נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה כול'. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. עֲמָדוּהוּ לְחַיִים וָמֵת. וְדֶרֶךְ הַחַיִים לָמוּת. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּן֭ וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא חַייָב לִיתֵּן לוֹ שֶׁבֶת וְרִיפּוּי. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. עֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָיָה.. וְאֵין דֶּרֶךְ הַמֵּתִים לִחְיוֹת. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּן֭ וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא חַייָב לִיתֵּן לוֹ שֶׁבֶת וְרִיפּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יצחק שאל. הדר פריך על ברייתא אחריתא דתנינן לעיל אמדוהו למיתה וחיה דמשלם ממון ואמאי והלא אין דרך המתים לחיות וכלומר דנימא דודאי אומד הראשון אומד גמור הוי וכיון שאמדוהו למיתה פטור זה מממון דאין אדם מת ומשלם ואע''פ שחיה אח''כ נימא דנזדמן לו דרך נס ועכ''פ כבר נפטר ליה מממון ומשני כדלעיל דהא מיהת השתא חיה וחייב ליתן לו כמה שכתוב בתורה:
ומשני מכיון דכתיב וכו'. כלומר מכיון שנתחייב בשעת האומד הראשון שהיה לחיים ונתחייב בממון צריך ליתן:
אמדוהו לחיים ומת. דקתני דמשלם ממון והלא מת הוא עכ''פ ומה בכך שאמדוהו לחיים בתחלה והא דרך החיים למות וכלומר דהשתא חזינן דבתחלה עומד למיתה היה ואי אמרת דאומד טעות היה ומתחייב זה מיתה וא''כ אמאי משלם ממון הוא:
רבי יצחק שאל. בסיפרי הדפוס כתוב להא אחר הלכה ד' וטעות הוא דהכא שייכא ואהני ברייתות דמייתי לעיל מדייק:
הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבָת. אָֽמְרִין אַסָּייָא. אִין מִקְטְעָא יָדֵיהּ חַיי הוּא. מָהוּ שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְכִי יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים. וְכִֽי יְרִיבוּן אֲנָשִׁ֔ים. הִיא מְרִיבָה הִיא מַצּוּת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר כִּי יִנָּצוּ כִּי יְרִיבוּן. כִּי יְרִיבוּן כִּי יִנָּצוּ. אֶלָּא לִיתֵּן הַמִּתְכַּוֵּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין עַל הַמִּתְכַּוֵּין. נִיחָא אֶת הַמִּתְכַּוֵּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין עַל הַמִּתְכַּוֵּין. אִם שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין הוּא מִתְחַייֵב לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל הַמִּתְכַּוֵּין. 47b אֶלָּא כֵינִי. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבָת. אָֽמְרִין אַסָּייָא. אִין מִקְטְעָא יָדֵיהּ חַיי הוּא. מָהוּ שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. כְּמַה דַּתְּ אָמַר תַּמָּן. חִידּוּשׁ מִקְרָא הוּא שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. וּמַה חִידּוּשׁ מִקְרָא הוּא שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' נתכוון וכו'. כלומר אפי' בכה''ג הוי כנתכוון להרוג את זה והרג את זה ופטור ומכ''ש היכא דאמר מתכוין אני לראובן והרג לשמעון:
אמר לאחד מכם אני מתכוון להרוג. ואפי' לא הזכיר שמו אלא לאחד מכם סתם:
אמר ר' שמעון. אר''ש דמתני' קאי דסבר לה כאילין דבית רבי שהיו שונין כן:
וכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. והכא נמי ילפינן מהתם לענין זה דמשלם דמי היד אף בשאינו מתכוין:
הכהו על ידו וצבת. ומחמת מכה זו מסוכן הוא ואמדוהו למיתה ואמר הרופא שתקנתו הוא שאם יקטעו לו היד יחיה:
מהו שיתן לו דמי היד. מי אמרינן הואיל וזה לא נתכוון לקטוע לידו פטור הוא מלשלם לו דמי היד שדבר זה נולד הוא אח''כ ולתקנתו הוא שיחיה ואינו נותן לו אלא החמשה דברים שנתחייב כדין חובל בחבירו דממיתה פטור הוא שהרי זה חיה או דילמא מכיון שמחמת מכתו בא לו לזה שנקטע ידו משלם לו גם דמי היד:
נישמעינה מן הדא ברייתא. דדריש כפל המקראות שבפרשה וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וגו'. וכתיב לעיל וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו':
