משנה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע. נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁחַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן. וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בְּאַחֲרָיוּתָן אֵין נִשְׁבָּעִים עֲלֵיהֶן׃ רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לְךָ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵיב שְׁבוּעָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִין כָּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''מ אומר יש דברים שהן כקרקע. ענבים העומדות להבצר הוא דאיכא בינייהו דר''מ סבר ענבים העומדות להבצר כבצורות דמיין וחכמים סברי לאו כבצורות דמיין והלכה כחכמים:
קדשים שחייבין באחריותן. הוו כשלו ואין הלכה כר''ש:
נושא שכר אינו משלם. גניבה ואבידה הכתוב בו לחיוב אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו דכתיב בפ' שניה ובשומר שכר נאמרה כי יתן איש אל רעהו כלל חמור או שור או שה וכל בהמה פרט לשמור חזר וכלל וכו' והקדש רעהו כתיב ושואל ושוכר לא הוזכרו כאן משום דקתני הקדישות ולא שייכא בהו שאלה ושכירות שאסור להשאיל ולהשכיר ההקדישות:
שומר חנם אינו נשבע. דשומר חנם אין עליו אלא שבועה דכתיב ונקרא בעל הבית אל האלהים. לשבועה ואותה הפרש' בשומר חנם נאמרה וילפינן מדכתיב כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט לשמור חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל וכו' יצאו קרקעות שאינן מטלטלין ועבדים הוקשו לקרקעות ויצאו שטרות שאין גופן ממון והקדש רעהו כתיב וכל הני דאמרן בהו אינו נשבע דוקא שבועה דאורייתא אבל שבועת היסת חייבין לישבע:
ולא תשלומי ד' וה'. דכל היכא דליכא כפל אינו משלם ד' וה' דכיון דליכא כפל הוו להו תשלומי ג' וד' ותשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד':
וההקדשות. דכתיב כי יתן איש אל רעהו ולא של הקדש:
אין בהן לא תשלומי כפל. דבהני דוקא דמרבינן כעין הפרט כתיב באות' הפרשה ישלם שנים:
מתני' העבדים והשטרות והקרקעות. דאימעטו מקרא כדיליף בגמ' מכלל ופרט וכלל:
בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם. אֵינָהּ זָזָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶן לְעוֹלָם. אִם הַמַּשְׁבִּיעַ מַשְׁבִּיעַ לַשֶּׁקֶר סוֹף לָצֵאת עָלָיו. אִם הַנִּשְׁבָּע נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר סוֹף לָצֵאת עָלָיו. מַאי טַעֲמָא. הֽוֹצֵאתִ֗יהָ נְאֻם֙ יְי צְבָא֔וֹת וּבָ֨אָה֙ אֶל בֵּ֣ית הַגַּנָּ֔ב וְאֶל בֵּ֛ית הַנִּשְׁבָּ֥ע בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וגו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מַלְאֲכֵי חַבָּלָה אֵין לָהֶן קְפִיצִין. וּמַה טַעַם. מִשּׁוּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃ בְּרַם הָכָא וְכִלַּתּ֖וּ אֶת עֵצָ֥יו וְאֶת אֲבָנָֽיו׃ בּוֹא וּרְאֶה. דְּבָרִים שֶׁאֵין הָאֵשׁ שׂוֹרְפָן שְׁבוּעַת שָׁיו מְכַלָּתָן. רִבִּי יוּנָה אָמַר. עַל שֶׁקֶר. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף עַל הָאֱמֶת. חַגַּיי דְרִישׁ כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי. עוֹבְדָא הֲוָה בְחָדָא אִיתָא דְּאָֽזְלַת מֵיעֲרוֹךְ גַּב חֲבֵירָתָהּ וַהֲוָה קְטִיר בְּשִׁיטֵּיהּ דְקוֹלַסְתֵּיהּ תְּרֵין דֵּינָרִין. נָֽפְלוּ לָהּ וְאִיעָֽרְכוּ גַּו עִיגּוּלָא. 31b הָֽפְכַת בְּעַייָא לָהוּ גַּו בֵּיתָא וְלָא אַשׁכַּחְתּוֹן. חָֽזְרַת לְגַבָּהּ אָֽמְרָה לָהּ. הֲבִי לִי ב' דֵינָרִין דִּנְפוֹל לִי גַּו בֵּיתֵיךְ. אָֽמְרָה לָהּ. לָא יְדַעְנָא. אִי יָֽדְעָה בָהוּ תִּיקְבּוֹר בְּרָהּ. קְבַרְתֵּיהּ. מִי עָלוּן מִיקִּבְרֵיא שְׁמַעַת קָלָא אָֽמְרָה. אִילוּלֵא דַהֲוָת יָֽדְעָה בְהוֹן לָא קְבַרְתֵּיהּ. אָֽמְרָה. אִין יָֽדְעָה בְהוֹן הִיא אִיתָא תִּיקְבּוֹר בְּרָהּ חוּרָנָה. קְבַרְתֵּיהּ. עָלוּן מְנַחֲמָתָא וְקַצּוֹן חַד עִיגּוּל וְאַשְׁכְּחוֹן תְּרֵין דִּינָרַייָא עֲרִיכִין גַּו עִיגּוּלָא. הָדָא מִילְּתָא אָֽמְרָה. בֵּין זַכַּיי בֵּין חַייָב לִשְׁבוּעָה לָא תֵיעוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
בין שניהן. ודריש אינה זזה להעונש מבין שניהם לעולם דאו המשביע לשקר סוף לצאת העונש עליו או על הנשבע לשקר:
מ''ט. מהיכן למדנו לדרוש כן דכתיב הוצאתיה וגו' רישיה דקרא זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ וגו' ובאה אל בית הגנב. זה הרוצה לגנוב את דעת חבירו ולתבעו בחנם ולהשביעו על שקר ואל בית הנשבע וגו' כמשמעו:
מלאכי חבלה אין להם קפיצין. חוליות ברגליהם שזה גורם הישיבה ואין להם ישיבה כדכתיב משוט בארץ ומתהלך בה שלא היה לו ישיבה לנוח באחד המקומות:
ברם הכא. דכתיב זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ וגו' ובאה אל בית הגנב וגו' ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו ואת אבניו כתיב. בא וראה וכו' שאפי' עצים שאין המים מכלין ואבנים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן:
על שקר. דוקא אם הוא נשבע לשקר ויודע בשקרו:
על האמת. אפי' הוא נשבע על האמת בדעתו וכסבו' שאמת הוא אלא שטועה בדבר דסוף סוף אצלו הוא כהאי עובד' דלקמן:
חגיי דרש כהדא דר' יוסי. ולמד מהאי עובדא שאשה אחת הלכה לערוך עיסתה של חברתה והיה קשור בקצה המטפחת אשר לה שני דינרין ונפלו ונערכו בתוך הככר של זו לאחר שנזכרה משני דינרין שלה הפכה והלכה לתוך ביתה ובקשתם ולא מצאה חזרה אל האשה שערכה בתוך ביתה ושאלה אותה ונשבעת אי ידעת וכו' וקברתו ומשעלו וחזרו מבית הקברות שמעו קול המדברים אלו לא שאמת שהיא יודעת מהדינרין לא היה מגיע לה כן וחזרת ונשבעה וכן הוה ולבסוף באה לנחמה ולאכול בסעודת המנחמין ושברו את הככר ומצאו הדינרין שנתערבו בתוך הככר:
הדא מילתא אמרה. שצריך לשמור עצמו מהשבועה ואפילו כסבור שהוא זכאיי ואמת הוא ולא תכניס עצמך לשבועה:
הלכה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן כול'. עָבַר וְנִשְׁבָּע. רִבִּי וֹיחָנָן אָמַר. מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַשְּׁבוֹעָה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. אֵינוֹ מֵבִיא. אָמַר רִבִּי אָבוּן בַּר חִייָה. כֵּן מֵשִׁיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי לָֽעְזָר. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּעֲבָדִים וּבִשְׁטָרוֹת וּבְקַרְקָעוֹת. תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בָּעֲבָדִים וּבִשְׁטָרוֹת וּבְקַרְקָעוֹת. וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת לָאו בְּבֵית דִּין. וּבֵית דִּין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְחָשׁוּד. אֶלָּא בְּשֶׁעָבַר וְנִשְׁבָּע. וְתֵימַר. מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַשְּׁבוֹעָה. וָכָא עָבַר וְנִשְׁבָּע מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַשְּׁבוֹעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ושבועת העדות לאו בב''ד. היא בתמיה השתא מסיק ר' יוחנן למילתיה ואם חשוד ופסול הוא היכי משכחת לה דניחייביה משום שבועת ביטוי וכי בית דין מוסרין שבועה לחשוד אלא על כרחך באם עבר ונשבע מעצמו עסקינן ואת אמר דמביא קרבן משום שבועת ביטוי וה''נ גבי פקדון בכל אלו דתנן דאין נשבעין עליהן דלבתר דילפינן פקדון מעדות לענין שבועת ביטוי אם עבר ונשבע מעצמו מיחייב קרבן משום ביטוי:
תאמר בשבועת הפקדון וכו'. דלית בה האי חומרא ושמעינן מיהת דשייכא שבועת ביטוי גבי שבועת העדות כל היכא דלית ביה חיובא משום שבועת העדות כגון חשוד דפסול לעדות ולשבועה וכיוצא בו:
לא אם אמרת בשבועת העדות. דין הוא דחייבין עליה משום שבועת ביטוי כל היכא דלית ביה חיובא משום שבועת העדות שכן מצינו חומרא שנוהגת בעבדים וכו' כדגרסינן בתוספת' דמכילתין ריש פ''ד חומר בשבועת העדות שאין בשבועת הפקדון שבועת העדות נוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות כיצד אמר לעדים באו והעידוני שיש לי ביד פלוני עבדים ושטרות וקרקעות ואמרו לו שבועה שאין אנו יודעים לך עדות הרי אלו חייבין מה שאין כן בשבועת הפקדון:
לא אם אמרת וכו'. ברייתא זו חפשתי אחריה ולא מצאתי' בשום מקום. ולפי ענין השמועה אמתני' דפ' כל הנשבעין מיתניא ואחשוד על השבועה קאי דתנינן שם ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון וכו' ויליף לה דכל אלו שאין מוסרין להם שבועה מפני שפסולין לשבועה הן אם נשבעו חייבין הן משום שבועת ביטוי וכדאמרינן לעיל בפ' שבועת העדות דלמ''ד בשבועת ביטוי לאו והן הוא דבעינן אבל להבא לא בעינן והכי קי''ל לדידיה קרוב או פסול אם נשבע בשבועת העדות אע''ג דלא מחייבינן ליה משום שבועת העדות דלא שייכא ביה משום שבועת ביטוי מיהת מחייבינן ליה והדר יליף פקדון מעדות מק''ו דמה עדות דלא כפר בממון הוא אלא שכפר בדבר המביא לידי ממון מיחייב הוא משום שבועת ביטוי היכא דלא מיחייב משום שבועת העדות כגון פסול וחשוד על השבועה וכיוצא בזה פקדון דכפר בממון הוא לכ''ש דאמרינן ביה דכל היכא דלא שייכא ביה חיובא משום שבועת הפקדון כגון פסול וחשוד או כל כיוצא בו דלא מחייבינן ליה משום שבועת הפקדון דמחייבינן ליה משום שבועת ביטוי ועלה שייכא האי לא אם אמרת:
מביא קרבן על השבוע'. משום שבועת ביטוי:
גמ' עבר ונשבע. אלו דברים דקחשיב במתני' שאין נשבעין עליהן על פי ב''ד ואם עבר ונשבע עליהן לשקר אם חייב קרבן שבועה פליגי בה ר' יוחנן ור' אלעזר:
משנה: אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. כֵּיצַד בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִינַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן חַייָב׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד הזיז. קורה של עלייה הבולטת בתוך הבית וכללא דמילתא לעולם אינו חייב שבועה דאורייתא עד שיטעננו דבר שבמדה או שבמשקל או שבמנין ויודה לו במקצת המדה או במקצת המשקל או במקצת המנין:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קֳדָשִׁים קַלִּין שֶׁחַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ. וְשֶׁאֵין חַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּיי וְכִחֵ֨שׁ. רַב הוּנָא אָמַר. אֶחָד קֳדָשִׁין כְּשֵׁירִין וְאֶחָד קֳדָשִׁים פְּסוּלִין שֶׁחַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לַיי קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן. וְשֶׁאֵין חַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּיי וְכִחֵ֨שׁ וְלֹא בַּֽעֲמִיתוֹ וְכִחֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ש אומר וכו'. מפורש לעיל פ''ק דב''ק הלכה ב' ע''ש:
אָמַר רִבִּי אִמִּי. אִילֵּין דְּכָֽתְבִין. עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי רְשׁוּת לִגְבוֹת מִמְּטַלְטְלִין. לֹא גָבֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִין כָתַב וָמַר. אַף עַל גַּו דְּלֵית בֵּי דִינָא יְהִיב. גָּבֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
אילין דכתבין. המלוין שכותבין בשטרותיהן שיהיה לו רשות לגבות אף מהמטלטלין בין בחייו בין במותו אפ''ה לא מהני נגד היורשין ולא גבי מהן:
אמר ר' מנא. דלא היא אלא אם כתב ואמר בפירוש בשטר אע''ג דלית ביה דינא יהיב רשות לגבות מטלטלי דיתמי מ''מ הואיל והתחייב הלוה עצמו כן מהני וגבי אף ממטלטלי מן היורשין:
הַמְקָרֵעַ שְׁטָרוֹת חֲבֵירוֹ חוץ מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. חַייָב. וְחַד אָמַר. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר חַייָב. מִשּׂוּם קְנָס. וּמָאן דְּאָמַר פָּטוּר. כְּסוֹתֵם פִּי עֵידֵי חֲבֵירוֹ. וְדָא אַרְמָלְתָא דְתָֽפְשָׂה שְׁטָרַייָא כְּאִינַּשׁ דִּצְיַיר פּוּמְהוֹן דִּשָׂהֲדַייָא דְלָא יִשְׂהֲדוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו. שלא לדעת חבירו:
משום קנס. דמזיק שיעבודו של חבירו הוא:
ומ''ד פטור. משום דלא הוי אלא כסותם פי עד חבירו שלא יעידו לו אם יכפור בו הלוה ה''נ כן היא ולא הוי אלא כגרמא בנזקין בעלמא ופטור:
ודא ארמלתא דתפשה שטרייא. לגבות כתובתה מהן ומדינא דגמרא אין כתובה נגבית ממטלטלי דיתמי אא''כ תפסה מחיים ובשאר מטלטלין הדין שאם יורשין מכחישין וטוענין שלא תפסה אלא לאחר מיתה נאמנת היא לומר שתפסתן מחיים ובשבועה אבל אם תפסה שטרות שאינן עומדין אלא לראיה ולא הוי תפיסה לגופן דלא הוי אלא כאדם הסותם מפי עדים שלא יעידו ועליה להביא ראיה שתפסתן מחיים:
וְאִית דְּבָעֵי נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. חֲמ֨וֹר אוֹ שׁ֥וֹר אוֹ שֶׂ֛ה. מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן שֶׁבֶר וּשְׁבוּיָה וָמֵתָה. יָֽצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין בָּהּ שֶׁבֶר וּשְׁבוּיָה וָמֵתָה. אוֹצִיא קַרְקַע וְלֹא אוֹצִיא עֲבָדִים. 32a מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קְנָס. יָֽצְאוֹ עֲבָדִים שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס. אוֹצִיא עֲבָדִים וְלֹא אוֹצִיא שְׁטָרוֹת שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קְנָס. מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. יָֽצְאוֹ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין לָהֶן אוֹנָאָה. מִיכָּן אָֽמְרוּ. הַמּוֹכֵר שְׁטָרוֹת לַבַּסָּם יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ. א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ כְּלָל. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט. לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט בִּתְבִיעַת מָמוֹן וּלְעַצְמוֹ וּמוֹצִיא בַדִּין וְיֵשׁ לֹו דָמִים וְדָמָיו קְצוּבִין וּבִמְטַלְטְלִין וּפָטוּר עַל הָעוֹנֶשׁ וְעַל הַקְּנָס. בִּתְבִיעַת מָמוֹן. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּזִים שֶׁאָמַרְתָּ לִיתֵּן לִי וְלֹא נָתַתָּה. לְעַצְמוֹ. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. קִילַּלְתָּנִי וּבִיַישְׁתָּנִי. שֶׁפָּטוּר. וּמוֹצִיא בַדִּין. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. אָנַסְתָּה וּפִיתִיתָה בַת פְּלוֹנִי. וְיֵשׁ לֹו דָמִים. פְּרָט לִשְׁטָרוֹת. וְדָמָיו קְצוּבִין. פְּרָט לָעֲבָדִים. וּבִמְטַלְטְלִין. פְּרָט לַקַּרְקָעוֹת. וּפָטוּר עַל הָעוֹנֶשׁ. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. הִדְלַקְתָּ גְדִישִׁי בַּשַּׁבָּת. שֶׁפָּטוּר. וּפָטוּר עַל הַקְּנָס. פְּרָט לַתַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁהֵן קְנָס.
Pnei Moshe (non traduit)
לעצמו. כלומר שהחיוב ממון בא מחמת עצמו שהוא גרם לזה שהפקיד אצלו איזה דבר ומסרו לעצמו פרט לתובעו קיללתני וביישתני שפטור משבועה:
פרט לאומר לחבירו אנסת ופתית בת פלוני. שאין זה יכול להוציא ממנו בדין כדאמרי' בפרק דלעיל שאפי' בא בהרשאת חבירו לאו כלום הוא דממונא דלא אתי לידיה אינו יכול להרשות עליה:
פרט לשטרות. שאין גופן ממון:
ודמיו קצובין. לענין דיש להן אונאה פרט לעבדים שאין קצבה בדמים דיש שקונה אותם בדמים הרבה לפי הצורך לו בהן ואין להן אונאה:
ופטור על העונש. שלא יהא עונש מיתה בתביעה זו פרט לתובעו הדלקת גדישי בשבת שפטור מממון הוא דקם ליה בדרבה מיניה:
ופטור על הקנס. שיהא בתביעה זו דבר של ממון ושלא יהא בה חיובא דקנסא. פרט לתובעו תשלומי כפל וד' וה' דקנס הן ופטור משבועה שאם היה מודה בהן היה פטור מלשלם:
בתביעת ממון. שיתחייב ממון בתביעה זו פרט לאומר לחבירו תן לי וכו' שהוא יכול לחזור בו ואינו מחויב ליתן לו:
או נפש. זה מועתק בטעות ואגב שיטפא דלעיל בפ''ג דדריש הכי גבי ביטוי שפתים. והך דר' ישמעאל במכילתא הוא וה''ג התם על כל דבר פשע כלל על שור על חמור וגו' פרט וכשהוא אומר על כל אבדה אשר יאמר חזר וכלל כלל פרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וכו':
ר' ישמעאל דרש. מקראי דפרשת ש''ח:
לבסם. לצור בהן סממנין דגופן מכור הוא ויש לו אונאה:
מכאן אמרו. מדלא אימעוט אלא משום דאין גופן מכור וקנוי:
יצאו שטרות שאין להן אונאה. דאימעיטו מקרא כדאמרינן בפ' הזהב דכתיב וכי תמכרו ממכר דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין עומדין אלא לראיה שבהן:
ולא אוציא שטרות שיש להן קנס. כגון המקרע שטרות חבירו וכמ''ד לקמן דחייב משום קנס:
מה אלו מיוחדין שיש להן קנס. כגון בהמה שהזיקה את האדם דמחייבי בעלים לשלם משום קנסא ולאפוקי עבד שהזיק דאין הבעלים משלמין כלום:
חמור או שור או שה. וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה וגו' מה אלו מיוחדין וכו':
ואית דבעי נישמעינה מהדא. אמתני' קאי דממעט להו לכל הני דתנינן דאין נשבעין עליהן ומשום דלקמן אמרינן דר' ישמעאל דריש לה מכלל ופרט וכלל מקראי דפרשת ש''ח קאמר הכא דאית דבעי נשמעינה מקראי דפרשת שומר שכר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source