משנה: וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בַסּוֹף שְׂעִירֵי הָֽרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי הָֽרְגָלִים מְכַפְּרִין אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מַה שְּעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַשְּעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בַסּוֹף וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָֽמְרוּ לֹו מַה הֵן שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם יִקְרְבוּ. אָֽמְרוּ לוֹ הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה הֵיאַךְ קְרֵיבִים זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶן כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. וכיון דבזה שוין אע''פ שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב:
אמרו לו. חכמי' דסברי כר''מ לר''ש אי אמרת בשלמא דכולן כפרתן שוה יקרב שהרי כולן כפרה אחת הן מכפרים אלא לדידך דאמרת אין כפרתן שוה זו שהופרשה לכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף איך יקרב ברגל לכפר על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף או בר''ח לכפר על הטהור שאכל את הטמא:
מה הן שיקרבו זה בזה. אם אבד שעיר שהופרש ליום הכפורים ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל או בר''ח מהו שיקרב לשם שעירו של יום:
היה ר''ש אומר. האי דהדר נקט לה משום דבעי למימר אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה:
כל השעירים כפרתן שוה. כל שעירי המוספין בין שעירי הרגלים בין שעיר ר''ח בין שעיר הנעשה בחוץ ביום הכפורים כפרתן שוה שהם מכפרים בין על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף בין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ובין על הטהור שאכל את הטמא ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה אבל שעיר הנעשה בפני' לא נחלקו עליו שהוא תולה על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף והוא אינו מכפר כפרתן דכתיב אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות והן אין מכפרין כפרתו דכתיב אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה:
על טהור שאכל טמא. טעמא דר''ש מפרש בגמרא:
ושעירי ראשי חדשים מכפרין. דכתיב בשעיר ר''ח לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' שעיר זה יהא מכפר והיינו שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושעירי רגלים ילפינן משעיר ר''ח בהיקש דשעיר הוי מצי למכתב בכולהו רגלים וכתב ושעיר וא''ו מוסיף על ענין ראשון להקיש שעל מה שזה מכפר אלו מכפרים:
מתני' שעירי הרגלים. בכל הרגלים נאמרו שעירי חטאת במוספין:
הלכה: אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה כול'. מַה חֲמִית מֵימַר. הַפְּנִימִי תוֹלֶה וְהַחִיצוֹן מְכַפֵּר אוֹ הַחִיצוֹן תוֹלֶה וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר אוֹ זֶה וָזֶהּ יִתְלוּ אוֹ זֶה וָזֶה יְכַפְּרוּ. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מִילָּה חֲמִית. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וָאֲתִיב לֵיהּ. מֵחִלּוּקֵי כַפָּרוֹת הִיא מִילְּתָא. וְלִינָה יְדַע מָה מַר לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זֵירָא. דִּילָמָא דָא הִיא. מַה חֲמִית מֵימַר. בְּטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר אֹו נֵימַר בְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. תַּלְמוּד לוֹמַר וְטוּמְאָתוֹ עָלָי֑ו. בְּטוּמְאַת הַגּוּף. לֹא בְטוּמְאַת בָּשָׂר. אוֹ זֶה וָזֶה יְכַפְּרוּ. מַאי כְדוֹן. וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו עֲווֹנוֹת אֵילּוּ הַזְּדוֹנוֹת. פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֵילּוּ הַמְּרָדִים. חַטֹּאתָ֑ם אֵילּוּ הַשְּׂגָגוֹת. כְּשֶׁאָמַר יְכַפֵּֽר. אָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָי֛ו אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָם. טָפַשׂ הַזְּדוֹנוֹת וְהִנִּיחַ הַשְּׁגָגוֹת. לוֹמַר. מַה זְדוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. אַף הַשְּׁגָגוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. וְלָמָּה בָאוּ לְכָאן. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. לִתְלִייָה. 5a וְיִתְלֶה עַל אוֹכְלֵי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בְּמַשְׁמַע. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זֵירָא. חַטֹּאתָ֑ם חַטֹּאתָ֑ם. מַה חַטֹּאתָ֑ם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. אַף חַטֹּאתָ֑ם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. יָֽצְאוּ זְדוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. שִׁיּוּר שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׁה בִפְנִים יוֹם הַכִּיפּוּרִים תּוֹלֶה. מַה שִׁיַירְתָּה. אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף. ועל כרחך דכפרה גמורה הוא דמכפר שהרי זה לא יבא לכלל קרבן לעולם דאין בה ידיעה בתחלה וכבר שמעינן דלא שייכא תליה כ''א במקום שיכול לבוא לכלל קרבן:
ומה שיירתה. כלו' השתא מה נשאר עוד לכפרת החיצון:
שייר שעיר הנעשה בפנים ויה''כ תולה. השתא מהדר לשנויי קושיא דלעיל דמנלן שזה תולה אדידיה וזה מכפר אדידי'. וכלומר דמהאי מילתא דאמרן גבי שעיר המשתלח ילפינן נמי מיניה לגבי שעיר הפנימי דכתיב ביה נמי ומפשעיה' לכל חטאתם ואיתקש חטאתם לפשעים דבחטאים דלאו בני קרבן עכשיו מיירי והיינו יש בה ואין בה דכמו דאמרינן בשעיר המשתלח דלתלייה הוא דמכפר לאותן שאין בני חטאת עכשיו ואינו מכפר כפרה גמורה וה''נ בשעיר הפנימי כן הואיל דיכול לבוא לחיוב קרבן דידיה לכשיתודע לו אח''כ אינו מכפר כפרה גמורה אלא הוא ויה''כ תולה עליו:
יצאו שגגות שאין בהם חיוב קרבן. כצ''ל כלומר יצאו אלו שגגי חייבי מלקות דקאמרת דבהו לא שייכא חיוב קרבן כלל והשתא מכיון דעל כרחך חטאתם דקרא באותם דשייכא בהו קרבן מיירי א''כ היקישא דשגגות לזדונות דקאמר ר' אמי אף השגגות שאין בהן חיוב קרבן היינו דעכשיו אינן בני חייב חטאת דאכתי לא מתיידע לי' ולתלייה הוא דמכפר במקום אשם תלוי וכדאמרן:
חטאתם חטאתם. ילפינן ממקום אחר דכתיב והתודו את חטאתם אשר עשו מה להלן שיש בהן חיוב קרבן כלומר דשייכא קרבן בהו אף חטאתם שנ' כאן שיש בהן חיוב חטאת והיינו דשייכא חטאת בהו ואע''ג דעכשיו אין בהן חיוב קרבן חטאת וכדאמר ר' אמי לעיל מ''מ שייכא קרבן בהן:
לתלייה. כהאי דאמרינן בפ''ו דכריתות חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יה''כ פטורין מלהביא אחר יה''כ מפני שכגון אלו שעיר המשתלח תולה שהוא במקום אשם תלוי ואינן פטורין כ''א מאשם תלוי אבל כי מתיידע להו בתר יה''כ דחטאו ודאי חייבין להביא חטאת כדאמרינן שם:
ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים במשמע. כלומר ומנא לך דילפת מהקישא דחטאים לזדונות דעל אותן שגגות שאינן בני קרבן עכשיו הוא תולה אימא דחטאים דקרא לא מישתעי אלא בשגגי חייבי מלקיות כגון אוכלי שקצים ורמשים וכיוצא בהן שהרי אף הן במשמע חטאים וקרא ה''ק בין הזדונות ובין השגגות דאינם בכי קרבן כלל מתודה עליהן ומכפר הוא אבל לאותן שגגות דחייבי קרבן וכגון חייבי אשמות תלוין לעולם אימא לך דאינו תולה עליהם וחייב להביא אשם תלוי אף לאחר יה''כ:
גמ' מה חמית מימר הפנימי תולה. על יש בה ואין בה והחיצון מכפר על אין בה ויש בה או אימא דהחיצון תולה והפנימי מכפר או נימא דזה וזה יתלו או זה וזה יכפרו כפרה גמורה כל א' וא' על שלו:
מאי כדון. השתא מאי נאמר טעמא בזה:
מילה חמית. ראיתי לריש לקיש ששאל דבר א' מר' יוחנן והשיב לו ומענין חילוקי כפרות היה הדבר אבל לא ידעתי מה אמר לו:
דילמא דא היא. מילתא ששמעת מה דאמר בהלכה דלעיל מה חמית מימר וכו' ברייתא זו שמעת דג''כ מענין חילוקי כפרות מיירי ללמד על איזה טומאת קדש מביא קרבן:
או זה וזה יכפרו. ומהדר הש''ס על הקושיא דמכל מקום קשיא על מתני' דמנלן שזה תולה וזה מכפר כדפרכינן לעיל ומאי כדון נימא בה טעמא וקאמר הש''ס מהכא:
והתודה וגו'. גבי שעיר המשתלח כתיבא:
המרדים. שעושה להכעיס במרד:
נשא יכפר. כך כתוב בדפוס קראקא ונוסחה נכונה היא ובדפוס ויניציאה כתוב כשאמר יכפר ולא מצינו לתיבת יכפר בשעיר המשתלח ואפשר לפרש דה''ק כשאמר יכפר והיינו נשא דכתיב בקרא דאבתריה ונשא השעיר וגו' והאי נשא יכפר הוא ובהאי קרא דכפרה לא כתיבי חטאתם כמו בקרא דהתודה וכדאסיק ר' אמי לקמיה ומפרש לטעמא:
ונשא השעיר וגו' ואמאי בהאי קרא לא כתיב אלא עונותם תפס הזדונות והניח השגגות דכתיב ברישיה דקרא ולא הזכירם אלא דזה בא ללמד דחטאתם דנאמר שם לא נאמר אלא להקיש מה זדונות שאינן בני קרבן מכפר אף השגגות שאינן בני קרבן הוא דמכפר ולפיכך בקרא דכפרה לא הוזכר אלא עונותם לפי שהחטאים שהוא מכפר אותן שהוקשו לעונות שאינם עכשיו בני קרבן הוא דמכפר וכדמפרש ואזיל לענין מאי מיירי האי כפרה:
ולמה באו לכאן. ולאיזה ענין אתה אומר דשעיר המשתלח מכפר על השגגות לאותן שאינן בני קרבן ועל כרחך דאינן בני קרבן עכשיו אבל ראוין לקרבן הן וכדמסיק ואזיל והיינו דלא תטעה לומר שמכפר כפרה גמורה אלא כדר' אילא:
הלכה: וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה כול'. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כול'. 5b רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה וּשְׂעִיר עִזִּ֥ים חַטָּאת לַֽיי. חֵט שֶׁאֵין יוֹדֵעַ בוֹ אֶלָּא יי שָׂעִיר זֶה מְכַפֵּר. אֵין לִי אֶלָּא שָׂעִיר שֶׁלְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. שְׂעִירֵי רְגָלִים מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זֵירָא. וּשְׂעִ֥יר. וָי''ו מוֹסִיף עַל עִנְייָן רִאשׁוֹן. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת עֲוֹ֣ן הָֽעֵדָ֔ה. מַה נָן קַייָמִין. אִם בִּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן. עַל שִׁבְטוֹ מְכַפֵּר. אִם בְּשָׁעִיר שֶׁלְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אֵין כְּיוֹצֵא בוֹ לַדּוֹרוֹת. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשָׂעִיר שֶׁלְּרֹאש חוֹדֶשׁ. מַאי כְדוֹן. נֶאֱמַר כָּאן נְשִׂיאוּת עָוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נְשִׂיאוּת עָוֹן. וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים. מַה לְהַלָּן עָווֹן הַקְּרֵיבִין וְלֹא עָוֹן הַמַּקְרִיבִין אַף כָּאן עָוֹן הַקְּרֵיבִין וְלֹא עָוֹן הַמַּקְרִיבִין. מַה חֲמִית מֵימַר בָּטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא נֵימָא בְטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי יוּדָה חִלֵּק שִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן חִלֵּק שִׁיטַּת רִבִּי יוּדָן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים שֶׁאֵין מְכַפֵּר אֶלָּא תוֹלֶה. וַתְייָא כְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ לִתְלִייָה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתיא. כהאי דדריש ר' יונה לטעמא דכתיב בשעיר הפנימי ועשהו חטאת משמע תקבעהו לשם חטאת זו שנאמר בו כדדרשי' לעיל מקרא דוכפר על הקדש שהוא לתלייה לכפרתו האמורה ושלא ישתנה לכפר כפרת אחרים:
מודה ר' יוחנן. דמפרש טעמא דר''ש בשעיר של ר''ח דפליג על ר' יהודה ור''מ דסבירא להו שהוקבעה כפרה א' לשנים ולר''מ אפילו לשלשה ור''ש לית ליה כדאמרן מודה הוא דבשעיר הנעשה בפנים דכ''ע לא פליגי שאינו מכפר שום כפרה של אחרים אלא תולה ביש בה ידיעה בתחילה בלבד:
אמר ר' יוסי בר בון. דלא היא דטעמא דר''ש הוי משום דס''ל דאין אחד מכפר כפרת חבירו דכמו דר' יודה חלק שיטת ר''מ כלומר מחלק בשיטתו דר''מ ס''ל דכל השעירים כפרתן שוה הן ור''י חולק על שיטתו ומחלק כפרתן דקאמר שעירי רגלים ושל ר''ח הן דמכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אבל לא על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף דאותה שעיר החיצון של יה''כ מכפר כך הוא מחלק ר''ש בשטת ר' יודה וס''ל דאין של ר''ח מכפר כפרת של שעירי הרגלים וטעמיה דלא ס''ל שהוקבעה כפרה אחת לשניהם ואם אתה אומר דשל ר''ח מכפר על טמא שאכל טהור וע''כ בהאי דלאו בר קרבן הוא דהיינו טומאת קדש דאיירינן וא''כ זו היא כפרת של שעירי רגלים ואין שנים מכפרים כפרה אחת לדידיה והלכך הוא דקאמר דשל ר''ח בטהור שאכל טמא הוא דמכפר:
מה חמית מימר. דדרשת ג''ש ומוקי לה בטהור שאכל טמא או נימר דעון העדה קאי על טומאת הגוף ובטמא שאכל בשר קדש טהור הוא דמכפר וכגון דלאו בר קרבן הוא כלל שלא היה לו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ומכפר כפרת שעירי הרגלים:
אף כאן עון הקריבין. האוכל בשר קדש טמא והוא טהור:
עון הקריבין. טומאת בשר ולא עון המקריבין שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על הדם ועל החלב ועל הבשר של עולה שקרב בטומאה ומרצה הציץ שאין הבעלים צריכין להביא קרבן אחר:
ונאמר להלן. בציץ ונשא אהרן את עון הקדשים:
מאי כדון. אכתי היאך שמעינן דהאי לשאת את עון העדה בטהור שאכל את הטמא הוא:
אלא כן אנן קיימין. על כרחך דאותו שעיר שנשרף של ר''ח היה:
אין כיוצא בו לדורות. והרי תשובתו של אהרן למשה היה שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה שהותרה אנינות אבל זה קדשי דורות הוא וא''כ אין זה שעיר של מלואים שאין כיוצא בו לדורות:
אם בשעיר של יה''כ. כלומר בשעיר של מלואים ועל שם דיה''כ הוא ג''כ שמיני של פרישה כמו שמיני של מלואים באותו הפעם ומהתם הוא דגמרינן לפרישה דכ''ג קרי לי' יה''כ ועוד דבאותו היום נתכפר להן מעשה עגל וזהו השעיר לחטאת של בני ישראל:
על שבטו מכפר. מאי לשאת את עון העדה דקאמר:
מה אנן קיימין. דאיזה שעיר היה זה שאמר להם ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה:
ואותה נתן לכם וגו'. טעמיה דר''ש מפרש בשעיר ר''ת דבשעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף כתי' ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וזה של ר''ת היה כדמפרש ואזיל דשלשה שעירים היו שם באותו היום שהוקם המשכן שעיר ר''ח ושעיר נחשון דבכל הנשיאים נאמר שעיר עזים א' לחטאת ושעיר של יום שמיני למלואים דכתיב ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ודריש לה לקמיה שהשנים אכלו ושל ר''ת הוא דנשרף:
גמ' טעמא דר' יהודה. בכפרת שעיר ר''ח וכדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source