היא מריבה היא מצות. ומה השמיענו הכתוב בפרשה דכי ינצו מה שלא שמענו מפרשה דכי יריבון ומה תלמוד לומר שניהם כי ינצו כי יריבון:
כי יריבון כי ינצו. כלומר מה דשמעינן מכי יריבון דלעיל דהיכא שמתחייב מיתה הוא אינו משלם ממון והיינו נמי בפרשה דכי. ינצו והא תו למה לי:
אלא ליתן המתכוין וכו'. כלומר דבפרשה דכי יריבון במתכוין מישתעי שנתכוין לזה שהכהו והשמיענו הכתוב בפרשה דכי ינצון ליתן דין דהמתכוין לשאינו מתכוין דהכא בהאי פרשה מיירי נתכוין לזה והרג לזה שלא במתכוין וקמ''ל דשוין הן ואפילו נתכוין לזה והרג לזה חייב דכתיב ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון חייב מיתה ואף על פי שלא נתכוין להאשה:
ניחא. סיומא דמילתא היא וכלומר ואי להאי דרשא אתא קשיא דהניחא דאיצטריך לאשמועינן פ' דכי ינצו ליתן דין דהמתכוין על שאינו מתכוין אלא ואת שאינו מתכוין על המתכוין קשיא מאי האי דקאמר אם בשאינו מתכוין לזה הוא חייב מיתה לכ''ש במתכוין וא''כ קרא דכי יריבון דמתכוין הוא למה לי:
אלא כיני הכהו וכו'. אלא כן בא הכתוב להשמיענו לכה''ג דמשלם לו דמי היד אפי' בשאינו מתכוין והיינו שאינו מתכוין על המתכוין ליתן דין האמור בפרשת שאינו מתכוין על פרשת דכי יריבון דמיירי במתכוין וקמ''ל דלפעמים משלם הוא אף לדבר שלא היה מתכוין:
כמה דאת אמר תמן חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. כלומר דמי ולדות דבהכי מישתעי התם ובנזיר הגהתי בפנים דמי ולדות ונכון הוא ושם כתוב בס' דפוס דמי העבד וט''ס הוא ואפשר דמי העובר גרסי' והיינו הך:
משנה: נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל לַנְּפָלִים וְהָרַג בֶּן קַייָמָא פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָֽלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וָמֵת פָּטור. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָֽלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וָמֵת פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָֽלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וָמֵת פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָֽלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וָמֵת פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָֽלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וָמֵת חַייָב. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָֽלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וָמֵת חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור. לאו אסיפא דמילתא דת''ק קאי נתכוון להרוג את הגדול וכו' דא''כ ר''ש פוטר מיבעי ליה אלא ר''ש ארישא קאי נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור הא נתכוון להרוג את האדם והרג אדם חייב משום דהתראת ודאי הוי דמתכוין על בן ברית ואיכא התראה על בן ברית ועלה קאמר ר''ש אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור והלכה כרבי שמעון:
והיה בה כדי להמית על לבו. האבן הזאת אם תכה על לבו ראויה להרוג. אבל על מתניו אין בה כדי להמית פטור דתרתי בעינן שיהא מתכוין למכת מיתה ושיכנו מכת מיתה דאם לא נתכוון למכת מיתה התראת ספק היא דהתרו בו אל תזרוק דשמא תלך על לבו:
לנפלים. אנפלים לא מיחייב דכמו דקטיל דמי:
מתני'. נתכוין להרוג את הבהמה. היה עומד אדם אצל הבהמה ונתכוון להרוג בהמה והרג את האדם פטור משום דכי אתרו ביה התראת ספק הוא אע''פ שקבל עליו התראה שאם אהרגנו אחייב פטור שמא לא יהרגנו:
