משנה: פִּיסְקֵי עָרִיס שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד. וְכָל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים בַּכֶּרֶם אֵין בָּהֶן וְעוֹד חוּץ מִפִּיסְקֵי עָרִיס. אֵילּוּ הֵן פִּיסְקֵי עָרִיס עָרִיס שֶׁחָרֵב מֵאֶמְצַע וְנִשְׁתַּייְרוּ בוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּן אִם יֵשׁ שָׁם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכּוֹתֶל מִתּוֹךְ קֶרֶן וְכָלָה. נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הַקָּנִים הַיּוֹצְאִין מִן הֶעָרִיס חַס עֲלֵיהֶן לִפְסָקָן כְּנֶגְדָּן מוּתָּר. עֲשָׂאָן כְּדֵי שֶׁיְהַלֵּךְ בָּהֶו הֶחָדָשׁ אָסוּר. הַָפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ מְטוּטֶּלֶת תְּלוּיָה בוֹ כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר. וְכֵן בְּדָלִית. הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן תַּחְתֶּיהָ אָסוּר. סִיפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְגָמֵי תַּחַת הַסִּיפּוּק מוּתָּר. עֲשָׂאוֹ כְדֵי שֶׁיְהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תחת הסיפוק. היוצא מן הזמורה מותר לזרוע אבל אם עשה הסיפוק כדי שיהלך עליו החדש מן השריגין והעלין הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו:
ר' יוסי אומר אם אין שם ד''א. בין הכתלים לא יביא זרע ולטעמיה הוא דאזיל דס''ל ה''נ בגפן שהיא נטועה בגת ונקע לעל בפ''ה בהל''ד ובגמ' עביד צריכותא אליביה ואין הלכ' כר' יוסי:
מתני' הקנים היוצאין מן העריס. שבולטין לחוץ ולא הניחם להיות העלין והשריגין מתפשטין עליהן אלא מפני שחס עליהן לפסקן כדי שלא ישחית האפיפירות:
כנגדן מותר. מותר לזרוע תתתיהן כנגדן לפי שאינן נחשבין מן האפיפירות:
עשאן. אבל אם הניחם כדי שיהלך עליהם החדש מן השריגין והעלין שיוסיפו ויתגדלו אסור לזרוע תחתיהן דהרי הן מן האפיפירות:
הפרח היוצא מן העריס. מלשון הפרחה הגפן כלומר מה שבולט מן פרחי הגפן לחוץ מן העריס:
רואין אותו כאלו מטוטלת תלויה בו. מטולטלת הוא קו המשקולת שהבונים מורידין אותו על פני החומה לראות אם היא ישרה ומשערין כאן ג''כ כאלו המשקולת תלויה בו עד הארץ ואסור כנגדו לזרוע שם:
וכן הדין בדלית. גפן יחידית המודלית ע''ג כלונסות ויוצא הפרח חוץ לששה טפחים אסור לזרוע כנגדו:
המותח זמורה מאילן לאילן תתתיה אסור. אבל בהצדדין מכאן ומכאן מותר לזרוע:
ספקה בחבל או בגמי. שלא היתה הזמורה ארוכה שתגיע מאילן לאילן וקשר חבל או גמי בראשה כדי להאריך ויספיק לקשרו באילן:
וכלה. והעריס הוא כלה שאין מן הקרן ולהלן עריס:
נותנין לו עבודתו. מעיקרי הגפנים כשיעור ההרחק וזורע במקום הכלה שאין שם ערים ואע''פ שהזרע הוא בין הכתלים וביניהן הוא העריס מותר לזרוע בין הכתלים הואיל והרחיק כשיעור:
מתני' פסקי עריס. מפרש לה לקמיה:
שמנה אמות ועוד. כלומר ועוד דבר מועט נוסף על ח' אמות הוא שיעור ההרחק בין פיסק לפיסק ומפרש בגמרא דהאי ועוד הוא טפח:
