אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בֹּא וּרְאֵה מַה בֵין תְּחִילַּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְסוֹפוֹ. שֶׁתְּחִילָּתוֹ בְּבֵית כּוֹר וְסוֹפוֹ בְּבֵית סְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך ערוגה
בא וראה מה בין תחילת ר' ישמעאל לסופו. כלו' כמה רחוקין השיעורין זה מזה למאי דקסבר בתחלה כשלמד ר' יוסי בן החוטף לפניו וקאמר בית כור לשלשה דלועין שהוא שלשים סאה ולבסוף כשחזר מדבריו ולמד ר''מ לפניו קאמר בית סאה אחת היא לשלשה דלועין וחזרה גדולה היא ממאי דקסבר מעיקרא:
וְיָתִיבִינֵיהּ הֲרֵי הַמְּקַייֵם קְלָחִים לַחִים לְזֶרַע 18b יְחִידִים צָרִיךְ לְהַפְנוֹת לָהֶם בֵּית רוֹבַע אוֹ לַעֲשׂוֹת לָהֶם מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. קַל הוּא בְשׁוּרָה. מִן מַה דְלָא מְתִיב לֵיהּ. הֲווֹ כֵן רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר הִיא שׁוּרָה הִיא מְרוּבַּע. דְּאָמַר רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי גָלִילָאָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָה הַמְּקַייֵם קֶלַח אֶחָד בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ לְזֶרַע צָרִיךְ לְהַפְנוֹת לוֹ בֵּית רוֹבַע אוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲפִילוּ מִין בְּמִינוֹ. הָתִיב רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְהָתַנִּינָן כּוּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע יַרְקָהּ פָּטוּר. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא כּוּסְבָּר שֶׁהִיא וְזַרְעָהּ נֶאֱכָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
התיב ר' בון בר חייא. אהא דקאמר לזרוע דווקא וכדפרישית טעמא והתנינן לקמן פ''ד דמעשרות ומסיפא הוא דפריך וכמו וכו' הוא דתנינן כסבר שזרע לזרע ירקה פטור מן המעשרות שהזרע הוא העיקר וירקה לא חשיב אלא א''כ כיון לירק ואם זרעה לירק קתני התם דמתעשרת זרע וירק אלמא אע''פ שכיון לירק אפ''ה אף הזרע חייב במעשר דהוי כמו שזרעה לזרע וה''נ נימא דאפי' זרען לירק הוי כאילו כיון גם להזרע ויניחן עד שיגדלו כל צרכן ואמאי נקט אם קיימן לזרע בדווקא:
המקיים קלח אחד. אפילו קלח אחד וכו' אפי' מין במינו. כלומר אע''פ שזרען מין במינו שיש עוד הרבה קלחים ממינו בצדו דהוי אמינא דבכה''ג ליכא למיחש שימתין עד שיגדלו כל צרכן ויתפשטו העלין לפי שאחד מפסיד ומקלקל את חבירו שהוא ג''כ כמוהו ומסתבכין העלין זה בזה ומהו דתימא דבכי הא אינו צריך להפנות בית רובע משום המין אחר שיזרע בצדן קמ''ל דאפ''ה הואיל ומקיימן לזרע מניחן עד שיגדלו הרבה והלכך לעולם בעינן מקום פנוי בית רובע או מחיצה דאז הוא זורע מין האחר:
מן מה דלא מתיב ליה. שמע מינה מדלא מתיבין ליה הכי הוי על כרחך דשמעו חכמים לר' יוסי דכן הוא סבר מימר דהיא שורה והיא מרובע כלומר דלא מקלינן בשורה טפי מבמרובע אלא חדא דינא אית להו ומהאי דקלחים לחין יחידים לא קשיא לר' יוסי דלא ס''ל להך שמעתתא דאמר ר' יונה ורבי יוסי גלילאה וכו' וכלומר משום ר' יוסי בן חנינא הוא דאמרי דאיהו מרא דהאי שמעתתא המקיים קלח אחד וכו' ואלו ר' יוסי סתמא דאיירי במתני' לא ס''ל הכי:
קל הוא בשורה. סיומא דתיובתא לרבי יוסי הוא. וכלומר דהא חזינן דלקלחים יחידים צריך ליתן לעבודתם בית רובע וא''כ קשיא לר' יוסי דהרי אפי' למאי דקסבר דלשורה של דלועין נותנין לעבודתה ד' אמות וליחידים הא אמרינן דצריך בית רובע דהיי טפי וא''כ על כרחיך דקל הקילו בשורה משום דהואיל ורצופים הן מינכרי טפי בפני עצמן ולא הוי ערבוב כמו קלחים יחידים והשתא מיניה וביה הוי סתירה לר' יוסי דמדמקלינן בשורה אפי' לדידך ניקל בה טפי ונימא דא''צ ליתן לעבודתה אלא ששה טפחים:
יחידים. כלו' אם הן קלחין קלחין יחידים ואינן נזרעין רצופים בשורה דבזה צריך להפנות להם להניח מקום פנוי בית רובע או שיעשה לפניהם מחיצה גבוה עשרה טפחים אם רוצה לזרוע בצדו מין אחר דהמחיצה מפסקת בין המינין:
המקיים קלחין לחין לזרע. שמקיים אותם בתוך שדהו שיהיו לחין עד שיגדלו ובשל דלועין מיירי ולהכי קאמר לזרע לפי שאין הזרע מתגדל בתוכן עד שיגדלו כל צרכן ואז מתפשטין העלין ביותר אבל בזורע לירק אינו מניחן עד שיגדלו הרבה לפי שמתקשין הן ואינן ראויין לאכילה כל כך:
ויתיביניה. הרי המקיים קלחים לחים לזרע. אתשובת ר''י לחכמים במתני' קאי דאמר להן מצינו שזו חמורה מגפן וכו' ושתקו לו חכמים ופריך ואמאי לא השיבו לו מהא דלקמיה:
א''ל שנייה היא כסבר שהיא וזרעה נאכלין. כלומר שאני דינא דכסבר דהתם לחיוב המעשר תלוי בראוי לאכילה והלכך אם כיון להירק וחשיבא ליה הירק גם הזרע מתחייב במעשר לפי ששניהם ראוין לאכילה אבל הכא דטעמא הויא דכשמקיימן לזרע מניחן עד שיגדלו כל צרכן וחיישינן להעלין שלהן הלכך אם לא כיון אלא לירק לא בעינן שיניח מקום פנוי כל כך משום דמסתמא עוקרן בזמן יניקתן שאז ראויין הן לאכילה ביותר ואכתי אין העלין שלהן ארוכין כל כך:
משנה: קָרַחַת הַכֶּרֶם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. מָחוֹל הַכֶּרֶם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. וְאֵי זוּ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם כֶּרֶם שֶׁחָרֵב מֵאֶמְצָעוֹ אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. וְאֵי זֶהוּ מָחוֹל הַכֶּרֶם בֵּין כֶּרֶם לְגֶדֶר. אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אָמַּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אָמַּה נוֹתְנִים לָהּ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין זֶה אֶלָּא גֶדֶר הַכֶּרֶם וְאֵי זֶהוּ מָחוֹל הַכֶּרֶם הַכֶּרֶם בֵּין שְׁנֵי כְרָמִים. וְאֵי זֶהוּ גֶדֶר שֶׁהוּא גָבוֹתַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְחָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואיזהו גדר. שאמרנו כאן דלת''ק צריך שיהא ההרחק י''ב אמה דד''א דלהדי גדרא פקורי מפקר להו כל שהוא גבוה עשרה טפחים וכן בגדר שיהא הפסק בין הכרם לזרעים דכל שהוא גבוה י''ט מותר ליטע כרם בצדו מכאן ולזרוע מצד אחר ובחריץ עד שיהא עמוק עשרה ורחב ארבעה דאז הוי הפסק בין כרם לזרעים:
מתני' ר' יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם. כלומר דר' יהודה ס''ל דמכיון דאין האיסור אלא מצד אחד לא בזה אמרו דנקרא מחול הכרם ושיצטרך להרחיק י''ב אמה שאין זה אלא גדר של הכרם ואם יש מקום פנוי בין הגדר להכרם מרחיק ד''א מן הכרם וזורע עד הגדר אלא איזהו מחול הכרם בין שני כרמים דבהא אמרו י''ב אמה שנותן כדי עבודה ד''א לזה וד' אמות לזה וד' אמות באמצע שיהא מקום חשוב ואין הלכה כר' יהודה:
אם אין שם י''ב אמה. לב''ה לא יביא זרע לשם משום דד''א להדי כרם עבודת הכרם הן וד''א דלגבי גדר כיון דלא מזדרען שלא יקלקלו הכותל אפקורי מפקיר להו והשתא דביני ביני אי איכא ד''א חשיבן ואי לא לא חשיבו ובטלי לגבי כרם והכא לא בעינן טפי משום שאין האיסור אלא מצד אחד. ואמרינן בריש עירובין דכל אמות שנאמרו בכלאים באמה בת ששה טפחים שוחקות ולא מצומצמות:
מתני'. ואיזהו מחול הכרם בין כרם לגדר. מחול הוא מקום פנוי מלשון מחילה ועזיבה ושאין כלום בין הכרם להגדר:
איזה הוא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו. ונשאר שלם כל סביביו שיש שם גפנים סביב הקרחה שהיא י''ו אמה על י''ו אמה וכן אם הלכה הקרחת על כל פני רוחב הכרם שאין שם גפנים אלא מצדי הקרחה בעינן י''ו אמה רוחב הקרחה ואם לאו לא יביא זרע לשם אפי' באמה האמצעית משום דד' אמות שבצד הכרם מזה וד' אמות שבצד הכרם מזה הוו עבודת הכרם כדתנן לקמן בפרקין שהן כמלא בקר וכליו שהיו בוצרים את הכרם בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשין אותה בשוורים הלכך ככרם דמו ואם נשארו שמונה אמות בינתיים לבד מאותן ד' אמות לכל צד חשיבי ולא בטילי דכי שדית פלגא להכא ופלגא להכא איכא ד' אמות מקום חשוב לכל צד ולא בטלי לגבי כרם ומותר לזורען אבל בפחות מכאן שדי פלגא להכא ופלגא להכא ובטלי לגבי כרם ואסור לזורעם ולב''ש לא חשיב שדה בפחות משמונה אמות הלכך כ''ד אמות בעינן ד' לעבודת הכרם מכאן וכנגדן מכאן פשו להו י''ו שדי ח' להכא וח' להכא איכא שדה ולא בטלי:
ב''ש אומרים כ''ד אמות. אם יש בהקרחת כ''ד אמות מותר להביא זרע לשם פחות מכאן לא יביא זרע לשם וב''ה אומרים שש עשרה אמה וכו' ומפרש ואזיל:
מתני' קרחת הכרם ומחול הכרם. מפרש להו לקמן במתני':
וַעֲבוֹדוֹת הַגֶּפֶן אֲדַעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וַאֲדַעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל שֵׁשׁ אַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן לְפִיכָךְ הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּכֶרֶם בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים קִידֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים קִידֵּשׁ שְׁתֵּי שוּרוֹת. נֵימַר בְּגִין בֵּית הִלֵּל תַּנִּיתָהּ. וְהָתַנִּינָן אֵיזֶהוּ עָרִיס הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים. שַׁנְייָא