הלכה: נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו כול'. חִזְקִיָּה שָׁאַל. זָרַק אֶת הָאֶבֶן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית. הֵמִית אֶת זֶה וְשִׁיבֵּר אֶת כֵּילָיו שֶׁלָּזֶה. בָּזֶה חִידֵּשׁ הַכָּתוּב וּבָזֶה לֹא חִידֵּשׁ. חִזְקִיָּה שְׁאִיל. זָרַק אֶת הָאֶבֶן וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית. הֵמִית אֶת זֶה וְשִׁיבֵּר אֶת כֵּילָיו שֶׁלָּזֶה. בָּזֶה חִידֵּשׁ הַכָּתוּב וּבָזֶה לֹא חִידֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזקיה שאל. בעיא שניה בדרך את''ל מיתפרשא אם תימצי לומר דאפילו מיתה לזה ותשלומין לזה פטור הוא מממון אכתי מיבעיא לי אי נימא דוקא היכי שהוא מתחייב מיתה שהיה מתכוון לו והיה בו כדי להמית אבל אם זרק את האבן ולא היה בה כדי להמית והמית את זה ושיבר כליו של זה מהו מי אמרינן הואיל ופטור ממיתה חייב בתשלומין דבזה לא חידש הכתוב או דילמא כיון שיש כאן צד מיתה פטור הוא מממון. וה''ה דבעיא השניה הזה מצי למיבעי אם נתחייב בממון בזה עצמו שזרקו להאבן עליו אלא איידי דבעיא הראשונה נקט שיבר את כליו של זה נקט להבעיא השניה נמי בהאי גוונא:
בזה חידש הכתוב. כלומר מי נימא דוקא אם נתחייב מיתה ותשלומין לאחד בזה חידש הכתוב דפטור מממון כדדרשינן מואם לא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש אבל בזה שנתחייב בתשלומין לאחר לא חידש הכתוב:
גמ' המית את זה ושיבר את כליו של זה. של אחר ונתחייב מיתה לזה ותשלומין לזה מהו מי אמרינן בכה''ג אין אדם מת ומשלם:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. אִילֵּין דְּבֵית רִבִּי תְּנַייָן. אֲפִלּוּ נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר. וְאַתְייָא דְּבֵי רִבִּי כְּרִבִּי נָתָן. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן. הָיָה עוֹמֵד בְּצַד סִיעָה שֶׁלִּבְנֵי אָדָם. אָמַר. לְאֶחָד מִכֶּם אֲנִי מִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג. אֲפִלּוּ נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' נתכוון וכו'. כלומר אפי' בכה''ג הוי כנתכוון להרוג את זה והרג את זה ופטור ומכ''ש היכא דאמר מתכוין אני לראובן והרג לשמעון:
אמר לאחד מכם אני מתכוון להרוג. ואפי' לא הזכיר שמו אלא לאחד מכם סתם:
אמר ר' שמעון. אר''ש דמתני' קאי דסבר לה כאילין דבית רבי שהיו שונין כן:
וכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. והכא נמי ילפינן מהתם לענין זה דמשלם דמי היד אף בשאינו מתכוין:
הכהו על ידו וצבת. ומחמת מכה זו מסוכן הוא ואמדוהו למיתה ואמר הרופא שתקנתו הוא שאם יקטעו לו היד יחיה:
מהו שיתן לו דמי היד. מי אמרינן הואיל וזה לא נתכוון לקטוע לידו פטור הוא מלשלם לו דמי היד שדבר זה נולד הוא אח''כ ולתקנתו הוא שיחיה ואינו נותן לו אלא החמשה דברים שנתחייב כדין חובל בחבירו דממיתה פטור הוא שהרי זה חיה או דילמא מכיון שמחמת מכתו בא לו לזה שנקטע ידו משלם לו גם דמי היד:
נישמעינה מן הדא ברייתא. דדריש כפל המקראות שבפרשה וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וגו'. וכתיב לעיל וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו':
היא מריבה היא מצות. ומה השמיענו הכתוב בפרשה דכי ינצו מה שלא שמענו מפרשה דכי יריבון ומה תלמוד לומר שניהם כי ינצו כי יריבון:
כי יריבון כי ינצו. כלומר מה דשמעינן מכי יריבון דלעיל דהיכא שמתחייב מיתה הוא אינו משלם ממון והיינו נמי בפרשה דכי. ינצו והא תו למה לי:
אלא ליתן המתכוין וכו'. כלומר דבפרשה דכי יריבון במתכוין מישתעי שנתכוין לזה שהכהו והשמיענו הכתוב בפרשה דכי ינצון ליתן דין דהמתכוין לשאינו מתכוין דהכא בהאי פרשה מיירי נתכוין לזה והרג לזה שלא במתכוין וקמ''ל דשוין הן ואפילו נתכוין לזה והרג לזה חייב דכתיב ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון חייב מיתה ואף על פי שלא נתכוין להאשה:
ניחא. סיומא דמילתא היא וכלומר ואי להאי דרשא אתא קשיא דהניחא דאיצטריך לאשמועינן פ' דכי ינצו ליתן דין דהמתכוין על שאינו מתכוין אלא ואת שאינו מתכוין על המתכוין קשיא מאי האי דקאמר אם בשאינו מתכוין לזה הוא חייב מיתה לכ''ש במתכוין וא''כ קרא דכי יריבון דמתכוין הוא למה לי:
אלא כיני הכהו וכו'. אלא כן בא הכתוב להשמיענו לכה''ג דמשלם לו דמי היד אפי' בשאינו מתכוין והיינו שאינו מתכוין על המתכוין ליתן דין האמור בפרשת שאינו מתכוין על פרשת דכי יריבון דמיירי במתכוין וקמ''ל דלפעמים משלם הוא אף לדבר שלא היה מתכוין:
כמה דאת אמר תמן חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. כלומר דמי ולדות דבהכי מישתעי התם ובנזיר הגהתי בפנים דמי ולדות ונכון הוא ושם כתוב בס' דפוס דמי העבד וט''ס הוא ואפשר דמי העובר גרסי' והיינו הך:
הלכה: מִי שֶׁנִּתְחַייֵב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִדּוֹן בְּזִיקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָת עָלָיו. כֵּיצַד. חֲמוֹתוֹ וְנַעֲשִׂית אֵשֶׁת אִישׁ הֲרֵי זוֹ בִשְׂרֵיפָה. אֵשֶׁת אִישׁ וְאַחַר בָּךְ נַעֲשִׂית חֲמוֹתוֹ בַחֲנִיקָה. בָּא עַל חֲמוֹתוֹ. וְהֵיי דָא לָהּ חֲמוֹתוֹ וְכַלּוֹתוֹ. הֵיךְ עֲבִידָא. גְּבַר נְסַב אִיתָא וְלִבְרַתֵּיהּ דַּאַחֲוָהּ וְלִבְרַתֵּיהּ דְּאִיתְתֵיהּ. אֲתַא עַל סַבְתָּא חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו. חֲמוֹתוֹ וְכַלּוֹתוֹ כְּאַחַת מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּסֵה. חוֹמֶר בַּקַּל מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּסֵי. שְׁנֵי אִיסּוּרִין כְּאַחַת מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן תנינן. בבבל תנינן בברייתא לפרש דברי ר' יוסי במתני':
בא על חמותו והיי דא לה חמותו וכלתו. אם בא על חמותו והיא היתה חמותו וכלתו כאתת וכגון ראובן שנשא הבת ובנו נשא אמה דהוי האם לראובן חמותו וכלתו ובעי לה הש''ס אליבא דר' יוסי מהו שיתחייב משום שתיהם הואיל ושני איסורים כאחת כדמסיק לקמן ואיידי דאיירי בחמותו מפרש לקמיה הא דקתני בכריתות ומייתי להלעיל חמותו ואם חמיו ואם חמותו כאחת:
היך עבידא. ומפרש לה להני כולהו איסורי דחמותו כאחת:
גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה. ולבתו של אחי אשתו והיינו בת בנה של חמותו:
ולברתיה דאחתה. ולבת אחות אשתו והיינו בת בתה של חמותו וכשבא על הזקנה והיא חמותו מיתחייב עלה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו:
חמותו וכלתו. השתא מהדר להבעיא חמותו וכלתו מה אמר בה ר' יוסי אם דוקא אשת איש קאמר ר' יוסי דאינה חלה על איסור חמותו אבל כלתו דחמיר' דבסקילה היא מודה דחל על איסור חמותו ונידון בסקילה שהיא חמורה והיינו דמפרש חומר בקל מה אמר ר' יוסי:
שני איסורים כאחת מה אמר בה ר' יוסי. אם הם חלין בבת אחת כגון כלתו ואשת איש אם מודה ר' יוסי דבכה''ג נידון בחמורה שהיא איסור כלתו ובסקילה:
אם בשור בשוורים היא מתני'. קשיא בדא תנינן כונסין אותן לכופה ומ''ט הוי פליג ר' יהודה בשוורים:
בשור בשוורים היא מתניתא. ובשור שלא נגמר דינו איירי וקסברי רבנן דכמיתת בעלים כך מיתת שור ואין גומרין דינו של שור שלא בפניו הלכך כלן פטורין:
ברוצח שלא נגמר דינו וכו'. דאלו בכשרים פשיטא אלא שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן וסברי רבנן דכיון שאין גומרים דינו של אדם אלא בפניו והכא אין יכולין לגמור דינו של זה שנתערב בהני הלכך כולם פטורין ור''י סבר כיון דכולהו רוצחים נינהו לא מיפטרינהו לגמרי אלא כונסין אותן לכיפה:
גמ' ברוצח שנתערב בכשרים היא מתני'. והלכך כולן פטורין:
משנה: מִי שֶׁנִּתְחַייֵב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין יִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת יִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִידּוֹן בְּזִיקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָת עָלָיו׃ מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַכִּיפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵיסוֹ מִתְבַּקַּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. מי שנתחייב שתי מיתות. כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד''א כיון דנגמר דינו לעבירה קלה כגברא קטילא הוא קמ''ל:
עבר עבירה שיש בה שתי מיתות. כגון חמותו והיא אשת איש:
יידון בחמורה. בשריפה משום חמותו ולא משום אשת איש שהיא בחנק:
נידון בזיקה הראשונה שבאת עליו. באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נידון דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל ואם איסור חמותו חלה עלה בתחלה כגון שנשא בת אלמנה פנויה ואח''כ נשאת נדון בשריפה ואם היתה אשת איש ואח''כ נעשית חמותו נידון בחנק ואין הלכה כר' יוסי:
מי שלקה ושנה. שלקה שני פעמים על עבירה אחת שחייבים עליה כרת שכל חייבי כריתות לוקין כשיחזור ויעשה אותו עבירה פעם שלישית:
כונסין אותו לכיפה. מקום כשיעור קומות אדם ולא יותר ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו ואח''כ מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נתבקעת:
שלא בעדים. שלא בעדות שיהיה מחויב עלה מיתה ומ''מ ידוע לב''ד שהדבר אמת שבודאי הרג אלא שהוכחשו עדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת:
ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. בתחלה ואח''כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נתבקעת והיינו רישא ומה שחסר זה גילה זה:
וחכמים אומרים בחנק. שהסייף חמור:
רבי שמעון אומר בסייף. דחנק חמור:
ור' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. וא''צ לסקלן שלא להטריח לב''ד אלא כונסין אותן לחדר והן מתים ברעב ואין הלכה כר' יהודה:
ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. מתני' חסורי מחסרא והכי קתני ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורי' אחרים סוקלין אותן דהא על כרחך כולן אסורין בהנאה ואפי' הן אלף מפני זה המעורב בהן דב''ח לא בטלי הילכך סוקלין את כולן כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה:
מתני'. רוצח שנתערב באחרים. כגון שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם והרג שניהן פטורין ואפי' אחד משניהם מוחזק בחסידות ובידוע שהוא לא זרק החץ אפ''ה לא מחייבינן ליה לאידך בחזקה זו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חֲמוּרָה שְׂרֵיפָה מִסְּקִילָה. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. חֲמוּרָה סְקִילָה מִשְּׂרֵיפָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חָמוּר חֶנֶק מֵהֶרֶג. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. חָמוּר הֶרֶג מֵחֶנֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש אומר וכו'. כדלעיל ריש פ''ז:
הלכה: רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּכְּשֵׁירִין הִוא מַתְנִיתָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בְּרוֹצֵחַ שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּרוֹצֵחַ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ הִוא מַתְנִיתָא. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּשׁוֹר בַּשְּׁווָרִים הִוא מַתְנִיתָא. אִם בְּשׁוֹר בַּשְּׁווָרִים הִוא מַתְנִיתָא בְּדָא תַנִּינָן כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן תנינן. בבבל תנינן בברייתא לפרש דברי ר' יוסי במתני':
בא על חמותו והיי דא לה חמותו וכלתו. אם בא על חמותו והיא היתה חמותו וכלתו כאתת וכגון ראובן שנשא הבת ובנו נשא אמה דהוי האם לראובן חמותו וכלתו ובעי לה הש''ס אליבא דר' יוסי מהו שיתחייב משום שתיהם הואיל ושני איסורים כאחת כדמסיק לקמן ואיידי דאיירי בחמותו מפרש לקמיה הא דקתני בכריתות ומייתי להלעיל חמותו ואם חמיו ואם חמותו כאחת:
היך עבידא. ומפרש לה להני כולהו איסורי דחמותו כאחת:
גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה. ולבתו של אחי אשתו והיינו בת בנה של חמותו:
ולברתיה דאחתה. ולבת אחות אשתו והיינו בת בתה של חמותו וכשבא על הזקנה והיא חמותו מיתחייב עלה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו:
חמותו וכלתו. השתא מהדר להבעיא חמותו וכלתו מה אמר בה ר' יוסי אם דוקא אשת איש קאמר ר' יוסי דאינה חלה על איסור חמותו אבל כלתו דחמיר' דבסקילה היא מודה דחל על איסור חמותו ונידון בסקילה שהיא חמורה והיינו דמפרש חומר בקל מה אמר ר' יוסי:
שני איסורים כאחת מה אמר בה ר' יוסי. אם הם חלין בבת אחת כגון כלתו ואשת איש אם מודה ר' יוסי דבכה''ג נידון בחמורה שהיא איסור כלתו ובסקילה:
אם בשור בשוורים היא מתני'. קשיא בדא תנינן כונסין אותן לכופה ומ''ט הוי פליג ר' יהודה בשוורים:
בשור בשוורים היא מתניתא. ובשור שלא נגמר דינו איירי וקסברי רבנן דכמיתת בעלים כך מיתת שור ואין גומרין דינו של שור שלא בפניו הלכך כלן פטורין:
ברוצח שלא נגמר דינו וכו'. דאלו בכשרים פשיטא אלא שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן וסברי רבנן דכיון שאין גומרים דינו של אדם אלא בפניו והכא אין יכולין לגמור דינו של זה שנתערב בהני הלכך כולם פטורין ור''י סבר כיון דכולהו רוצחים נינהו לא מיפטרינהו לגמרי אלא כונסין אותן לכיפה:
גמ' ברוצח שנתערב בכשרים היא מתני'. והלכך כולן פטורין:
משנה: רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כּוּלָּן פְּטוּרִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה. כָּל חַייָבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ זֶה בָזֶה יִדּוֹנוּ בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַנִּשְׂרָפִין רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יִידּוֹנוּ בִּסְקִילָה שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִידּוֹנוּ בִּשְׂרֵיפָה שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן אִילּוּ לֹא הָֽיְתָה שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה לֹא נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינָּת. אָֽמְרוּ לוֹ אִילּוּ לֹא הָֽיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בַּסַּיִיף 48a וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּחֶנֶק׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. מי שנתחייב שתי מיתות. כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד''א כיון דנגמר דינו לעבירה קלה כגברא קטילא הוא קמ''ל:
עבר עבירה שיש בה שתי מיתות. כגון חמותו והיא אשת איש:
יידון בחמורה. בשריפה משום חמותו ולא משום אשת איש שהיא בחנק:
נידון בזיקה הראשונה שבאת עליו. באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נידון דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל ואם איסור חמותו חלה עלה בתחלה כגון שנשא בת אלמנה פנויה ואח''כ נשאת נדון בשריפה ואם היתה אשת איש ואח''כ נעשית חמותו נידון בחנק ואין הלכה כר' יוסי:
מי שלקה ושנה. שלקה שני פעמים על עבירה אחת שחייבים עליה כרת שכל חייבי כריתות לוקין כשיחזור ויעשה אותו עבירה פעם שלישית:
כונסין אותו לכיפה. מקום כשיעור קומות אדם ולא יותר ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו ואח''כ מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נתבקעת:
שלא בעדים. שלא בעדות שיהיה מחויב עלה מיתה ומ''מ ידוע לב''ד שהדבר אמת שבודאי הרג אלא שהוכחשו עדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת:
ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. בתחלה ואח''כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נתבקעת והיינו רישא ומה שחסר זה גילה זה:
וחכמים אומרים בחנק. שהסייף חמור:
רבי שמעון אומר בסייף. דחנק חמור:
ור' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. וא''צ לסקלן שלא להטריח לב''ד אלא כונסין אותן לחדר והן מתים ברעב ואין הלכה כר' יהודה:
ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. מתני' חסורי מחסרא והכי קתני ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורי' אחרים סוקלין אותן דהא על כרחך כולן אסורין בהנאה ואפי' הן אלף מפני זה המעורב בהן דב''ח לא בטלי הילכך סוקלין את כולן כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה:
מתני'. רוצח שנתערב באחרים. כגון שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם והרג שניהן פטורין ואפי' אחד משניהם מוחזק בחסידות ובידוע שהוא לא זרק החץ אפ''ה לא מחייבינן ליה לאידך בחזקה זו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source