח וְלֹא מָכַר. חִזְקִיָּה אָמַר חַייָב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טבח ולא מכר. פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן בטבח ע''י שליח הוא אם מתחייב המשלת על ידי השליח ולחזקיה דאמר חייב דס''ל דמקשינן טביחה למכירה מה מכירה ע''י אחר אף טביחה ע''י אחר והיינו דקאמר ולא מכר כלומר דבמכירה לא פליגי דע''כ ע''י אחר היא אלא אי מקשינן טביחה למכירה פליגי ור' יוחנן אמר פטור דלא מקשינן וה''נ דכתיב ומזרעך לא תתן להעביר למולך ואם מסר ע''י אחר להעבירו למ''ד בטביחה חייב על ידי אחר אע''ג דוטבחו כתיב כמאן דעביד איהו גופיה דמי ה''נ מיחייב ולמ''ד התם פטור דוטבחו דוקא ה''נ עד שיעביר הוא לזרעו דוקא:
בעא קומי ר' זעירא. אמאי לא נימא דמסר ולא העביר תליא בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן:
הלכה: הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ. אַזְהָרָה לַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ מְנַיִין. וּמִזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא תִתֵּן֭ לְהַֽעֲבִ֣יר לַמּוֹלֶךְ. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמּוֹלֶךְ וְנִכְרְתָה. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִּזַּרְע֛וֹ לַמּוֹלֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָרֶ֭ץ יִרְגְּמוּהוּ בָאָֽבֶן׃ וּמִזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא תִתֵּן֭. יָכוֹל אֲפִילוּ מָסַר וְלֹא הֶעֱבִיר יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא תִתֵּן֭ לְהַֽעֲבִ֣יר. יָכוֹל אֲפִילוּ מָסַר וְהֶעֱבִיר 38b שֶׁלֹּא לַמּוֹלֶךְ יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִזַּרְעֲךָ֥ לֹֽא תִתֵּן֭ לְהַֽעֲבִ֣יר לַמּוֹלֶךְ. יָכוֹל אֲפִילוּ מָסַר וְהֶעֱבִיר לַמּוֹלֶךְ שֶׁלֹּא בָאֵשׁ יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַֽעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ. עֲבָרָה עֲבָרָה לִגְזֵירָה שָׁוָה. מָה הָעֲבָרָה שֶׁנֶאֶמְרָה לְהַלָּן בָּאֵשׁ אַף כָּאן בָּאֵשׁ. נִמְצֵאתָה אוֹמֵר. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְסוֹר וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ לַמּוֹלֶךְ. רִבִּי נָסָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְחַייֵב עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַכּוֹמָרִים וְיַטִּילֶנּוּ וְיַעֲבִירֶנּוּ. הֶעֱבִירוֹ כְדַרְכּוֹ מָהוּ. תַּנֵּי. הָיָה מוֹשְׁכוֹ וּמַעֲבִירוֹ. תַּנֵּי. הֶעֱבִירוֹ בְרַגְלוֹ פָטוּר. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. אֶחָד הַמּוֹלֶךְ וְאֶחָד שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא לַמּוֹלֶךְ בִּלְבַד. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מֵהָכָא. לֹֽא יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ בְּגוּפְךָ לֹא יִמָּצֵא מַעֲבִיר. וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּוֹ׃ לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה בְהִיכָּרֵת. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת. והוּא שֶׁהֶעֱבִיר עַצְמוֹ. לֹא בְרַגְלוֹ הוּא עוֹבֵר. מִפְּנֵי שֶׁהֶעֱבִיר אֶת עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בּוֹ וּמַעֲבִירוֹ חַייָב. מָה הִיא דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. הֶעֱבִירוֹ בְרַגְלוֹ פָטוּר. בְּהוּא דְעַבְרֵיהּ מִזְקָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בההוא דאעבריה מזקר. לר''א בר''ש משכחת לה דהעביר עצמו חייב כגון שעבר בקפיצה מצד זה לצד זה דזהו ג''כ כדרכה הוא ולא הוי העברה ברגל:
מה הוא דאמר ר''א בר''ש העבירו ברגלו פטור. השתא קשה לדידיה דהא לא פליג אהא ומודה דהעבירו ברגלו פטור והיכי משכחת לה לדידיה להעביר עצמו שיהא חייב:
והוא שהעביר בעצמו. השתא מסיק לה דהיה מושכו ומעבירו הוי כדרכה דהרי אם הוא העביר בעצמו פטור והעברת עצמו לא ברגליו הוא צריך לעבור ולהכי פטור הוא דלאו העברה הוי וטעמא מפני שהעביר את עצמו ולא משכחת לה בדרך העברה אבל אם היה מושך בו בבנו והעבירו חייב אלמא דכך הוי דרך העברה. א''נ והוא שהעביר בעצמו לשון קושיא היא והרי הוא שהעביר בעצמו לא ברגליו הוא עובר וא''כ תיפוק ליה דבלאו הכי פטור דהא קתני העברה ברגל לאו העברה הוי ומשני דהיינו נמי טעמא דפטור דמפני שהעביר את עצמו והעברה ברגל לאו כלום הוא אבל וכו' דכך הוא דרך העברה. והיינו הך:
מזרעו נתן למולך. כתיב בהאי קרא והכרתי אותו מקרב עמו כי מזרעו נתן למולך ומיותר הוא דהא כתיב לעיל אשר יתן מזרעו למולך אלא לרבות עונש לשלא כדרכה כתיב הכא כי מזרעו נתן למולך וכתיב לעיל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת:
עונש מנין. לשלא כדרכה:
לרבות שאר ע''ז בהיכרת. ודרשינן להאי קרא קמא לע''ז לשלא כדרכה דאלו עבודות כדרכה כתיב בפ' שלח לך כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וגו':
והכרתי אותו מקרב עמו. וכתיב לקמיה ושמתי אני את פני וגו' והכרתי אותו וגו' לזנות אחרי המולך וגו':
טעמא דר''א בר''ש. דמחייב בהעביר עצמו דבך כתיב בגופך לא ימצא מעביר:
תני. בתוספתא פ''י. וחסר כאן בהעתקה וה''ג שם העביר ברגלו פטור ואינו חייב אלא על יוצאי יריכו המעביר את אביו ואת אמו ואת אחיו ואת אחותו פטור המעביר עצמו פטור ור' אלעזר בר''ש מחייב אחד מולך ואחד שאר ע''ז חייב ר''א בר''ש אומר אינו חייב אלא משום מולך בלבד:
תני. בברייתא דלקמיה שמעינן כך הוא דרכה היה מושכו ומעבירו דרך העברה מצד זה לצד זה ולא העברה ברגל כדמסיק לקמן:
העבירו כדרכו. ברגליו מהו אם זה כדרכה של מולך:
עד שימסרנו לכומרים. על מנת להעבירו ואח''כ יטלנו מידן ויעבירנו הוא בעצמו לבנו:
שלא למולך. אלא לע''ז אחרת:
ומזרעך לא תתן יכול אפי' מסר וכו'. כך שנויה הברייתא בת''כ פ' קדושים וחסר שם הבבא יכול אפי' מסר והעביר שלא למולך וכו':
גמ' עונש. למיתת ב''ד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source