Vayedaber

הלכה: כָּֽפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת כול'. הִפְרִישׁוּ קָרְבָּן וְאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִכְפוֹר בְּבֵית דִּין. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. קָרְבָּנ֤וֹ לַיי עַל נִזְר֔וֹ. שֶׁיַּקְדִּים נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. נִשְׁבְּעוּ חוּץ לְבֵית דִּין הִפְרִישׁוּ קָרְבָּנָן וְאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִכְפוֹר בְּבֵית דִּין. מָה אַתְּ עֲבִיד לֵיהּ. כְּמִי שֶׁקָּדַם חֶטְאוֹ לְקָרְבָּנוֹ אֹו מֵאַחַר שֶׁאֵין חַייָבִין אֶלָּא בְבֵית דִּין כְּמִי שֶׁקָּדַם קָרְבָּנָם לַחֲטָאָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה את עביד ליה. מי נימא דהואיל והשבועה שחוץ לב''ד הוי שבועה כמי שקדם חטאם לקרבנם דהשבועה שנשבע והתחלת חטא הויא והויא הפרשה או דלמא מאחר שאין חייבין על הכפירה אלא בב''ד אכתי לא קדם החטא מיקרי וכמי שקדם קרבנם לחטאם הויא ולאו הפרשה היא ולא איפשיט':

נשבעו חוץ לב''ד. ועדיין לא כפרו בב''ד וקי''ל דהכפירה צריך שיהא בב''ד אבל אכפירה דחוץ לב''ד לא מיחייבי והפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב''ד:

הדא היא דתני ר' חייא. בפ''ב דנזיר הלכה ט' קרבנו לה' על נזרו כתיב שיקדים נזרו קודם שהפריש לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו שאם הפריש קרבן על מה שעתיד ליזור לאו הפרשה היא דהויא קרבנו קודם לחטאו וה''נ לאו כלום הוא:

גמ' הפרישו קרבנן. אחר שתבען זה להעיד לוי ועדיין לא נשבעו אלא שאמרו הרי אנו הולכין לכפור בעדות זו בב''ד ולישבע ועל שבועה שעתידין לישבע הפרישו הקרבן:

משנה: כָּֽפְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַייָב וְהַשֵּׁנִי פָטוּר. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַייָב. הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים כָּֽפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּֽפְרָה הַשְּׁנִייָה 20b שְׁתֵּיהֶן חַייָבוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היו שתי כיתי עדים. וכפרה ראשונה ואח''כ כפרה השנייה שתיהן חייבות:

שתיהן חייבות. בגמרא התם פריך ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שנייה ומה שהפסידוהו הראשונים בכפירתן ומשני דמתני' איירי כגון שהיו העדים של כת שנייה קרובין בנשותיהן שלא היו כשרים להעיד בשעה שכפרה כת הראשונה וכי תימא למה לי למיתנייה הרי אין כאן עדות אלא כת הראשונה בלבד איצטריך דמיירי שהיו נשותיהן גוססות דמהו דתימא הואיל ורוב גוססין למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא עכשיו קיימא כת שניה קמ''ל דהשתא מיהא לא שכיב ואפי' שתיהן הן גוססות אמרינן בהו דאכתי השתא מיהת לא שכיבו ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד ולפיכך חייבין:

כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. והמודה פטור ואע''ג דפשיטא הוא הכא במאי עסקינן כגון שכפרו שניהן וחזר והודה אחד מהן תוך כדי דיבור והא קמ''ל דמהו דתימא הא דברישא תוך כדי דיבור מהני הני מילי כפירה וכפירה בתרי גברי אי נמי כפירה והודאה בחד גברא דהא נמי שמעינן לה מרישא דקתני שניהן חייבין ואמאי השני חייב הא כבר כפר הראשון אלא לאו משום דהיה יכול לחזור ולהודות תוך כדי דיבור אבל כפירה והודאה בתרי גברי אימא לא מהני קמ''ל:

בזה אחר זה. שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור הראשון חייב אבל השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין השני שהוא יחידי ראוי להעיד:

מתני' כפרו שניהן כאחת. בתוך כדי דיבור:

כֵּינִי מַתְנִיתָה. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה וְהוּא שֶׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שֵׁינִי בְתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר הָרִאשׁוֹן. שֶׁאִם יַחֲזוֹר בּוֹ רִאשׁוֹן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. נַעֲשֶׂה שֵׁינִי רִאשׁוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שאם יחזור בו הראשון מקבלין אותו נעשה שני ראשון. כלומר דטעמא דחייב הראשון משום שגם הוא היה יכול לחזור בו תוך כדי דבורו של השני ואם היה חוזר בו היו מקבלין אותו והא קמ''ל דנעשה שני ראשון וכלומר דדין השני ג''כ הוא להראשון דכמו שהשני יכול לחזור בו תוך כדי דיבורו כך הראשון יכול לחזור בו תוך כדי דיבורו של השני שהכל בתוך כדי דיבור אחד הוא:

מתניתא. הכי מיירי והוא שיחזור בו שני בתוך כדי דיבור הראשון וכלומר דהכא במאי עסקינן כגון שכפרו שניהן בתחל' וחזר השני והודה בתוך כדי דבורו הראשון שלו שכפר בתחל':

כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה דמשנה שאינה צריכה היא דהשתא ברישא בכפרו זה אחר זה קתני הראשון חייב בהודה אחד פשיטא הוא דהכופר חייב והלכך קאמר כיני מתני' בבא זו במתני' דשפיר איצטריך וכדמפרש ר' יוסי לקמיה:

משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי וּפִתָּה אֶת בִּתִּי וְשֶׁהִכַּנִי בְנִי וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְיוֹם הַכִּפּוּרִים הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' נזק וחצי נזק. בחצי נזק צרורות דממונא הוא ולא קנסא דבדבר של קנס אין העדים חייבין:

תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. משום קרנא:

שאנס. משום בושת ופגם דממונא הוא:

ושהכני בני. הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליה מיתה וכיון דליכא מיתה איכא ממון:

ביום הכפורי'. דאע''ג דענוש כרת איכא חיוב ממון:

חטין ושעורין וכוסמין. רישא אשמעינן מין אחד ותביעות חלוקות וסיפא אשמעינן תביעה א' כולם פקדון ומינין חלוקין:

ואבידה. שמצא אבידתי:

מתני' ותשומת יד. הלואה ששם בידו ממון:

הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי כול'. וּמְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן אוֹיִים וְנֶאֱמַר אוֹיִים בְּפִקָּדוֹן. מָה אוֹיִים הָאֲמוּרִים בְּפִקָּדוֹן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן. אַף אוֹיִים הָאֲמוּרִים כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן. אוּיֵי רוֹצֵחַ יוֹכִיחוּ שֶׁאֵינָן מְדַבְּרִין בִּתְבִיעַת מָמוֹן. דָּנִין אוֹיִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה מֵאוֹיִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה. וְאַל יוֹכִיחוּ אוֹיֵי רוֹצֵחַ שֶׁאֵין עִמָּהֶן שְׁבוּעָה. אֹויֵי סוֹטָה יוֹכִיחוּ. שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּתְבִיעַת מָמוֹן. דָּנִין אוֹיִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וְאֵין עִמָּהֶן כֹּהֵן מֵאוֹיִין כְּמוֹת אֵילּוּ. וְאַל יוֹכִיחוּ אוֹיֵי סוֹטָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן אַף כֹּהֵן. אוֹיֵי בִיטּוּי שְׂפָתַיִם יוֹכִיחוּ שֶׁאֵינָן מְדַבְּרִין בִּתְבִיעַת מָמוֹן. דָּנִין אוֹיִין שֶׁעָשָׂה בָהֶן זָדוֹן כִּשְׁגָגָה מֵאוֹיִין כְּמוֹתָן. וְאַל יוֹכִיחוּ אוֹיֵי בִיטּוּי שְׂפָתַיִם שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהֶן זָדוֹן כִּשְׁגָגָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יֵשׁ מֵאֵלֶּה חַייָב וְיֵשׁ מֵאֵלֶּה פָטוּר. דְּבַר מָמוֹן חַייָב וְשֶׁאֵינוֹ מָמוֹן פָּטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חִייֵב כָּאן וְחִייֵב בְּפִקָּדוֹן. מַה פִקָּדוֹן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן אַף כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ונאמר אויים בפקדון. או בתשומת יד או גזל או עשק:

אויי רוצח יוכיחו. דכתיב או באיבה הכהו או השליך עליו בלא צדייה ונילף מהתם שאפי' אינו בתביעות ממון הכתוב מדבר:

אויי סוטה יוכיחו. או עבר עליו רוח קנאה או איש אשר תעבור עליו וגו' ויש עמהן שבועה והשביע הכהן את האשה:

שיש עמהן אף כהן. שהשבועה על פי כהן היא:

אויי ביטוי שפתים יוכיחו. להרע או להיטיב:

זדון כשגגה. בשבועת העדות ושבועת הפקדון חייב קרבן על המזיד כשוגג דלא כתיב בהו ונעלם אבל בביטוי שפתים ונעלם כתיב:

יש מאלה. דכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה:

חייב כאן וחייב בפקדון. ולא צריכא לן למיגמר מאויים:

נאמר כאן אויים. והוא עד או ראה או ידע:

גמ' ומנין שאינו מדבר. בשבועת העדות אלא בתביעת ממון:

משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת אֵין חַייָבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֶּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי פִּיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה חַייָבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַייָבִין אֶלָּא אֶחָת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֶּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין, חַייָבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' נזק וחצי נזק. בחצי נזק צרורות דממונא הוא ולא קנסא דבדבר של קנס אין העדים חייבין:

תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. משום קרנא:

שאנס. משום בושת ופגם דממונא הוא:

ושהכני בני. הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליה מיתה וכיון דליכא מיתה איכא ממון:

ביום הכפורי'. דאע''ג דענוש כרת איכא חיוב ממון:

חטין ושעורין וכוסמין. רישא אשמעינן מין אחד ותביעות חלוקות וסיפא אשמעינן תביעה א' כולם פקדון ומינין חלוקין:

ואבידה. שמצא אבידתי:

מתני' ותשומת יד. הלואה ששם בידו ממון:

הָיוּ עֲשָׂרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָרִאשׁוֹן חַייָב וְכולָּן פְּטוּרִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָאַחֲרוֹן פָּטוּר וְכוּלָּן חַייָבִין. מָאן דָּמַר. רִאשׁוֹן חַייָב וְכולָּן פְּטוּרִין. כְּמָאן דָּמַר. תִּתְקַייֵם עֵדוּת בַּשְּׁאָר. מָאן דָּמַר. אַחֲרוֹן פָּטוּר וְכוּלָּן חַייָבִין. כְּמָאן דָּמַר. עֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. 21a הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים. לֹא מַר אֶלָּא שְׁתַּיִם. הָא אַחַת עֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא אמר אלא שתים. טעמא דהשנייה חייבת דכת בפני עצמה היא ואע''ג דכפרה הראשונה היא קיימת וכפירתן כפירה. הא אחת. הא אם היו הרבה עדים בכת א' מכיון שכפר הראשון האחרונים כולן פטורין דעדות שבטלה מקצתן בטלה כולה דאל''כ ליהוי רבותא טפי דאפי' בכת אחת גם האחרונים חייבין מלבד האחרון שבכולן:

מתניתא אמרה כן. כהאי מ''ד דכל העדות שבכת אחת בטלה מכיון שכפר בו הראשון:

הראשון חייב וכולן פטורין. כדמפרש ואזיל ונתחלפו השיטות בכאן וכצ''ל מ''ד ראשון חייב וכולן פטורין כמ''ד עדות שבעלה מקצתה בטלה כולה ומ''ד אחרון פטור וכולן חייבין כמ''ד תתקיים עדות בשאר. דבפ''ק דמכות פליגי ר' יוסי ורבנן גבי שנים ושלשה עדים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול דבטלה כל העדות ור' יוסי סבר דבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ומדמה לה הש''ס דינא דהכא לדהתם דלמ''ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שכפר הראשון שבכת זו בטלה כל העדות ושוב אין כפירת האחרים כלום ולפיכך פטורין על כפירתן ומ''ד כולן חייבין כמ''ד תתקיים העדות בשאר ולפיכך חייבין שהרי עדותן היה מועיל וכפירתן כפירה היא מלבד האחרון שנשאר יחידי ואין עדותו כלום והלכך כפירתו לאו כפירה היא:

היו עשרה. בכת א' וכפרו כולן בזה אחר זה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source