א''ר יוסי וכו'. כלומר דר' יוסי פליג על זה וס''ל דלענין הגפנים הוא כן דאם זרע בתוך ששה ודאי הכל אסור בין הגפנים ובון הזרעים שמקדשין ואוסרין זה לזה אבל בחוץ לששה דקאמרת זורע את המותר לאו מילתא היא אלא הגפנים מותרות אם זרע חוץ לששה אבל הכרם הוא אסור לזרוע בו אף חוץ לששה:

היתה שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין. השתים שבה לא היו מכוונות העיקרים זו כנגד זו נותנין לה עבודתה והיינו ששה טפחים כדין גפן יחידית וזורע את המותר וקמ''ל דאף בצד הפנים בין השורות מותר לזרוע חוץ לששה:

ומ''ד מבחוץ צריך שיהא נוגע בהן. בחוט המדידה ואם מכוונות הצדדין ממש אז הוא דנקרא כרם:

אית תניי תני מבפנים. מפנים של הגפן מותח הוא בחוט אם מכוון הוא נגד פני הגפן שכנגדו ותניא אידך שהוא מותח מבחוץ והיינו מצדי הגפן לצדי הגפן שכנגדו ומפרש ר' יונה דלא תיקשי במאי פליגי הא היינו הך והלכך קאמר דבהא פליגי דמ''ד מבפנים לאו שנוגע החוט בפני הגפן עצמו אלא בתוך טפח הסמוך לפני הגפן כגפן דמי ומותח מטפח הסמוך לזה אם מכוון להטפח הסמוך של כנגדו ונ''מ שלפעמים גפן אחד יותר עב ורחב מחבירו וכשאתה מודד מפני הגפן בעצמו אפשר שלא יהא מכוון לשכנגדו אם אתה מתחיל למדוד מן העב והרחב לחבירו שכנגדו שאינו רחב כ''כ ויוצא המדה מכוונת לצדדיו אבל אם אתה מודד בארץ מהטפח הסמוך המדיד' היא באמצע ולעולם מכוונות הן:

העבו. נתעבו ונתרחבו ונמצאו שעל ידי כך הן מכוונות הרי זה כרם:

הכורת מכוון וכו'. תוספתא היא בפ''ג ואכרם שנטוע בערבוביא קאי ומפרש לה דהכל הולך אחר הכורת והוא עיקר הגפן ולא אחר הנוף והבאתי תוספתא זו לעיל בפ''ד בהלכה ג' עיי''ש ד''ה הדא דתימר בשאין הכרתים מכוונים:

הוי לא מצי תנייה. אלא ש''מ דעל כרחך לא מצית למיתני להא דר''ז ולפרש המתני' דבכרם בכה''ג איירי אלא דאנן סתמא תנן עשר גפנים לבית סאה ויהיו נטועות בתחלה בג' שורות או ביותר כפי שיהיו ובלבד שיהו נשארות קיימות עשר גפנים בו ומפוזרות בבית סאה ולא ביותר ותמצא לכל הפחות שיהו מכוונות ב' כנגד ב' וא' יוצאת זנב ואפי' בכרם אחד שנראה כן סגי למיחשביה לכרם לאסור הזרעים בכל הבית סאה ולא תקשי דא''כ בחמש גפנים נמי משכחת לה הא לא מצית אמרת דאנן בעינן שישארו בו לא פחות מעשר לבית סאה דכה''ג לא בטיל הוא כשמפוזר במקום בית סאה אבל פחות מכאן ומפוזר במקום בית סאה מיבטל בטיל ולא מיחשב כרם כלל וכדאשכחן נמי גבי עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה בפ''ק דשביעית ותו לא מידי:

אין תימר ברוצף. וכי תימא לתרץ במקצת הקושיא זו דאעפ''כ משכחת לה עוד כרם אחד מיהת מהחמשה גפנים האחרות ותוקמי בנוטע אותם רצופות זו אצל זו וכך תסדר אותם שיהיו ב' כנגד ב' וא' יוצאת זנב כמו הכרם הא' אלא שאינו נטוע כסדר בהמרחק כמו כרם הא' כ''א ברוצף ומיהת כרם הוא אם מכוונות ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב הא נמי לא מצית אמרת דלא תנינן אלא עשר גפנים לבית סאה ולדידך דבעית למימר דאחד נטוע כך במפוזר ומכוון ב' כנגד ב' וכו' וא' במרוצף א''כ משכחת לה נמי בטפי מעשר גפנים ונטועין ברצופין וסמוכות זו לזו ומכוונות ככרם ועוד דלדידך דמטרחת כולי האי לאשכוחי בגוונא שיהא נטוע כסדר הזה אלו עשר גפנים דמתני' א''כ היה צריך שיהו כולן נטועות בסדר אחד ולא משכחת לה לפי הסדר שאמרת שיהו כולן נטועות כן:

