יָכוֹל יְהוֹ לוֹקִין עַל הַתּוֹסָפוֹת שֶׁבּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא יָכוֹל יְהוּ לוֹקִין עַל חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. רִבִּי לָֽעְזָר פָּתַר מַתְנִיתָא יָכוֹל יְהוּ לוֹקִין עַל אִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הָרִאשׁוֹנִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר. מָאן דְּאָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹמָנָן. מָאן דְּאָמַר שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יכול יהו לוקין על התוס' שבו. כך היא בריית' שנויה ופליגי בפירושה דר' יוחנן מפרש כשיטתיה דה''ק יכול יהו לוקין על החרישה בשביעית גופה. וקרי לה תוספת לפי שאינה מפורשת בתורה ותוספת על המפורש בכתוב היא ואסוקי להא לפטורא ורבי אלעזר מפרש להאי ברייתא דעל איסור הנשנה בשני פרקים הראשונים דמס' שביעית קאי ובתוספת ממש דשביעית איירי התם וקאמר דאין לוקין על תוספת שביעית:
אית תניי תני שש שנים וכו'. כלומר דאית תנא דמדייק האי קרא ולמדין אנו דעל שאר עבודות אינו עובר אלא בעשה כדלעיל ומסייעא לר' יוחנן ואית תנא דמדייק קרא דשדך לא תזרע וגו' ולומר דדוקא בשביעי' הוא עובר בלאו ולא בתוספת וכן נמי ס''ל למידק מהאי קרא ללמד על הכלל כולו ומסייעא לר' אלעזר:
אָמַר רִבִּי בָּא קַרְתִּיגֵנַייָא טַעַם דְּרִבִּי יוֹחָנָן שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ לֹא בַשְּׁבִיעִית וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ לֹא בַשְּׁבִיעִית. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא וְעוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי יוֹסָה אָמַר אֲפִילוּ עֲשֵׂה אֵין 37b בּוֹ לֵיידֶה מִילָּה כְּתִיב וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֙י. לְעִנְייַן לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ליידא מילה. וא''ת לאיזה דבר כתיב ושבתה וגו' לענין הל''ת שבו המפורש בקרא בהדיא לא תזרע ולא תזמור ולעבור עליהן בעשה ול''ת אבל שאר עבודות אפי' עשה אין בהן:
ר' יוסי אומר אפי' עשה אין בו. לחרישה ולשאר עבודות קרקע ואין איסורן אלא מדבריהן:
שש שנים תזרע שדך. ומשמע ולא בשביעית וכן שש שנים וכו' וא''כ הוי לאו הבא מכח עשה וכל ל''ת שהוא בא מכח עשה הוי עשה והאי קרא לגופיה לא איצטריך דהא כתיב שדך לא תזרע וא''ת לעבור עליו בעשה ול''ת הא נמי לא איצטריך דהא כבר כתיב עשה ושבתה הארץ אלא ע''כ ללמדך דעל שאר עבודות קרקע שאינו עובר עליהן אלא בעשה וכן א''ר ירמיה דעובר בעשה:
א''ר בא קרתיגנייא וכו'. ר' בא פליג אהא דקאמר דטעמיה דר' יוחנן דאין לוקין על החרישה משום דהכלל בעשה והפרט בל''ת דלא היא אלא היינו טעמיה דבהדיא גילתה לנו התורה במקומו דעל שאר עבודות הקרקע בעשה הוא דעובר ואינן בל''ת:
רִבִּי זְעִירָא רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם כֲּהָנָא הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי זְעִירָא אָמַר הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁבָּת עַל דַּעְתֵּיהּ דַכֲהָנָא חַייָב שְׁתַּיִם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. כְּלוּם אָמַר רִבִּי זְעִירָא אֶלָּא הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ שֶׁמָּא הַנּוֹטֵעַ כְּזוֹמֵר. הַכֹּל הָיָה בִּכְלָל זְרִיעָה יָצָאת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ. מִפְּנֵי שֶׁיָּצָאת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ אַתְּ פּוֹטְרוֹ מִשּׁוּם זוֹרֵעַ הֲוֵי לֹא שַׁנְיָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דַכֲהָנָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא חַייָב שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוי לא שנייא וכו'. דלכ''ע חייב שתים בנטע וזמר דנוטע משום זורע הוא:
הכל היו בכלל זריעה. נוטע וכולהו דדמו ליה בכלל זריעה ויצאת זמירה בפי' דכתיב הכא לא תזמור וללמד להחמיר ע''ע שאם זרע וזמר חייב על הזמירה בפ''ע וכי מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה אתה פוטרו לנוטע שלא יתחייב משום זורע בתמיה:
על דעתיה דר''ז דקאמר הזומר כנוטע. וקס''ד דזומר כנוטע וכן נוטע כזומר ס''ל ואינו משום זורע וא''כ אם נטע וזמר חדא היא דמחייב ודחי לה הש''ס דכלום א''ר זעירא אלא הזומר כנוטע ושמא הנוטע כזומר ולא כזורע בתמיה הא ודאי ליתא כדמסיק ואזיל:
ע''ד דכהנא. דקאמר דנוטע חייב משום זורע וזומר לאו בכלל נוטע הוא אלא תולדה דקוצר וחייב עליה בפ''ע וא''כ חייב שתים:
הזומר כנוטע. שעל ידי שכורת הענפים הגדולים מתגדלין ביותר:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר הִשָּׁמֵר לֹא תַעֲשֶׂה. וּכְתִיב שָׁם תַּעֲלֶה שָׁם תַּעֲשֶׂה. בְּגִין דִּכְתִיב הָא אִילּוּ לֹא כְתִיב עֲשֵׂה הוּא. שֶׁלֹּא תֹאמַר כְּמַה דְתֵימָא גַּבֵּי שַׁבָּת חָפַר חָרַץ נָעַץ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וְדִכְוָותָהּ שָׁחַט זָרַק וְהֶעֱלָה לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא תאמר כמה דתימר גבי שבת וכו'. כלומר דמשני דאיצטריך האי קרא שם תעלה ושם תעשה שלא תאמר כדאמרינן גבי מלאכות בשבת שאם חפר וחרץ ונעץ שאינו חייב אלא אחת דכולן מעין מלאכה אחת ותולדות דחורש הן ודכוותה הו''א שאם שחט והעלה בחוץ אינו חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר שם תעלה ושם תעשה ללמד נמי על השחיטה בפ''ע ועל העליה בפ''ע ומכיון דאצטריך לגופיה לא הוה הפרט מלמד על הל''ת אי לאו הקישא [דבחד] קרא כתיבי ולעולם בעלמא הפרט שהוא בעשה מלמד על הכלל שהוא בל''ת:
בגין דכתיב. השתא מסיק הקושיא אלא טעמא דהקישן הכתוב במקום אחד הא אילו לא כתיב האי הקישא עשה הוא כלומר דלא הוה ידעינן אלא דקאי בעשה על השחיטה וזריקה אבל לא בל''ת ואמאי נימא דבא פרט העשה ומלמד על הל''ת דמה בעשה שחיטה וזריקה בכלל אף בהלא תעשה כן אלא לאו ש''מ דאין עשה מלמד על ל''ת ואין ל''ת מלמד על עשה וקשיא לר' אלעזר:
מתניתא פליגא על ר''א. ברייתא היא בספרי פ' ראה השמר בל''ת ופן בל''ת בהא דכתיב שם השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' וכתיב בתריה כי אם במקום אשר יבחר ה' שם תעלה ושם תעשה ודרשינן תעשה זו השחיטה והזריקה וה''ז לעבור עליהן בחוץ בעשה דשם כתיב ולא במקום אחר והוי לאו הבא מכלל עשה והקישן התורה בכתוב אחד ללמד מה העליה שהיא בעשה ובל''ת דבהעלאה כתיב השמר פן תעלה אף שחיטה וזריקה שהן בעשה ולעבור עליהן גם בל''ת:
משנה: אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס לֹא בִּצְדָדֵי הַקָּרוֹן וְלֹא לְאַחַר הַקָּרוֹן. וְלֹא אֶת הַלוּבְדְּקֵס לַגְּמָלִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר מוּתָּרִין זֶה עִם זֶה. וְכֵן הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן סוּס מוּתָּרִין זֶה עִם זֶה אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס עִם הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין קושרין את הסוס לא בצדדי הקרון. שמושכין אותה הבקר אין קושרין את הסוס בצדו אל הקרון או לאחוריו ואע''פ שאינו קשור ביחד עם הבקר למשוך את הקרון אפ''ה הוי כמחוברין יחד כדמפרש בגמרא:
ולא את הלובדקיס. בגמרא מפרש חמור הבא מלוב והוא מצרים:
כל הנולדים מן הסוס אע''פ שאביו של זה ושל זה חמור מותרין זה עם זה ומסיק בפ' אותו ואת בנו דר' יהודה ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא וא''כ מן הדין מותרין הן דאי חוששין הרי יש בשניהן שני צדדין והוו כמין אחד ואי אין חוששין לזרע האב מכ''ש דשרי דהא אמותיהן סוס אלא דמהו דתימא ה''א אתי צדו סוס דהאי ומשתמש בצד חמור דהאי קמ''ל אבל אם של זה סוס ואמו של זה חמור בתר מין האם אזלינן ואסורין זה עם זה והלכה כר' יהודה:
מתני' המנהיג וכו'. כלומר אפי' אחד מנהיג והשני יושב בקרון שניהן חייבין שאף זה היושב בקרון גורם להבהמה שתלך כדאמר בגמרא משקל הוא כלומר שמחמת שהוא יושב ועושה כמשקל אנה ואנה זהו גורם שתמשך העגלה ור''מ סבר אינו משקל דישיבתו אינה גורמת כלום ואין הלכה כר''מ. והרמב''ם בפי' המשנה כתב קרון הוא מין מהעגלות והם ב' עגלות האחת קשורה בשניה ועגלה שלישית קשורה באותן הרצועות שבה וזה שאמרו והשלישי' וכו' שאם יושב בעגלה השלישית כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים אסורין ויש לפירוש הזה סמך בגמרא:
טמאה עם טהורה. כלומר אבל טמאה עם טהורה או טהורה עם טמאה בין שזו קדמה ואח''כ קשר לשניה עמה או איפכא באלו יש עוד איסור אחר מן התורה שאסורין לחרוש יחדיו אי למשוך איזה דבר או להנהיג ומפני שיש שדרכה במשיכה כגון גמל דארחיה במשיכה וחמור ארחיה בהנהגה לפיכך קתני הני לישני וכל זה אסור מן התורה דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו וה''ה כל בהמה וחיה או עוף במשמע ובלבד שיהא מין אחד טמא ומין א' טהור כשור וחמור שדיבר בהן הכתוב אבל מדרבנן אסור בכל מין עם שאינו מינו אף בכלאים דהנהגה ואפי' שניהם טמאים או טהורים:
מתני' בהמה עם בהמה. אדין הרבעה דמתני' דלעיל קאי דבין בהמה עם בהמה שאינה מינה וכן חיה עם חיה או בהמה שמרכיב. אותה על החיה או חיה על בהמה וכן טמאה עם טמאה שאינה מינה או טהורה עם טהורה כל אלו אסורין מן התורה בהרבעה ואם הרביען לוקה:
בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁתַּיִם דִּכְתִיב וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ. עָמַד פַּרְעוֹ וְעָשָׂה שָׁלֹשׁ דִּכְתִיב וְשָׁלִישִׁים עַל כּוּלּוֹ. עָֽמְדָה מַלְכוּת הָרִשְׁעָה וְעָשָׂה אוֹתָן אַרְבָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בראשונה. על הא דקתני והשלישית קאי לפי שבראשונה לא היה מנהגם אלא לקשור שתים עגלות כאחת וזהו מרכבת המשנה דקרא ואח''כ עמד פרעה ועשה ג' עגלות קשורות וזהו דכתיב וכל רכב מצרים ושלישים על כולו שהוסיף עגלה שלישית לכל מרכבה כדי להושיב הרבה בני חיל בתוכם וכשעמדה מלכות הרשעה הוספה ועשה אותן ארבעה וכך ראיתי בדברי הימים שלהם שהיו נוהגין ברומא כשנצחו לאיזה שונא וחזרו לרומא והביאו להמנוצח היו עושין מרכבה וקראו אותה מרכבת הטרוימפ''א וקשרו עגלות זו לזו ובהם היו מושיבין בראשונה להמנצח וכן בשארי העגלות להמסייעים לכבוד ובאחרונה להמנוצח וכך באו להעיר בקול צהלה ותרועה:
הַיּוֹשֵׁב בְּקָרוֹן רַבָּנִין אָֽמְרִין מִשְׁקָל הוּא וְרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ מִשְׁקָל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' היושב בקרון רבנין אמרין משקל הוא. כדפרישית במתני':
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָה אָמַר הַמַּנְהִיג קוֹלוֹ בְכִלאַיִם לוֹקֶה. וְתַנֵּי כֵן הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאָת אַחֲרָיו נִתְחַייֵב בָּהּ לְשַׁלֵּם כְּשׁוֹאֵל. וְהָתַנִּי שְׁמוּאֵל הָֽיְתָה עוֹמֶדֶת חוּץ לִתְחוּם וְקָרָא לָהּ וּבָאָת אַחֲרָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. תַּמָּן לְדַעְתָּהּ הִיא מְהַלֶּכֶת. בְּרַם הָכָא עַל כָּרְחָהּ הִיא מְהַלֶּכֶת. וְהָתַנֵּי טִיפַּח כְּנֶגֶד עֵינוֹ וְסִיְּמֵייהּ כְּנֶגֶד אָזְנוֹ וְחֵרְשָׁהּ לֹא יָצָא לְחֵירוּת. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא יָכוֹל לִבְרוֹחַ. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנֵּי תָּפַשׂ בּוֹ הֲרֵי זֶה חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המנהיג קולו בכלאים. שהנהיגם ע''י קולו שצעק עליהם לוקה:
ותני. בברייתא כן ומייתי לה לקמן בפ''ד דמעשר שני ובפ''ק דקידושין הנהיגה השואל להבהמה או שמשכה או שקרא לה ובאת אחריו נתחייב בה לשלם באונסין כשואל גמור אלמא הנהגה בקול מילתא היא:
והתני שמואל היתה עומדת חוץ לתחום. בשבת וקרא לה ובאת אחריו ה''ז פטור אלמא קלא לאו מילתא היא:
וקאמר שאני היא תמן דלדעתה היא מהלכת. בתחילה:
ברם הכא. בשואל וכן בכלאים על כרחה היא מהלכת ע''י קולו ובכה''ג קלא מילתא היא:
והתני. גבי עבד כנעני שיוצא לחירות בראשי אברים ואם טיפח בידיו כנגד עינו וסמייה או כנגד אזנו וחרשה מחמת הקול לא יצא לחירות דכמו שנעשה בו מאליו חשבינן ליה אלמא קלא לאו מילתא היא:
שנייא היא. התם שהרי היה יכול העבד לברוח עד שלא יבעית מן הקול וכשלא ברח הוא גרס לעצמו ולא רבו:
תדע לך שהוא כן. דזהו הטעם דהא תני אם תפש בו והבעיתו בקולו וחרשו ה''ז חייב אלמא כ''מ שנעשה מעשה בע''כ של זה ע''י קולו של זה הוי כאילו עשה המעשה בידיו:
אִיסִּי בֶּן עֲקַבְּיָה אוֹמֵר אָסוּר לִרְכֹּב עַל גַּבֵּי פִרְדָּה מִקַּל וַחוֹמֶר. וּמַה אִם בִּבְגָדִים שֶׁאַתְּ מוּתָּר לִלְבּוֹשׁ זֶה עַל זֶה אַתְּ אָסוּר בְּתַעֲרוּבָתָן. בְּהֵמָה שֶׁאַתְּ אָסוּר לְהַנְהִיג בָּהּ בְּזוֹ עִם זוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן אַתְּ אָסוּר לִרְכּוֹב עָלֶיהָ. וְהָא כְּתִיב וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנוּסוּ. אֵין לְמֵדִין מִן הַמַּלְכוּת. וְהָא כְתִיב וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי. בִּרְיָה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית הָֽיְתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא כתיב והרכבתם וגו' על הפרדה אשר לי. א''כ דוד בעצמו היה עושה כן:
ומשני בריה מששת ימי בראשית היתה. ונראית כפרדה אבל לא נולדה מכלאים:
אין למדין מן המלכות. כלומר מבית המלכות שאפשר שאלו היו עושים כן שלא ברצון דוד או שלא היה יודע מזה:
איסי בן עקביא אומר. תוספתא היא בפ''ה:
הלכה: בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה כו'. יָכוֹל לֹא יְהֵא מַעֲמִיד זְכָרִים אֵצֶל הַנְּקֵבוֹת וּנְקֵבוֹת אֵצֶל הַזְּכָרִים תַּלְמוּד לוֹמַר בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ. אֵין אַתְּ אָסוּר אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ אֲבָל מַעֲמִיד אַתְּ זְכָרִים אֵצֶל נְקֵבוֹת וּנְקֵבוֹת אֵצֶל זְכָרִים. וְכִי מַה עָשָׂה מַעֲשֶׂה לֹא כְשֶׁהִטִּיל וּלְפִי דַּעְתּוֹ הוּא מַטִּיל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני לא אמרו אלא בשהטיל בידים והכניס כמכחול בשפופרת שזה בודאי לפי דעתו הוא מטיל ועושה המעשה בהרבעה:
אין את אסור אלא מלהרביע. זה על זו. ופריך וכי מה עשה מעשה אם לא עשה אלא שהרכיב זע''ז:
גמ' יכול לא יהא מעמיד. בדיר זכרים אצל הנקבות וכו' וכלומר בין שאלו קדמו שם או אלו:
משנה: בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה וְחַיָּה עִם חַיָּה בְּהֵמָה עִם חַיָּה וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה טְמֵאָה עִם טְמֵאָה וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה אֲסוּרִין לַחֲרוֹשׁ וְלִמְשׁוֹךְ וּלְהַנְהִיג. הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. רִבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר. וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לִרְצוּעוֹתֵיהֶן 38a אֲסוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין קושרין את הסוס לא בצדדי הקרון. שמושכין אותה הבקר אין קושרין את הסוס בצדו אל הקרון או לאחוריו ואע''פ שאינו קשור ביחד עם הבקר למשוך את הקרון אפ''ה הוי כמחוברין יחד כדמפרש בגמרא:
ולא את הלובדקיס. בגמרא מפרש חמור הבא מלוב והוא מצרים:
כל הנולדים מן הסוס אע''פ שאביו של זה ושל זה חמור מותרין זה עם זה ומסיק בפ' אותו ואת בנו דר' יהודה ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא וא''כ מן הדין מותרין הן דאי חוששין הרי יש בשניהן שני צדדין והוו כמין אחד ואי אין חוששין לזרע האב מכ''ש דשרי דהא אמותיהן סוס אלא דמהו דתימא ה''א אתי צדו סוס דהאי ומשתמש בצד חמור דהאי קמ''ל אבל אם של זה סוס ואמו של זה חמור בתר מין האם אזלינן ואסורין זה עם זה והלכה כר' יהודה:
מתני' המנהיג וכו'. כלומר אפי' אחד מנהיג והשני יושב בקרון שניהן חייבין שאף זה היושב בקרון גורם להבהמה שתלך כדאמר בגמרא משקל הוא כלומר שמחמת שהוא יושב ועושה כמשקל אנה ואנה זהו גורם שתמשך העגלה ור''מ סבר אינו משקל דישיבתו אינה גורמת כלום ואין הלכה כר''מ. והרמב''ם בפי' המשנה כתב קרון הוא מין מהעגלות והם ב' עגלות האחת קשורה בשניה ועגלה שלישית קשורה באותן הרצועות שבה וזה שאמרו והשלישי' וכו' שאם יושב בעגלה השלישית כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים אסורין ויש לפירוש הזה סמך בגמרא:
טמאה עם טהורה. כלומר אבל טמאה עם טהורה או טהורה עם טמאה בין שזו קדמה ואח''כ קשר לשניה עמה או איפכא באלו יש עוד איסור אחר מן התורה שאסורין לחרוש יחדיו אי למשוך איזה דבר או להנהיג ומפני שיש שדרכה במשיכה כגון גמל דארחיה במשיכה וחמור ארחיה בהנהגה לפיכך קתני הני לישני וכל זה אסור מן התורה דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו וה''ה כל בהמה וחיה או עוף במשמע ובלבד שיהא מין אחד טמא ומין א' טהור כשור וחמור שדיבר בהן הכתוב אבל מדרבנן אסור בכל מין עם שאינו מינו אף בכלאים דהנהגה ואפי' שניהם טמאים או טהורים:
מתני' בהמה עם בהמה. אדין הרבעה דמתני' דלעיל קאי דבין בהמה עם בהמה שאינה מינה וכן חיה עם חיה או בהמה שמרכיב. אותה על החיה או חיה על בהמה וכן טמאה עם טמאה שאינה מינה או טהורה עם טהורה כל אלו אסורין מן התורה בהרבעה ואם הרביען לוקה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source