הִיא דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּעָרִיס הַמְּעוּקָם שָׁנוּ. עַל יְדֵי עֲקִימָה תַּרְתֵּיי מִתְבַּלְּעָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועבודת הגפן וכו'. אמתני' קא מהדר ולפרושי טעמייהו דב''ש ודב''ה בקרחת הכרם ולא אזלא להאי דקאמר דבכ''מ ב''ש מוסיפין שליש וכהאי דאית בעי מימר דא''כ ל''פ בעבודת הכרם ולכ''ע ד' אמות אלא דסתמא דהש''ס קאמר לה הא דקאמרי ב''ש בקרחת כ''ד אמות משום דעל דעתייהו עבודת הגפן והיינו אם הרבה גפנים נטועין בכרם שמנה אמות וצא ח' אמות לכאן וח' אמות לכאן ונשתיירו ח' אמות באמצע שהיא מקום חשוב לב''ש ואדעתיה דב''ה שש אמות לכאן ולכאן לעבודת הכרם נשתיירו ד' אמות באמצע והוי מקום חשוב לב''ה ומותר להביא זרע לשם:
והתנינן. לקמן בפרקין הנוטע שורה של חמש גפנים וכו' לפיכך הזורע ד' אמות שבכרם וכו' אלמא דלכ''ע ד' אמות הן לעבודת הכרם:
נימר בגין ב''ה תניתה. כלומר דדחי לה הש''ס להקושיא דנהי דלב''ה מוכח מהאי מתנית' דד' אמות הן עבודת הכרם וטעמייהו במתני' דידן דבעינן שישתייר באמצע שמונה אמות וכדפרישית במתני' מיהת לב''ש מצינן למימר לעולם דס''ל דעבודת הכרם ח' אמות הן והאי דקתני לקמן הזורע ד''א שבכרם בשביל ב''ה הוא דקתני הכי דלדידהו מקדש הזרע את הכרם אם זרעה בד' אמות של העבודה ולאשמעינן דקידש ב' שורות לדידהו כדאמרינן שם ולב''ש דנקט ד''א לאו דוקא הוא אלא אם זרע בהעבודה דס''ל לדידהו קאמרי דלא קידש אלא שורה אחת דנקרא כרם לב''ש:
והתנינן. לקמן בריש פ''ו איזהו עריס וכו' נותנין לו עבודתו ד' אמות ב''ש אומרים מודדין ד''א מעיקר גפנים וכו' והכא ליכא למימר דמשום ב''ה נקט כן דהא ב''ש בהדיא קאמרי ד' אמות:
שנייא היא. התם דאכתי ליכא למיפשט מהאי דעריס דב''ש סברי ד''א לעבודת הכרם דאימר לך דקסברי ו' אמות הן עבודת הכרם וא''כ במתני' דידן טעמייהו דשש אמות לכאן ולכאן לעבודת הכרם ונשתיירו י''ב אמות באמצע כדי שיהא ג''כ שש אמות לכאן ולכאן דאי לאו הכי מיבטלי השש אמות של הצדדין מכאן ומכאן לאותן שבאמצע דשדי פלגא להכא ולהכא ולא נמצא בהן כאותן שמן הצדדין ולפיכך הוא דבעו ב''ש שיהא גם באמצע י''ב אמות והאי מתני' דעריס לק''מ דהא אמר ר''ל התם בעריס מעוקם שנו שאין השורה מכוונת ביושר אלא עקומה שאמצעיתה בולטת ושם הוא בצד הגדר ומקצת הגפנים מצד זה ומקצת מצד זה להלן מהבליטה חוץ להגדר והלכך אמרינן דעל ידי עקימתן תרתי אמות מתבלעין הן ואין נחשבין לעבודה כ''א ד' אמות מאמצע הבליטה לפי ששם הוא הגדר ולעולם בעלמא אימא לך דלב''ש ששה אמות הן עבודת הכרם:
כַּהֲנָא אָמַר כִּתְחִילַּת מַטָּעָתוֹ עוֹשִׂין אוֹתוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תְּחִילַּת מַטָּעָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. וְחוּרְבָּנוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֵּית שַׁמַּאי מַחְמִרִין בְּחֻרְבָּנוֹ יוֹתֵר מִמַּטָּעָתוֹ. תְּחִילַּת מַטָּעָתוֹ שֵׁש עֶשְׂרֵה וְחוּרְבָּנוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. וְכָל הַדְּבָרִים בֵּית שַׁמַּאי מוֹסִיפִין שְׁלִישׁ. מָחוֹל הַכֶּרֶם עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וְהָתַנִּינָן מָחוֹל הַכֶּרֶם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אָמָּה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר צֵא מֵהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת לַעֲבוֹדָה נִמְצְאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי וּשְׁמוֹנֶה עַל דְּבֵית הִלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהנא אמר כתחלת מטעתו עושין אותו ב''ש וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דרב כהנא בא לפרש טעמייהו דב''ש דס''ל חרבנו כתחילת מטעתו דאף בתחלה אין ליטע כרם אלא על מטע שש שש אמות בין כל שורה ושורה והלכך בכרם של חמש שורות דאיירינן ביה דהוא סתם כרם גדול ומרחק ביניים ארבעה הן בין הכל כ''ד אמות ולפיכך נמי סברו בחרבנו דבעינן כ''ד אמות הקרחת שבאמצע בין השורות החיצונות שנשתיירו:
א''ר יוחנן. דלא היא אלא אף ב''ש מודו דבתחלה מותר ליטע על מטע ד''א כדתנן לקמן בפ''ה דסתם כרם הוא נטוע על ארבע אמות בין כל שורה שהן ט''ז אמות להמרחק ביניים בין הכל בסתם כרם של חמש שורות אלא דב''ש מחמירין בחרבנו יותר ממטעתו שבתחלה וטעמא משום דבעינן שיהא כדי עבודה לכאן ולכאן ושישאר מקום חשוב באמצע וכדקאמר לקמן:
וכל הדברים בדיני דמתני' ב''ש מוסיפין שליש. מלבר על דב''ה כמו דקסברי בקרחת הכרם וכן נמי במחול הכרם דעל דעתיה דב''ש צריך שיהא י''ח אמות בין כרם להגדר ועל דעתיה דב''ה הן י''ב:
והתנינן מחול הכרם בש''א ט''ז אמה וכו'. והיאך אתה אומר שב''ש מוסיפין שליש גם במחול הכרם:
אית דבעי מימר. דלא כדאמר מעיקרא דב''ש בעו י''ח אלא כך הוא השליש שמוסיפין הן משום דאמרינן צא מהן מהט''ז אמות לב''ש ד''א לעבודה לצד הכרם נמצאו שנשתיירו י''ב אמה מהעבודה להגדר לדעתיה דב''ש ושמונה לב''ה והרי ב''ש מוסיפין שליש על דב''ה גם במחול הכרם:
הלכה: קָרַחַת הַכֶּרֶם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קָרַחַת הַכֶּרֶם הוּא כֶּרֶם שֶׁחָרֵב. קָרַחַת הַכֶּרֶם מַקְרִיחִין אוֹתוֹ מֵאֶמְצָעוֹ. כֶּרֶם שֶׁחָרֵב מַקְרִיחִין אוֹתוֹ מִכָּל צְדָדָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא שֶׁבָּא מִמַּטַּע כֶּרֶם גָּדוֹל. אֲבָל אִם בָּא מִמַּטַּע כֶּרֶם קָטוֹן אֵין זֶה קָרַחַת 19a הַכֶּרֶם. וְתַנִּינָן אֵי זֶהוּ קָרַחַת הַכֶּרֶם כֶּרֶם שֶׁחָרֵב מֵאֶמְצָעוֹ וְנִשְׁתַּייֵר בּוֹ כְדֵי כֶרֶם. בֵּין מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֵּין מִשָּׁלֹשׁ בֵּין מִשְׁתַיִם זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. הֵיךְ עֲבִידָא חָמֵשׁ שׁוּרִין מִן שׁוּבַע שׁוּבַע נְסַב חַד כַּרְמוֹן. כִּי אִית אַרְבָּעָה כְּרָמִין וּתְלָתָא בֵּינַייִן נְסַב חַד חוֹרָן אִית תַּמָּן תְּלָתָא כְרָמִין וּתְרֵין