תַּנִּי הוּא נֶעֱנֶה לַחֲבוּרָה וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ נֶעֱנִין לוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַּנִּי הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ נֶעֱנִין לַחַבוּרָה. וְלֹא פְלִיג. כָּאן בְּטִפּוּלִין לַאֲבִיהֶן כָּאן כְּשֶׁאֵינָן טִפּוּלִין לַאֲבִיהֶן. תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל גְּדוֹלִים נֶעֱנִין לַחֲבוּרָה קְטָנִים נֶעֱנִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ר' חלפתא בן שאול. לחלק בין גדולים ובין קטנים ולא בטפולין תליא מלתא:
וקאמר הש''ס דלא פליגי כאן בטפולין לאביהן שהן סמוכין על שלחנו נגררין אחריו ובשאינן טפולין לו צריכין לקבל בפני עצמן:
הוא נענה לחבורה. כלומר הוא בעצמו צריך שיקבל עליו בפני חבורה של ג' אבל בניו וב''ב נענין לו הן גוררין אחריו ואינם צריכים לקבל בפני חבורה בפ''ע:
אית תניי תני. תניא אידך שאף בניו וב''ב צריכין לקבל בפני חבורה:
תני. בתוספתא שם:
תַּנִּי כָּל הַבָּא צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו אֲפִילוּ חָבֵר תַּלְמִיד חָכָם אֲבָל חָכָם שֶׁיָּשַׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל 10a עָלָיו שֶׁכְּבָר קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה שֶׁיָּשַׁב. אָמַר רִבִּי לָא וְהוּא שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי בְּעֵי אִי מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לָמָּה לִי חָבֵר אֲפִילוּ עַם הָאָרֶץ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה סְלַק לְגַבֵּי אִילֵּין דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי וַהֲווֹ נְשָׁייָא חַזְייָן לֵיהּ וְעָֽרְקָן מִקּוֹמוֹי. אָמַר לוֹן אָבֹא לְכוֹן בַּייְתָא עַם הָאָרֶץ אֲנִי אֶצֶל הָטָּהֳרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריך לקבל עליו. בפני ג' חברים אפי' הוא חבר ואפי' הוא ת''ח:
אינו צריך לקבל עליו. בפני ג' חברים שכבר קיבל עליו משעה שישב בישיבה:
והוא שקיבל עליו משעה ראשונה. אחבר ות''ח קאי שצריך שיקבל עליו דברי חבירות משעה ראשונה וכלומר שצריך שנדע שנוהג בהם בתחלה בצינעה בתוך ביתו ואז מקבלין אותו:
ר' יוסי בעי אי משעה ראשונה. צריך שינהוג אם כן למה לי חבר אפי' ע''ה דינו כך ומה בין חבר לע''ה:
אתיא דרבי לא כר''ל. דמשמע מעובדא דלקמיה דאף חבר ות''ח צריך שינהוג כך בתחלה בצינעה בתוך ביתו:
והוו נשיא. והיו הנשים הרואות אותו בורחין מלפניו ומשמרין עצמן שלא יגע בבגדיהן ואמר להן אני אבוא אצליכם בתוך הבית. כלומר אל תחושו לזה מלפני לפי שע''ה אני אצל טהרות שלא קבלתי עלי משעה ראשונה:
תַּנִּי מַקְרִיבִין לִכְנָפַיִם וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין לְטָהֳרוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּנָפַייִם מַדָּפוֹת הַסָּתוֹת טָהֳרוֹת מַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כנפיים וכו'. כלומר כך הוא סדרן בתחלה צריך לקבל לטהרת ידים ואחר כך למדפות להזהר מטומאה קלה ומטומאת הסיטות ולדין שמירת טהרות ולמעשרות:
מקריבן לכנפים. בתחלה מקריבן אותם שיקבלו ע''ע לטהרת ידים קודם אכילה וקודם נגיעה באוכלין דתרומה ואח''כ מלמדין אותם לטהרות לחומר שאר טהרות מדברים הנוהגין בהן:
תני. בתוספתא שם:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים חָבֵר שֶנַּעֲשֶׂה גַּבַּיי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. חָֽזְרוּ לוֹמַר כָּל זְמָן שֶׁהוּא גַּבַּיי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. יָצָא מִגַּבַּייָתוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דוחין אותו מחבורתו. ואפילו פירש מגבאות אין מקבלין אותו חזרו לומר וכו':
חבר שנעשה גביי. ממונה למלך לגבות מס מישראל:
בראשונה היו אומרים. תוספתא. (פ''ג):
חִייָא בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חָבֵר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. הָא קָטָן אֵין צָרִיךְ קֵירוּב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא קטן אין צריך קירוב. ועוד אמר ר' יוחנן דקטן אין צריך קירוב בפני חבורה אלא נגרר אחר אביו הוא וכהאי דר' חלפתא דמחלק בין גדולים לבין קטנים:
חייא בר בון בשם ר' יוחנן אמר אלו שני דברים חבר שיצא לחו''ל אין דוחין אותו מחבורתו ואע''פ שנטמא בארץ העמים הואיל וטומאה דרבנן היא:
משנה: הַנַּחְתּוֹמִין לֹא חִייְבוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְווָנִין אֵינָן רְשָָׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי. וְכָל הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה רְשָׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי. וְאֵלּוּ הֵן הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כגון הסיטונות. הן המוכרין יין ושמן הרבה ביחד להחנוונים ומוכרי תבואה שהן קונים תבואה מבעלי האוצרות ומוכרין להחנוונים הרבה ביחד:
וכל המשופעין. שמוכרין בשפע הרבה במדה גסה כדמפרש במתני' דלקמן איזו היא מדה גסה והן רשאין למכור את הדמאי מפני שהן מוסיפין על המדה ואין משתכרין הרבה לא הטילו חכמים עליהם לתקן את הדמאי אלא על הלוקח מהן:
החנוונין. שהן מוכרין מעט מעט ומשתכרין הרבה אינן רשאין למכור את הדמאי וצריך שיתקנו מקודם ועוד מפני שרגילין התינוקות לקנות מהם שלא יאכלו התינוקות דבר שאינו מתוקן:
מתני' הנחתומים. הלוקחין תבואה מעם הארץ לא חייבו אותן חכמים להפריש מהדמאי אלא כדי תרומת מעשר שהיא אחד ממאה וכדי שיעור חלה אבל לא מעשר שני והקילו חכמים עליהם בדבר זה משום ששוטרי המלך בירושלים היו חובטים אותם ולומר להם מכרו בזול לפיכך לא הטריחום שיפרישו מעשר שני מדמאי ולעלות לאכלו בירושלים אלא הלוקח מהם צריך שיפריש מעשר שני ודוקא אם מוכרים בחנותם או על פתח חנותם כדאמר בגמרא:
חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא אֵילּוּ הֵן הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה. הוֹי אִית חוֹרָנִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא עַל הָדָא רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הָדָא מִילְתָא אֶלָּא עַל הָדָא. דְּתַנִּי בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהָיָה מוֹכֵר בַּחֲנוּתוֹ אוֹ עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מוֹכֵר בִּפְלָטֵר אוֹ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁהִיא סְמוּכָה לִפְלָטֵר מְעַשֵּׂר עַל הַכֹּל עָלֶיהָ. חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הֵייְדָן רִבִּי מֵאִיר הָהִיא דְתַנֵּינָן לְבַתְרָהּ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה טְפֵילָה דַקָּה לְגַסָּה. תַּנִּי רִבִּי חִייָא כֵּן אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִימָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה טְפֵילָה דַקָּה לְגַסָּה. וְכֵן פְּלָטֵר מִידָּה דַקָּה וְחָנוּת מִידָּה גַסָּה טְפֵילָה הִיא הַגַּסָּה לַדַּקָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכן פלטר מדה דקה וחנות מדה גסה. כלומר הפלטר שהוא קונה הרבה ביחד ומוכר הוא במדה דקה מעט מעט לחנוונים וחנות מדה גסה כלומר עכשיו חנות זו שהוא מוכר להפלטר במדה גסה הוא מוכר לו והלכך אמרינן דטפילה היא גסה לדקה שהרי זה דרכו להמדד בדקה אצל הפלטר ולפיכך אף שהפלטר קונה ממנו בגסה טפילה היא הגסה לדקה וצריך לתקן הכל ואף ממעשר שני:
היידן ר''מ ההיא דתנינן לבתרה. בתר ההיא דלעיל וכן במתני' לקמן אלא דבמתניתין נשתנית הנוסחא בספרים ונוסחת התוספתא כהאי דמייתי הש''ס כאן כדמסיים ותני ר' חייא כן. וקיצר הש''ס ולא הביא לבבא הב' וה''ג בתוספת' את שדרכו למוד בגסה ומדדו בין בגסה ובין בדקה טפלה דקה לגסה את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בין בדקה בין בגסה טפלה גסה לדקה דברי ר''מ. כלומר דהכל הולך אחר שדרכו למכור כך ואם דרכו להמכר בגסה אף אם מכרו עכשיו בדקה פטור מדמאי ואם דרכו להמכר בדקה אף שמכר עכשיו בגסה חייב בדמאי וגריס שם בתוספת' לקמן לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד בעה''ב בין כך ובין כך צריך לעשר דברי ר''מ וחכ''א א' סיטון ואחד בעה''ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו דקאמר היי דין ר''מ ההיא דתנינן לבתרה וכו' כלומר דבברייתא זו מפרש דבריו בענין הכפל לדבר שדרכו לימכר:
אלא על הדא דתני. בתוספתא (פ''ג) על דינא דמתני' הנחתומין לא חייבו אותן חכמי' להפריש אלא כדי תרומ' מעשר וחל' ופטורין מן השני במה דברים אמורים במוכר בחנותו על פתח חנותו אבל המוכר בפלטר או בחנותו שהיא סמוכה לפלטר חייב בשני ועלה קאמרי חברייא בשם ר''א דר''מ היא וכדמפ' ואזיל:
א''ר יוסי. כלומר אלא אר''י לא על הדא ר' אלעזר אמר הדא מילתא כצ''ל דר' אילא לא הוזכר כאן:
התיב ר' יוסי והא מתני' פליגא אלו הן וכו' הוי אית חורנין. הרי דיש גם אחרים שהתירו להם למכור את דמאי כדקחשיב הסיטונות ומוכרי תבואה והיכי קאמר דכר''מ היא דלא התירו אלא לסיטונות בלבד:
חברייא בשם ר' לעזר. אמרי דר''מ היא דאיהו ס''ל הכי דלא התירו למכור דמאי אלא לסיטון המוכר במדה גסה בלבד ולקמן מפרש היכא שמעינן ליה לר''מ דאמר הכי וכלומר דחברייא בשם רבי אלעזר בעו לשנויי האי קושיא דמקשי הש''ס אליבי' מההוא דחנוונים וקאמרי דר''מ הוא דס''ל כן ולרבנן איכא למימר דלא החמירו עליהם לתקן הכל א''נ דמילתא באנפי נפשה היא דחברייא קאמרי דההיא כר''מ היא דאתיא ולא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר יין ושמן וכיוצא בהן במדה גסה הרבה ביחד ובהא הוא דאמרו החנוונים המוכרים דברים אלו מעט מעט אינן רשאין למכור את דמאי:
הלכה: תַּמָּן תַּנֵּינָן הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר. הָכָא אַתְּ אָמַר הַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ וְהָכָא אַתְּ אָמַר הַנַּחְתּוֹם מַפְרִישׁ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר כָּאן בְּעוֹשֶׂה בְטָהֳרָה וְכָאן בְּעוֹשֶׂה בְטוּמְאָה. וְחָרָנָה אָמַר כָּאן בְּמִידָּה דַקָּה וְכָאן בְּמִידָּה גַסָּה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן דַּאֲמַר דָּא וּמָאן דַּאְמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. הֲוֵי רִבִּי לָֽעְזָר הוּא דָּמַר כָּאן בְּמִידָּה דַקָּה וְכָאן בְּמִידָּה גַסָּה. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן אִם בְּעוֹשֶׂה בְטָהֳרָה יַפְרִישׁ עַל הַכֹּל. בְּדִין הָיָה שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ כְּלוּם שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר אִם בְּמִידָּה דַקָּה יַפְרִישׁ עַל הַכֹּל. 10b הַחֶנְווָנִין אֵין רְשָׁאִין לִמְכּוֹר דְּמַאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא על דר''א אם במדה דקה יפריש על הכל החנוונים וכו'. כלומר לר''א ודאי דקשיא עליה האי קושיא דלדידיה דבנחתום חבר מיירי ומפני שהוא מוכר מעט מעט צריך הוא שיתקן א''כ יפריש על הכל וגם למעשר שני כדקתני במתני' בדין החנונים שהן מוכרין מעט מעט שאינן רשאין למכור את הדמאי וצריך שיתקנו הכל אבל לר' יוחנן ולאוקימתיה לא קשיא מידי:
שאין מוסרין ודאי לע''ה. כלומר מעשר שני של ודאי אסור למסור לע''ה כדתנן (בפ''ג ממעשר שני) מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צרכו במעותיו ולא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי ואמרינן שם בגמרא הא בודאי לא שאין מוסרין ודאי לע''ה וטעמא לפי שמעשר שני צריך שיאכלנו בטהרה ואין ע''ה נזהר בטהרה ואם יהיה הכל מתוקן הרי מע''ש של ודאי ביד ע''ה והלכך אמרינן דלא יפריש הוא מע''ש שלא יבא לידי אכילת מע''ש בטומאה והלוקח צריך שיפריש מע''ש מיהו לתרו''מ מאמינין לו שהוא יפריש משום דראינו שמקפיד על חלתו ליתנה לחבר שיעשנה בטהרה ותרו''מ נמי חמירא ליה כמו חלה ששניהם במיתה אבל מע''ש כיון דהאוכלו בטומאה אינו אלא בלאו לא חמירא ליה והלכך אמרינן מוטב שלא יפרישנו משיפרישו ויאכלנו בטומאה:
בדין היה שלא יפריש כלום. כלומר אי אמרת דגם מעשר שני יפריש א''כ בדין היה לומר מוטב שלא יתקן כלום ואל יהא מעשר שני של ודאי בידו:
וקשיא על דר' יוחנן אם בעושה בטהרה. מיירי הכא א''כ יפריש על הכל כלומר שיפריש גם מעשר שני ואמאי לא יפריש כ''א תרומת מעשר וחלה:
ולא ידעין מאן מנייהו אמר דא. שינויא ומאן דאמר דא וקאמר הש''ס מאן דאמר לקמן (ריש פ''ה) דר' יוחנן הוא דאמר מפני הטהרות כדקאמר שם בהדיא דר' יוחנן הוא דמשני לה כאן בעושה בטהרה וכו' הוי דשמעינן דר' אלעזר הוא דמשני לשינויא אחרינא כאן במדה דקה וכו':
וחרנא ואידך אמר דלעולם אידי ואידי בנחתום חבר מיתוקמא וכאן במתני' במוכר במדה דקה מיירי ואותן אינן רשאין למכור את הדמאי כדתנן במתני' והלכך הוא צריך שיתקן ומתניתין דהתם במוכר במדה גסה הרבה ביחד מיירי ולהם התירו למכור את הדמאי והלוקח צריך שיפריש:
כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה. כלומר לעולם אידי ואידי בנחתום ע''ה עסקינן ומתני' דהכא מיירי בשנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומכיון דטרח כולי האי סמכינן נמי עליה שהוא יתקן ויפריש תרו''מ ומתני' דהתם מיירי בשאינו חושש לטהרה כ''א עושה הכל בטומא' והלכך לא מהימנינן ליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש:
איתפלגון ר' אלעזר ור' יוחנן. בשינויא דהאי רומיא דהני מתני':
גמ' תמן תנינן. לקמן (ריש פ''ה) הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ותלה וקס''ד דהני תרתי מתניתן בחדא גוונא מיירו ובנחתום עם הארץ עסקינן והלכך פריך הכא במתניתן (דפ''ה) את אמר הלוקח. הוא צריך שיפריש והכא במתניתין את אומר הנחתום הוא מפריש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source