ואין תעבדינה חוץ לעבודתו אשכח יתר מתלת מאוון ותמנין וארבעה. ואם תאמר איפכא להאי גיסא דגם מה שחוץ לעבודתו נכלל הוא בחששון של הבית סאה אז תמצא יותר מחשבון של הז' שורות שיהיה יותר שפ''ד אמות ואנן לא בעינן כ''א קצ''ו להשלים לחשבון של בית סאה הא כיצד שהרי כשאתה אומר שתחשוב הכל ואף מה שאין הגפנים תופסין בכדי עבודה יהיה נכלל בחשבון בית סאה א''כ הז' שורות שהן מ''ח על מ''ח והן עולין לחשבון כ''ג מאות וד' אמות ואכתי חסר קצ''ו לבית סאה על כרחך צריך שתקח אותן הקצ''ו מחוץ לז' השורות הפנימיות של כל הכרם כפי הצורה הראשונה והוא הכרם של רבי זעירא שאמר להחבריא וכשתתבונן בצורה זו אשר העמדתי לפניך ותסתכל עוד בצורה הראשונה תמצא שחוץ מז' השורות והוא בהשורות החיצוניות שבצורה הראשונה והן התשיעית שמכאן ושמכאן יהי' עולה לחשבון שפ''ד אמות לכל הפחות שהרי כשתצרף שתי שורות החיצונות יחד עולה לחשבון תשס''ח אמות שהרי יש כאן ט''ז הרוחב על אורך מ''ח וי''ו פעמים מ''ח הן תשס''ח אלא דכל כך לא מצית לאקשויי על דר''ז יכול הוא לשנויי לך דמה שאמרתי מכרם של ט' שורות באורך לא שתקח ותצרף כל השתי שורות החיצונות להז' שורות הפנימיות כדי להשלים חשבון הבית סאה דלא היא כ''א תקח שורה אחת מהן להשלים והכי קאמרי או משורה הט' שבמזרח או משורה הט' שבמערב תקח להשלים להז' השורות שישארו עם העשר גפנים כדי שיהיו עשר בבית סאה מיהו הא קשיא לן דלכל הפחות שורה אחת מהחיצונות על כרחך צריך שתקח כולה דאל''כ למאי הלכתא אמר ר''ז באופן הט' שורות לא היה לו לומר כ''א מה שצריך לחשבון בית סאה והשתא היא גופה קשיא לן דכשתקח אף שורה אחת בלבד עולה החשבון שלה שהוא הרוחב שמנה על אורך מ''ח לשפ''ד אמות והרי אין אנחנו צריכין להשלים לחשבון בית סאה כ''א קצ''ו אמות והכא אשכחת היותר על הז' שורות שעולה מסך תלת מאוון ותמנין וארבעה. זה פי' קושיא הראשונה לפי גי' הנכונה:

וכמו פלגות ביחידיות הן. זו קושיא שנייה היא כלומר ותו דאף אם תימצי לומר ולדחות קושיא קמיית' דר''ז אינו מוסיף מהשורות החיצונות על ז' הפנימיות אלא מה שצריך להשלים לחשבון בית סאה. והיינו קצ''ו אמות והוכרח לאוקמי בכרם של ט' שורות של ז' ז' כדי למצוא אח''כ מה שצריך ליקח מהן להשלים הבית סאה ולא שיקח את כל השורה כולה אכתי קשיא על עיקרא דפירושא דר''ז דמוקי למתני' בכרם דכה''ג כדי שנמצא בה ד''פ שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב כדקאמר בהדיא דמאלו עשר גפנים שנשארו קיימות תראה לכל רוח ורוח כן והא למאי דמפרש לה דמחריב שורה אחת בין שתים בשתי וכן בערב וחוזר ולוקח תרתיי מכאן וכו' כדפרישנא לעיל נמצאת אומר דאע''פ שנראה כן לכל רוח ורוח מ''מ אין הדבר כן שהרי אחר שלקחת לרוח אחת חמשה גפנים לחשבון שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב תו לא משכחת לה עוד לג' רוחות אחרות כן אלא א''כ אתה חוזר וחושב לשתי הגפנים בעצמן מהשתים כנגד שתים הראשונות שכבר חשבת אותם לרוח האחת שפתחת לחשבן בתחלה כמו שתראה בהצורה והא קשיא דאמאי מחשבת והדר מחשבת להו לכאן ולכאן והרי אין כאן סדורות להיות נטועות כהלכתן ב' [כנגד ב'] וא' יוצאת זנב למיחשביה כרם אלא החצי מהעשר גפנים בלבד והחצי האחר והן חמשה גפנים האחרות אינן נטועות כסדר הזה אלא מפוזרות הן אחת הנה ואחת הנה והיינו דקאמר וכמו פלגות ביחידיות הן שחצי האחר מהן אינן נטועין כסדר הכרם אלא כמו נטועין ביחידיות יחידיות הן ומנא לך למיחשב להו ג''כ ככרם ולעשות מכרם אחד ד' כרמים לכל רוח ורוח ולמנות השתים לכאן ממה שכבר מנית אותן לכאן:

נמצאו ששים וארבע. השתא מהדר הש''ס לדייק על הא דר' זעירא דמפרש להמתני' בכרם של ט' שורות של שבע שבע גפנים אם עולה החשבון למאי דתנינן עשר גפנים לבית סאה עד דלבסוף פריך עליה דלא מצית תנייה ולפרש המתני' בכרם דכה''ג ולא קמה מילתיה דר''ז כדלקמן:

נמצאו ששים וארבע על ארבעים ושמנה. כלומר הרי שנמצא בכרם כזה שהוא ס''ד בארכו ומ''ח ברחבו והיינו לכל היותר שתאמר בו להרחיק השורות זו מזו כדי שיחזיק הכרם עם הגפנים שנשארו בו לבסוף במקום בית סאה וא''כ צריך שתאמר בו שהשורות הן נטועות על שמנה שמנה אמות רחוקות זו מזו אבל לא יותר שאם הן רחוקות משמנה ולמעלה בין השורות מותר להביא זרע אפי' בין השורות ולמאי הלכתא הוי כרם דהא בכה''ג אין השורות מצטרפות להחשיבו לכרם כדתנן בסוף פרק דלעיל אלא ודאי דלכל היותר אי אתה יכול לעשות ההרחק בין השורות כ''א עד ח' אמות מצומצמות והיינו עם מקום הגפנים דאילו יש כאן הרחק ח' אמות חוץ ממקום הגפנים אכתי מותר להביא זרע אף בין השורות כדתנן בפ' דלעיל בהלכה ח' אלא דבח' אמות עם מקום הגפנים שפיר משכחת לה דהוי כרם ונמצא שבין השורות שהן ט' של ז' ז' וזהו לאורך הכרם יש ח' מרחקים של ח' ח' אמות והרי הוא ס''ד אמות בארכו ובין השורות של הרוחב שהוא מדרום לצפון יש בהן ששה מרחקים של ח' ח' אמות והרי הוא מ''ח אמות ברחבו וזהו כשהיה הכרם שלם בתחלה וכל הגפנים שלו קיימות היו ונמצא שהיה הכרם מחזיק יותר ויותר מבית סאה שהרי בית סאה הוא חמשים על חמשים וכשתעשה מכרם כזה שיהיה ארכו כרחבו תמצא בו נ''ו על נ''ו הא כיצד תקח ט''ז אמות מן האורך על כל פני רחבו ויהיה ט''ז אמות באורך מ''ח ויהא נשאר הכרם מ''ח על מ''ח וקח רצועה זו ותחלקנה לד' הרוחות של הכרם בכל רוח ורוח מ''ח האורך על רוחב ד' ותמצא שהוא נ''ו על נ''ו:

נסב תרתי מיכא ויהב לון הכא. כלומר שהרי מה שאמרנו הוא בתחילה דוקא כשהיה כל הכרם קיים אז היה חשבונו ס''ד על מ''ח אבל עכשיו שחרבו בו הרבה מהשורות ואי אתה יכול לחשוב בכרם מה שהוא חרב כ''א הגפנים הקיימות שעדיין בו והן העשר הגפנים ולפי שהן מפוזרות ביותר מבית סאה כמו שתראה בהצורה ולפי החשבון שזכרנו ותמצא שעד שתי שורות החיצונות בהשתי והוא האורך שם כלה החשבון של מ''ח על מ''ח והשתי שורות החיצונות כשתחשוב אותם ותצרף עם השבע השורות שהן המ''ח על מ''ח תמצא הרבה יותר מבית סאה כמו שאמרנו ונמשך לנו מזה שהגפן היחידית שבשורה החיצונה שבמזרח או שבמערב היא שעומדת רחוק הרבה חוץ להבית סאה וזה מובן בין שתקח ותחשוב השורות ממזרח למערב תהיה הגפן היחידית שבחיצונה שבמערב חוץ לבית סאה ואם תחשוב השורות ממערב למזרח תהיה הגפן יחידית שבחיצונה שבמזרח חוץ לבית סאה וזה הדרך הוא כשנקח השבעה שורות שבאורך או מתחלת צד מזרח או מתחלת צד מערב אך אם נקח ז' שורות בהאורך מלבד שורה החיצונה שבמזרח ומלבד שורה החיצונה שבמערב ויהיו אותן הז' שורות פנימיות בהאורך אז תמצא ששתים הגפנים היחידיות שבשורה החיצונה שבמזרח ושבמערב הן שתיהן רחוק חוץ להבית סאה שהרי בז' שורות הפנימיות בלבד הוא מ''ח על מ''ח ומהשורות הפנימיות להחיצונה שבמזרח הוא שמנה אמות על אורך מ''ח וכן למערב והרי מן החיצונה שבמזרח עד החיצונה שבמערב הוא אורך ס''ד על מ''ח וכבר הודעתיך שאם תעשה רבוע מס''ד על מ''ח יהיה הרבוע נ''ו על נ''ו וא''כ שתים הגפנים החיצוניות שבמזרח ושבמערב הן רחוקין הרבה חוץ מבית סאה שהוא נ' על נ' וכיון שכן הוא בעל כרחך צריך אתה לקרב בכל היכולת (וע''כ) לאותן הגפנים החיצוניות של מזרח ושל מערב עד שיהו עומדות נגד אותן הז' שורות הפנימיות והיינו דקאמר נסב תרתי וכו' כלומר עכשיו צריך שתקח לאותן השתים החיצוניות שאמרנו מכאן ותן אותם לכאן כלומר למטה סמוך לז' השורות הפנימיות זו של מזרח סמוך להשורה השביעית שבמזרח וזו של מערב בסמוך להשורה השביעית שבמערב או שתעמיד אותם בשורה החיצונה של דרום או של צפון כנגד הגפנים הפנימיות ויהיו ג' כנגד ג' כדלקמן ואז יהיו כל העשר גפנים באותן ז' שורות הפנימיות ועכשיו נמצאו ארבעים ושמנה על ארבעים ושמנה כדאמרן וכדי להבינך ביותר נעשה עוד צורה מהצורה הראשונה בעצמה ותבין לזה וכן להא דלקמן ובצורה זו לא העמדנו כ''א הגפנים העומדות קיימות ותבין להא דקאמר שתקח השתים מכאן ותן אותן לכאן ולכל מה שיבא אחר זה וזו היא ובה הן הז' שורות הפנימיות תסתכל בצורה זו ותראה שהיא נלקחת מהצורה הראשונה עם העשר גפנים שנשארו בכרם אחר שחרבו שארי הגפנים והן נטועות שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב לכל רוח ורוח והגפנים החיצוניות שבצד דרום ושבצד צפון הן סמוכות אצל השורה החיצונה השביעית שמכאן ושמכאן והגפנים החיצוניות שבמזרח ושבמערב הן רחוקות ועומדות בשורה התשיעית שמכאן ושמכאן כמו שהיו בצורה הראשונה שהיו ט' שורות בהשתי והוא האורך והשתא קאמר שצריך שתקח אותן השתים החיצוניות של מזרח ושל מערב מהשורה התשיעית שמכאן ושמכאן שבצורה הראשונה ותן אותן ג''כ סמוכין להשורה החיצונה מהשבע השורות הפנימיות שבהכרם כדי שיהיו כל העשר באותן ז' שורות הפנימיות ויהיה בין הכל ארבעים ושמנה על ארבעים ושמנה כפי חשבון המרחקים שהן ח' אמות משורה לשורה באורך וברוחב כדפרישנא לעיל אך מקום העמידה והנתינה של אותן שתי הגפנים החיצוניות יכול להיות על שתי פנים או שתתן אותה שבמזרח סמוכה להשורה החיצונה שבמזרח וכן אותה שבמערב תתן שתהא סמוכה לשורה החיצונה שבמערב ויהא נחשב כרם מתורת שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב כמו שהיה מקודם כשהיו עומדות בשורה התשעית שמכאן ושמכאן או בדרך אחרת שתשים אותם בצד צפון או בצד דרום נגד שתי הגפנים הפנימיות שבאותה השורה עצמה ויהיו אלו נחשבות כרם מתורת שלש כנגד שלש דמכ''ש דהוי כרם ולכן שמתי שתי נקודות באלו מקומות המתחלפים או שתעשה כך או כך דלענין להיות כרם חדא דינא אית להו אלא שבענין המרחק בין אלו השתים החיצוניות של מזרח ושל מערב לבין הגפנים הפנימיות יש חילוק במקום שתתן אותם כמו שתראה בצורה זו ובזה תבין בהא דמסיים וקאמר:

חד ביניי עקר חד ביניי והב חד קרח י''ו על י''ו עבודתו בח' אמות. כלומר והרי עכשיו שנמצאו כל העשר גפנים בהז' שורות הפנימיות שהן מ''ח על מ''ח צריך אתה לעקור לכל הפחות מצד אחד מהשורה החיצונה חד ביניי חד ביניי מכאן להגפן היוצאת זנב העומדת בה וכן חד ביניי חד ביניי מצדה השני מכאן וזה שהרי אתה רואה בהצורה שג' גפנים עומדות בהשורה הג' שממזרח למערב ושלש גפנים עומדות בשורה החמישית והד' גפנים הנשארות עומדות שתים מהן בתוך השורה החיצונה זו בדרום וזו בצפון והשתים האחרות שעמדו בשורה התשיעית כמו שהיו בצורה הראשונה כבר אמרנו שצריך אתה לקחת אותן משם וליתנם לכאן והוא על א' משתי דרכים שזכרנו וא''כ אפי' אתה תתן אותם בצד אחד מהצדדים בדרום או בצפון כפי דרך הב' דלעיל ויהיו ג''כ ג' גפנים ברוח אחת מהצדדים ובצד השני אין בו כ''א גפן אחת ואז תראה שבכל הג' רוחות נתפשטו הגפנים ומה שתופסין לעבודתן והוא שמונה אמות לפי המרחק שבין השורות בכרם הזה מלבד שבצד האחר שאין בו אלא גפן היחידית והיא היוצאת זנב ותופסת עבודתה שמנה מכאן ושמנה מכאן בהשורה החיצונה ונשארו שני הביניים שבראש השורה זו ושני בינים שבסוף השורה בלא שום גפן סביב להן בכל ח' אמות שלהן והן הן הביניים שבין השורות החריבות מהגפנים ולא נמצאו כ''א בין ב' שורות החיצונית שבצד דרום אם תשים אותן ב' גפנים הנזכרים של מזרח ושל מערב בצד צפון או להיפך אם תשים אותן ב' הגפנים בצד דרום אז תמצא שני ביניים בין השורות החיצונית הצפוניות וג''כ ב' ביניים בראשי השורות וב' ביניים בסופן בצד צפון וזה תבין כאשר תתבונן בהצורה זו הב' אשר העמדתי לפניך והיינו דקאמר חד ביניי עקר וכו' וכלומר שהרי אלו הביניים אינן בכלל הכרם הזה ולא תכניס אותן בחשבון מה שהגפנים אוסרין ותופסין בעבודתן שהרי אין גפן סמוך להן בכל הח' אמות מסביב וא''כ עקור חד ביניי חד ביניי מצד הזה של הגפן היחידית העומדת באמצע השורה החיצונה וחד ביניי וחד ביניי מצדה השני בהשורה ותן מהן קרח אחד שהוא ט''ז על ט''ז וכלומר תצרף אותן הד' ביניים ותשים אלו אצל אלו והרי קרח אחד של ט''ז על ט''ז כדמסיים עבודתה בשמונה אמות וכלומר שהרי עבודה וההרחק בין השורות בכרם הזה שמנה אמות הן וא''כ כל ביניי וביניי הוא ח' על ח' וכשתשים אותן ביחד הרי קרח של ט''ז על ט''ז וקורא אותן קרחה לפי שאינן נכנסין בחשבון הכרם מה שתופסין הגפנים לאיסור בכדי עבודתן בבין השורות כאשר אמרנו וכל האי דמבאר הש''ס היא כדי לבא אל הקושיא דמקשה על דר' זעירא לקמיה דאי אתה יכול לפרש המתני' בכרם הזה שאמרת ולפיכך מקדים הקדמות האלו ולומר דאף אם תאמר כך שאין אתה חושב אלא ז' שורות הפנימיית והב' הגפנים החיצונות בבמזרח יש במערב אתה מקרב אותן סמוך לתוך הז' שורות כדי לתרץ הקושיא שלא יהיו תופסין ס''ד על מ''ח והוא הרבה יותר מבית סאה כמפורש לעיל וכן הדרך שתקרב אותן ב' גפנים ג''כ תעשה אותן שיהיו תופסין האיסור ביותר בהכרם והוא הדרך הב' שנתבאר שתעמיד אותן בא' מצדדי הכרם ואפי' אם תאמר כן מכל מקום תשאר הקרחה של י''ו על י''ו בצד אחד מהכרם שלא תכנים אותה לחשבון לפי שאין לה עבודה בהכרם שאין שים גפן סמוך לה בכדי שמנה אמות כמו שבארנו וכיון שכן הוא תמצא הקושיא על הא דר' זעירא וזה כי לא משכחת לה חשבון של בית סאה באלו הז' שורות שתופסין בהן העשר גפנים וממ''נ תהיה קושיא זו דהאיך שתאמר לא תמצא החשבון מכוון אלא או חסר מבית סאה או יותר הוא. וקושיא השניה תקשי גם על הציור והאופן שצייר ר' זעירא כדלקמן. ולפי שגי' הספר משובשת וא''א להעמידה בשום פנים להא דלקמן אציג לפניך הגי' הנכונה לפי הנראה והניכר כי נתחלפו השיטות והתיבות בהענין כמו שנמצא בהרבה מקומות בש''ס הזה:

מה את עביד לה. הש''ס מסיק הקושי' על דר''ז דלאחר שהקדמנו כל זה ותאמר לתרץ דבריו בכל ענין שתוכל כדלעיל אפ''ה קשיא ממ''נ האיך אתה עושה החשבון של הבית סאה להעשר גפנים כדתנן במתני':

