רִבִּי יוֹנָה רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַגּוֹי מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מֵהֲלָכָה וְנוֹתֵן לַשֵּׁבֶט וְנוֹתֵן דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. וְהַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מְחוּבָּרִין מִן הַגּוֹי מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מֵהֲלָכָה וְנוֹתְנָן לַשֵּׁבֶט וְאֵינוֹ נוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. מַה טַעַם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִיַּד מַכָּרֵי כְהוּנָּה וּלְוִייָה. וַאֲתְיָא כַּיי דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִיַּד הַגּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה. כדאמרינן (בפ''ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה''נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו''ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים:
ואין את מוציא מיד העכו''ם. כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו''ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר:
מה טעם. אפירות תלושין קאי ומ''ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר:
מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו''ם. כצ''ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות:
הלוקח פירות תלושין מן העכו''ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה. מדבריהם וזהו כר''ש וכדאמרינן לעיל (בפ''ה) דמודה ר''ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ''ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא:
הלוקח פירות מחוברין מן העכ''ום וכו'. דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו:
רִבִּי זְעִירָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף עַל גַּב דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת מוֹדֶה הוּא הָכָא דְּיֵשׁ לוֹ קִנְייַן נְכָסִים. אָמַר רִבִּי בָּא אוֹכֶלֶת פֵּירוֹת. 23b וְהָתַנֵּינָן הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא בִּיכּוּרִין מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. וְיָבִיא בִיכּוּרִים דְּבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודה הוא דיש לו קנין נכסים. כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו''ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו''ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו''ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו''ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני:
והתנינן. התם קמהדר דמוקי להמתני' כר''מ דקתני שם מכר שדהו לעכו''ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו''ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר''מ דאין קנין לעכו''ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים:
אָמַר רִבִּי אָחָא בִּימֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בִּקְשׁוּ לְהִימָּנוֹת עַל הַר הַמֶּלֶךְ לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אָֽמְרוּ יָבוֹא רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. לֹא הִסְפִּיק לָבוֹא עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה. ונתבטל אותו המנין והדבר:
בקשו להמנות על הר המלך. שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲלָכָה כְּרִבִּי שִמְעוֹן דִּלֹא כֵן מַה נָן אָֽמְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי מַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ פֵּירוֹת טְבוּלִין בְּפֵירוֹתַי וְשָׁאַלְתִּי אֶת רִבִּי טַרְפוֹן. וְאָמַר לִי צֵא וְלוֹקְחָם מִן הַגּוֹי וְעַשֵּׂר עֲלֵיהּ. וְתַנִּי עֲלֵיהּ רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעֲשֵׂר. דְּלָא תִיסְבּוֹר מֵימַר תְּרֵיי כָּל קֳבֶל תְּרֵיי אִינּוּן. לְפוּם כָּךְ צָרִךְ לוֹמַר הֲלָכָה כְּרִבִּי שִמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני עלי' ר' יהודה ור''ש וכו'. והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר''ט כר''מ הוא דס''ל וא''כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר''ש:
בגין דתני. בתוספתא (פ''ה) א''ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו''ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו''ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו:
דלא כן מה אנן אמרין. כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר''ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר''מ בר פלוגתי' הוא וכי ר''מ ור''ש אין הלכה כר''ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר''ש:
הלכה כר''ש. דאמר יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע ממעשרות:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן טַעְמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁעָשׂוּ פֵּירוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּמַאי אַחַר רוּבָּן אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. כָּךְ עָשָׂה פֵּירוֹת כּוּתִי וַדַּאי אַחַר רוּבָּן אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן. שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי:
טעמא דר''א במתני'. דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ''ה) וה''ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ''ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא''י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח''ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו:
רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן מְעַשְּׂרִין שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. זֶה שֶׁנִּתְעָרֵב טִבְלוֹ בְחוּלִין. וְזֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ מִפְּסִיקִיָּה שֶׁל כּוּתִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל דָּמִין מִן הַשֵּׁבֶט. אִם אָמַר אַתְּ שֶׁהוּא נוֹטֵל דָּמִין מִן הַשֵּׁבֶט הֲרֵי בִרְשׁוּת תָּרַם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס''ל לריב''ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב''ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א''כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש''מ דהאי מימרא בשם ריב''ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה:
וזה שהוא לוקח מפסקיה. שם מקום אחד ושל כותים הוא וס''ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות:
זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו''ם ושנתערב טבלו בחולין. הרבה וס''ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא:
ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות. חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות:
וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא אַבָּא אֲנַטּוֹלִי זְבִין פֵּירֵי מִן דַּאֲרַמָּאי אֲתָא לְגַבֵּי דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן לֵוִי שְׁלַח לִמְנַחֵם בְּרֵיהּ דִּיתַקֵּן לֵיהּ וִיהַב לֵיהּ מַעְשְׂרֵיהּ. מִי אֲתִי קָם עִימֵּיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲמַר לֵיהּ מָאן יַעֲבִיד דָּא אֶלָּא אָבוּךְ. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַגּוֹי מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מֵהֲלָכָה וְנוֹתְנָן לַשֵּׁבֶט וְנוֹטֵל דָּמִין מִן הַשֵּׁבֶט. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא רִבִּי סִימוֹן לֹא אָמַר כֵן אֶלָּא מִי אֲתִי קָם עִימֵּיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲמַר לֵיהּ לֵיתּ אִילֵּין דְּאָבוּךְ. וְאִיקְפִּיד 24a רִבִּי זְעִירָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' זעירא וכו'. כלומר שאמרו בשם ריב''ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס''ל לריב''ל כלל כדא''ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן:
א''ר אבא בר זמינא לפני ר''ז ר' סימון לא אמר כן דריב''ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ''א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב''ל וא''ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב''ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון:
ופריך הש''ס מחלפה שיטתי' דריב''ל דתמן הוא אומר וכו'. לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות:
מי אתא. כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב''ל וא''ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר''ש סבירא לן דיש קנין לעכו''ם לפטור ממעשרות:
אתא לגביה דר' יודה בן לוי. ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי:
אבא אנטולי. כך שמו:
ועוד מן הדא. שמעינן נמי דהלכה כר''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source