אוֹ זֶה פִיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁיחְיוֹ. וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו. הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶן בְּאַזְהָרָה׃ וְדֹרֵ֖שׁ אֶל הַמֵּתִֽים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זֶה הַנִּשְׁאַל בַּגּוּלְגּוֹלֶת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זֶה הַנִּשְׁאַל בִּזְכוּרוֹ. מַה בֵין הַנִּשְׁאַל בַּגּוּלְגּוֹלֶת לַמַּעֲלֶה בִזְכוּרוֹ. שֶׁהַנִּשְׁאַל בַּגּוּלְגּוֹלֶת עוֹלֶה כְדַרְכּוֹ וְעוֹלֶה בַשַּׁבָּת וְהַהֶדְיוֹט מַעֲלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ. וְהַמַּעֲלֶה בִזְכוּרוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה כְדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ עוֹלֶה בַשַּׁבָּת וְאֵין הַהֶדְיוֹט מַעֲלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וההדיוט מעלה את המלך. אפי' למלך יכול להעלותו ולשאול בגולגלתו:
אינו עולה כדרכו. אלא רגליו למעלה:
ודורש אל המתים. סיומא דקרא דאזהרה לנשאל הוא לא ימצא בך וגו' ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים:
זה הנשאר בגולגולת. של מת ע''י כשפים:
הנשאל בזכורו. מעלה ומושיב את המת בזכרותו. ובתוספתא פ''י כולל לשניהם אחד הנשאל בגולגולת ואחד המעלה בזכורו וכן תנא לה התם:
אַזְהָרָה לְבַעַל אוֹב מְנַיִין. אַל תַּפְנ֤וּ אֶל הָֽאוֹבוֹת. כָּרֵת מְנַיִין. הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶה֚ אֶל הָֽאוֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעוֹנִים וגו'. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֣ישׁ אֽוֹ אִשָּׁ֗ה כִּי יִֽהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעוֹנִי מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ. 39b וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן יִדְּעוֹנִי בִּכְרִיתוּת. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. מִפְּנֵי שֶׁנִּכְלְלוּ כוּלָּם בְּלָאו אֶחָד אַל תִּפְנ֤וּ אֶל הָֽאוֹבוֹת וגו'. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֵשֵׂה. אָמַר רִבִּי זְעוּרְה קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הָכֵן לָא אֲתַא מַתְנֵי בַר נַשׁ מַתְנֵי יִדְּעוֹנִי בְּכְרִיתוּת אֶלָּא אַתְּ. אֲמַר לֵיהּ. כְּמַה דְאִישְׁתָּעֵי קְרָא אִישְׁתָּעַיַית מַתְנִיתָה. אוֹב אוּ יִדְּעוֹנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה לא תנינן ידעוני בכריתות. כמו שהתנא שונה כאן לשניהם ואלו בכריתות לא תנא אלא בעל אוב לחוד:
מפני שנכללו כולם בלאו אחד. שניהם בלאו אחד נאמרו אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ולא חשיב התם להכריתות אלא באותן שיש חילוק חטאות ביניהן ולאשמועינן דאי עביד כולהו בהדדי אפי' בהעלם אחת חייב על כל או''א ומכיון דאוב וידעוני בלאו אחד הן אינו מתחייב על שתיהן אלא חטאת א' דלאוין הן דמחלקין לחטאות כדכתיב אשר לא תעשינה וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו וגו' הלכך לא תני התם לתרווייהו ותנא לאוב הואיל ופתח בו הכתוב תחילה:
הכן. הוא דאמרת א''כ לטעמא דידך לא היה שום אחד צריך לשנות ידעוני בכריתות אלא אתה כלומר דטעמא דאמרת לאו מילתא הוא כלל דודאי אל תפנה אתרווייהו קאי והרי ע''כ אחד מהן צריך שיכתוב בתחלה ואי משום הא אתה מיבעי למיתני גם ידעוני בכריתות:
א''ל. ר''ז אלא היינו טעמא דכמה דאישתעי קרא אישתעיית ג''כ המתני' דקרא כתיב אוב או ידעוני או בזה או בזה מתחייב מיתה וכיון דקרא מחלקם גבי מיתה דכתיב כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו שנה התנא הכא דמישתעי בחיוב מיתה ג''כ לתרווייהו אבל בכריתות לא משתעי אלא בחיוב חטאות:
שהוא בלא תעשה שבא מכח עשה. קסבר הואיל דאל תפנה אצל האובות הוא דכתיב לא קאי הלאו אלא על האובות וידעונים דכתיב בתריה כלאו הבא מכח עשה הוא ולא הוי אלא עשה ומתמה ר' זעירא עלה כדלקמיה:
אָמַר רִבִּי הוּנָא. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְמָאן דְּאָמַר. אוּב זֶה הַמַּעֲלֶה בִזְכוּרוֹן. מַה טַעֲמָא. קָֽסֳמִי נָ֥א לִי֙ בָּא֔וֹב וְהַ֣עֲלִי לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר אֹמַר֭ אֵלָיִיךָ׃ מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִיכָּן דַּהֲוָת יָדְֽעָה מִילִּין מִלִּין סַגִּין. מַאי כְדוֹן. וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֨רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאי כדון. דאכתי לא שמעינן מהכא דמעלה בזכורו הוא דלי לצרכי הוא דקאמר אלא מהכא דכתיב והיה כאוב מארץ קולך וש''מ דקולו של אוב ממקום תחתית שהוא סמוך לארץ:
מה טעמא. מדלא כתיב קסמי באוב והעלי נא לי וקאמר קסמי נא לי באוב וכדמסיק דמה את שמע מינה מהכא אלא מיכן שהיתה יודעת הרבה דברים במיני כישוף והוא ביקש ממנה שתעשה באוב ובהעלאה בזכורו הוא ולפיכך אמר קסמי נא לי לפי שאשה היא:
מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעָן לְרִבִּי יָסָא. דְּאָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רַבָּנִין. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַקָטִירִין לַשֵּׁדִים. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. מִפְּנֵי שֶׁנִּכְלְלוּ כוּלָּן עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני שהן מקטרין לשדים. אדלעיל מהדר דאמאי לא קתני ידעוני בכריתות דהיינו טעמא משום דלא קתני התם אלא מילתא דאית ביה מעשה וכדר' הילא בשם ר' יסא דמפני שנכללו כולן דחשיב להו במתני' התם בזה שהן על ידי מעשה ומשום דאינו חייב קרבן אלא על דבר שיש בו מעשה דכתיב ועשה אחת וגו' וידעוני לית ביה מעשה דמה שמכניס העצם בפיו לאו מעשה הוא שאינו מדבר כלום בשעת מעשה אלא לאחר המעשה כשהוא בפיו מדבר העצם מאיליו אבל בעל אוב אית ביה מעשה דס''ל בעל אוב זה המקטר לשדים כדי לחברן ולהביאן אצלו לסייע אותו בכשפיו והלכך תני התם לאוב ולא תני לידעוני:
מסייען לר' יסא. דאמר ר' הילא בשמיה לקמן:
משנה: הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּדָבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵּׁם. קִלְּלָם בְּכִנּוּי רַבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין׃ הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאוֹרָסָה בְּבֵית אָבִיהָ. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והשני בחנק. דבעולה היא והאי סתמא ר' היא דאמר שלא כדרכה נפקא לה מכלל בתולה אבל חכמים פליגי עליה וסברי דאפי' באו עליה עשרה בני אדם שלא כדרכה עדיין בתולה היא וכלם בסקילה והלכה כחכמים:
באו עליה שנים. ועדיין היא בתולה כגון שבאו עליה שלא כדרכה הראשון בסקיל' דמשכבי אשה כתיב:
בבית אביה. למעוטי מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך דהבא עליה אינו אלא בחנק:
מאורסה. ולא נשואה ואפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה דקרינא ביה בתולה מיהו לאו מאורסה היא והבא עליה בחנק:
בתולה. ולא בעולה:
עד שתהא נערה. ולא קטנה פחותה מבת י''ב שנה ויום אחד ולא בוגרת שעברו עליה י''ב שנה וששה חדשים ויום אחד:
וחכמים פוטרין. מן המיתה אבל לוקה כדרך שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל והלכה כחכמי':
קללם בכינוי. כגון שדי צבאות חנון רחום:
עד שיקללם בשם. משמות הגמורין:
מתני' בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ולאפוקי תחומין ואליבא דר''ע דאמר מדאורייתא הוי והבערה אליבא דר' יוסי דאמר ללאו יצאת:
הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. בְּרַם לָרַבָּנִין אֲפִילוּ קְטַנָּה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. נַעַר חָסֵר אָמוּר בַּפָּרָשָׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִן נַעַר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. נַעֲרָה אַחַת שְׁלֵימָה אֲמוּרָה בַפָּרָשָׁה וְלִימְּדָה עַל כָּל הַפָּרָשָׁה כוּלָּהּ שֶׁהִיא גְדוֹלָה. מְתִיב רִבִּי מֵאִיר לָרַבָּנִין. הֲרֵי הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע הֲרֵי אֵין כָּתוּב בּוֹ אֶלָּא נַעַר וְהִיא גְדוֹלָה. שֶׁאֵין קְטַנָּה נִסְקֶלֶת. מָה עַבְדִּין לָהּ רַבָּנִין. אָמַר רִבִּי אָבִין. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ זִכְרוּת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְּעָא קוֹמֵי רַב. הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. בִּסְקִילָה. הַבָּא עַל הַבּוֹגֶרֶת מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי אֶקְרָא נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. וּקְרָא נַעֲרָה וְלֹא קְטַנָּה. וְלֵית אַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁהִיא בִקְנָס. אָמַר לֵיהּ. תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַקְטַנָּה לִקְנָס. וּקְרָא תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹגֶרֶת בִּקְנָס. אָמַר רַב. אַף עַל גַּב דְּנִצְחִי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְדִינָא הֲלָכָה הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה בִּסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. וְלָמָּה לֹא פָתַר לֵיהּ מִן הָדָא. וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר שָׁכַ֥ב עִמָּהּ֭ לְבַדּֽוֹ׃ וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין לַנַּעֲרָה חֵט מָוֶת. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלַנַּֽעֲר֙ לֹא תַֽעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לַנַּעֲרָה חֵ֣טְא מָ֑וֶת. אֶלָּא מִכָּן הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה בִּסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה עבדין לה רבנן. בהאי נער חסר דמוציא שם רע:
תיפתר שבא עליה דרך זכרות. כלומר תפרש האי קרא דלדרשא אחריתא אתא ללמדינו דמוציא שם רע חייב אפי' בעל שלא כדרכה והוציא עליה שם רע בכדרכה וכהאי מ''ד דס''ל הכי בפ' נערה שם ולהכי הוא דכתיב נער לשון זכר לומר שבא עליה דרך זכרות ולעולם כל מקום שנאמר נער אפי' קטנה במשמע:
הבא על קטנה. מאורסה מהו:
א''ל בסקילה. כרבנן:
הבא על בוגרת. לרבנן מהו:
אני אקרא נערה ולא בוגרת. ומיעט הכתוב בבוגרת מסקילה:
וקרא. קרי נמי נערה ולא קטנה:
אמר ליה ולית את מודה לי שהוא בקנס תחת אשר עינה לרבות את הקטנה לקנס. כלומר דרב השיב לו וכי אין אתה מודה לי שהבא על הקטנה חייב בקנס כרבנן דס''ל הכי בפ' אלו נערות דנתרבתה מתחת אשר עינה וכמה דסבירא לן כרבנן גבי קנס הכי נמי גבי מאורסה דאפי' בא על הקטנה בסקילה:
וקרא תחת אשר עינה לרבות וכו'. חזר ר' יעקב והשיב דהתם גופיה קשיא לי מאי חזית דרבתה התורה קטנה לקנס ולא לבוגרת ואימא תחת אשר עינה לרבות הבוגרת לקנס:
אע''ג דנצחי. אף שנצח אותי בדין מ''מ הלכה כחכמים דהבא על קטנה מאורסה בסקילה:
והיא פטורה. מן המיתה:
ולמה לא פתר ליה מן הדא. ואמאי אמר דנצחו בדין היה לו להביא מן המקרא הזה דנלמד בהדיא דהבא על קטנה בסקילה:
ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. ומעתה וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חטא מות דהא לבדו כתיב ומה ת''ל עוד ולנערה לא תעשה דבר וגו' אלא מיכן וכו' וכלומר ללמדינו שיש לך אחרת כזו שאין לה חטא מות והוא בסקילה ואיזו זו קטנה:
מתיב ר''מ לרבנן הרי המוציא שם רע כתוב בו נער והיא גדולה גרסינן. וכן הוא בכתובות ולהאי גירס' דהכא נמי הכי מיתפרשא כדלקמן. וכלומר דבחד קרא מצינו דכתיב נער והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה וע''כ האי קרא בגדולה משתעי דאין הקטנה נסקלת דלאו בת עונשין היא וא''כ אי כדקאמרת דנערה שלימה האמורה בפרשה ללמדינו בא על מוציא שם רע גופיה דמקום שנאמר בו נער גדולה היא קשיא למה לי תיפוק ליה דאין הקטנה בת עונשין ומעתה נימא דהאי נער חסר דכתיב במוציא שם רע ללמדינו בעלמא אתי קרא וגלה לנו דכמו דנערה דכאן גדולה היא אף בכל מקום שנאמר נער חסר גדולה דוקא:
נערה אחת שלימה אמורה בפרשה. דמוציא שם רע וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה ולימדה על כל הפרשה של מוציא שם רע דאפילו במקום שנאמר שם נער חסר שהיא גדולה דגילתה לנו התורה במקום אחד ללמד על כל הפרשה כולה ומדאיצטריך לגלות על נער שבפרשה דבגדולה היא ש''מ דבכל מקום שנאמר נער חסר אפי' קטנה במשמע:
מה מקיימין רבנן נער. ומנא להו למידרש דאפילו קטנה במשמע:
נער חסר אמור בפרשה. גבי נערה המאורסה ומשמע דלמעוטי אתא גדולה ולא קטנה:
דר''מ היא. מתני' דאמרה עד שתהא נערה ר''מ היא אבל לרבנן אפילו קטנה מאורסה הבא עליה בסקילה. וגרסי' להאי סוגיא בפ' אנו נערות הלכה ט':
אַזְהָרָה לַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מְנַיִין. אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ. עוֹנֶשׁ וְכָרֵת מְנַיִין. וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ וְאוֹמֵר כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֥וּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואומר כי כל אשר יעשה וגו'. כלומר מדכתיב עונש דמקלל אביו ואמו גבי עריות ילפינן נמי מקרא דכתיב בפרשת עריות לכרת על מקלל אביו ואמו מדמדמי לה הכתוב לעריות גבי עונש:
ומקלל אביו ואמו מות יומת. וכתיב אביו ואמו קלל דמיו בו וגמרינן מדמיהם בם דאוב וידעוני דבסקילה:
הלכה: הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כול'. אַזְהָרָה לַמְחַלֵּל מְנַיִין. לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל מְלָאכָ֜ה. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֗י כָּל הָֽעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. מְחַֽלְלֶ֨יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת. וְנִתְנֵי שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע כָּרִיתוֹת בַּתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁאִם עָשָׂה כוּלָּן 40a בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבִזְדּוֹן מְלָאכָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובזדון מלאכה שהוא חייב על כל אחת ואחת. בתמיה כלומר שמא משכחת לה בזדון מלאכה ובשגגת שבת הא ודאי לא דבכה''ג דליכא אלא חדא שגגה ואינו חייב אלא אחת דזהו הנה שהיא אחת וכיון דלא פסיקא לי' לא תני לכולהו ולא חשיב להו אלא בחדא דחדא מיהת לעולם חייב הוא:
שאם עשה כולן בזדון שבת. כלומר לא משכחת לה אלא דוקא אם עשאן כולן בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא ובהא הוא דחייב על כל א' וא' דדרשי' אחת שהיא הנה:
גמ' וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה. שלשים ושבע לאו דוקא דהא בשבת נפישי להו טובא אלא איידי דפריך הכי לעיל בהלכה ו' נקט הכא נמי בהאי לישנא וכלומר דהא גם שבת תני בכריתות ובשבת גופיה איכא ל''ט חטאות ומעתה נפישי כריתות טובא ואמאי לא חשיב שם כ''א ל''ו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source