רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי אַחָא הֲווּ יָֽתְבִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי אָחָא לָא מִסְתַּבְּרָא סוֹף חֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה כְּהֶרֶף עַיִן אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן. רִבִּי חִזְקִיָּה לָא אָמַר כֵּן אֶלָּא כָּל הֶרֶף עַיִן וְהֶרֶף עַיִן שֶׁבַּחֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה סָפֵק הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא קַשְׁייָתֵיהּ קוֹמֵי רִבִּי חִזְקִיָּה כַּד תַּנִּינָן תַּמָּן רָאָה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשוֹת. אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשוֹת וְאַחַת לְמָחָר אִם יוֹדֵעַ הָֽרְאִייָה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר וַדַּאי לְטוּמְאָה וּלְקָרְבַּן 3b וְאִם סָפֵק שֶׁמִּקְצַת הָֽרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר וַדַּאי לְטוּמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבַּן. רִבִּי חִייָא בַּר יוֹסֵף בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מַאן תַּנָּא רְאִיָּה נֶחְלֶקֶת לִשְׁנַיִם רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ קְשָׁתָה עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר כָּל הֶרֶף עַיִן וְהֶרֶף עַיִן שֶׁבַּחֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה סָפֵק הוּא. לָמָּה אָמַר לִי קְשִׁיתֵיהּ לִכְשֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי. כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא''כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש:
אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות. כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא''כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ''ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע''ג דס''ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ''ה לענין ראייה ס''ל דנחשבת כב' ראיות א''כ גם לדידי ל''ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג''כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא''כ נ''מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי:
על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה. כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א''כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס''ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ''מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ''פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא''כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ''מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא''כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג''כ ס''ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ''מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא:
קשתה על דעתך. השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה:
ר' יוסי אמר לה. והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע''פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה:
ר' חייה בר יוסף וכו'. כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות:
וספק לקרבן. דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש:
ודאי לטומאה. דמה נפשך איכא שתים:
ואם ספק. דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה:
ראה אחת. חסר כאן בהעתקה וה''ג כמו שהיא שנויה בסוף פ''ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע''פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים:
קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'. בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן:
אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא. אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא''כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא''כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג''כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג''כ בכלל וא''א לעמוד עליו:
זֶה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת אֶת רַגְלָיו. תְּרֵין אֲמוֹרַיִּן ר' לֵוִי וְר' סִימוֹן חַד אָמַר כְּמַלְאָכִים וְחַד אָמַר כְּכֹהֲנִים. מַאן דְּאָמַר כְּכֹהֲנִים לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי. שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין עֵקֶב בְּצַד גּוֹדֶל וְגוֹדֶל בְּצַד עֵקֶב. וּמַאן דְּאָמַר כְּמַלְאָכִים וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה. ר' חֲנִינָא בַר אַנְדְּרֵיי בְּשֵׁם ר' שְׁמוּאֵל בַּר סוֹטָר הַמַּלְאָכִים אֵין לָהֵן קְפִיצִין וּמַה טַעֲמָא קִרְבֵת אַל חַד מִן קָמַייָא קַייָמַּיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין להם קפיצין. חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא:
מ''ד ככהנים. האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע''ג הכבש של המזבח ומ''ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה:
תרין אמוראין. פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אִם אוֹמֵר לִיתֵּן עוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ לְלָיְלָה בֵּין בְּעַרְבִית בֵּין בְּשַׁחֲרִית נִמְצֵאת אוֹמֵר שֶׁאֵין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין. וְתַנִּי בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת נִיסָן וּבְאֶחָד בִּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין. אָמַר רִבִּי הוּנָא נַלְפִינָן מִדֶּרֶךְ הָאָרֶץ שֲׁרֵי מַלְכָּא נְפַק אַף עַל גַּב דְּלָא נְפַק אָֽמְרִין דְּנָפַק. שֲׁרֵי עָלֵיל לָא אָֽמְרִין דְּעָל עַד שַׁעֲתָא דְיֵעוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שרי עליל. אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה:
אמר ר' הונא נלפינה. דבר זה למדנו ג''כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע''פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא:
אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א''כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ''מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר:
מַאן פַּלִּיג. רִבִּי חֲנִינָה חֲבֵרֵהוֹן דְּרַבָּנָן בָּעֵי כְּמָה דְאַתְּ אָמַר בְּעַרְבִית נִרְאוּ שְׁלֹשָׁה כוֹכָבִים אַף עַל פִּי שֶׁהַחַמָּה נְתוּנָה בְאֶמְצַע הָרָקִיעַ לַיְלָה הוּא. וָמַר אַף בְּשַׁחֲרִית כֵּן. אָמַר רִבִּי אַבָּא כְּתִיב הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צוֹעֲרָה. וּכְתִיב וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר. מַקִּישׁ יְצִיאָתוֹ לְבִיאָתוֹ. מַה בִּיאָתוֹ מִשֶּׁיִתְכַסֶּה מִן הַבְּרִיּוֹת. אַף יְצִיאָתוֹ לִכְשֶׁיִתְוַדָּע לַבְּרִיּוֹת. 4a אָמַר רִבִּי אַבָּא כְּתִיב הַבּוֹקֶר אוֹר. הַתּוֹרָה קְרָאָהּ לְאוֹר בּוֹקֶר. תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר כְּדֵי לִיתֵּן תְּחוּם לְבוֹקְרוֹ שֶׁל בּוֹקֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ר' ישמעאל. מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש:
אמר ר' בא. היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א''כ התורה קראה לאור בוקר אע''פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר:
א''ר אבא כתיב השמש יצא. דברי ר' אבא ג''כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר:
אע''פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע. כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ''ה מחשבית ללילה וא''כ ואימר אף בשחרית כן שאע''פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי''ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי:
מאן פליג. על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source