בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהוּא עָסוּק בִּמְלַאכְתּוֹ עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּפוֹעֵל. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁקִּייֵם יַרְקוֹת שָׂדֶה בְּכֶרֶם אֲסוּרִין בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. פּוֹעֵל שֶׁקִּייֵם יַרְקוֹת שָׂדֶה בְּכֶרֶם אָסוּר לוֹ וּמוּתָּר לְכָל אָדָם. וְקַשְׁיָא אִם אָסוּר לוֹ יְהֵא אָסוּר לְכָל אָדָם. אִם מוּתָּר לְכָל אָדָם יְהֵא מוּתָּר לוֹ. אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֵׁלּוֹ. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֵׁלּוֹ. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁאָסוּר לוֹ (בְּעָלֶה קָטָן אֶחָד) [בְּלִקְּטָן אַחֵר] אֲבָל אִם לִיקֵּט הוּא אָסוּר בֵּין לוֹ בֵּין לְכָל אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעה''ב שקיים ירקות שדה וכו'. תוספתא היא בפ''ג והתם גריס בסיפא אחר מכל מקום שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם ולפי גירסא דהכא לרבותא קתני פועל דאע''ג דבשביל הבעה''ב הוא מקיים אפ''ה כאחר מיקרי ואינו אוסר אלא לו ומותר אפי' לבעל הבית:
וקשיא. על האי ברייתא אם אסור לו וכו' אם מקרי מקיים כלאים אף בשדה שאינו שלו א''כ מ''ש בין לו בין לאחר:
אלא כר''ש. מיתוקמא הברייתא דאמר לקמן בפ''ז גבי המסכך גפנו על תבואתו של חבירו דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו ואינו אוסר תבואת חבירו וקמ''ל דאע''ג דס''ל לר''ש אין אדם מקדש דבר שאינו שלו מודה הוא הכא דמיהת לו עצמו שאסור לו אפי' ליהנות בעלה קטן אחד מן הכלאים:
אבל אם ליקט הוא וכו'. אפועל קאי דהא דקתני בברייתא דפועל כאחר דמי היינו בשראה הכלאים וקיים ולא עקר אבל אם ליקט הוא בכרם בשביל הבעה''ב וקיים הכלאים כשהגיע לו וכדתנן בסיפא דמתני' אסור בין לו בין לכל אדם דהואיל ועושה עכשיו בשביל הבעה''ב כבעל הבית דמי לענין שאוסר על כל אדם:
הלכה: 27a רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר בְּפוֹעֵל שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא ודאי כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן דוקא וזורע דבהא הוא דתנן סיערתו הרוח לאחריו מותר ולא כשהלך להכרם עם הזרעים שאצלו:
מפני שהוא אונס. כשסיערו לאחריו והשתא מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם נמי אמרת דמותר בלאחריו והא דקתני הזורע לאו דוקא הוא אלא הזורע הוא בשדה לבן והלך לו להכרם ועדיין זרעים אצלו וסיערתו הרוח לאחריו בכרם קשיא עובד עבודה הוא ואת אמרת מותר בתמיה דהא על כרחך הזורע דנקט הוא כדאמרן שהיה זורע בתחלה בשדה לבן והלך ועמד בכרם עם הזרעים וא''כ אמאי קרית ליה אונס לא היה לו לילך עם הזרעים לעמוד בכרם:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ג לטעמא דברישא מותר:
או אפי' עומד. כלומר או דדברי ר''א אסיפא קאי דקתני סיערתו הרוח לפניו אסור וקאמר אפי' הוא עומד בשדה לבן אסור הוא כשסיער הרוח לפניו את הזרעים לכרם שהרי רואה הוא אבל ברישא כשסיער לאחריו אפי' עומד בכרם מותר הוא וכדמסיים ואזיל דאין תימר בעומד בשדה לבן דוקא הוא וארישא קאי א''כ הא עומד בשדה כרם לא ואין תימר אפי' עומד קאמר ואסיפא קאי א''כ ברישא היא הדא היא הדא כלומר דבין עומד בשדה לבן ובין עומד בשדה כרם כשסיער הרוח לאחריו מותר ומהו:
גמ' בעומד בשדה לבן וכו'. ומפני שר' אלעזר סתם דבריו ולא פירש אהיכא קאי ארישא או אסיפא לפיכך בעי ר' זעירא מה איתאמרת במה היא הכוונ' בדברי ר''א אי בעומד דוקא קאמר וארישא קאי שעומד בשדה לבן וזורע דבהא הוא דאמרו סיערתו הרוח לאחריו בכרם מותר ולאפוקי אם עומד הוא בכרם ובידו זרעים וסיערתו הרוח הזרעים ממנו ונפלו לאחריו בכרם דבזה אסור שהיה לו לראות ולהשגיח שהרי עומד בכרם הוא:
גמ' בפועל שנו. הא דתנן דבאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר בפועל שעוסק במלאכת הכרם מיירי דמכיון שהוא טרוד במלאכה לא מיקרי נתעצל ונתייאש מהכלאים אא''כ כשהגיע לו ולא עקר הכלאים מיד כדתנן בסיפא וכן בעל הבית שהוא בעצמו עסוק במלאכתו עשו אותו כפועל ובאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר אבל אם אינו עסוק במלאכתו כשראה את הכלאים ולא עקרו מיד הרי הוא מקיים כלאים ואסור אם הוסיף במאתים:
וְאִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי מְשַׁעֲרִין בְּהָדֵין יַרְבּוּזָה. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. רַב בִּיבִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה לוֹקֵט אֶחָד וּמֵנִיחַ אֶחָד מַה שֶׁזֶּה פּוֹחֵת זֶה מוֹסִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם הוסיף במאתים אסור. דקתני במתני' מפרשין דבי ר' ינאי שמשערין בהדין ירבוזה מין ירק הוא אספרג''י בלע''ז כדתנן בריש פ''ט דשביעית הפיגם והירבוזין וכו' וירק הזה ממהר להתיבש ומשערין על כיוצא בו כדלקמיה דקאמר כיצד הוא בודק וכו' כדפרישית במתני' וה''ה בשאר מיני ירק או מיני תבואה משערין כך בכיוצא בהן וירבוזה דנקט לאשמעינן דהבדיקה היא לפי שיעור היובש במינו בתלוש כמו שמשערין בירבוזה:
משנה: הָיָה עוֹבֵר בַּכֶּרֶם וְנָֽפְלוּ מִמֶּנּוּ זְרָעִים אוֹ שֶׁיָּֽצְאוּ עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמַּיִם. הַזּוֹרֵעַ וְסִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לְאַחֲרָיו מוּתָּר. סִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לְפָנָיו. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אִם עֲשָׂבִים יוּפָּךְ. וְאִם אָבִיב יִנָּפֵץ. וְאִם הֵבִיאָה דָּגָן יִדָּלֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם הביאה דגן תדלק. שאחר שהביאה דגן צריך הוא לקיים מצות שריפה כדין כלאי הכרם:
ואם אביב. שכבר צמחו בהן החטים ונעשו אביב ינפץ אותו האביב כדי להשחיתו לפי שהכל אסור בהנאה:
יופך. יהפך אותן במחרישה שלא יצמחו עוד ודיו:
אם עשבים. אם צמחו עשבים מהזרעים כמו השחת:
סיערתו הרוח לפניו וראה שנפלו הזרעים לכרם הרי זה כזורע וכיצד יעשה:
מתני' היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים. שלא בכוונה:
או שיצאו עם הזבלים. כשמזבל כרמו או עם המים כשפותח אמת המים להשקות הכרם ופעמי' שיש עמהם זרעים או הזורע בשדה לבן וסיערתו הרוח בכרם לאחריו את הזרעים והוא לא ראה וצמחו הזרעים בכרם מותר דכתיב פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע וזה לא זרע בכוונה לפיכך אינו מקדש וכשיראה אח''כ הזרעים בכרם חייב לעקרן ואם קיימן ה''ז קידש:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מַתְנִיתִין בְּעוֹמֵד בִּשְׂדֵה לָבָן וְסִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לִשְׂדֵה כֶרֶם. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי מַה אִיתְאַמָּרַת בְּעוֹמֵד אוֹ אֲפִילוּ עוֹמֵד. אִין תֵּימַר בְּלָבָן הָא בִשְׂדֵה כֶרֶם לֹא. אִין תֵּימַר אֲפִילוּ עוֹמֵד הִיא הָדָא הִיא הָדָא. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן הַזּוֹרֵעַ וְסִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לַאֲחוֹרָיו מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹנֶס. מַה נָן קַייָמִין אִי בְּעוֹמֵד בִּשְׂדֵה כֶרֶם עוֹבֵד עֲבוֹדָה וְאַתְּ אָמַר מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּעוֹמֵד בִּשְׂדֵה לָבָן וְסִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לִשְׂדֵה כֶרֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא ודאי כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן דוקא וזורע דבהא הוא דתנן סיערתו הרוח לאחריו מותר ולא כשהלך להכרם עם הזרעים שאצלו:
מפני שהוא אונס. כשסיערו לאחריו והשתא מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם נמי אמרת דמותר בלאחריו והא דקתני הזורע לאו דוקא הוא אלא הזורע הוא בשדה לבן והלך לו להכרם ועדיין זרעים אצלו וסיערתו הרוח לאחריו בכרם קשיא עובד עבודה הוא ואת אמרת מותר בתמיה דהא על כרחך הזורע דנקט הוא כדאמרן שהיה זורע בתחלה בשדה לבן והלך ועמד בכרם עם הזרעים וא''כ אמאי קרית ליה אונס לא היה לו לילך עם הזרעים לעמוד בכרם:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ג לטעמא דברישא מותר:
או אפי' עומד. כלומר או דדברי ר''א אסיפא קאי דקתני סיערתו הרוח לפניו אסור וקאמר אפי' הוא עומד בשדה לבן אסור הוא כשסיער הרוח לפניו את הזרעים לכרם שהרי רואה הוא אבל ברישא כשסיער לאחריו אפי' עומד בכרם מותר הוא וכדמסיים ואזיל דאין תימר בעומד בשדה לבן דוקא הוא וארישא קאי א''כ הא עומד בשדה כרם לא ואין תימר אפי' עומד קאמר ואסיפא קאי א''כ ברישא היא הדא היא הדא כלומר דבין עומד בשדה לבן ובין עומד בשדה כרם כשסיער הרוח לאחריו מותר ומהו:
גמ' בעומד בשדה לבן וכו'. ומפני שר' אלעזר סתם דבריו ולא פירש אהיכא קאי ארישא או אסיפא לפיכך בעי ר' זעירא מה איתאמרת במה היא הכוונ' בדברי ר''א אי בעומד דוקא קאמר וארישא קאי שעומד בשדה לבן וזורע דבהא הוא דאמרו סיערתו הרוח לאחריו בכרם מותר ולאפוקי אם עומד הוא בכרם ובידו זרעים וסיערתו הרוח הזרעים ממנו ונפלו לאחריו בכרם דבזה אסור שהיה לו לראות ולהשגיח שהרי עומד בכרם הוא:
גמ' בפועל שנו. הא דתנן דבאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר בפועל שעוסק במלאכת הכרם מיירי דמכיון שהוא טרוד במלאכה לא מיקרי נתעצל ונתייאש מהכלאים אא''כ כשהגיע לו ולא עקר הכלאים מיד כדתנן בסיפא וכן בעל הבית שהוא בעצמו עסוק במלאכתו עשו אותו כפועל ובאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר אבל אם אינו עסוק במלאכתו כשראה את הכלאים ולא עקרו מיד הרי הוא מקיים כלאים ואסור אם הוסיף במאתים:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ 27b בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. אִם עֲשָׂבִים יוּפָּךְ הַכֹּל מוּתָּר. אִם אָבִיב יִנָּפֵץ הַקַּשִּׁין מוּתָּרִין וְהַדָּגָן אָסוּר. אִם הֵבִיאָה דָּגָן תִּדָּלֵק הַכֹּל אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַכֹּל אָסוּר. מַהוּ הָדָה דְתַנִּינָן אִם עֲשָׂבִים יוּפָּךְ אִם אָבִיב יִנָּפֵץ אִם הֵבִיאָה דָּגָן תִּדָּלֵק. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן הָעָרְלָה וּכְלָאֵי הַכֶּרֶם אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִשָׂרֵף יִשָּׂרֵף אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִיקָבֵר יִקָּבֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האירוס אירסיה. כך היו קורין אותו וכן כולן:
ר' יוחנן אמר. דלא היא אלא אף בעשבים ובאביב הכל אסור בהנאה ומהו הדא דתנינן אם עשבים יופך וכו' דמשנה התנא בלישניה היינו טעמא כההיא דתנינן תמן בסוף תמורה דקחשיב התם ערלה וכלאי הכרם בהדי הנשרפין וקתני בהו את שדרכו לישרף כגון אוכלין ישרף ואת שדרכו ליקבר כגון משקין ושאר דברים לחין יקבר והלכך היא דשני בלישניה דדברו חכמים בהווה דעשבים ואביב עודם לחין הן ובעשבים סגי ליה בהפיכה לחוד ובאביב ינפץ דג''כ לא שייך ביה שריפה אלא דבדגן ממש שייך ביה שריפה קתני תדלק ולעולם לענק איסור שוין הן דהכל אסור בהנחה:
אם עשבים יופך הכל מותר וכו'. ר' הושעיה מדייק לישנא דמתני' דקתני גבי אביב ינפץ וגבי דגן תדלק משמע דיש חילוק ביניהם לענין איסור ולפיכך מפרש דזהו ההפרש דבעשבי' דקתני יופך בלבד וא''כ די בזה ומותר הכל בהנאה ובאביב ינפץ שמנפץ הדגן שהתחיל להתגדל בהן לפי שהוא אסור והקשין מותרין הן ובדגן שכבר נתגדל בהן קתני תדלק לפי שאז הכל אסור בהנאה ואף הקשין:
רִבִי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ פְּעָמִים שֶׁהַקַּשִּׁין מוּתָּרִין וְהַדָּגָן אָסוּר. פְּעָמִים שֶׁהַקַּשִּׁין אֲסוּרִין וְהַדָּגָן מוּתָּר. הֵיךְ עֲבִידָא זָרַע בְּהֵיתֵר וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו הַקַּשִּׁין מוּתָּרִין וְהַדָּגָן אָסוּר. זָרַע בְּאִיסּוּר וְהֶעֱבִיר אֶת הַסְּכָךְ הַקַּשִּׁין אֲסוּרִין וְהַדָּגָן מוּתָּר. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי נִיחָא הַקַּשִּׁין מוּתָּרִין וְהַדָּגָן אָסוּר. הַקַּשִּׁין אֲסוּרִין וְהַדָּגָן מוּתָּר גָּדַל מִתּוֹךְ אִיסּוּר וְאַתְּ אֲמַר מוּתָּרִים. רִבִּי זְעִירָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בָּצֵל שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הקנים וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ג:
השיפה והאיטן וכו'. מין דשאים והרי הן כלאים בכרם. כצ''ל וכן הוא בתוספתא:
והתני ר' הושעיה אלו הן מיני דשאים וכו' והאטד. והיך אמרת דאטד מן אילן הוא:
תמן. מה דא''ר הושעיה לברכה הוא. שאין מברכין על פירות הגדלין באטד אלא בורא פרי האדמה וכאן לענין כלאים אמרינן דמין אילן הוא ולא מין ירק ואינו כלאים בכרם ואין למדין איסור כלאים מברכה:
הדא אמרה. מדאין למדין כלאים מברכה דהפירות מחשבינן לה כפרי האדמה והאילן עצמו כשאר מין אילן ואינו כלאים בכרם ש''מ דהפרי לחוד והעץ הוא לחוד והלכך שמעינן נמי דאף על פי שהאתרוג את אומר עליו בורא פרי העץ אפי' כן את אומר על התמרות שלו בורא מיני דשאים כלומר כמו שמברכין על כל פירות הגדלין בדשאים בפה''א והתמרות הן כעין פרי ירוק הגדל בהעלין שסביבות הפרי כדאמרינן בסוכה גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה ומשום שהפרי לחוד ותמרות העלין שבהעץ לחוד:
פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור וכו'. כדמפרש ואזיל שאם זרע בהיתר שלא היה שם גפן וסיכך אח''כ את הגפן שהוא בשיעו' הרחק מן התבואה אלא שסיכך מן המתפשט ממנו על גבי התבואה הרי הקשין מותרין שגידולי היתר הן:
והדגן. שבהן ונתגדל אחר שסיכך בגפן אסור:
זרע באיסור. ואם הוא להיפך שבשעת הזריעה הי' שם סכך מהגפן ואח''כ העביר את הסיכוך קודם שנתבשל הדגן הרי הקשין אסורין והדגן מותר:
רבי [זעירא] בעי. על הסיפא דהניחא ברישא שהקשין מותרין והדגן אסור שפיר אלא הא דקאמר בלפעמים שהקשין אסורין והדגן מותר קשיא הרי הדגן גדל מתוך הקשין שהן איסור ואת אמר הדגן מותר בתמיה הא מיהת גידולין מן האיסור הוא:
ר' זעירא כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל לפיכך מקשי הכי דא''ר זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאים שנטעו באיסור ועקרו משם ושתלו במקום אחר אפי' מוסיף הוא כמה אח''כ הכל אסור:
שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. כלומר גידולין הבאין מחמת האיסור אע''פ שהן בעצמן נתוספו בהיתר אין מעלין את העיקר האיסור:
משנה: הַמְקַייֵם קוֹצִים בַּכֶּרֶם רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר קִידֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִידֵּשׁ אֶלָּא דָבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַייְמִים. הָאִירוֹס וְהַקִּיסּוֹס וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וְכָל מִין זְרָעִים אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. הַקַּנַּבִּס רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ כִּלְאַיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כִּלְאַיִם. וְהַקִּינַרָס כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והקיסוס. אדרא בלע''ז שמדלין אותו על החניות או קוריול''ה בלע''ז ושושנת המלך בערבי שקאי''ק א''ל נעמ''ן ובלעז רוזיל''א:
וכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם. כך היא הנסחא בכל המשנה:
הקנבס. קנאב''ו בלע''ז ובערבי קונ''ב:
וחכ''א כלאים. והלכה כחכמים:
והקינרס. בערבי אלקנדיא''ה ובלע''ז קרדו והוא דרדר האמור בתורה וקוץ ודרדר תצמיח לך לכ''ע הוא כלאים בכרם:
האירוס. מין ירק שעליו רחבין ונותנין אותו בתבשיל וקורין אותו בערבי סוסנבר ובלע''ז מינט''א:
מתני' המקיים קוצים בכרם ר''א אומר קידש. כדקאמר טעמיה בגמרא שכן בערבייא מקיימין קוצים בשדות לגמלים וס''ל לר''א דמכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסרו בכל מקום כדאמרינן בריש מכילתין:
וחכ''א לא קידש אלא דבר שכמוהו מקיימין. כלומר במקום שמקיימין אותן אסורין ובמקומות שאין מקיימין אותן מותרין והלכה כחכמים:
הלכה: אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁכֵּן מְקוֹמוֹת מְקַייְמִין אוֹתָן לִגְמָלִים בַּעֲרָבִיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' טעמא דר' אליעזר וכו' כדאמר בריש מכילתין:
הָאִירוֹס אִרֹסִיה. הִקִּיסּוֹס קִסּוֹסָא. וְשוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ קְרִינוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האירוס אירסיה. כך היו קורין אותו וכן כולן:
ר' יוחנן אמר. דלא היא אלא אף בעשבים ובאביב הכל אסור בהנאה ומהו הדא דתנינן אם עשבים יופך וכו' דמשנה התנא בלישניה היינו טעמא כההיא דתנינן תמן בסוף תמורה דקחשיב התם ערלה וכלאי הכרם בהדי הנשרפין וקתני בהו את שדרכו לישרף כגון אוכלין ישרף ואת שדרכו ליקבר כגון משקין ושאר דברים לחין יקבר והלכך היא דשני בלישניה דדברו חכמים בהווה דעשבים ואביב עודם לחין הן ובעשבים סגי ליה בהפיכה לחוד ובאביב ינפץ דג''כ לא שייך ביה שריפה אלא דבדגן ממש שייך ביה שריפה קתני תדלק ולעולם לענק איסור שוין הן דהכל אסור בהנחה:
אם עשבים יופך הכל מותר וכו'. ר' הושעיה מדייק לישנא דמתני' דקתני גבי אביב ינפץ וגבי דגן תדלק משמע דיש חילוק ביניהם לענין איסור ולפיכך מפרש דזהו ההפרש דבעשבי' דקתני יופך בלבד וא''כ די בזה ומותר הכל בהנאה ובאביב ינפץ שמנפץ הדגן שהתחיל להתגדל בהן לפי שהוא אסור והקשין מותרין הן ובדגן שכבר נתגדל בהן קתני תדלק לפי שאז הכל אסור בהנאה ואף הקשין:
הַקָּנִים וְהָאָגִין וְהַוְורֶד וְהָאָטָדִין מִין אִילָן וְאֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. הַשִּׁיפָה וְהַחִיטּוֹן וְהַגֶּמִי וּשְׁאָר כָּל הַגְּדֵלִים בָּאֶפֶר מִין דְּשָׁאִים וְאֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֵילּוּ הֵן מִינֵי דְּשָׁאִים הַקִּינַרָס וְהַחֲלִמָה וְהַדְּמוּעַ וְהָאָטָד. תַּמָּן לִבְרָכָה וְכַאן לְכִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה אֶתְרוֹג אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ אוֹמֵר עָלָיו בּוֹרֵא פְרִי הָעֵץ אַתְּ אוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָז שֶׁלּוֹ בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הקנים וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ג:
השיפה והאיטן וכו'. מין דשאים והרי הן כלאים בכרם. כצ''ל וכן הוא בתוספתא:
והתני ר' הושעיה אלו הן מיני דשאים וכו' והאטד. והיך אמרת דאטד מן אילן הוא:
תמן. מה דא''ר הושעיה לברכה הוא. שאין מברכין על פירות הגדלין באטד אלא בורא פרי האדמה וכאן לענין כלאים אמרינן דמין אילן הוא ולא מין ירק ואינו כלאים בכרם ואין למדין איסור כלאים מברכה:
הדא אמרה. מדאין למדין כלאים מברכה דהפירות מחשבינן לה כפרי האדמה והאילן עצמו כשאר מין אילן ואינו כלאים בכרם ש''מ דהפרי לחוד והעץ הוא לחוד והלכך שמעינן נמי דאף על פי שהאתרוג את אומר עליו בורא פרי העץ אפי' כן את אומר על התמרות שלו בורא מיני דשאים כלומר כמו שמברכין על כל פירות הגדלין בדשאים בפה''א והתמרות הן כעין פרי ירוק הגדל בהעלין שסביבות הפרי כדאמרינן בסוכה גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה ומשום שהפרי לחוד ותמרות העלין שבהעץ לחוד:
פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור וכו'. כדמפרש ואזיל שאם זרע בהיתר שלא היה שם גפן וסיכך אח''כ את הגפן שהוא בשיעו' הרחק מן התבואה אלא שסיכך מן המתפשט ממנו על גבי התבואה הרי הקשין מותרין שגידולי היתר הן:
והדגן. שבהן ונתגדל אחר שסיכך בגפן אסור:
זרע באיסור. ואם הוא להיפך שבשעת הזריעה הי' שם סכך מהגפן ואח''כ העביר את הסיכוך קודם שנתבשל הדגן הרי הקשין אסורין והדגן מותר:
רבי [זעירא] בעי. על הסיפא דהניחא ברישא שהקשין מותרין והדגן אסור שפיר אלא הא דקאמר בלפעמים שהקשין אסורין והדגן מותר קשיא הרי הדגן גדל מתוך הקשין שהן איסור ואת אמר הדגן מותר בתמיה הא מיהת גידולין מן האיסור הוא:
ר' זעירא כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל לפיכך מקשי הכי דא''ר זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאים שנטעו באיסור ועקרו משם ושתלו במקום אחר אפי' מוסיף הוא כמה אח''כ הכל אסור:
שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. כלומר גידולין הבאין מחמת האיסור אע''פ שהן בעצמן נתוספו בהיתר אין מעלין את העיקר האיסור:
הַצְּלָף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם וְאֵינוֹ כִלְאַיִם בִּזְרָעִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ כִלְאַיִם לֹא בְכֶרֶם וְלֹא בִזְרָעִים. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁהוּא חַייָב בְּעָרְלָה. תַּנֵי רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא אֶת שֶׁהוּא עוֹלֶה מִגִּזְעוֹ מִין אִילָן מִשָּׁרָשָׁיו מִן יֶרֶק. הָתִיבוּן הֲרֵי הַכְּרוּב הֲרֵי הוּא עוֹלֶה מִגִּזְעוֹ. כָאן בְּוַדַּאי כָּאן בְּסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הצלף וכו'. תוספתא שם:
את שהוא עולה מגזעו. שהנופים והעלין שלו עולין מן גזע האילן ולא משרשיו שבקרקע ה''ז מין אילן ואת שהעלין שלו עולין מן שרשיו שבקרקע וגדלין סביב סביב הגזע שהוא באמצע הרי זה מין ירק:
התיבון. וכללא הוא והרי הכרוב שלפעמים הרי הוא עולה העלין שלו מגזעו ולכ''ע מין ירק הוא:
כאן בודאי כאן בספק. כלומר הכלל שאמרו הוא בדבר שבודאי ולעולם הוא כך אבל בכרוב אף על פי שתמצא לפעמים שנראה שעלין שלו מן גזעו הן עולין מ''מ על הרוב הן מן שרשיו והרי הוא כספק לענין כלאים אם זה יעלה מן הגזע או משרשיו כדרך שארי מין כרוב וספק איסורא לחומרא ואת שהוא עולה מגזעו לעולם בזה הוא שאמרו מין אילן הוא ואינו כלאים בכרם:
הדרן עלך כרם שחרב
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source