רִבִּי חִינְנָה בָעֵי. וְלָמָּה לֹא מַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל מִפְּלוֹנִי סְתָם. בְּגִין רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן נִיתְנֵי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. מֵאָסוּר לֹו וְלֹא מִמּוּתָּר לוֹ. אֶלָּא שֶׁזֶּה בְקָבוּעַ וְזֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא. היינו טעמא דלא קתני איסור שבועה בכולל דלא קחשיב אלא במה שהוא בחטאת קבוע לאפוקי שבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד:
ומשני בגין ר' שמעון. היינו טעמא דלא קחשיב במתני' איסור שבועה בכולל משום דבעי לאוקמי לדברי הכל ואפי' כר''ש ואיהו לית ליה איסור כולל ופריך ואין כר''ש ניתני יום הכפורים בתמיה דאי לר''ש האיך תני במתני' יה''כ הא אמרינן לעיל לר''ש דלית ליה משום איסור יה''כ בדבר שאסור ועומד עליו והתם קתני חלב ושאר איסורין וש''מ דמתני' לאו כר''ש אתיא:
ולמה לא אמר שבועה שאוכל מפלוני סתם. בשבועה עלי מה שאוכל מפלוני ולא הזכיר משחיטתו דאין כאן צד איסור כלל ואכל משל פלוני אלו האסורין דקחשיב במתני' וחיילא שבועה עלייהו בכולל ואכתי ניחשב חמש:
תענו את נפשותיכם ממותר לו ולא מאיסור לו. כצ''ל וכדלעיל:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. וְלָמָּה לֹא מַר. שְׁבוּעָה 14b שֶׁאוֹכַל מִשְּׁחִיטַת פְּלוֹנִי. אֵין בָּהּ חֵלֶב. בְּשׁוֹחֵט צְבָיִים. אֵין בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה. בְּעוֹפוֹת. אֵין בָּהֶן דָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעופות. ונימא באוסר עליו שחיטת עופות של פלוני וחיילא גם אבהמה במיגו ומשני וכי אין בהן איסור דם והוי כמפרש במקום שיש בו צד איסור:
ופריך בשוחט צבאים. שאסר עליו שחיטת חיה של פלוני דאין כאן איסור חלב ומגו דחיילא שבועה בשחיטת חיה של פלוני חלה נמי אשחיטת בהמה שלו כדאיירי במתני' דהא חייב משום חלב ומשום נותר ומוקדשין קתני ומשני וכי אין בתיה איסור גיד הנשה ואכתי הוה כמפרש במה שיש בו צד איסור:
אין בה חלב. בתמיה וא''כ עכ''פ יש צד איסור שאסר ועומד עליו וכיון דלא חיילא שבועה אחלב לא חיילא כלל:
ולמה לא אמר שבועה שאוכל משחיטת פלוני. כלומר בשבועה עלי אם אוכל משחיטת פלוני ושבועה זו חיילא דאין כאן אסור ועומד ואכתי משכחת לה חמש חטאות במתני' דכריתות:
הָתִיבוֹן. הֲרֵי מְעִילָה אֵין בָּהּ כָּרֵת וְתַנֵּי. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן. שְׁבוּעוֹת יֵשׁ לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין אָבוֹת מְלָאכוֹת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִילּוּ מִי שֶׁעָשָׂה כולָּם בְּהֶעֱלֵם אֶחָד כְּלוּם חַייָב אֶלָּא אַחַת עַל כּוּלָּן. אִילּוּ מִי שֶׁעָשָׂה כָל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה וכו'. אבל אלו כל מלאכה בפני עצמה ביום הכיפורים ודאי מתחייב על כל אחת ואחת אם עשאה כמו שהוא מתחייב עליהן בשבת והא דקתני אם היה שבת ה''ק אם היה שבת מתחייב משום הוצאה אף משום שבת וקמ''ל דמתחייב משום יום הכפורים בפני עצמו ומשום שבת בפני עצמה ויש חיוב הוצאה אף ביום הכפורים:
אילו מי שעשה כולם בהעלם אחד וכו'. כלומר דדחי לה הש''ס דהא ליתא דודאי חילוק מלאכות לענין שאם עשאן כולן בהעלם אחד שיהא חייב על כל א' וא' אינם אמורים אלא בשבת אבל לא לי''ט וליה''כ ואילו עשאן כולם בהעלם אחד ביה''כ כלום הוא מתחייב אלא אחת על כולן דחילוק מלאכות אין בו:
אין אבות מלאכות ביום הכפורים. כלומר אין מנין האבות מלאכות כולן אמורים כ''א בשבת אבל ביה''כ לא מיחייב אלא על שאר מלאכות אבל לא משום הוצאה:
הדא אמרה. אסיפא דמתני' דכריתות קאי דקתני התם ר''מ אומר אף אם היה שבת והוציאו בפיו חייב זאת אומרת מדלא מחייב משום הוצאה ביום הכפורים גופיה:
לא אתינן מיתני. אלא היינו טעמא דלא תני אלא דברים שאין להן היתר כלל לאפוקי שבועות דיש להן היתר בשאלה להתיר שבועתו:
הרי מעילה אין בה כרת ותני. דחייב אשם אחד משום מעילה:
הָתִיבוֹן. הֲרֵי טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו שֶׁהוּא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד וְתַנֵּי תַנָּא. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁהֵן חִיּוּב כָּרֵת. שְׁבוּעוֹת אֵין בָּהֶן חִיּוּב כָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי טומאת מקדש וקדשיו וכו' ותני תנא. דקתני טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין. ומשני דלא אתינן מיתני אלא דברים שהן בכרת לאפוקי שבועות דליכא כרת אלא לאו:
משנה: אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. כֵּיצַד אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן שֶׁנָּתַתִּי וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי שֶׁאִישַׁן וְשֶׁלֹּא אִישַׁן שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי. שֶׁאֶזְרוֹק צְרוֹר לַיָּם וְשֶׁלֹּא אֶזְרוֹק שֶׁזָּרַקְתִּי וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁנֶּאֱמַר לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה אִם כֵּן אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מְנַיִין. אָמַר לוֹ מֵרִיבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ אִם רִיבּוּי הַכָּתוּב לְכָךְ רִיבּוּי הַכָּתוּב לְכָךְ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עילה היה רוצה להודות לו. לא שייכא הכא אלא בתר מתני' דלקמן ובטעות נדפס בספרים כאן:
מתני' ואחד דברי' של אחרים. כדמפרש ואזיל שאתן לאיש פלוני:
שאין בהן ממש. תרי גווני משתמע כגון שינה ומשמע נמי דברים שאין בהם הנאה כגון שאזרוק צרור לים:
ושלא אישן. כגון שאמר שלא אישן סתם אבל אמר שלא אישן ג' ימים שבועת שוא היא דאי אפשר בכך ומלקין אותו וישן לאלתר:
מריבוי הכתוב. לכל אשר יבטא האדם. ומפרש בגמ' דר' ישמעאל דריש כללי ופרטי ור''ע דריש רבוי ומעוטי. או נפש כי תשבע ריבה להרע או להטיב מיעט לכל אשר יבטא חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי לשעבר כלהבא ומאי מיעט מיעט דבר מצוה והלכ' כר''ע:
גמ' עילה היה רוצה להודות לו. גרסי' הכא ולא כמו שנדפס בספרים בטעות קודם המתני'. ועל שבועה שנתתי לאיש פלוני הוא דשייך דמפרש לענין מאי הוא דנשבע על כך אלא שעילה הוא מבקש מפני שרוצה שיראה חבירו שהוא מחזיק הדבר בשבועה ויתרצה להודות לו שקבל ממנו מה שתובעו. א''נ ארישא ג''כ אפשר לומר שמחזר אחר עילה להחזיק דבריו ולהודות בשבועה ושאתן לפלוני כך וכך. ודוגמתו בפ' זה בורר בהלכה דנאמן עלי אבא. ולפי' הא הוי כעין דמיירי התם:
לֹא סוֹף דָּבָר סְתָם אֶלָּא אֲפִילוּ פְּלוֹנִי. לֹא סוֹף דָּבָר כּוֹלֵל אֶלָּא אֲפִילוּ פוֹרֵט. לֹא סוֹף דָּבָר לָבֹא אֶלָּא אֲפִילוּ לְשֶׁעָבַר. לֹא סוֹף דָּבָר רַבָּנִן אֶלָּא אֲפִילוּ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא סוֹף דָּבָר נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת אֶלָּא אֲפִילו עָפָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא סוף דבר לבא. ולאו דוקא בנשבע להבא שלא אוכל דאמרינן דשבועה חלה על האיסורין בכולל אלא אפי' בלשעבר שאמר שבוע' שלא אכלתי ונמצא שאכל נבילות חייב:
לא סוף דבר רבנן אלא אפי' ר''ע. כלומר השתא דמוקמינן טעמא דמתני' משום כולל אין אנו צריכין לדחוק דבמפרש בחצי שיעור מיירי וכרבנן דריש פרקין אתייא ולא כר''ע ואע''ג דאליבא דר''ע אפי' בסתם הוה מצינן לאוקמי ה''ק דלא בעינן השתא לדחוקי ולומר דלרבנן במפרש חצי שיעור הוא ולר''ע בסתם נמי דעתו אכל שהוא אלא דמתני' אתי' בפשיטו' בחד גוונא וכדברי הכל וטעמא דהשבועה חלה על האיסורים משום כולל הוא:
לא סוף דבר נבילות וטריפות. דחלה השבוע' עליהן משום כולל אלא אפילו עפר דאין ראוי לאכילה כלל הוא חיילא עליה שבועה במגו דחיילא על דברים הראוין לאכילה:
לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט. כלומר בכולל שאמרנו דחלה שבועה על האיסורין לאו דוקא כולל כעין זה שאמר לא אוכל סתם או משחיטת פלוני אלא אפי' בכולל כזה שהוא פורט האיסור וההיתר שאמר שבועה שלא אוכל נבלות ושחוטו' ואע''פ שהזכיר האיסור בפירוש אפ''ה חלה השבועה על הנבלות במגו דחיילא על השחוטות:
לא סוף דבר סתם. אמתני' מהדר דקתני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב לאו דוקא שאמר שלא אוכל סתם דאמרינן דשבועה חלה על האיסורין בכולל אלא אפי' פלוני כלומר שאמר שלא אוכל משחיטת פלוני ואכל טרפה משחיטתו חייב. משום שבועת ביטוי דחלה עליו בכולל:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל מַצָּה. אָסוּר לוֹכַל מַצָּה בְלֵילֵי הַפֶּסַח. שֶׁלֹּא אוֹכַל מַצָּה בְלֵילֵי פֶּסַח. 15a לוֹקֶה וְאוֹכֵל מַצָּה. שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בַּצֵּל. אָסוּר לֵישֵׁב בְּצֵל סוּכָּה. שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה. לוֹקֶה וְיוֹשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא אשב בצל סוכה. א''כ הי' דעתו על סוכה של מצוה לוקה משום שבועת שוא ויושב בצל סוכה:
שלא אשב בצל. דעתו היה על כל צל וחלה נמי על צל סוכה בכולל ואסור לישב בצל סוכה:
לוקה. משום שבועת שוא שהרי נשבע לבטל את המצוה ומשום שבועת ביטוי ליכא דאינה חלה על המצוה ואוכל מצה בלילי הפסח:
שבועה שלא אוכל מצה. אמרינן דעתו היה על כל לחם מצה ואפי' אינה של מצוה והלכך כיון דחלה שבועה על לחם מצה של כל השנה תלה נמי על מצה של מצוה בכולל ואסור לאכול מצה בלילי הפסח:
על דעתיה דר' יוחנן דאמר. לעיל דבכולל תלה השבועה על האיסורין אע''פ שהוא מושבע ועומד עליהן וכן נמי אמרינן לענין ביטול מצוה כדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source