משנה: כָּל הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדּוֹק בַּנָּשִׁים מְשׁוּבַּחַת וּבָאֲנָשִׁים תִּיקָּצֵץ. הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַסּוֹמָה וְשֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ אִם יֵשׁ לָהֶן פִּיקְחוֹת מַתְקִינוֹת אוֹתָן וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּשׁוֹת בְּעִדִּים אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ וְהַצְּנוּעוֹת מַתְקִינוֹת לָהֶן שְׁלִישִׁית אֶחָד לְהַתְקִין אֶת הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיקצץ. לפי שמתחמם ומרגיש כשממשמש באמה ומוציא ש''ז לבטלה:
והסומא. אמרינן בגמרא דאינה משנה ודחויה היא אלא היא בודקת לעצמה ומראה לחברותיה:
ושנטרפה דעתה. מחמת חולי:
מתקינות אותן. בודקות אותן ומטבילין אותן:
אחד לו ואחד לה. לקנח לאחר תשמיש:
והצנועות מתקנות להן שלישית. עוד אחד לתקן את הבית כלומר לבדוק עצמה לפני תשמיש להיות מוכנת לבעלה:
משובחת. שמתוך כך לא תבא לידי ספק טומאה ובעלה לא אתי לידי איסורא:
ובאנשים. אם בודק עצמו באמתו שמא יצא ממנו קרי:
מתני' כל היד המרבה לבדוק בנשים. שבודקת תמיד שמא ראתה:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים. בַּעֲלָהּ חַייָב בְּקָרְבָּן כְּנֶגְדָּהּ בְּטַהֳרוֹת טְמֵאוֹת. בַּעֲלָהּ פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן כְּנֶגְדָּהּ בְּטַהֳרוֹת טְהוֹרוֹת. בַּעֲלָהּ סָפֵק בְּקָרְבָּן כְּנֶגְדָּהּ בְּטַהֳרוֹת תְּלוּיוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. אִילּוּ זָקֵן וְיֶלֶד שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּטְרִיקְלִין. לֹא דָבָר בָּרִיא שֶׁהַזָּקֵן מְשַׁמֵּשׁ תְּחִילָּה. הָא אִם יֶלֶד בָּא וּמַטְעֵי בֵיהּ. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן. אֲנִי אוֹמֵר. שָׁם הָיָה. בִּיאָה הִיא שֶׁהִיא סוֹתֶמֶת. בְּרַם הָכָא. אִילּוּ הֲוָה שָׁם מִי מְעַכְּבוֹ שֶׁלֹּא לָצֵאת. מַתְנִיתָא פְלִיגָה עַל רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פֵּירְשָׁה וְרָאָת הִיא טְמֵיאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. 6a מַתְנִיתָא פְלִיגָה עַל בַּר פְּדָיָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַף בְּשָׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה. לֵיידָא מִילָּה. לֹא שֶׁאִם תִּרְאֶה תְּהֵא מְטַמְּאָה לְמַפְרֵעַ. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶוסֶת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי. כָּל מַה דַּאֲנָן קַייָמַין הָכָא בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶוסֶת אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סָֽלְקַת מַתְנִיתָא. עַד כָּאן בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֵוסֶת. מִכָּן וְאֵילַךְ. בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֵוסֶת. וַאֲפִילוּ תֵימַר. לֹא סָֽלְקַת מַתְנִיתָא. אֶלָּא כָּל מַה דַּאֲנָן קַייָמַין הָכָא בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֵוסֶת אֲנָן קַייָמִין. וּמָה עֲבִיד לָהּ בַּר פְּדָיָה. חֲלוּקִין עַל רִבִּי יוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל מקום שאמרו בעלה חייב בקרבן וכו'. ניכר כאן החסרון מתוכו דמקשי לקמן על בר פדייה ולא הוזכר תחילה וכן ליתא להא במקום אחר בהאי תלמודא. ובבבלי מכלתין פ''ט דף ס' ע''ב גרס להא דפליגי בה בר פדא ור' אושעיא בר פדא אמר כל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות. והיינו אם היתה עסוקה בטהרות ופירשה וראתה בתוך שיעור וסתה דבכה''ג בעלה בחטאת אם תמצא על שלה אותיום אחר הבעילה כדתנן בפרק דלקמן. כל שבעלה באשם תלוי. והיינו אם שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה דבכה''ג בעלה באשם תלוי דספק הוא אם דם בשעת ביאה הוה ובכי הא בטהרות תלויות. כל שבעלה פטור. כגון ששהתה יותר מכאן דלגבי בעלה פטור טהרותיה טהורות ור' הושעיה קאמר התם דאפי' במקום שבעלה חייב חטאת טהרותיה תלויות. ובגירסא דהאי תלמודא נראה דג''כ כגירסא דהתם היא אלא שחסר בכאן מילתיה וכן תיבות בר פדייה אמר וכצ''ל ר' לעזר בשם ר' הושעיה בעלה חייב בקרבן כנגדה בטהרות תלויות בר פדייה אמר כל מקום שאמרו חכמים בעלה חייב בקרבן וכו' והיינו דפריך מתניתא פליגא וכו' כדלקמן:
ר' שמואל בר רב יצחק בעי אילו זקן וילד וכו'. קושיא דר' שמואל קאי להאי מ''ד דס''ל דלעולם טהרותיה תלויות ואפי' מקום שבעלה בחטאת דמחזקינן לודאי דם בשעת ביאה ואפ''ה לענין טהרות שעשתה בתוך שיעור וסת לא מחזקינן לה בודאי טמאה והיינו דפריך ואמאי אילו זקן וילד שהיו מהלכין בטרקלין לא דבר ברי שהזקן משמש תחילה הא אם ילד אתי ומטעי ביה כלומר שאע''פ שבודאי הזקן ממשמש בפתח הטרקלין בתחילה והולך לפני הילד הרי עכ''פ אם הילד בא מטעה בזקן ויוצא מיד מן הפתח ומשל הוא לזה ומכנה אבר המשמש לזקן והדם לילד וכשהזקן משמש הוא לפני הילד ומכל מקום תיכף כשהזקן הוא פונה מן הפתח הילד ממהר לבא ונמצא הדם והלכך חיישינן שהיה הדם בבית החיצון בשעת ביאה שהרי מיד אחר פרישתו ממנה נמצא הדם ואם כן ניחוש נמי לענין טהרות שעשתה ומצאה מיד בתוך שיעור הזה שהיה הדם גם כן בשעת היותה עסוקה בטהרות:
אמר רבי אבון בשם רבי יודן. שאני התם דבשלמא בביאה שפיר הוא דמחזקינן לודאי בשעת מעשה לפי שאני אומר שם היה הדם בשעת ביאה אלא שביאה היא סותמת את הדם ואבר השמש מעכבו מלצאת וכמשל הזקן והילד והלכך מיד אחר שפירש הזקן הילד ממהר לבא וכדאמרן:
ברם הכא. לענין טהרות אילו היה דם שם בשעת עסוקה ממש בהן מי היה מעכבו שלא לצאת והלכך תלינן שמא אחר כך נעקר הדם ממקומו ומצאתה ולא מחזקינן להטהרות בודאי טומאה אלא בספק:
מתניתא פליגא על בר פדייה. והאי מתניתא על בר פדייה לחודיה הוא דקשיא דאיהו קאמר כל שבעלה פטור מקרבן כגון ששהתה יותר מכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה דבעלה פטור לגמרי כנגדה גם בטהרות טהורות לגמרי הן הא תנינן ר' יודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה וקס''ד דחכמים לא פליגי עליה ובאשה שיש לה וסת עסקינן כדלקמיה:
מתניתא פליגא על ר' הושעיה. דאמר אפילו במקום שבעלה בחטאת כנגדה בטהרות תלויות ועל כרחך באשה שיש לה וסת עסקינן הכא דאל''כ קשיא הא דקאמר בר פדייה בעלה פטור מן הקרבן כנגדה בטהרות טהורות ואמאי טהורות לגמרי הא עכ''פ בתוך מעת לעת למפרע הוא דהא ודאי מילתיה לא אזלא כשמאי דאמר כל הנשים דיין שעתן אלא באשה שיש לה וסת או בד' נשים שאמרו בהן דיין שעתן מיירי ומיהת קשיא עליה מהאי מתני' דתנינן לעיל כיצד דיה שעתה היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות פירשה וראתה היא טמאה וכולן טהורות הרי דאפי' פירשה מיד וראתה הטהרות טהורות ואע''פ שעסקה בהן בתוך שיעור וסת דבכה''ג בעלה חייב בקרבן הוא והא דפריך על ר' הושעיה לומר דאפי' לר' הושעיה קשיא מהאי מתניתא ומכ''ש לבר פדייה אלא משום דאידך פירכא דפריך לקמיה לא קשיא כ''א על בר פדייה הלכך קאמר הכא דהאי מתניתא פליגא גם על הא דר' הושעיה דקאמר טהרות תלויות ומתני' טהורות לגמרי קתני:
הדרן עלך פרק שמאי אומר
ואפי' תימר. הדר קאמר דלאו מילתא היא דאפי' תימא לא סלקת מתני' ולא תחלקה אלא בין רישא ובין סיפא באשה שיש לה וסת אנן קיימין ואפ''ה ל''ק לבר פדייא דמה עביד לה בר פדייא איהו ס''ל דחלוקין חכמים על ר' יודה וסבירא להו דהואיל שיש לה וסת לא חיישינן לטומאה למפרע ואינה צריכה לתקן אלא בשעת אכילת התרומה:
אמר ר' יוסי בר' בון סלקת מתניתא. כלומר אי משום דרישא ביש לה וסת מיירי לא קשיא דתחלק המתני' רישא בשיש לה וסת ומכאן ואילך והיינו הסיפא ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה וכו' באשה שאין לה וסת מיתוקמא:
א''ל כן אמר ר' יוסי רבי. כלומר ר' יוסי ברבי לא פירש להמתניתין כדקאמרת אלא כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה וסת אנן קיימין דהא ברישא קתני אע''פ שאמרו דיה שעתה אלמא ביש לה וסת מיירי וכן הסיפא ביש לה וסת והדרא קושיא לדוכתה על בר פדייה:
תיפתר. להמתני' באשה שאין לה וסת עסקינן והלכך מטמאות למפרע ומילתיה דבר פדא באשה שיש לה וסת הוא כדפרישית לעיל:
ליידא מילה. ולאיזה דבר אמר ר' יהודה דצריכות בדיקה בשעת העברתן מלאכול בתרומה לאו שאם תראה אח''כ תהא טמאה למפרע והלכך בודקות בשעת העברתן כדי לתקן השיריים של תרומה כדפרישית במתני' אלמא דמטמאות למפרע ובר פדא קאמר טהרותיה טהורות:
הלכה: כָּל הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדּוֹק בַּנָּשִׁים מְשׁוּבַּחַת כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל הַמַּרְבֶּה לִיתֵּן יָדוֹ עַל עֵינוֹ מַרְבֶּה לְהוֹצִיא דִמְעָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. תִּיקָצֵץ עַל טִיבּוּרוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי כְרֵיסוֹ נִבְקַעַת. אָמַר לָהֶן. לָכָךְ אֶנִי אָמַרְתִּי. שֶׁמּוֹתוֹ שֶׁלָּזֶה יָפִין לוֹ מֵחַייָו. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. רִבִּי טַרְפוֹן מְקַלְּלוֹ קְלָלָה שֶׁהִיא נוֹגַעַת בְּגוּפוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא בָא אֶלָּא לְפָרֵשׁ שֶׁאָסוּר לְמַשְׁמֵשׁ מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַטָּן. הָדָא דְתֵימַר לְעִנְייָן שִׁכְבַת זֶרַע. אֲבָל לְעִנְייָן זִיבָה כָּל הַמַּרְבָּה לִבְדּוֹק מֵחֲבֵירוֹ מְשׁוּבָּח מֵחֲבֵירוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא דאת אמר. דבאנשים אסור דוקא אם הוא ממשמש לענין שכבת זרע אם יצא ממנו:
גמ' כיני מתני' כל המרבה ליתן ידו על עינו וכו'. כלומר דמפרש דכל היד המרבה דקתני שפיר הוא דקאי אנשים ואאנשים דאע''ג דבאנשים אפי' לא מרבה אסור דכיון דבני הרגשה נינהו ודאי אפי' בחדא זימנא מתחמם הוא מ''מ קאמר כל המרבה לומר דכל שמרבה הוא ליתן ידו באמתו מרבה הוא להוציא זרע כמו המרבה ליתן ידו על עיניו מרבה הוא להוציא דמע וכן קתני בתוספתא פ''ב בהדיא משלו משל למה הדבר דומה לנותן אצבע בעין כל זמן שהוא דוחק הרבה מוציא דמעה:
ר' טרפון אומר תיקצץ על טבורו. הכי קתני בתוספתא ר''ט אומר יקצץ על טיבורו אמרו לו הרי כריסו נפתחת אמר להם אף אני לא נתכוונתי אלא לכך כלומר שמוטב לו שיהא כריסו נבקעת ואל יעשה כך וכדמפרש ואזיל:
חברייא אמרין וכו'. כלומר דודאי הא דקאמר תיקצץ על טיבורו לאו דוקא שתקצץ ממש על טבורו קאמר דכי לא סגי אלא על טבורו אלא ודאי עיקר מילתיה לענין קללה קאמר ומ''מ אמאי נקט בלישניה על טיבורו ומשני ר' יוסי דהא קמ''ל דאפי' צריך הוא למשמש מן הטיבור ולמטן כגון שישב לו קוץ שם אל יגע בידו והיינו דקאמר לא בא באלו דברים אלא לפרש שאסור למשמש מן הטיבור ולמטן אפי' הוא צריך לכך:
אבל לענין זיבה. שרוצה לבדוק ולידע כמה ראיות ראה ואם הוא חייב בקרבן או לא כל המרבה לבדוק מחבירו משובח הוא מחבירו:
צְנוּעוֹת הָיוּ בוֹדְקוֹת עַל כָּל חָבִית וְחָבִית וְעַל כָּל כִּכָּר וְכִכָּר. מַעֲשֶׂה בְּטַבִּיתָא שִׁפְחָתוֹ שֶׁלְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָֽיְתָה מַכְתֶּפֶת יֵינוֹת לִנְסָכִין וְהָֽיְתָה בוֹדֶקֶת עַל כָּל חָבִית וְחָבִית. אָֽמְרָה לוֹ. רִבִּי. רָאִיתִי כֶתֶם. וְנִזְדַּעְזֵעַ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָֽמְרָה לוֹ. בּוֹדֶקֶת הָיִיתִי עַל כָּל חָבִית וְחָבִית וְלֹא נִטְמֵיתִי אֶלָּא עַל חָבִית זוֹ בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צנועות. אגב דקתני במתני' והצנועות מתקינות וכו' נקט נמי למנהג הזה מצניעות שנוהגין כשעושין בטהרות שבודקות עצמן על כל חבית וחבית יין שהן מגיעות ועל כל ככר וככר שהן אופות:
בטביתה. שם שפחה של רבן גמליאל:
ונזדעזע רבן גמליאל. שהיה מתפחד שטמאת כל היין:
אלא על חבית זו. באחרונה בלבד:
אָֽמְרוּן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין כָּן סוֹמָה. וְקָמַת. אָֽמְרוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. אֵין כָּן סוֹמָה. וְקָמַת. רִבִּי אִילָא רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בְּשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. אֵין כָּן סוֹמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרון בשם ר' ינאי אין כן סומא וקמת אמרון וכו' וקמת. כלומר אית דאמרי להא בשם ר' ינאי ואית דאמרי להא בשם ר' יוסי בר חנינא דאין כאן סומא במתני' וצריך למחוק סומא דאינה משנה כדפרישית במתני' דאין סומא צריכה לאחרות שיבדקו אותה אלא היא בודקת לעצמה ומראה לחברותיה:
וקמת. כלומר כך קמת האי מילתא להני אית דאמרון דאלו אמרו לזה בשם ר' ינאי ואלו אמרו בשם ר' יוסי בר חנינא ותו לא:
ר' אילא. אבל ר' אילא קיבל השמועה דר' יוסי בן חנינה בשם דבית ר' ינאי אמר להאי מילתה דאין כאן סומא במתני':
הלכה: נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ טְמֵאִין כול'. וְתַנֵּי עַלָּהּ. בֵּין הֵיוְתֵיאוֹס בֵּין שֶׁלֹּא הֵיוְתֵיוֹס נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ותני עלה בין היותיאום בין שלא היותיאום נמצא על שלו. כלומר בנמצא על שלו אין חילוק בין נמצא מיד אחר הבעילה בין שקנח עצמו לאחר זמן ונמצא דם דודאי בשעת בעילה היה:
משנה: נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ טְמֵאִין וְחַייָבִין בְּקָרְבָּן. נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אֶוְותֵיאוֹס טְמֵאִין וְחַייָבִין בְּקָרְבָּן. נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמָן טְמֵאִין בְּסָפֵק וּפְטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נמצא. דם על עד שלו אפי' שהה זמן ארוך לאחר בעילה קודם קנוח בידוע שהיה דם בשעת תשמיש:
טמאין. שניהם טומאת שבעה כדין בועל נדה:
אותיאום. או אותיאוס לנוסחא דהכא תכף ומלה יונית היא שנמצא מיד לאחר בעילה:
לאחר זמן. כדמפרש לקמן במתני':
טמאין מספק. שניהם טמאין שבעה ומיהו טומאת ספק היא לתלות אבל לא לשרוף:
ופטורין מן הקרבן. מן החטאת אבל חייבין הן באשם תלוי למ''ד לא בעינן חתיכה משתי חתיכות:
בָּֽדְקָה וְהִנִּיחָתוֹ בְּקֻפְצָה שֶׁל זְכוּכִית. רִבִּי חִייָה אוֹמֵר. כֶּתֶם. וְרִבִּי אוֹמֵר. רְאִייָה. הָתִיב רִבִּי חִייָה לְרִבִּי. וֲאַתְּ אֵין אַתְּ נוֹתֵן לָהּ מִיתְלָא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. טַעֲמָא דְרִבִּי. דֶּרֶךְ קֻפְצִיּוֹת בְּדוּקוֹת מִן הַשְּׁרָצִים וְאֵינָן בְּדוּקוֹת מִן הַמַּאֲכוֹלֶת. עַד כִּגְרִיס הִיא תוֹלָה. יוֹתֵר מִכֵּן בְּמַה יֵשׁ לִתְלוֹת בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בדקה וכו'. השתא מייתי פלוגתא דהאי דינא דתני בדקה בעד והניחתו בקפצה. בקופסא של זכוכית כמו שעושין לקופסא בפתח זכוכית לפניה וכן מעמידין שם כלי זכוכית וקורין אלמיר''א ואח''כ מצאה עליו דם:
ואת אין את נותן לה מיתלא. כלומר וכי אין אתה מודה שצריכה כשיעור כגריס ועוד ואם יש אמתלא לתלות בה תולין וא''כ הרי דינו ככתם:
טעמא דרבי. דודאי צריכא כשיעור כגריס ועוד ומשום דדרך קופסיות בדוקות מן השרצי' הן אבל אינן בדוקות מן המאכולת והלכך צריכה כגריס ועוד דעד כגריס תולין בדם מאכולת ואם הוא יותר מיכאן מכגריס א''כ נפקא לה מספק דם מאכולת ובמה יש לתלות לה והלכך אמרינן דודאי מגופה קאתי והיינו טעמיה דרבי דאמר משום ראייה והיינו נמי דאמרינן דכד שמע ר' ירמיה מיליהון דרבנן דאמרי הכי חזר ביה:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. בָּֽדְקָה בְיָד שֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה אוֹ שֶׁהִטִּיחַ גּוּפָהּ לְבֵית תּוֹרְפָהּ חֶזְקַת הַגּוּף כְּבָדוּק הוּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ טְמֵאִין וְחַייָבִין בְּקָרְבָּן. לֹא שֶׁכָּל הַגּוּף בְּחֶזְקַת בָּדוּק. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּדַק. וְאִיקְפַּד רִבִּי זְעִירָא. אָמַר. וְדַרְכוֹ לְכֵן. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. עַד כִּגְרִיס הִיא תוֹלָה. יוֹתֵר מִכֵּן צְרִיכָה מַתְלָא. אָֽמְרִין. חָזַר בּוֹ רַב יִרְמְיָה. אָֽמְרִין. כַּד שָׁמַע מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן חָזַר בֵּיהּ. רִבִּי מְשַׁבֵּחַ לְרִבִּי חָמָא אָבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי חָמָא אָבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. בָּֽדְקָה בְיָד שֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה אוֹ שֶׁהִטִּיחַ גּוּפָהּ לְבֵית תּוֹרְפָהּ. אָמַר לֵיהּ. כְּדִבְרֵי מִי אַתְּ שׁוֹאֲלֵינִי. כְּדִבְרִי הָרַב כְּדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. אָמַר לֵיהּ. אַבָּא אָמַר כֶּתֶם. וְרִבִּי אָמַר רְאִייָה. אָמַר לֵיהּ. דֵּין הוּא דְּאַתְּ מְשַׁבַּח בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. הַנֵּי לְבַר נַשׁ מִישְׁמוֹעַ טַעֲמֵיהּ דְּרַבֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חמא וכו'. כי אתא לקמיה בעא ר' חמא קמיה דר' ישמעאל בר' יוסי בדקה וכו' מהו:
א''ל כדברי מי את שואלני. כלומר כדברי מי אתה רוצה להשיב אני השאלה שלך:
אם כדברי הרב. שהוא ר' יוסי רבו של רבי:
כדברי התלמיד. כלומר שהשיב לו כדברי התלמיד הוא רוצה וא''ל אבא אמר טמאה משום כתם ורבי אימר טמאה ודאי משום ראייה:
אמר לי'. כלו' דאקפד ר' ישמעאל בר' יוסי ואמר דין הוא דאת משבח ביה היאך מניחין דברי הרב ושומעין לדברי התלמיד:
אמר ר' זעירא הני לבר נש. כלומר ניחא ליה לבר נש לשמוע טעמיה דרביה דהוא רבי רבו של ר' חמא:
רבי משבח. עליה דר' חמא אבוי דר' הושעיה לפני ר' ישמעאל בר' יוסי דאדם גדול הוא:
אמרין. וכן אמרו דכד שמע מיליהון דרבנן דלקמן דמסקי דטמאה משום ראייה משום הכי חזר ביה:
אמרין חזר ביה רב ירמיה. ממה דאמר טמאה משום כתם אלא טמאה ודאי היא משום ראייה:
ר' זעירה בשם ר' ירמיה. דידיה אמר דלא כדאמר בשם רב דטמאה ודאי משום ראיית דם אלא משום כתם בטומאת ספק ועד כגריס היא תולה בדם מאכולת וטהורה יותר מכאן צריכה מתלא כלומר אם יש אמתלא לתלות בו תולה ואם לאו טמאה מספק כדין הכתם:
ואיקפד ר' זעירא. על אוקמתא דר' חנינא ואמר וכי דרכו של האיש לכן שיבדוק עצמו אם יש עליו דם בתמיה:
תיפתר שבדק. ממתני' אין ראיה דהכא במאי עסקינן שבדק עצמו בתחילה ולא היה עליו כלום:
מתניתא אמרה כן. דתנינן לקמן נמצא על העד שלו שקנח עצמו טמאה וחייבין בקרבן דודאי ממנה הוא הדם ואמאי דילמא עליו היה אלא לאו שכל הגוף בחזקת בדוק הוא:
ביד שאינה בדוקה. כלומר שהעד לא היה בדוק א''נ היד ממש לא היה בדוק לה אם יש עליו דבר מטונף ומלוכלך ומצאה דם או שהטיחה את גופה לבית התורפה ומצאה דם על גופה ועל ידה טמאה משום דחזקת הגוף בדוק הוא מדם ומבית התורפה בא הדם:
בדקה. עצמה:
6b אָמַר רִבִּי יַנִּאי. אַף הָרִאשׁוֹנָה נִקְרֵאת צְנוּעָה. תַּנִּינָן צְרִיכוֹת בּוֹדְקוֹת. וְאַיתְ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אִילָא. לְהוֹדִיעָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקַייֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים נִקְרָא צָנוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אילא. הא ל''ק דה''ק דלהודיעך הוא שכל מי שהוא מקיים דברי חכמים נקרא צנוע ולעולם צריכות הן כל הנשים לנהוג כן:
אמר ר' ינאי אף הראשונה נקראת צנועה. כלומר הראשונה דתנינן בסוף פ' דלעיל ופעמיים צריכה להיות בודקת וכו' ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה וקס''ד דלאו אכל הנשים קאמר אלא דוקא צנועות ואף היא צנועה נקראת כדתנן הכא במתני' והצנועות מתקנות להן השלישית לתקן את הבית ופריך תנינן צריכות בודקות במתני' דלעיל ואת אומר הכין דצנועה נקראת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source