עריס שחרב מאמצעו. בגמרא מפרש לה כגון שהיו שם אחד עשר גפנים נטועות בצד הגדר ונפסקה וחרבה גפן האמצעית ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן:
אם יש שמנה אמות. מצומצמות בין אלו חמש גפנים לבין האחרות שכנגדן לא יביא זרע לשם ואם יש ח' אמות ועוד נותנין לה כדי עבודתה ששה טפחי' לחמש גפנים שמכאן ושמכאן וזורע את המותר:
מתני' עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן. כגון שיש כאן שני כתלים זה כנגד זה וסמיכין זה לזה והגפנים נטועין בהקרן זוית ביניהן והעריס שהוא מה שמודלה על הכותל יוצא עם הכותל שמכאן ומכאן מתוך הקרן:
תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל עֲרָבִייִם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר צְרוּר הַשָּׁעָה טְהוֹרוֹת צְרוּר עוֹלָם טְמֵאוֹת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת טְהוֹרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מָחְלַף. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא כְּמַתְנִיתִין. אָמַר רִבִּי יוּדָן סֵימָנָא דְּכֵלִים כִּלְאַיִם דִּלֹכֵן מַה בֵּין צְרוּר עוֹלָם מַה בֵּין צְרוּר 30b שָׁעָה. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי צְרוּר עוֹלָם צָרִיךְ חִיתּוּךְ צְרוּר שָׁעָה אֵינוֹ צָרִיךְ חִיתּוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ''ו דכלים:
כל חמתות צרורות. חמתות הן נודות ואם הן ניקבו נקב המוציאן מידי טומאתן וצרר וקשר הנקב:
טהורות. וקס''ד השתא דטעמ' משום ביטול הוא [שאינו] מבטל הקשר ועתיד להתירן לפיכך הן טהורות כמו שהיו לאחר שניקבו דת''ק ס''ל שאינו [מבטל] חוץ משל ערביים שהקשר שלהן אינו נוח להתיר:
צרור השע'. שאין הקשר אלא לפי שעה וצרור עולם שעשו להיות לקיום עולם ורבי יוסי ס''ל דכל חמתות צרורות טהורות ואף של ערביים לפי שאין אדם מבטל להקשר ועתיד הוא להתירן והיינו דקאמר עלה אית תניי תני ומחליף דברי ר''מ לר' יוסי ודברי ר' יוסי לר''מ כדתני ר' יעקב בר אחא:
כמתני'. כלומר שצריך לגרוס שם לפלוגתייהו כדתנינן במתני' דידן דר''מ הוא דס''ל שתולין אנו דמבטל אדם את הכל חוץ מדבר הפרטי כמו דס''ל במתני' דאת הכל הוא מבטל חוץ מהזית והתאנה וכן ס''ל נמי התם ולא מחלק בין צרור שעה לצרור עולם ור' יוסי דהתם הוא דס''ל לחלק כן כדס''ל במתני' דידן דכל שאינו עשוי ליטע ממנו שדות שלימות אדם מבטלו אבל אם עשוי הוא ליטע ממנו שדות שלימות אין אדם מבטלו וטעמא לפי שכל שהוא נטוע שדה שלימה אינו נמלך להיות חוזר בו וליטע שם מין אחר אלא מניחו כמו שהוא נטוע ולפיכך אינו מבטלו לגבי הגפן משא''כ במין שאין עשוי ליטע ממנו שדה שלימה נמלך הוא ומבטלו לגבי גפן וכן נמי התם ר' יוסי הוא דמחלק בין צרור שעה לפי שנמלך הוא ואינו מבטלו ועתיד להתירו והלכך הן טהורות ובין צרור שעשוי לעולם אינו נמלך ומבטלו והלכך הן טמאות:
דלא כן. כלומר דאלת''ה א''כ קשה לר''מ דהתם מה בין צרור עולם ומה בין צרור שעה הא איפכא שמעינן ליה מסבריה דמתני' דהכא:
דבי ר' ינאי אמרי. דלא היא וא''צ להחליף דבריהם במתני' דכלים דהתם טעמא אחרינא איכא ולאו משום ביטול הקשר נגעו בה אלא דר''מ ס''ל לחלק בין צרור עולם שהוא חזק וצריך חיתוך בסכין להתירו לפיכך אמרינן שעתיד לקיימו ואין כאן נקב וטמאות אבל צרור שעה שאינו חזק ואינו צריך חתוך תלינן שיתיר בקל הוא ולפיכך הן טהורות ור' יוסי דהתם ס''ל דלכל הקשרים תולין אנו שיתירן לפי שהקשר מצוי להתיר הוא ולפיכך כולן טהורות:
א''ר יודן סימנא דכלים כלאים. כלומר וכן א''ר יודן שצריך להחליף שם ולשנות דברי ר''מ לר' יוסי ודברי ר''י לר''מ וסימנך מתני' דכלאים וכן צריך לגרוס במתני' דכלים כדאמרן:
הלכה: לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר שְׁמוֹנֶה חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין. פָּתַר לָהּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְכָל שֶׁהוּא. וְלָמָּה לֹא תַנִיתָהּ וְלֹא תִיסְבּוֹר כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים וְעוֹד טֶפַח וְהָהֵן רִיבָה צִיבְחַד לְפוּם כֵן לֹא תַנִיתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לית הדא פליגא על ר' זעירא. הא דקתני כל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהן ועוד וכי לא פליגא הא על דא''ר זעירא לעיל בפ''ד הלכה ח' גבי הא דתנן הנוטע את כרמו על ח' אמות מותר להביא זרע לשם וקאמר ר''ז עלה דשמנה שאמרו חוץ ממקום הכרתין והן הגפנים וא''כ צריך יותר משמנה אמות מתחלת שורה זו מהכרם לסוף שורה זו שכנגדה שאין מקום הגפנים מן החשבון וקשיא עליה ממתני' דידן דקתני דכל מדות שבכרם הן מצומצמות:
פתר לה. ר' זעירא להמתני' דפ''ד דהאי שמנה אמות דקתני התם לאו דוקא אלא שמנה אמות וכל שהוא:
ולמה לא תניתה. בהדיא שם שמנה אמות וכל שהוא ומשני וכי לא תסבור לההיא דא''ר יוחנן דכל מקום שאמרו חכמים ועוד שיעורו הוא טפח וההן דמתני' דפ''ד ריבה ציבחר שאינו צריך לרבות יותר על שמנה כ''א מעט כדאמרינן כל שהוא לפום כן לא תניתה התם בהדיא במתני' דלא תנינן אלא במקום דהאי ועוד יש בו איזה שיעור כדאמרן דעוד דכאן הוא טפח:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי לָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין כָּל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים אֵין בָּהֶן וְעוֹד חוּץ מִפִּיסְקֵי עָרִיס. וְהָתַנִּינָן עֲשֶׂרֶת קַבִּין יְרוּשַׁלְמִייִם שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנִין וְעֹדוּייָן. תַּמָּן לְמִידּוֹת וְכָאן לְאַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשׁוּלָּם אוֹמֵר וְעוֹד קַב לְמֵאָה סְאָה שְׁתוּת לִמְדַּמֵּע. תַּמָּן לְמִידּוֹת וְכָאן לְאַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּבָא הַגִּינָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהִיא שִׁבְעִים וְשִׁיֵּרִיים עַל שִׁבְעִים וְשִׁיֵּרִיים. שְׁמוּאֵל אָמַר בִּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אָמָּה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למה לית אנן אמרין. כלומר דר' יונה מדייק לישנא דמתני' דקתני כל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהן ועוד ומפני מה אין אנן אמרין סתם כל מדות שאמרו חכמים אין בהן ועוד דהיכא אשכחן דתני ועוד ודמיא לשימורא דמתני':
