שָׁאַל אַנְטִיגֳנֹס הֵגֱמוֹן לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. מֹשֶׁה רַבְּכֶם אוֹ גַנָּב הָיָה אוֹ לֹא הָיָה בָקִי בְחֶשְׁבּוֹן. דִּכְתִיב בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת. אִין תַּעֲבִיד קֵינְטֶרָא מֵאָה לִיטְרִין חַד מִן אִישְׁתָּא גָנַב. וְאִין תַּעַבְדִּינֵיהּ שִׁיתִּין לִיטְרִין פַּלְגָּא גָנַב. אָמַר לֵיהּ. מֹשֶׁה רַבָּן גִּזְבָּר נֶאֱמָן וּבָקִי בַחֶשְׁבּוֹן הָיָה. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב וּנְחוֹשֶׁת הַתְּנוּפָה֭ עֶשְׂרִים כִּכָּר֑. וְהַייְדָא לוֹן סָֽלְקִין תִּשְׁעִין וְשִׁית לִיטְרִין וְאִית עֲבִיד לֵיהּ פְּרוֹטְרוֹט. אָמַר לֵיהּ. מִשּׁוּם דְּלָא סְלִיק קֵינְטֶירָא. וְאִין תֵּימַר דִּסְלִיק קֵינְטֶירָא פַּלְגָּא גָנַב. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב וְאֶת הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַֽחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים. וְהַייְדָא לוֹן סָֽלְקִין שִׁבְעִים וְחַד לִיטְרִין וְאַתְּ עֲבִיד לֵיהּ פְּרוֹטְרוֹט. אָמַר לֵיהּ. מִשּׁוּם דְּלָא סְלִיק קֵינְטֶירָא פַּלְגָּא גָנַב. 9b אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב וְהַשֶּׁ֖קֶל עֶשְׂרִ֣ים גֵּרָ֑ה עֶשְׂרִ֨ים שְׁקָלִ֜ים חֲמִשָּׁ֧ה וְעֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֗ים עֶשְׂרִים וַֽחֲמִשָּׁה֙ שְׁקָלִים הַמָּנֶה֭ יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם. כִּכָּרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּפוּל הָיָה. אָמַר לֵיהּ. גִּיזְבָּר נֶאֱמָן וּבָקִי בְחֶשְׁבּוֹן הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכתיב ונחשת התנופ' שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל והיידא לון סלקין תשעין ושית ליטרין. והרי תראה להן לאלו אלפים וד' מאות שקל שהן עולין לצ''ו מנה שהרי לכל מאה שקלים ד' מנה לאלפים שמנים מנה לד' מאות י''ו מנים הרי צ''ו מנה שהן ככר וששה ושלשים מנה:
ואיתעביד ליה פרוטרוט. ואעפ''כ אתה רואה שהכתוב מנאן בפרוטרוט אלפים וארבע מאות שקל ולא חשבן לככר והוה ליה למיכתב שבעים ואחת ככר ותשעה מאות שקל אלא ש''מ דהככר של קדש כפול הוא והוא ק''כ מנים וכיון שאין כאן באלפים וד' מאות שקל ככר לא מנאן אלא בפרוטרו':
אמר ליה. ההגמון לרבן יוחנן בן זכאי אעפ''כ אין ראיה מכאן שאני אומר לך משום דלא סליק קינטרא שאינן עולין לככר ואין תימר דהא סליק קינטרא שהרי אנו רואין שעולין הן לככר מ''מ אני אומר פלגא גנב דמצינא למידחי דלהכי לא מנאן הכתוב בככר משום דלא חשיב להו אלא הסך הרב לככרים והן השבעים ככר שהן עשיריות אבל ככר אחד לא חשיב ליה ועשאן כחשבון הפרוטרוט ואני עומד בדיבורי דפלגא גנב:
א''ל. רבן יוחנן בן זכאי הרי אני משיבך מן המקרא הזה:
והכתיב ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים והיידא לון. והרי אתה רואה אותן שהן עולין לשבעים ואחת מנה שהן ככר ואחת עשרה מנה ואעפ''כ ואת עביד ליה פרוטרוט שלא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט והוה ליה למיכתב ואת הככר ומאתים וחמשה ושבעים שקל והרי כאן אי אתה מוצא חשבון עשיריות של ככרים ואפ''ה לא מנאן הכתוב בככר ש''מ דהככר הוא ק''כ מנים ומכיון שאין כאן ככר לא מנאן אלא בפרוטרוט:
א''ל. ההגמון מכל מקום מצינא למדחי דמשום דלא סליק קינטירא כלומ' מפני שאין עולין לחשבון ככרים של עשיריות ושל מאה לא מנאן אלא בפרוטרוט דלא מצינו שחישב הכתוב ככרים אלא של מאה ושל עשיריות ועדיין בדיבורי הראשון אני עומד דפלגא גנב:
א''ל. רבן יוחנן בן זכאי והכתיב וכו' דמן המקרא הזה מפורש הוא דמנה של קדש כפול הוא:
והשקל. המשקל של עשרים גרה הוא עשרים שקלים. ועוד חמשה ועשרים שקלים. ועוד עשרה וחמשה שקל. בין הכל המנה יהיה לכם והרי כאן ששים שקלי' ככתוב והמנה אינה אלא כ''ה שקלים אלא ש''מ דמנה של קדש כפול הוא והוא חמשים שקלים ועוד הוסיפו על המשקלות בימי יחזקאל שתות מלבר שהן עשרה על חמשים והרי כאן ס' שקלים:
ככרו של הקב''ה. מכאן אתה למד שככר של קדש כפול היה ובו ק''כ מנים ומאת הככר של קדש שהחזיר הן מאתים של חול שקיבל ועכשיו צריך אתה להודות שמשה רבינו גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה:
הדרן עלך דיני ממונות
משנה: כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ. חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וּמְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ. אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בָּאַלְמָנָה. מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה אֶלָּא הֵן נִיכְסִין וְהוּא נִגְלֶה. הֵן נִיגְלִין וְהוּא נִכְסֶה. וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אינו יוצא אחר המטה. דילמא אתי למינגע מתוך טרדתו ורחמנא אמר ועל כל נפשות מת לא יבא:
שנאמר ומן המקדש לא יצא. ר' יהודה דריש ומן המקדש לא יצא כל עיקר ור''מ דריש ומקדושתו לא יצא כלומר יזהר שלא יבא לידי מגע ובתוך העיר שיש מבואות איכא היכירא ומזדהר ור' יהודא סבר אגב מרריה דילמא מיקרי ואתי ונגע והלכה כר' יהודה:
ויוצא עמהן עד פתח העיר. לפי שבעיר מצוין מבואות ויכול להתכסות מהן אבל חוץ לעיר ליכא היכירא:
אלא הן ניכסין והוא נגלה. כיון שיצאו נושאי המטה מן הרחוב ונתכסו הוא נגלה ונכנס בתוכו אבל כל זמן שהן נגלין ונראין באותו הרחוב הוא נכסה ואינו נכנס לתוכן:
מתני' כהן גדול דן ודנין אותו. איידי דקבעי למיתני מלך לא דן ולא דנין אותו תנא נמי כ''ג דן ודנין אותו:
הלכה: כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ כול'. נִיחָא דָן. דָּנִין אוֹתוֹ. וְיִמְנֶה לֵיהּ אֶנְטֶלָּר. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ שְׁבוּעָה. וְאֶנְטֶלָּר בִּשְׁבוּעָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּכַמָּה. בְּכ''ג. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. אֵין מֶלֶךְ יוֹשֵׁב בַּסַּנְהֶדְרִין וְלֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל יוֹשְׁבִין בְּעִיבּור. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. אֵין מֶלֶךְ יוֹשֵׁב בַּסַּנְהֶדְרִין מִפְּנֵי הֶחָשָׁד. וְלֹא בְעִיבּוּר מִפְּנֵי הֶחָשָׁד. וְלֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל יוֹשְׁבִין בְּעִיבּור. שֶׁאֵין כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ לֵישֵׁב בְּשִׁבְעָה. תָּא חֲמִי. בְּשִׁבְעָה אֵין כְּבוֹדוֹ לֵישֵׁב לֹא כָל שֶׁכֵּן שְׁלֹשָׁה. הָדָא אָֽמְרָה דִּינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תא חמי. דמהכא נפשטה הבעיא דאם בשבעה אין כבודו לישב עמהם לא כ''ש דאין כבודו לדון לפני שלשה הדא אמרה דדיני ממונות שלו בעשרי' ושלשה הוא:
שאין כבוד המלך. כלומר לכ''ג שכבודו כמלך ואין כבוד לו לישב בחבורה קטנה של שבעה:
ולא בעיבור מפני החשד. שלא יהו חושדין אותו שרוצה בעיבור שנה משום אפסניא ממון שהוא מחלק לחיילותיו לשנה ונוח לו בשנים מעוברות:
אין מלך יושב בסנהדרין מפני החשד. שלא יהו חושדין אותו שמטה הדין הוא ואין לחלוק עליו דכתיב לא תענה על ריב לא תענה על רב:
נישמעינה מן הדא. דתני בתוספ' סוף פ''ב:
דיני ממונות שלו. של הכהן גדול בכמה הוא אם בעשרים ושלשה וכדתנן בפ''ק אין דנין את הכהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד דהתם בדיני נפשות הוא דמיירי והשתא בי דיני ממונות שלו מי אמרינן דעל כל פנים בעשרים ושלשה הוא:
אלא וימנה ליה אנטלר. מורשה אחד שילך לדין בשבילו ומשני הגע עצמך שמא נפלה לו שבועה מתוך טענתו ואנטלר בשבועה בתמיה וכי היאך אפשר להאנטלר לישבע תחתיו:
דנין אותו. אמאי הא זילותא לגביה דאזל לבי דינא:
גמ' ניחא דן. דזהו כבודו:
כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוּמֵר. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. גּוֹמֵר כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְיָדוֹ וּבָא לוֹ. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן חָדָא. בֵּין רִבִּי יוּדָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן חָדָא. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי יוּדָה הַכְנָסָה. רִבִּי יַעֲקֹב בֶּן דֹּסַאי. מַפְסִיק בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הָיָה בִפְנִים הָיָה יוֹצֵא. הָיָה בַחוּץ הָיָה נִכְנָס. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָיָה בִפְנִים הָיָה נִכְנָס. הָיָה בַחוּץ לֹא הָיָה נִכְנָס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. גּוֹמֵר כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְיָדוֹ וּבָא לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב הוּנָא. מַתְנִיתָא לְרֵישׁ לָקִישׁ. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א. עִמָּהֶן אֵין יֵצֵא. יוֹצֵא הוּא אַחֲרֵיהֶן. הֵן נִיכְסִין וְהוּא נִגְלֶה וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר. אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א. יָצָא לֹא הָיָה חוֹזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יעקב בן דסאי. אומר מפסיק ביניהון אם הוא צריך להפסיק בתוך העבודה איכא בינייהו בין לר''מ ור''ש:
שנאמר ומן המקדש לא יצא אינו יוצא כל עיקר. הכי מסיים לה התם ודייקינן אינו יוצא כל עיקר הא אם יצא לא היה חוזר והיינו כר' יעקב אליבא דר' יהודה:
עמהן. עם נושאי המטה אין יוצא בשוה אבל יוצא הוא אחריהן כדאמר במתני':
ומן המקדש לא יצא וכו'. ברייתא היא בסיפרא פ' אמור:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' הונא מתניתא לריש לקיש. תני ליה האי ברייתא דלקמיה לפני ריש לקיש דמסייע ליה לר' יעקב בן דסאי ואליבא דר' יהודה:
ר' יהודה אומר היה בפנים היה נכנס. כלומר כל אותו היום דקאמר אם הוא בפנים נכנס לעבודה ומקריב אפילו לכתחלה אבל מודה הוא לר''מ שאם היה בחוץ לא היה נכנס ור''ש ס''ל דא''צ להפסיק אם הוא עומד בתוך העבודה. לר' יעקב ר' יהודה היינו ר''מ אליבא דת''ק ור''מ מחמיר אליביה דאפילו להפסיק צריך:
ר' מאיר אומר היה בפנים היה יוצא היה בחוץ לא היה נכנס. כצ''ל וכן הוא בהוריות. כלומר דר''מ ס''ל אפילו בששמע כשהיה בפנים ועבודה בידו צריך להפסיק ויצא ומכ''ש אם. היה בחוץ לא הי' נכנס ולא קתני לה אלא איידי דר' יהודה דלקמיה:
בין ר''מ לר' יודה הכנסה. דלר''מ ס''ל דוקא אם לא יצא מן המקדש מקריב אפי' בתחלה אבל אם יצא אינו נכנס ור' יהודה סבר כל אותו היום ואע''פ שלא היה במקדש נכנס לכתחילה ומקריב:
בין ר' יודה לר''ש חדא. דלר' יודה מקריב כל אותו יום ולר''ש אחר שגמר עבודה שהיתה בידו שוב אינו מקריב:
בין ר''מ לר''ש חדא. דלר''ש כששמע שמת לו מת והוא בתוך העבודה אז גומר כל העבודה שבידו אבל אם לא התחיל בעבודה לא וכן לאחר שגמר אותה העבודה שוב אינו מקריב ואלו לר''מ מקריב אפילו בתחלה:
כ''ג מקריב אונן ולא אוכל וכו'. פלוגתייהו בתוספתא דזבחים פ' י''א. ומפרש ואזיל במאי פליגי:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא. לְמַעֲלָן. לְמַעֲלָן מִקָּנֶה שָׂפָה. לְמַטָּן. לְמַטָּן מִקָּנֶה שָׂפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְמַטָּן מַמָּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן סְלַק מְבַקְּרָה לְרִבִּי חֲנִינָה גַּו אִסְטְרָטָה. שְׁמַע דִּדְמָךְ. אָמַר. שְׁלַח וְאַייתִי לִי מָנוֹי טַבְייָא דְשׁוּבְתָא וּבְזָעֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג עַל רִבִּי יוּדָן בְּתַרְתֵּי. וְאַתְייָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא כְרִבִּי יוּדָה. וְאִי כְרִבִּי יוּדָה לֹא יִפְרוֹס כָּל עִיקָּר. לָא אַתְייָא דְלָא אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ כְרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. עַל כָּל הַמֵּתִים אֵין מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. כָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה הֲרֵי זֶה קֶרַע שֶׁלְּתִפְלוּת. מַאי כְדוֹן. חוֹמֶר הוּא בְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁיְּהֵא מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוחנן פליג על ר' יודן בתרתין. חדא הא דלקמן דס''ל לר' יהודה שצריך לקרוע על כל המתים מקמי שפה ואידך הא דאמר ר' יהודה בהוריות לקמן באותו הפ' דאין קורעין על הרב אלא כל שרוב תלמידו ממנו ור' יוחנן לא היה רוב תלמידו מר' חנינא כדאמר התם וכן גרסי' להא בפ''ג דמ''ק הלכה ח':