בֵּינַייִן. נְסַב חַד חוֹרָן אִית תַּמָּן תְּרֵין כְּרָמִין וְחַד בֵּינַייִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נסב חד חורן אית תמן תרין כרמין וחד ביניין. כצ''ל והאי ותרין טעות הדפוס הוא אגב שיטפא דלעיל דכשתנטל עוד שורה השלישית נשתיירו שתי שורות החיצונות של הכרם ומרחק ביניים אחד ובמרחק ביניים הזה יש בו כ''ח אמות והיינו דקמ''ל לרבותא דלפעמים אי אתה מוצא לב''ש שיהא מותר להביא זרע באמצע הקרחת אא''כ יש שם כ''ח אמות בין השורות שנשתיירו ואע''פ דסגי בכ''ד אמות הכא מיהת א''א בענין אחר כדאמרן:
נסב חד חורן. וכשתנטל עוד שורה אחרת מה שנחרב עוד נשתיירו שם שלשה שורות הכרם ותרין ביניים של השורות ולב''ש עדיין אסור להביא זרע לשם שהרי אין כאן אלא כ''א אמות באמצע:
נסב חד כרמין. כי אית ארבעה כרמין ותלתא ביניין. כלומר וכשיטול אחד מן שורות הכרם שהוא האמצעי שנחרב ומשכחת לה כי השתא אית בהכרם ארבעה שורות שנשתיירו ושלשה ביניים של השורות ובהביניים האמצעיים אסור לזרוע בו לכ''ע ואף לב''ה שהרי אין כאן כ''א י''ד אמות באמצע:
חמש שורות מן שובע שובע. כלומר הרי שיש כאן נטועין חמש שורות של גפנים על שבע שבע אמות בין כל שורה ושורה שזהו השיעור היותר רחוק בין השורות שעדיין נוהג בו איסור לזרוע ביניהן דאם יש שמונה אמות בין השורות בתחלת הנטיעה מותר להביא זרע לשם כדתנן לקמן בפרקין להכי נקט מן שבע שבע ומכ''ש אם הן נטועין על המרחק בין השורות בפחות מכאן אלא דלרבותא קאמר וכדלקמן ונמצא שבכרם כזה יש בו ארבעה מרחקים שהן הביניים של השורות:
היך עבידא. לפרש הקרחת דמתני' אליבא דב''ש קאי וכלומר דאפי' בכה''ג דלקמיה מחמירי ב''ש שלא יביא זרע לשם עד שיהא בהקרחת כ''ד אמות:
ותנינן וכו'. כלומר ותנינן נמי הכי בתוספתא ריש פ''ג איזהו קרחת הכרם וכו' ונשתייר בו כדי כרם אלמא דבעינן שיהא בהשיור כדי כרם בין שהשיור הוא מד' רוחות בין משלש רוחות וצד הרביעית נחרב ובין שאין השיור אלא משתי הרוחות זו כנגד זו ואלו בכרם קטן לא משכחת לה שיהא השיור כדי כרם:
והוא שבא ממטע כרם גדול וכו'. כרם קטן מפרש לקמן בהל''ג כל שהוא נטוע שלש גפנים כנגד שלש והיותר מזה בכלל כרם גדול הוא וקאמר ר' יוסי דלא אמרו דין קרחת הכרם אא''כ בא ממטע כרם גדול אבל הקרחת הבא בתוך כרם קטן אין לזה דין קרחת הכרם:
גמ' אמר ר' יוחנן קרחת הכרם הוא כרם שחרב. כלומר דמפרש טעמא דקרי ליה הכא בשם קרחת ובפרק דלקמן קאמר סתם כרם שחרב וכו' והלא אף הקרחת כרם שחרב הוא לפיכך קאמר דהכא שייכא לישנא דקרחת לפי שמקריחין אותו באמצע שהחורבה הוא באמצע הכרם כקרחת שהוא באמצע דבהכי מיירי דינא דמתני' שנשתיירו גפנים מן הצדדין אבל התם כרם שחרב אין קפידא לדינא דמיירי שם כדקתני אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה אם הוא באמצע או לא אלא מקריחין אותו מכל צדדיו כלומר בכל מקום ואף מן הצדדים אם הוא חרב ונשתיירו עשר גפני' וכו' כדאמרינן לקמן ריש הפרק והלכך נקט סתם כרם שחרב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source