והתנינן. ופריך הש''ס על דיוקיה דר' יונה והא אנן תנן בפ''ז דמנחות הנזירות היתה באה שתי ידות כמצה שבתודה שהיו ג' עשרונים ושליש לכל מין של ב' מינים שבלחמי נזירות וג' מינים שבמצה שבתודה הן ט''ו קבין ירושלמיות כדאמר התם לעיל ונמצאו לחמי נזירות הן עשרה קבין ירושלמיות שהן שש עשרונות ועודיין והעוד שלהן שהן שני שלישי עשרון לפי שלכל מין ג' עשרון ושליש כדאמרן אלמא דתנינן ועוד במתני' בעלמא והלכך איצטריך למיתני הכא בכרם:
תמן למידות. דברי ר' יונה הן וקאמר דלא דמיא להא דבמתני' דהתם במידות איירי והכא באמות איירינן ואכתי הוה מצי למיתני סתמא כל מדות דתנינן באמות אין בהן ועוד:
והתנינן. לקמן בפ''ד דתרומות תרומה עולה בא' ומאה ר' יהושע אומר במאה ועוד ועוד זה אין לו שיעור ר' יוסי בן משולם אומר ועוד הוא קב למאה סאה שהוא שתות למדומע לסאה תרומה שנפלה שהסאה היא ששה קבין וא''כ לר' יוסי בן משולם לא מצי למיתני הכא סתמא והשיב ר' יונה דגם ההיא דתרומות לא דמיא למתני' דתמן למידות וכאן לאמות:
והתנינן. בפרק שני דעירובין ר' יודה בן בבא אומר הגינה וכו' מטלטלין בתוכה ואם כן אשכחן באמות דתני לשיריים והשיב ר' יונה דאכתי לא דמיא למתני' דידן דהא אמר שמואל התם בשני שלישי אמה שנו לשיעור השיריים והאי ועוד דמתני' אינו אלא טפח כדאמרינן לעיל והוה מצי למיתני סתמא דכל מידות שאמרו אין בהן ועוד כהאי דפסקי עריס:
תַּמָּן אָמַר אַתְּ רוֹאֶה כִּילּוֹ שְׁפוּד שֶׁל מַתֶּכֶת תָּחוּב בּוֹ. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד מָקוֹם שֶׁהוּא נִקְמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן אמר. בבבל אמרי על הא דקנים היוצאים מן העריס דטעמא דמותר לפי שאת רואה כאילו שפוד של מתכות תחוב בו בהעריס להחזיקו וה''נ אם בשביל שחס לפסקו כדי שלא יתקלקלו האפיפירות של העריס מותר:
עד מקום שהוא נקמן. כמו נקמז ודוגמתו בפ' בתרא דעירובין גבי נגר הנגרר נקמז מהו כלומר שיוצא מן החור ונתחב בארץ וה''ה הכא עד מקום שנתחב וכלו' עד מקום שנוכל לתלות שאינו עשוי אלא כשפוד של מתכת התחוב בו להחזיקו ולאפוקי אם הקני' ארוכין הרבה שאז יכול לפסקן ולא יתקלקלו האפיפירות:
תַּנִּינָן הָכָא רִבִּי יוֹסֵי וְתַנִּינָתָהּ תַּמָּן. אִילּוּ תַנִּינָתָהּ הָכָא וְלֹא תַנִּינָתָהּ תַּמָּן הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָכָא עַל יְדֵי שֶׁהִיא הִלְכַת עָרִיס אַתְּ אָמַר אָסוּר תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ הִלְכַת עָרִיס אַתְּ אָמַר מוּתָּר. הֲוֵי צוּרְכָה מַתְנֵי תַּמָּן. אוֹ אִילּוּ תַנִּינָתָהּ תַּמָּן וְלֹא תַנִּיתָהּ הָכָא הֲוֵינָן אָֽמְרִין תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁהוּא מְגוּפָּף מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו אַתְּ אָמַר אָסוּר הָכָא עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְגוּפָּף מֵאַרְבַּע רוּחוֹת אַתְּ אָמַר מוּתָּר. הֲוֵי צוּרְכָה מַתְנִיָּא הָכָא וְצוּרְכָה מַתְנִיָּא תַּמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תנינן הכא. במתני' להא דר' יוסי ותנינתה נמי תמן לעיל בפ''ה בגפן שהיא נטועה בגת ובנקע דקא''ר יוסי אם אין שם ד''א לא יביא זרע לשם וקאמר הש''ס דצריכא לאשמעינן אליבא דר' יוסי בתרתי הני דיני:
אילו תנינתה. אילו אשמעינן הכא ולא התם היינו אומרים דוקא הכא הוא דמחמיר ר' יוסי משום דמיהת יש כאן הלכות עריס שהוא ה' גפנים אבל התם דע''י שאינו הלכות עריס שאין נטוע בגת אלא גפן יחידית את חומר דמודה ר' יוסי דמותר כשמרחיק שיעור עבודת הגפן ואפי' אין בגת ד''א הוי צורכה מתני נמי תמן:
או אלו תנינתה תמן ולא הכא. ה''א דהתם מחמיר ר' יוסי מפני שהגת או הנקע הוא מגופף מד' רוחותיו והלכך אומר אסור כשאין שם ד''א שנראה מעורבב הגפן עם הזרעי' אבל הכא על ידי שאין העריס מגופף מד' רוחותיו שהרי אין כאן כ''א שני כתלים בלבד מודה ר' יוסי דמותר אפי' אין ד''א ביניהם הוי צורכא לאשמעינן דיניה דר' יוסי הכא והתם:
וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְקֶרֶן זָוִית אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' והוא שיהא בקרן זוית. ששם מתחיל הערים ד''ט כדי מקום חשוב והלכך אצטריך לאשמעינן דאעפ''כ זורעין במקום שכלה הערים אם הרחיק מהגפנים שבקרן זוית כשיעור:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׂרַף רִבִי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי בְנַגְנֵיגָר. מַה שָׂרַף פִּיסְקֵי עָרִיס שָׂרַף. רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׂרַף רִבִי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי בְנַגְנֵיגָר. מַה שָׂרַף בֵּין עָרִיס לַגֶּדֶר שָׂרַף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַשִּׁייְתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא נִיחָא פִּיסְקֵי עָרִיס שָׂרַף דִּבְרֵי חֲכָמִים חֲלוּקִין עָלָיו. בֵּין עָרִיס לַגֶּדֶר שָׂרַף דִּבְרֵי חֲכָמִים חֲלוּקִין עָלָיו. וְלָא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עָרִיס עַצְמוֹ מַהוּ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָסוּר וּמְקַדֵּשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אָסוּר וּאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בנגניגר. שם מקום ופליגי ר' יוסי ור' חייא אליבא דר' יוחנן במה היה המעשה ששרף ריב''ן דמר קאמר דכך א''ר יוחנן דמה שרף פסקי עריס שרף בפסקי עריס היה המעשה שלא היה שם כשיעור והביאו הזרע לשם ושרף את הכל דס''ל אף בדיעבד אוסר ומקדש ומר קאמר דכך היה אומר ר' יוחנן שבעריס ממש היה המעשה:
א''ר יוסי. הקשיתי לפני ר' יעקב בר אחא על הא דר' חייא בשם ר''י דבשלמא לדידי ששמעתי דבפסקי עריס ניחא הא דקאמר מעשה בר' יוחנן בן נורי ששרף כלומר הוא החמיר בזה ושרף ודברי חכמים חלוקין עליו שאין דין פסקי עריס אלא לכתחילה שלא יביא זרע לשם אם אין כאן שיעור ההרחק דתנינן אבל אם הביא לא קידש כדתנן בפרק דלקמן דקחשיב פסקי ערים מהאוסרין ולא מקדשין אלא לדברי ר' חייא דקאמר בערים עצמו היה המעשה שזרעו בין הערים להגדר קשיא הא דקאמר ששרף ריב''נ וכי דברי חכמים חלוקין עליו בתמיה הא לכ''ע הערים מקדש בשאין שם כדי שיעור ההרחק ומכ''ש אם היה המעשה שזרעו בין העריס להגדר דחכמים מחמירין טפי בכה''ג מדר''י בן נורי כדתנן בריש פרקין:
ולא שמיע. ומתמה הש''ס על ר' יוסי דקאמר בפשיטות דאין חולק בערים עצמו לענין דיעבד וכי לא שמיע ליה להא דר' יעקב דקאמר דפליגי ר''י ור''ל בעריס עצמו מהו אם הוא אוסר ומקדש דר''י הוא דס''ל דאוסר ומקדש ור''ל פליג וס''ל דאסור לכתחילה ואינו מקדש בדיעבד ואי אשכחן פלוגתא דאמוראי בעריס עצמו איכא למימר דג''כ פלוגתא דתנאי היא ולפיכך קאמר מעשה ששרף ר' יוחנן בן נורי:
וְלָא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁבָּנָה גֶדֶר וְאַחַר כָּךְ נָטַע אַחַת עֶשְׂרֵה גְפָנִים בֵּין שֶׁנָּטַע אַחַת עֶשְׂרֵה גְפָנִים וְאַחַר כָּךְ בָּנָה גֶדֶר וְאַחַר כָּךְ נִפְסְקָה הָאֶמְצָעִית יֵשׁ כָּאן עָרִיס וְיֵשׁ כָּאן 31a פִּיסְקֵי עָרִיס. חָרֵב הַגֶּדֶר אֵין כָּאן עָרִיס וְלֹא פִּיסְקֵי עָרִיס. רִבִּי אֶבְדּוּמֵי אֲחַוָּה דְּרִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי חָזַר וּבְנָייָהּ אַתְּ אָמַר חָזַר עָרִיס לִמְקוֹמוֹ וְדִכְוָותָהּ חָֽזְרוּ פִּיסְקֵי עָרִיס לִמְקוֹמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזר ובנייה. אם חזר ובנה להגדר מהו ופשיט ליה סתמא דהש''ס דאת אמר חזר עריס למקומו ודכוותה נמי דחזרו פסקי עריס למקומן לדינם כמו שהיו קודם שחרב הגדר ויש לפרש נמי דהכל דברי ר' אבודמי הן דבעי אם חרב הגדר וחזר ובנאו כמו דאת אמר בעריס דפשיטא הוא דחזר למקומו שהרי העריס עצמו לא נשתנה מכמות שהיה אם דכוותה אמרינן גם בפסקי עריס כן משום דאיכא למימר שבתחלה כשהיה הגדר שלם היו גם כל הגפנים קיימין וכשחרבה האמצעית ואח''כ חרב גם הגדר אע''פ שחזר ובנאו אין דין פסקי עריס חוזר למקומו והיינו הך דאף לפי זה בעיא דלא איפשטא היא וספק איסורא לחומרא:
חרב הגדר. אח''כ בין בעריס בין בפסקי העריס בטל הכל ואין כאן דין עריס. כלומר אף אם כל הגפנים קיימות הן לפי שאין דין עריס בלא גדר שבצדו ולא פסקי ערים בשחרבה האמצעית א''נ על אותן חמש גפנים שמכאן ומכאן קאמר דאע''ג דדין עריס בחמש גפנים הוא מ''מ כאן כבר נפסקה אמצעית וכשאין שם גדר אין כאן לא עריס ולא פסקי עריס:
יש כאן עריס. כלומר בתחלה קודם שנפסקה האמצעית היה כאן דין עריס ויש כאן דין פסקי עריס לאחר שחרבה האמצעית:
ולא שנייא. מילתא באנפי נפשה היא ואמתני' קא מהדר דאין חילוק בין שבנה הגדר בתחלה ואח''כ נטע הי''א גפנים בצדו או איפכא ואח''כ נפסקה הגפן האמצעית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source