מאי כדון. השתא בכהן גדול היכי מיתוקמא ומשני חומר הוא בכהן גדול שאינו מבדיל בקנה שפה צ''ל וכן הגי' במ''ק. ולפי הגי' דכאן ודהוריות יש לפרש ג''כ בענין זה ובלשון תמיהא שאני כ''ג דקדושתו תמורה ויהא הוא מבדיל קמי שפה כהדיוט בתמיה והילכך כר''מ מיתוקמא ובאביו ואמו וכ''ג שאני:
לא אתייא דא אלא על אביו ואמו כר''מ. לא מיתוקמא המתני' לפירושא דר' לעזר ברישא ובסיפא אלא באביו ובאמו ואליבא דר''מ דס''ל באביו ובאמו הוא דצריך להבדיל מקמי שפה והלכך מפרש לה למעלן דכהן הדיוט למעלן מקמי שפה הוא ולקמיה פריך דאכתי בכהן גדול קשיא ומשני לה:
ופריך הש''ס ואין כר' יהודה א''כ כהן גדול לא יפרוס כל עיקר דהא ר' יהודה הוא דאמר כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה ה''ז קרע של תיפלות ולא כלום הוא ולר' לעזר הא קאמר דלמטן דכהן גדול למטה מקמי שפה הוא:
ואתייא דר' לעזר בשם כהנא. דאמר למעלן למעלה מקמי שפה כר' יהודה דלקמן דלא מחלק בזה בין אביו ואמו לשאר המתים:
גו איסטרטא. כשהיה עדיין בתוך הרחוב שמע שמת ואמר שישלחו אחרי בגדי השבת הטובים שלו והביאו וקרע אותם על שמועה זו:
למעלן למעלן מקנה שפה. סוגיא זו עיקרה בהוריות פ''ג על מתני' דהתם כהן גדול פורס מלמטן וההדיוט מלמעלן. ופליגי בה דר' לעזר בשם כהנא דלמעלן דקאמר למעלן מקנה שפה מקמי שפה דקי''ל על אביו ואמו צריך לקרוע השפה העליונה ופלוגתא היא לקמן בשאר כל המתים וההדיוט היא שהוא קורע מקמי שפה ולמטן דכ''ג למטה מקמי שפה ואינו קורע שפה העליונה אבל לא למטה ממש ור' יוחנן סבר למטה ממש כנגד רגליו:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּתִיב כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָי֖ו אֲנִ֥י יי. כִּבְיָכוֹל מָה אֲנִי בִקְדוּשָּׁתִי אַף אַהֲרוֹן בִּקְדּוּשָּׁתוֹ. רִבִּי חֲנִינָה כְתוֹבָא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ. אִין תֵּימַר בְּכ''ג. נִמְצֵאת עֲלִייָתוֹ יְרִידָתוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. נָשִׂיא שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה. מַה מַחֲזִרִן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מֹשֶׁה. אִין מַחֲזִרִין לֵיהּ דִּי קְטַל לוֹן. שָׁמַע רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא וְכָעַס. שָׁלַח גֹּנְתּוֹן לְמִיתְפּוֹס לְרֵישׁ לָקִישׁ. טָֽרְפוֹן. עֲרֲק לְדָא מוּגְדָּלָא. וְאִית דָּֽמְרִין לְהָדָא כְפַר חִיטַּיָּא. לְמָחָר סְלַק רִבִּי יוֹחָנָן לְבֵית ווַעֲדָא וּסְלַק רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא לְבֵית ווַעֲדָא. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה לֵיה מָרִי אֲמַר לוֹן מִילָּה דְאוֹרַייָא. שְׁרֵי טְפַח בְּחָדָא יָדֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וּבְחָדָא טַפְּחִין. אֶלָּא אֲמַר לֵיהּ. לֹא וְלֹא בֶן לָקִישׁ לֹא. 10a אֲמַר לֵיהּ. אֶלָּא אֲנִי מְפַתְּחֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּהָדָא מַגְדָּלָא. אֲמַר לֵיהּ. לְמָחָר אֲנָא וְאַתְּ נִיפּוּק לְקַדְמֵיהּ. שָׁלַח רִבִּי יוֹחָנָן גַּבֵּי רֵישׁ לָקִישׁ. עֲתֵיר לָךְ מִילָּה דְאוֹרַייָא דִּנְשִׂייָא נְפִיק לְקַדְמָךְ. נְפַק לְקַדְמוֹן וָמַר. דֵּיגְמַא דִידְכוֹן דָּֽמְייָא לְבִירְיַתְכּוֹן. כַּד אֲתַא רַחֲמָנָא לְמִפְרוֹק יַת יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח לֹא שָׁלִיחַ וְלֹא מַלְאָךְ אֶלָּא הוּא בְעַצְמוֹ. דִּכְתִיב וְעָֽבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ מִצְרַ֘יִם֘. הוּא וְכָל דַּרְגּוֹן דִּידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה חֲמִית מֵימַר הָא מִילְּתָא. אֲמַר לוֹן. מָה אַתּוֹן סָֽבְרִין. מַה דְחִיל מִינְּכוֹן הֲוִינָא מְנַע אוּלְפָּנֵיהּ דְּרַחֲמָנָא. דָּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אַ֖ל בָּנָיי כִּ֠י לֽוֹא טוֹבָה֚ הַשְּׁמוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמע ר' יודן נשייא וכעס. על ר''ל שדרש כן:
א''ל אלא אנו מפתחה. שאל לו ר' יהודא הנשיא אלא היכן הוא סגור. ומפתחה לשון סגי נהור הוא:
אמר ליה לאו אין לא בן לקיש לא. וכן הוא בהורית. כלומר שהשיב לו יודע אני שאין מטפחין באחת יד אבל אני עושה לרמז שחסר לי יד אחת והוא בן לקיש ואם אין כאן בן לקיש לא אוכל לומר בדברי תורה ולא כלום:
ובחדא טפחין. וכי ביד אחת מטפחין:
שרי. התחיל ר' יוחנן לטפח באחת מידיו:
א''ל. ר' יהודה הנשיא לר' יוחנן למה לית מרי אמר לן מילה דאורייתא:
לבית וועדא. לבה''מ:
טרפון. בקשו לטורפו וברח לאיזה מגדל שהיה שם ואית דאמרין בכפר חיטייא נחבא:
שלח גנתון. גונדא חיל שלח לתפסו:
עתיד לך. תכין לך איזה חידוש בדברי תורה שהנשיא יוצא לקראתך:
משה. לשון שבועה הוא וכלומר בשבועה במשה דאין מחזרין ליה דהוא קטל לון ופשיטא שאין מחזירין אותו לנשיאותו ובהוריות כתוב מוטב וט''ס הוא. וכך היה דרכו של ר' חגיי לישבע בלשון הזה כמו שתמצא פ''ק דמגילה הלכה י''ב מתקינין לו כהן אחר תחתיו מה מייחדין ליה עימיה א''ר חגיי משה דיינון מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה וכן הוא בהוריות לקמן בפ' הנזכר. ובפ''ק דיומא כתוב משם וט''ס הוא. וכן בפ''ד דמגילה הלכה י' אמר ר' חגיי כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע הדעת משה דאנא מסתכל ולא מסע דעתי:
מה מחזרין ליה. אם מחזירין אותו אח''כ לגדולתו:
נמצאת עלייתו. דתימא מפני חשיבותו יהא נידון בעשרים ושלשה אבל ירידתו הוא שמתבזה בפני רבים:
כ''ג שחטא מלקין אותו. בשלשה וכן הוא בפ''ג דהוריות בהדיא וגרסינן שם לכל הסוגיא:
אף אהרן בקדושתו. וכן זרעו אחריו ואע''פ שחטא כשמלקין אותו והרי הוא כאחיך אין מעבירין אותו מגדולתו:
אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירין עם ה'. עם ה' מעבירין אותו ומפרסמין ואין חוששין מפני היראה והכבוד:
מה אתון סברין מה. וכי מה אתם סבורין בדבר שבשביל היראה והפחד בפניכם אהיה בוש וירא והייתי מונע מלומר דבר בלימוד התורה דהא אמר ר' שמואל ודריש ליה אקרא דאין חוששין בכיוצא זה מפני הכבוד והיראה:
ומה חמית מימר הא מילתא. נשא שחטא מלקין אותו:
וכל דרגון דידיה. המרכבה שלו:
נפק לקדמון ואמר. יצא ר''ל לקראתם ואמר דוגמא שלכם דומה לבוראכם הוא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נגלה על עמו ולפדותן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source