הוא ועבודתו לתוך בית סאה או חוץ לעבודתו. כלומר אם שתחשוב להכרם עם העבודה שלו מה שתופסין הגפנים לאסור שיהיה זה הכל נחשב לתוך בית סאה בדוקא בלבד אבל לא מה שאינן תופסין בכדי עבודה שלא יהא זה נחשב בחשבון הבית סאה א''כ תהיה הקושיא שיחסור החשבון מחשבון בית סאה ואם שתאמר דגם חוץ לעבודתו נכלל בחשבון של בית סאה א''כ תהיה הקושיא שתמצא החשבון הוא יותר מבית סאה כאשר יבא לקמן:

וה''ג אין תעבדינה הוא ועבודתו בתיך בית סאה אשכח חסר ארבע מאוון וחמשין ותרתיי ואין תעבדינה חוץ לעבודתו אשכח יתר מתלת מאוון ותמנין וארבעה. ובספרי הדפים נתחלף מחסר ליתר ומיתר לחסר וכן נתחלפו התיבות ארבעין ותמנא וצ''ל תמנין וארבעה ובזה תמצא הכל מבואר וחשבון מכוון כפי הקושיא. והכי פירושה:

אין תעבדינה הוא ועבודתו בתוך בית סאה אשכח חסר ארבע מאוון וחמשין ותרתיי. שהרי בית סאה היא נ' על נ' וחשבונה על האמות לפי חשבון הכפול נ' בנ' עולה לכ''ה מאות אמה ומ''ח על מ''ח עולה לחשבון כ''ג מאות וארבע אמות וא''כ חסר קצ''ו אמות מבית סאה עוד חסר חשבון הקרחה של י''ו על י''ו שאמרנו שהוא בצד אחד בהשורה החיצונה של הז' שורות כדלעיל וט''ז על ט''ז עולה לחשבון ב' מאות וחמשים וששה אמות והם ג''כ אינן עולין בחשבון של הבית סאה שהרי אין אנו חושבין כ''א מה שהגפנים תופסין בכדי עבודה של בין השורות וכמו שנתבאר תצרף קנ''ו עם רנ''ו תמצא ארבע מאות וחמשים ושתים והרי אשכח חסר ארבע מאוון וחמשין ותרתיי:

דל בגפנים ועשיר בעבודות. במרחקים שבין שורות הגפנים והן נקראין עבודות מה שתופסין הגפנים לאסור כדלעיל וקמ''ל דאף שהן מרוחקות זו מזו אם יש לכוון ב' כנגד שלש ה''ז כרם:

וחכ''א כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינן. לפי שדרך בנ''א ליטע שורות רצופות הרבה ביחד ואותן שהן ראוים להתקיים ולהעשות כרם יהיו כרם והשאר יהיו לעצים הלכך רואין את האמצעיים כאלו הן עצים והחיצונים מצטרפין להיות כרם אם יש ביניהן ריוח הראוי להם והלכה כחכמים:

רש''א אינו כרם. ומרחיק ו' טפחים לכל רוח וזורע דכיון שאין בין השורות ד' אמות כדי עבודת הכרם ואין יכול להכניס הבקר וכליו ביניהן אין שם כרם עליו:

מתני' כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות. שאין בין שורה לשורה ארבע אמות:

ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן. כלומר אע''פ שבתחילה מרווחין היו כשיעור חזר הוא ורצפן בעצמו שקבר שם עוד ואדעתא שיהו נקברין שם לגמרי ואינו עתיד לחזור וליטלן ולעשות מרווחין כבתחילה וכיון דאין זה מקומן לא הויא שכונת קברות וזהו החילוק בין דינא דהתם לדינא דכרם דמתני':

ברם הכא מה פליגין. אבל הכא בשכונת קברות במה הן פליגי בשבא ומצאן רצופין הוא דפליגי ואיפכא ס''ל בהאי דינא דלר''ש אף שמצאן רצופין לא נתבטל מתורת שכונת קברות כמו שהיה בתחילה לפי שאני אומר בתחילה היה שם ביניהן כשיעור שכונת קברות ואחר כך נפל עליהן גל ורצפן ודרך מקרה הוא ועתיד הוא לתקנן לאחר זמן:

תמן מרווחין ורצפן במחלוקת. כלומר בדינא דכרם דמתני' שדינן להיות מרווחין והוא רצפן בהא פליגי כדתנינן רצופין וריוחן דברי הכל. כלומר ואם לאחר שנעשו רצופין חזר וריוחן בזה דברי הכל מודים דהוי כרם דהא עיקר פלוגתייהו אם תלינן שיחזור וירויחן או לא דר''ש סבר הואיל והוא בעצמו נטען רצופין לא אמרינן דדעתו לחזור ולהרויחן וליטול האמצעיים לעצים אלא דדעתו דכולן יהיו לכרם וכיון שאין כאן שיעור הרחקה ביניהן לא מיחשבו כרם ורבנן ס''ל דשפיר תלינן שיחזור וירויחן ויטול האמצעיים לעצים:

א''ר יוסי ולא דמיא. כלומר דר' יוסי פליג אדר' יונה בהא דקאמר דהכל מודים בדינא דשכונת קברות דלא היא אלא דודאי פליגי ר''ש ורבנן גם בדינא דהתם אבל לא כהאי דקאמר ר''ש בר בא דכשם שהם חלוקין כאן כך חלוקין הן בשכונת קברות דלא דמיא אלא דאיפכא שמעינן להו בפלוגתייהו דהתם דר''ש אית ליה רואין ולרבנן לית להו רואין כדמפרש ואזיל:

תמן יש עליהן שכונת קברות ברם הכא אין עליה שכונת קברות. כלומר שאני התם דכך שיערו חכמים דאם יש ביניהן מד' אמות ועד ח' ה''ז שכונת קברות ודוקא בשיעור הזה אבל אם היה שם כמו הכא בכרם והיינו שהן רצופין והכי נמי אם היו שם ג''כ רצופין שקבר הרבה במקום אחד זה אצל זה ואין בין הראשון להשלישי מד' אמות ועד ח' נתבטל המקום מתורת שכונת קברות משום דאמרינן דרך מקרה נקברו שם ודעתו לפנותן ושמא נאנס או שכח וא''כ לא שייכא דינא דהתם לדינא דכרם וכ''ע מודים בה:

א''ר יונה והכי גרסינן התם. א''ר יונה ולא דמיא תמן יש עליהן שכונת קברות ברם הכא אין עליהן שכונת קברות א''ר יוסי ולא דמיא תמן מרווחין ורצפן במחלוקת רצופין וריוחן דברי הכל ברם הכא מה פליגין בשבא ומצאן רצופין רש''א גל נפל עליהן ורצפן ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן. ע''כ שם וחסרו כאן דברי ר' יוסי ומחמת זה נשתבשה הגי' גם בדברי ר' יונה וה''פ דרבי יונה קאמר דלא כר' שמעון בר בא דמשוה דינא דהכא לדהתם ולומר דכשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין שם אלא דלא דמיא דהתם אזלא כד''ה:

שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בשכונת קברות. הך מילתא גרסינן לה בפ' בתרא דנזיר בהלכה ג' ושם הגי' נכונה ועיקרית וכאן חסרה ונשתבשה מההיא דר' יונה וכו' כדלקמן דתנינן התם המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו. כלומר שמותר לפנותו משם ולקוברו במקום אחר ונוטלו עם עפר תיחוח שתחתיו כדי תפיסה שהוא ג' אצבעות. מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן מצא ג' אם יש בין זה לזה מד''א עד שמנה ה''ז שכונת קברות כלומר אם יש מקבר ראשון עד השלישי לא פחות מד''א ולא יותר על שמונה ה''ז שכונת קברות ואסור לפנותן משם ואפילו אחד שניכר שלשם קבורה נתון הוא שם אסור לפנותו אלא שבאחד או בשנים אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם אבל בג' מוכח שזה המקום מיוחד הוא לקברות וקא''ר שמעון בר בא דכשם שר''ש ורבנן חלוקין הן כאן במתני' כך הן חלוקין בדין שכונת קברות דהתם שאם היו שם קבורין הרבה ורצופין לר''ש אין זו שכונת קברות ולרבנן רואין את האמצעים כאילו אינן ושלשה עושין שכונת קברות:

הדא מסייעא לההיא דא''ר יוסי. לעיל בסוף הלכה גבי שורה החיצונה שאינה מכוונת דג''כ לא הויא לה דין כרם אלא כגפן יחידית ואם זרע בתוך ששה הוא דהכל אסור אבל חוץ לששה הגפנים הן שמותרין אבל הכרם אסור וכלומר שצריך תיקון להזרעים ולכתחילה אין לזרוע שם ואם זרע צריך שידלה הגפנים הסמוכין להזרעים על הגפנים שבצדן לצד האחר כדקאמר הכא ומסייעא היא לר' יוסי דשמעינן מיהת דלכתחילה אין לזרוע בכרם דכה''ג אף חוץ לששה ואע''ג דלא הוי כרם ממש מ''מ משום מראית העין הוא ואם זרע צריך תיקון אבל לכ''ע אינו מקדש ואוסר:

א''ר הונא שמותר להדלותן על גבי גפנים. כלומר בהאי לישנא דינא קמ''ל שאם זרע ביניהן זרעים חוץ לששה טפחים דאע''ג דאותן שורות שהן כאלו אינן וכל זמן שהן בכרם כדין גפן יחידית הן מ''מ הואיל ונטועות שורות שורות מחזי ככרם ונהי דחוץ לששה טפתים אין מקדשין את הזרעים מיהת צריך להפוך אותן לצד אחר וכדתנן לקמן בפ''ז תבואה שהיא נוטה תחת הגפן מחזיר ואינו מקדש וקמ''ל הכא דא''צ לא להחזיר את הזרעים ולא לעקור לאלו השורות אלא מותר להדלותן על הגפנים שבצדן ובהכי מהני מפני מראית העין והלכך לא קתני כאלו עקורות אלא כאלו אינן על הזרעים אם זרע שם וכדאמרן:

מהו הדא דתנינן רואין את האמצעית כאלו אינן. אלישנא כאלו אינן מדייק דהו''ל למיתני כאלו עקורות:

אילו אתה רואה את האמצעית כאילו אינן אילו אילו. בתמיה כלומר על אלו ועל אלו והרי הוא כך הדבר לסברא דידך דלא שייך לומר על אחת בין השתים שזו לכרם וזו שאצלה בלבד היא לעצים דאלו אתה רואה להאמצעית כאילו היא לעצים אני אומר לך דשמא אלו האמצעיות הן לכרם ואלו שאצלן הן לעצים וכיון שכן הוא הדרי כולם לדין אחד להם והוו רצופים ואינן כרם כך היה לך לומר לסברא דידך אלא ודאי לא שנא דכל היכא דאיכא למימר הכי והכי פליגי ר''ש ורבנן דלר''ש מסתברא ליה דכולן שוין הן והואיל ורצופין הן לא הוה כרם ולרבנן מסתברא להו דלעולם כל היכא דאיכא אמצעית אני אומר עליה כאילו היא אינה ולעצים היא ושתים החיצונות שיש ביניהן ריוח הראוי הוו כרם:

אבל אם היו שש כנגד שש. אף רבנן מודו דלא מסתבר למימר על אחת שהיא לעצים אצל שורה אחת של כרם:

א''ר מנא הדא דתימר וכו'. כלומר ר' מנא פליג אהאי סברא דר' חנניה דאוקי לפלוגתייהו בשש כנגד שש בדוקא ומטעמא דיש לחלק בין היכא דאיכא כמה שורות זו אצל זו לעצים דבכי הא מודה ר''ש ובין היכא דנימא אחת לכרם ואחת שאצלה לעצים דבהא הוא דפליג א''כ לדידך דאמרת דמסתברא לחלק כן נימא איפכא דהדא דתימר דרבנן פליגי אדר''ש דוקא בשנטועות חמש כנגד חמש דאיכא למימר שהאמצעיות זו אצל זו שהן כלם לעצים והחיצונות בלבד הן לכרם והוי כרם דיש כאן ב' שורות וריוח הראוי ביניהן:

אבל אם היו חמש כנגד חמש. דבכה''ג איכא למימר שכל האמצעיות הן נטועות לעצים זו אצל זו והשורות החיצונות לבדן הן לכרם וכיון דאיכא שתי שורות שיש ריוח הרבה ביניהן כ''ע מודים דלא פליג ר''ש בכי הא דאני רואה את האמצעיות כאילו אינן והוי כרם:

הדא אמרה כשהיו שש כנגד שש. ר' חנניה סבירא ליה דטעמיה דר''ש כדאמרן שאין מדרך ליטע שורה של עצים אצל שורה של כרם לפיכך קאמר זאת אומרת דלא פליג ר''ש אלא בשהכרם נטוע שורות הרבה וכגון שש שורות של שש שש גפנים שהן שש כנגד שש ומשום דתנן להחכמים דרואין את האמצעיות כאילו אינן משמע שיש כאן אמצעיות הרבה ובין כל שתי שורות של הגפנים רואין את השורה שביניהן כאלו הוא לעצים ועלה הוא דפליג ר''ש דאתה אומר השורה האמצעית היא לעצים והשורות של הצדדין שלה הן לכרם ואני אומר היא לעיקר הכרם דאין דרך לעשות שורה אחת לכרם ושורה אחת שאצלה לעצים וכן לחזור ולומר על שאר השורות זו לכרם וזו שאצלה לעצים כדי שיהא ריוח הראוי בין שתי השורות ולהחשיבן כרם אלא כולם לכרם הן והואיל ורצופין הן ואין שיעור הראוי ביניהן לא הוו כרם:

גמ' אמר להן ר' שמעון וכו'. כלומר שהשיב להם מנין לכם לומר שרואין את האמצעיות כאלו אינן נחשבין לכרם אלא לעצים בעלמא ואני אומר בהיפך אפשר שאלו הן שנטען בתחלה להיות הן עיקרן של הכרם דלא נטעי אינשי מתחלה שורה לעצים אצל שורה של כרם ומכיון דלא ידעינן וכולן רצופין הן אין שם כרם עליו: