Vayedaber

הלכה: עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִילּוּ כֹהֵן טָמֵא שֶׁהָיָה שׁוּתָף עִם כֹּהֵן טָהוֹר שֶׁמָּא אֵין חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת. תַּמָּן יָכוֹל הוּא לְמוֹכְרָן לְכֹהֵן טָהוֹר אַחֵר. בְּרַם הָכָא יָכוֹל הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאוֹכְלוֹ בִּירוּשָׁלַ.ם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' טעמא דב''ה דרך בנ''א לאכול זיתיהן עטונין. בתמיה כלומר מ''ט דב''ה וכי דרך בנ''א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע''י עילה התירו דאע''ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ''מ תלינן ע''י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן:

בית הלל כדעתין. דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ''ה דשביעית) בש''א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב''ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ''ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה:

ע''י עילה. כלומר אלא ודאי ע''י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה''נ כן:

גמ' ופריך הש''ס על דעתי' דר' ישמעאל. דס''ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן:

שקבלו שדה. דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר''א היא:

מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ''ל. וכלומר דמפרש הש''ס דלמאי דאמרי' דר''י ס''ל דין זיתים כדין קרקע א''כ אם יסבור כר''א דפליג לעיל בהלכה ג' וס''ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה''ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר''א:

גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'. ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני':

תמן וכו'. כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ''א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס''ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני:

משנה: יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי הַמַּעְשְׂרוֹת לִבְעָלִים. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִירוּשַׁלְמִי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי 27b לַעֲלוֹת וּלְאוֹכְלוֹ בִּירוּשָׁלַ.ם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' בש''א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר. בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס''ל לב''ש (בריש פ''ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב''ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב''ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה:

ובה''א אף למעשר. אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג''כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב''ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב''ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א''י וב''ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ''ד דע''ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א''י:

וצנועי. הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל:

מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת. כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח''כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו:

המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר אע''פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ''מ הואיל ונתערבו אח''כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח''כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ''ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני':

מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים. בהא כ''ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר''א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה:

הקרתני. מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים:

יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים:

ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס''ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה:

כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה. כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים:

מתני' המקבל זתים לשמן. שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל:

משנה: הַמְּקַבֵּל זֵיתִים לַשֶּׁמֶן כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחוּלִין כַּךְ חוֹלְקִין בִּתְרוּמָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי זֵיתִים לַשֶּׁמֶן אוֹ לְמַחֲצִית שָׂכָר הַמַּעְשְׂרוֹת לַבְּעָלִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וצנועי. הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל:

הקרתני. מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים:

יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים:

מתני' המקבל זתים לשמן. שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל:

הלכה: רִבִּי יוּדָה עֲבַד זֵתִים כְּקַרְקַע וְרַבָּנִין לָא עָֽבְדִין זֵתִים כְּקַרְקַע. מֵעַתָּה אִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוּדָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ. וְהָכָא כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּיבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל הַמַּעְשֶׁרוֹת שֶׁלָּהֶן שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ע''י עילה. כלומר אלא ודאי ע''י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה''נ כן:

שקבלו שדה. דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר''א היא:

פָּרָתוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָֽיְתָה שׂוּמָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה בְכוֹר הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַבְּכוֹר אֶלָּא לִשְׁנֵיהֶן. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוּדָה אֵי אַתֶּם מוֹדִין לִי בְמַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂדֶה גוּפָהּ לַכֹּהֵן וְהַפָּרָה גוּפָהּ לִשְׁנֵיהֶן. אַף הַפָּרָה אִם הָֽיְתָה גוּפָהּ לַכֹּהֵן הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן. וְתַנִּי כֵן הַשָּׂם בְּאַחֵרָיוּת שְׁנֵיהֶן וְהַמּוֹכֵר בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הבכור לכהן דברי ר' יהודה. דס''ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו:

חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן. דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א''נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות:

במעשרות שדהו שהוא שלו. כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי:

והפרה גופה לשניהן. שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק:

ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן. כצ''ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא''צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג''כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה''ה בדינא דשדה דהכא:

פרתו של כהן וכו'. תוספתא היא (בפ''ו):

שהיתה שומא אצל ישראל. שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע:

כֹּהֵן שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל לִיקַּח לוֹ בָהֶן פֵּירוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר אָמַר לוֹ הוֹתִירוּ אוֹ פָּֽחְתוּ שֶׁלִּי וְהַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּךְ מוּתָּר. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְכֹהֵן לִיקַּח לוֹ בָהֶן פֵּירוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר אָמַר לוֹ הוֹתִירוּ אוֹ פָּֽחְתוּ שֶׁלִּי וְהַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּךְ אִם נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר. יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מוֹכֵר זֵתִים בְּשִׁשִּׁים לוֹג טְבוּלִים. אָמַר לוֹ תְּנֵם לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ שִׁשִּׁים לוֹג מְתוּקָּנִים מוּתָּר. שִׁשִּׁים לוֹג טְבוּלִין וַאֲנִי וְאַתְּ חוֹלְקִים אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת אָסוּר. כְּדִי יְהַב לֵיהּ כּוּלֵּיהּ מוּתָּר. כְּדִי יְהַב לֵיהּ פַּלְגָּא אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כָּאן בְּמַרְוִיחַ לוֹ. וְתַנִּי כָּאן אִם הָיָה מַרְוִיחַ לוֹ אָסוּר מִשּׁוּם רִבִּית וּמִשּׁוּם בִּזְיוֹן קֳדָשִׁים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר יוסי כאן במרויח לו. סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור:

כהן שנתן מעות לישראל וכו'. בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א''ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור:

ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'. תוספתא היא (בפ''ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ''ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע''ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ''מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו:

ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור:

ומתמה הש''ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור. דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ''ה מותר וכאן אין לו כ''א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור:

ותני כן. בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו:

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִמְכּוֹר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף לִמְעַשֵּׂר . וּצְנוּעֵי בֵּית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. שְׁנַיִם שֶׁבָּֽצְרוּ כַרְמֵיהֶן לְתוֹךְ גַּת אַחַת אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וצנועי. הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל:

הקרתני. מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים:

יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים:

מתני' המקבל זתים לשמן. שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל:

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן טַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לוֹכַל זֵיתֵיהֶן עֲטוּנִין אֶלָּא עַל יְדֵי עִילָּה. בֵּית הִלֵּל כְּדַעְתֵּיהּ דְּתַנֵּינָן לֹא יִמְכּוֹר לוֹ פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹלָן לְשׁוֹחֲטָהּ. וְאוֹרְחֵי דְּבַר נַשׁ מֵיכוֹס תּוּרָא דִידֵּיהּ עַל יְדֵי עִילָּה. שָׁוִין שֶׁהוּא מוֹכֵר לוֹ שִׁיבֳּלִין לְעִיסָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ע''י עילה. כלומר אלא ודאי ע''י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה''נ כן:

שקבלו שדה. דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר''א היא:

מַהוּ צְנוּעֵי כְּשֵׁירֵי. אָמַר רָב חִסְדָּא כָּאן שָׁנִינוּ שֶׁהַכָּשֵׁר נִקְרָא צָנוּעַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר חסדא כך שנינו (בפ''ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע:

מהו צנועי. דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי:

אָמַר רִבִּי זְעִירָא טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי אֵין דֶּרֶךְ חָבֵר לִהְיוֹת מוֹכֵר זֵיתִים אֶלָּא לִמְּעַשֵּׂר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טעמא דב''ש. במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ''כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ''ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב''ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א''נ דר''ז בעי לשנויי מ''ט דלא אמרי ב''ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא''ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב''ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר:

28a תַּנִּי שָׁוִין שֶׁאֵין מוֹכְרִין גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּין וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים וּמַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים אֶלָּא לְחָבֵר וּלְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה. וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים לֹא תוֹרָה הִיא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּשֵׁם שֶׁאָמַר קָטָן חוּמָרִין כָּךְ אָמַר מַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים חוּמָרִין. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה מַה פְלִיגִין בְּחִיבּוּרִין. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם נָשׁוּךְ חִיבּוּר מָעוּךְ אֵינוֹ חִיבּוּר וְכָא אֲפִילוּ מָעוּךְ חִיבּוּר הָא הֶכְשֵׁירָן תּוֹרָה. קָם רִבִּי יוֹנָה עִם רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לוֹ אַתְּ אָֽמְרָת הָדָא מִילְתָא אָמַר לֵיהּ אֵין מִנִּי אֲפִילוּ הֶכְשֵּׁירָן וְהֵן חוּמָרִין. וְהָתַנִּי שָׁוִין שֶׁאֵין מוֹכְרִין גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּים וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים וּמַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים אֶלָּא לְחָבֵר וּלְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה. וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים לֹא תוֹרָה הִיא. וְדִכְווָתָהּ מַעֲטָן שֶׁל זֵתִים תּוֹרָה הִיא. מַיי כְדוֹן. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר רִבִּי מֵאִיר הַמּוֹהֵל כְּמַשְׁקֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תיפתר. להך ברייתא כר''מ דר''מ אמר המוהל כמשקה בפ''ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר''ש דס''ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ''מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא''א למוהל בלא מקצת שמן רמ''א אע''פ שאין עמו שמן דס''ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד''ת הן כר''מ מיתוקמא דאע''פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר''מ:

מאי כדון. והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה:

והתני שוין וכו'. השתא מהדר הש''ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל:

קם ר' יונה עם ר' ירמיה. לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא''ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א''ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי:

הא הכשירן תורה. כלומר הא שמעת מיניה דס''ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן:

וכא. אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ''מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן:

מה פליגין בחיבורין. כלומר ע''כ ל''פ ר''מ ור''י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב''ש וב''ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס''ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג''כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן:

ר' חזקיה וכו'. כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס''ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין:

דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין. הך מלתא דר''י על מתני' דריש פ''ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ''ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ''א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס''ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ''ד מחמיר הוא ג''כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ''ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ''ע מודים בה ואף לב''ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן:

ועבט של ענבים לא תורה היא. אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה''ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה''ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל:

ועבט של ענבים. הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ''ב):

תני. בתוספתא דמעשרות (פ''ג) אמר רשב''ג מודין ב''ש וב''ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע''ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה:

שוין. הן ב''ש וב''ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע''פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב''ש טפי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source