משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבְרוֹ עַל הַמִּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אָמַר לוֹ סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁזֶה חַייָב. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְחֲמִשָּׁה דִינָר הָיָה שָׁוֶה חַייָב. וּמִי נִשְׁבָּע מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ שֶׁמָּא ייִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מי שהפקדון אצלו. המלוה שהיה המשכון אצלו ונשבע שאין המשכון ברשותו:
שמא ישבע זה. הלוה תחילה ולא דקדק בשומא ויוציא המלוה את המשכון ונמצא שם שמים מתחלל דשבועת הלוה ימצא לבטלה. והא דתנינן בסיפ' מי נשבע מי נשבע תחילה קאמר:
ושקל. חצי סלע היה שוה:
מתני' המלוה את חבירו על המשכון. דנעשה עליו שומר שכר כדתנן פ' השוכר את האומנין ולא שנא משכנו בשעת הלואתו ולא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו ואם היה המשכון כנגד החוב ואבד או נגנב יצא משכנו בחובו ואין להם זה על זה כלום ואם החוב יתר על המשכון משלם הלוה למלוה מה שהי' החוב יותר ואם המשכון יותר על החוב משלם מלוה ללוה המותר ואם נאבד באונס ששומר שכר פטור הוא גם המלוה פטור ונשבע שבאונס נאבד וגובה כל החוב:
ושלשה דינרין היה שוה חייב. שהרי הודה הוא במקצת הטענה שהסלע שוה ארבעה דינרין וכיון שהלוה חייב לישבע כמה היה שוה המשכון שלו והמלוה חייב ג''כ לישבע על המשכון שאינו ברשותו ואע''פ שמשלם דמיו משום דחיישינן שמא עיניו נתן בו ב''ד משביעין את המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו ואח''כ משביעין את הלוה כמה היה שוה:
הלכה: אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֶה אוֹמֵר. מְנוֹרָה גְדוּלָה. וְזֶה אוֹמֵר. מְנוֹרָה קְטַנָּה. חַייָב. דִּתְנָן. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר בִּמְנוֹרָה שֶׁלְּחוּלְיוֹת. 32b זֶה אוֹמֵר. אֵזוֹר גָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. קָטוֹן. תַּנֵּי רִבִּי חִיָּה וְלָא יָדְֽעִין מַה תַנֵּי. אִין תֵּימַר חַייָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא. דִּתְנָן. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. אִין תֵּימַר פָּטוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא. דִּתְנָן. זֶה אוֹמֵר. גָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. קָטוֹן. ייִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. וְזֶה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. יַחֲלוֹקוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ולא שמע. ומתמה הש''ס וכי לא שמעי דייני דנהרדעי מה דאמר ר' יוחנן דאין הדין כן אלא דהמלוה הוא דנאמן לעולם לטעון עליו עד כדי שיווי המשכון שבידו:
אוחרנא. האחר וזהו המלוה צריך להביא עדים שהלוהו שני דינרין דהא בשיווי המשכון הודה הוא להלוה ובמה שהלוה מכחישו שלא הלוה לו אלא דינר אחד על המלוה להביא ראיה:
כיון דכל עמא מודו. מכיון דשניהם מודים שהמשכון שוה שני דינרין:
קם עם חבריה בשוקא. וא''ל תהא זכור שאתה חייב לי שני דינרין כפי שיווי משכונך והשיב לו אנא לית חייב לך אלא חד דינר ומשכון שלי כבר אמרת בעצמך שהוא שוה שני דינרין:
דתנינן סלע הלויתיך עליו וכו'. כלומר דהא כי היכא דשמעינן מה דאמר ר' יוחנן דהמלוה נאמן לטעון עד כדי דמיו מסיפא דמתני' סלע הלויתני וכו' והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור דה''ה אם לא אבד המשכון והלוה טוען לא הלויתני עליו אלא כפי חצי שוויו או פחות מכדי שוויו והמלוה אומר כדי שוויו הלויתיך עליו דהמלוה נאמן לטעון כדי דמיו במה שיש בידו הכי נמי שמעינן מרישא דמתני' דלפעמים הלוה נאמן והיינו היכא שהמלוה טוען עליו יותר משיווי המשכון דכמו דאמרינן באבד המשכון דהלוה נאמן דסלע היה שוה ואינו צריך ליתן לו השקל שטוענו המלוה ה''נ אם לא אבד המשכון והמלוה טוען שהלוהו יותר מכדי שוויו נאמן הלוה לומר לא הלויתני עליו אלא בכדי שוויו ואינו יכול להוציא מיד הלוה מה שטוענו יותר:
מתניתא אמרה דאף הלוה נאמן. בכה''ג וכלומר דלאו דוקא קאמר ר' יוחנן מלוה אלא כל היכא דלא טעין חד מחבריה כלום כ''א כדי לפטור את עצמו הוא טוען כל א' מהן נאמן ואין חבירו יכול להוציא ממון ממנו:
גמ' אמר רבי יוחנן נאמן המלוה לומר. עד כדי שיווי המשכון הלויתיך ולא פחות ור' יוחנן קמ''ל אפילו לא נאבד המשכון נאמן לטעון עליו כדי דמיו:
גמ' מנורה גדולה יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא מנורה קטנה חייב:
דתנן. כלו' והא דתנן אין נשבעין וכו' וצריך זה שיודה לו ג''כ דבר שבמדה וכו' ממה שטענו וא''כ קשיא על ר' חנינא דאמר אם הודה לו במנורה קטנה חייב הא לא הוי ממין הטענה ממה שטענו דבר שבמדה:
זה אומר אזור גדול. יש לי בידך וזה הודה לו באיזור קטן בהא אשכחן דתני ר' חייא מידי בהאי דינא אבל לא ידעין מה תני בה אם לחיוב או לפטור ומשום דקשי' לן אתרווייהו כדמסיק ואזיל:
אין תימר. אי תימא דחייב תני בה קשיא ממתני' דידן דקתני אין נשבעין וכו' והכא לא הוי הודאה זו ממה שטענו ואמאי חייב ואי תימא דפטור קאמר בה קשי' ממתני' דב''מ:
דתנן. פ' השואל היו לו שני עבדים ומכר לו א' מהן הלוקח אמר גדול לקחתי והמוכר אמר קטן מכרתי ישבע המוכר וכו' ועל כרחך דמיירי שטוען עבד בכסותו דאי לאו הכי אין נשבעין על העבדים אבל בכסותו שפיר הוא דע''י שנתחייב שבועה על הכסות נשבע גם על העבד ע''י גלגול והא הכא הוי כאזור גדול ואזור קטן דזה טוענו עבד בכסות גדול וזה הודה לו עבד בכסות קטן וקתני ישבע וא''כ אי תני ר''ח פטור האי מתני' פליגא עליה:
תיפתר. הא דר' חנינא במנורה של חוליות שיכול לפרק ולעשות מן הגדולה קטנה והוי הודאה ממין הטענה:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה לוֹמַר. עַד כְּדֵי הַמַּשְׁכּוֹן הִלְוִיתִיךָ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. אַף הַלֹּוֶה נֶאֱמָן. דְּתַנִּינָן. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה. וְהַלָּה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה. פָּטוּר. חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בַּשּׁוּקָא. אֲמַר לֵיהּ. תְּרֵין דֵּינָרִין לְי בְיָדָךְ וּמַשְׁכּוֹנָךְ שֲׁוִי תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. חַד דֵּינָר נָא בְעֵי לְמִיתַּן לָךְ וּמַשְׁכּוֹנִי טַב תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי דַייָנֵי נַהַרדֵּעָא. אָֽמְרֵי. כֵּיוָן דְּכָל עַמָּא מוֹדוּ דְמַשְׁכּוֹנָא טַב תְּרֵין דֵּינָרִין אוֹחְרָנָא יֵיתֵי עֲלוֹי שַׂהֲדֵי. וְלֹא שְׁמַע דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה עַד כְּדֵי הַמַּשְׁכּוֹנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא שמע. ומתמה הש''ס וכי לא שמעי דייני דנהרדעי מה דאמר ר' יוחנן דאין הדין כן אלא דהמלוה הוא דנאמן לעולם לטעון עליו עד כדי שיווי המשכון שבידו:
אוחרנא. האחר וזהו המלוה צריך להביא עדים שהלוהו שני דינרין דהא בשיווי המשכון הודה הוא להלוה ובמה שהלוה מכחישו שלא הלוה לו אלא דינר אחד על המלוה להביא ראיה:
כיון דכל עמא מודו. מכיון דשניהם מודים שהמשכון שוה שני דינרין:
קם עם חבריה בשוקא. וא''ל תהא זכור שאתה חייב לי שני דינרין כפי שיווי משכונך והשיב לו אנא לית חייב לך אלא חד דינר ומשכון שלי כבר אמרת בעצמך שהוא שוה שני דינרין:
דתנינן סלע הלויתיך עליו וכו'. כלומר דהא כי היכא דשמעינן מה דאמר ר' יוחנן דהמלוה נאמן לטעון עד כדי דמיו מסיפא דמתני' סלע הלויתני וכו' והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור דה''ה אם לא אבד המשכון והלוה טוען לא הלויתני עליו אלא כפי חצי שוויו או פחות מכדי שוויו והמלוה אומר כדי שוויו הלויתיך עליו דהמלוה נאמן לטעון כדי דמיו במה שיש בידו הכי נמי שמעינן מרישא דמתני' דלפעמים הלוה נאמן והיינו היכא שהמלוה טוען עליו יותר משיווי המשכון דכמו דאמרינן באבד המשכון דהלוה נאמן דסלע היה שוה ואינו צריך ליתן לו השקל שטוענו המלוה ה''נ אם לא אבד המשכון והמלוה טוען שהלוהו יותר מכדי שוויו נאמן הלוה לומר לא הלויתני עליו אלא בכדי שוויו ואינו יכול להוציא מיד הלוה מה שטוענו יותר:
מתניתא אמרה דאף הלוה נאמן. בכה''ג וכלומר דלאו דוקא קאמר ר' יוחנן מלוה אלא כל היכא דלא טעין חד מחבריה כלום כ''א כדי לפטור את עצמו הוא טוען כל א' מהן נאמן ואין חבירו יכול להוציא ממון ממנו:
גמ' אמר רבי יוחנן נאמן המלוה לומר. עד כדי שיווי המשכון הלויתיך ולא פחות ור' יוחנן קמ''ל אפילו לא נאבד המשכון נאמן לטעון עליו כדי דמיו:
גמ' מנורה גדולה יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא מנורה קטנה חייב:
דתנן. כלו' והא דתנן אין נשבעין וכו' וצריך זה שיודה לו ג''כ דבר שבמדה וכו' ממה שטענו וא''כ קשיא על ר' חנינא דאמר אם הודה לו במנורה קטנה חייב הא לא הוי ממין הטענה ממה שטענו דבר שבמדה:
זה אומר אזור גדול. יש לי בידך וזה הודה לו באיזור קטן בהא אשכחן דתני ר' חייא מידי בהאי דינא אבל לא ידעין מה תני בה אם לחיוב או לפטור ומשום דקשי' לן אתרווייהו כדמסיק ואזיל:
אין תימר. אי תימא דחייב תני בה קשיא ממתני' דידן דקתני אין נשבעין וכו' והכא לא הוי הודאה זו ממה שטענו ואמאי חייב ואי תימא דפטור קאמר בה קשי' ממתני' דב''מ:
דתנן. פ' השואל היו לו שני עבדים ומכר לו א' מהן הלוקח אמר גדול לקחתי והמוכר אמר קטן מכרתי ישבע המוכר וכו' ועל כרחך דמיירי שטוען עבד בכסותו דאי לאו הכי אין נשבעין על העבדים אבל בכסותו שפיר הוא דע''י שנתחייב שבועה על הכסות נשבע גם על העבד ע''י גלגול והא הכא הוי כאזור גדול ואזור קטן דזה טוענו עבד בכסות גדול וזה הודה לו עבד בכסות קטן וקתני ישבע וא''כ אי תני ר''ח פטור האי מתני' פליגא עליה:
תיפתר. הא דר' חנינא במנורה של חוליות שיכול לפרק ולעשות מן הגדולה קטנה והוי הודאה ממין הטענה:
חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בַּשּׁוּקָא וָאַרִים סְבִינְתֵיהּ. אֲמַר. לֵית הָדֵין סַדִּינָא נְפִיק מִן יָדִי עַד דְּתִתֵּן לִי מַה דְאִית לִי בְיָדָךְ. אֲתַא לְקַמֵּי שְׁמוּאֵל. אֲמַר לֵיהּ. הַב לֵיהּ סְבִינְתֵיהּ וִזִיל דּוֹן עִמֵּיהּ. מַה. שְׁמוּאֵל כְּדַייָנֵי נַהַרְדֵּעָא. אָֽמְרוּ. תַּמָּן הוּחְזָק הַמַּשְׁכּוֹן בְיָדוֹ. הָכָא לֹא הוּחְזָק הַמַּשְׁכּוֹן בְיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מה. ומתמה הש''ס מה זה וכי שמואל כדייני דנהרדעא סבירא ליה שצוה להחזיר לו הסדין ואח''כ ירד עמו לדין מה שיש לו עליו ואמאי אין הלה נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו וכדר' יוחנן דלית הלכתא כדייני דנהרדעא:
וארים סבינתיה. הרים ונטל מעליו סדינו שהיה כרוך עליו ואמר אין הסדין הזה יוצא מתחת ידי עד שתתן לי כך וכך מה שיש לי בידך:
33a שְׁמוּאֵל אָמַר. שֶׁאֵין הַשְּׁבוּעָה זָזָה מִבֵּינֵיהוֹן. אִם יִשְׁבַּע הַמַּלְוֶה הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. וְאִם נִשְׁבַּע הָלוֶֹה. מוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן׃ מִי הוּא הַנִּשְׁבָּע. מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. רַב וְרִֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרֵי עַל רֵישָׁא. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה. וְהַלָּה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה. פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו כול'. וְהַלָּה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב אָמַר. אַנְתְּ לֵית יְדַע אָהֵן יְדַע. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דיומא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. לֵית אַתְּ יְדַע אָהֵן יְדַע. וָכָא אַתֲּ מַר הָכֵין. תַּמָּן יֵשׁ חִילּוּלּ שְׁבוּעָה. הָכָא לֵית חִילּוּלּ שְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן יש חילול שבועה. גבי משכון השבועה חלה עליו לפי שהוא מחויב שבועה וכיון שאינו יכול לישבע משלם אבל הכא גבי מנה יש לי בידך והלה אומר איני יודע לית חילול שבועה כלומר אין שבועה חלה עליו ומשום הכי פטור:
וכא את אמר הכין. כלומר גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דאמרת דפטור:
תמן את אמר. כלומר הכא במשכון את אמר זה אינו יודע שכנגדו יודע הוא ונוטל בלא שבועה:
אנת לית ידע אהן ידע. אומרין לו אתה אינך יודע וחבירך זה הוא יודע וכיון שהודה שהיה שוה יותר אלא שאינו יודע כמה הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם:
סלע הלויתני עליו וכו'. דקתני במתני' דינו ובעי הש''ס והלה אומר איני יודע מהו דאם הלוה אומר סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אמר איני יודע כמה היה שוה יותר ממה שהלויתיך עליו כיצד הוא הדין:
רב וריש לקיש ארישא. וכן מפרשי רב ור''ל דארישא קאי והיינו סיפא דרישא כדאמרן:
מי הוא נשבע. כלומר הואיל ואמרת דאיכא למיחש להא הלכך שקלוה רבנן האי שבועה מן הלוה ואע''פ שהיה בדין שישבע הוא לפטור ושדיוה אמלוה וישבע ויטול:
ואם ישבע הלוה. כלומר ואם נאמר דבאמת הלוה הוא שישבע לפטור כדינו אכתי חששא איכא הכא שמא אח''כ יוציא הלה את הפקדון להראות ששקר נשבע הלוה ונמצא שם שמים מתחלל:
שמואל אמר שאין השבועה זזה מביניהן. לפרושי מי נשבע דקתני במתני' קאמר ומפרש לה דאסיפא דרישא קאי סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני ושלשה דינרים היה שוה דחייב וקאמר מי נשבע לפי שיש כאן לומר דאין השבועה זזה עכ''פ מבין שניהם ואו זה או זה ישבע דמן הסברא הלוה הוא שישבע לפטור עצמו מן הדינר ואם המלוה ישבע הרי זה נשבע ונוטל ולא היה כאן מן הדין לומר דנשבע ונוטל הוא:
אמרי. שאני הוא תמן בעובדא דדייני דנהרדעא דהוחזק המשכון בידו ונאמן הוא לטעון עליו עד כדי דמיו במיגו דנאנסו או במיגו דלקוח הוא בידי לפי הענין אבל הכא הרי זה לא הוחזק המשכון בידו אלא בפנינו הוא דחטפה ממנו בשוק הילכך אומרין לו תחזור לזה סדינו ואין אתה נקרא מוחזק בזה שחטפת ממנו לעין כל ומה שיש לך עליו תרד עמו לדין ויקוב הדין ביניכם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source