Vayedaber

שׁוֹר בַּר מִין בְּהֵמָה. רַבָּנִין אָֽמְרֵי מִיכֹּא הֲוָה וְעָרַק לְתַמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עִיקָּרֵיהּ מִן תַּמָּן הֲוָה. הָא שׁוֹר עִם שׁוֹר בַּר אֵינָן כִּלְאַיִם דְּלֹא כְרִבִּי יוֹסֵה דְּרִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר כִּלְאַיִם. וְאִילֵּין דִּמְתַרְגְּמִין וְתוֹרֵי בַּר וְרִאמְנִין כְּרִבִּי יוֹסֵה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואלין דמתרגמין. בקרא דז' מיני חיות איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר והתרגום על דישון ותאו ורימא ותורבלא וזהו כר' יוסי דתור ברא מין חיה הוא:

גמ' רבנין אמרין מיכא הוה. מכאן בישוב היה זה השור הבר וערק לתמן למדבר והלכך קסברי מין בהמה הוא ור' יוסי קסבר דעקריה מהמדבר הוא:

הא שור עם שור הבר. כלומר דהא שמעינן לת''ק דמתני' דאינן כלאים ודלא כר' יוסי דר' יוסי אמר כלאים כדתני בתוספתא בפ''ק דשור עם שור הבר וחמור עם הבר כלאים זה בזה וקמ''ל דהאי תנאי דתוספתא ר' יוסי הוא:

רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שִׁשָּׁה סְפֵיקוֹת הֵן. הַצְּלָף בְּאִילָן כְּבֵית שַׁמַּאי. כְּלֵי חֶרֶס כִּכְלֵי נֶתֶר כְּבֵית שַׁמַּאי. חוּלְדַּת הַסְּנָאִים בִּשְׁרָצִים כְּבֵית שַׁמַּאי. פּוּל 39b הַמִּצְרִי בִזְרָעִים. וְאַנְדְרוֹגִינוֹס בָּאָדָם. כּוֹי בְּחַיָּה דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא אָמַר וְאַמָּה טְרִיקְסִין. מַהוּ וְאַמָּה טְרִיקְסִין רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרָייָה אָמַר טְרִיקְסוֹן מַה מִבִּפְנִים מִבְּחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִן מַה דִכְתִיב וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבַּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי הָדָא אָֽמְרָה מִבִּפְנִים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא וְהָֽכְתִיב וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עֶשְׂרִים אַמָּה אוֹרֶךְ וָעֶשֶׂר רוֹחָב. הָדָא אָֽמְרָה מִבְּחוּץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ששה ספיקות הן. ושלשה לב''ש כדחשיב ואזיל הצלף לב''ש ספק אילן ספק ירק כדגרסי' לעיל סוף פ''ה הצלף בש''א כלאים בכרם וכו' הכל מודים שהוא חייב בערלה ומשום דמספקא להו לב''ש ס''ל לענין כלאים לחומרא דכמין ירק חשבינן ליה ולענין ערלה מין אילן הוא ולב''ה אמרינן התם דכאילן הוא כל דבר:

כלי חרס בכלי נתר כב''ש. תוספתא דריש פ''ב דכלים כלי נתר בש''א מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרס ומאחוריהן ככלי שטף וב''ה אומרים כלי נתר הרי הן ככלי חרס לכל דבר:

חולדות הסנאים וכו'. כדאמר ר''י במתני':

פול מצרי בזרעים. לעיל בפ''ג בהל''ב מייתי לה התוספתא האפונים הגמלונים ופול המצרי שזרען לזרע אין זורעין אותן בערוגה זרען לירק זורעין אותן בערוגה ומשום דמספקא לן אם מין ירק או מין זרע הוא והא דלא חשיב אפונים הגמלונין משום דבמתני' התם קתני סתמא אפונים הגמלונין מין ירק:

ואנדרוגיניס באדם. דמספקא לן אם זכר או נקבה וכן כוי בחיה אם מין חיה היא או מין בהמה אלו שלשה לד''ה הן בספק. ואמה טרקסין. דתנן בפ''ד דמדות אמה טרקסין וכ' אמה בית קדשי קדשים ג''כ בספק הוא כדמפרש לתמיה:

מהו ואמה טרקסין. מהו הלשון של טרקסין ומפרש רבי יונה בוצרייה טריכסון. כלומר על שם הספק נקרא כך כאדם האומר מה זה מבפנים או מבחוץ אם קדושתו כלפנים שהוא בית קודש קדשים או קדושתו כהיכל שהוא מבחוץ ממנו ואותו אמה היה כותל מפסיק בין הקדש ובין קדשי קדשים:

מן מה דכתיב. במלכים ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני אלמא דמבית לדביר והוא הכותל המפסיק והוא בכלל זהו קדש הקדשים והדביר הוא בחשבון של לפני ולפנים שהרי הארבעים אמה שהוא ההיכל לפני לפי משמעות הכתוב הוא חוצה לו הדא אמרה שהדביר והוא אמה טרקסין נחשב מבפנים:

א''ל ר' מנא והכתיב. בד''ה ויעש את בית קדש הקדשים ארכו על פני רוחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ושם לא הוזכר דביר אלמא דבית קה''ק הוא עשרים אמה וגו' מלבד הדביר וא''כ הדא אמרה מבחוץ הוא הדביר ואכתי מספקא לן דחד קרא משמע הכי וחד משמע הכי:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל אַוָוז עִם אַוַוז מִדְבָּר כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. אַוָוז עִם אַוַוז הַיָּם תַּנֶּה רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי דְּבַר דָּלָיָה וְלָא יָֽדְעִין מָאן תַּנֶּה. קַל וָחוֹמֶר מַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁנֵיהֶן בַּיַּבָּשָׁה אַתְּ אָמַר אָסוּר בְּשָׁעָה שֶׁאֶחָד בַּיַּבָּשָׁה וְאֶחָד בַּיָּם לֹא כָּל שֶּׁכֵּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא ידעינן מאן תנא. בשם מי הוא ששנה זה דק''ו מאווז עם האווז הבר ששניהם ביבשה ואת אמר כלאים אחד מיבשה עם אחד בים לכ''ש:

אווז עם אווז מדבר כלאים זה בזה. אלא אווז. הישוב עם אווז הים מהו:

וְאָדָם מוּתָּר בְּכוּלָּן לַחֲרוֹשׁ וְלִמְשׁוֹךְ. כְּתִיב לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו. בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר אֵין אַתְּ חוֹרֵשׁ אֲבָל חוֹרֵשׁ אַתְּ בְּשׁוֹר עִם אָדָם בַּחֲמוֹר עִם אָדָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך כלאי הכרם

ואדם מותר בכולן. מ''ט משום דכתיב לא תחרוש בשור וחמור שהאדם הוא שלא יחרוש בשני מינין אבל אתה חורש בשור עם האדם או בחמור ואדם:

משנה: אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. וְאֵינוֹ מִטָּמֵא בִּנְגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לְשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. צֶמֶר גְּמָלִים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בְזֶה אִם רוֹב מִן הַגְּמָלִים מוּתָּר. אִם רוֹב מִן הָֽרְחֵלִים אָסוּר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה אָסוּר. וְכֵן הַקַּנַּבִּס וְהַפִּשְׁתָּן שֶׁטְּרָפָן זֶה בְזֶה. הַשֵּׂירָיִין וְהַכַּלָּךְ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֲבָל אֲסוּרִין מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בְשָׂרוֹ נוֹגְעַ בָּהֶן. אֵין עֲרַאי לְכִלְאַיִם. לֹא יִלְבַּשׁ כִּלְאַיִם עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה אֲפִילוּ לִגְנוֹב אֶת הַמֶּכֶס.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אפילו לגנוב את המכס. שלא יכירו בו שהוא יהודי או במקום שפורעין המכס מבגדים וכשהוא לובשו אינו נותן מכס:

אפילו על גבי עשרה. ואף על פי שאינו נהנה מן הכלאים:

אין עראי לכלאים. דלבישת עראי לבישה היא:

ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. ודוקא אם הן קשים אבל אם הן רכים אע''פ שמן התורה אינו אסור אלא העלאה ושהיא דרך לבישה וכן מותר מן התורה לישב על מצעות של כלאים דכתיב לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך אבל מדברי סופרים החמירו ואמרו אפי' עשר מצעות זו על גבי זו והתחתון שבהן כלאים אסור לישב על העליון שמא תכרך נימא על בשרו:

מפני מראית העין. שיש בהן שדומה לצמר ויש שדומה לפשתן:

מתני' השיריים והכלך. מיני משי הן וכדמפרש בגמרא:

וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה. אם רוב מן הקנבוס מותר לערב צמר עמהם:

שטרפן. שעירבן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר לערב עמהן פשתן לפי שצמר הרחלים המועט נתבטל ברוב של הגמלים:

אין הכהנים לובשים לשמש במקדש אלא צמר ופשתים. דכתיב בבגדי כהונה שש ובד וזהו פשתן שעולה בד בבד שאין שני קנים עולין מגרעין אחד אלא קנה יחידי מכל גרעין וכתיב באבנט תכלת והוא צמר צבוע בדם חלזון וארגמן הוא צמר צבוע בצבע אדום שקרוי ארגמן והוא לאכ''א בלעז ותולעת שני הוא צמר צבוע בצבע אדום שקורין כרמז''י:

ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים. כדכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים:

מתני' אינו אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים. דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו פרט הכתוב צמר ופשתים דוקא אבל שאר מינין לא ובגמ' יליף להמקרא דאינו נקרא צמר אלא של רחלים ואילים בלבד:

רִבִּי יוֹנָה עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר צֶמֶר וּפִשְׁתִּים שֶׁטְּרָפָן אָסוּר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מֵבִיא לִיטְרָא וְעוֹד צֶמֶר גְּמָלִים וּמְבַטְּלָן. אַבָּא בַּר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים שֶׁטְּרָפָן בְּטָלָן. רַב אָמַר אָסוּר בְּתַעֲרוּבָתָן. מַה מַפְלִיג. מַה דְּאָמַר רַב בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ בֶּגֶד בִּפְנֵי עַצְמוֹ מַה דְּאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְּהַהוּא דְּבָעֵי מְעָרָבָתָהּ עִם חוֹרָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

צמר ופשתים שטרפן אסור. אע''פ שלא טוואן אסור לטוות מתערובתן ומשום הסיפא דמותר לבטלן נקט לה:

כיצד הוא עושה. להתיר תערובתן מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן וכגון שלא היה בהצמר כי אם ליטרא דהשתא צמר גמלים רבה עליו ומבטלו:

בטלן. ולקמיה מפרש לה:

מה מפליגי. במאי קמיפלגי וכי ר' ירמיה מתיר תערובתן וקאמר דלא היא ולא פליגי אלא מה דאמר רב בשעשאו בגד בפ''ע מהתערובות וקמ''ל דלא בטלו זה בזה ואע''פ שהאחד מרובה הוא ומה דאמר ר' ירמיה בההוא דבעי מערבתה עם חורן בדבר אחר וכהאי דר' אלעזר דלעיל וקמ''ל דיש תקנה להוסיף לכתחילה צמר גמלים ולערבו כדי לבטל הצמר:

אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב כְּתוֹנֶת בַּד קוֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ בַּד שֶׁהִיא עוֹלֶה יְחִידִי. וַהֲרֵי צֶמֶר עוֹלֶה יְחִידִי. פִּירֵשׁ בַּקַּבָּלָה וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָֽׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הַפְּנִימִית וּבָֽיְתָה. הָא מִבְּחוּץ מוּתָּר לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם. מְנַיִן שֶׁהֵן מוּתָּרִין בְּכִלְאַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעוֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבַּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי. וּכְתִיב פַּאֲרֵי פִּשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם אַל יַחְגְּרוּ בְּיָזַע. אַתְּ דְּרַשׁ שֵׁשׁ מִשֵּׁשׁ שֵׁשׁ מִפַּאֲרֵי פַּאֲרֵי מִפַּאֲרֵי. מַה שְׁנִי תוֹלַעַת דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים. מַה צֶמֶר שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַויי אוֹף פִּשְׁתִּים שֶׁאֵין לָהּ שֵׁם לְוַויי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והרי צמר ג''כ עולה יחידי. שכל נימא ונימא בפ''ע היא:

פירש בקבלה. ביחזקאל שלא יעלה עליהם צמר בשרתם וכתיב וביתה משמע דבר שהוא פנימי וזהו כתונת לא יעלה עליהם משל צמר הא מבחוץ כמו האבנט ובבגדי כ''ג האפוד וחושן מותר לעלות עליהם שהיו בהן שש משזר ג''כ עם הצמר:

מנין שהן מותרין בכלאים. בשעת עבודה דהשתא דלא ילפינן מידי מדכתיב בד כדמקשינן והרי צמר א''כ מנ''ל דאיכא כלאים בבגדי כהונה:

את דרש שש משש. בתחלה דרוש שש דכתיב באבנט משש דכתיב במכנסים והתם גופה מנ''ל דפשתן הוא יליף שש דמכנסים משש דכתיב גבי פארי מגבעות ויליף פארי מפארי דיחזקאל דכתיב ופארי פשתים יהיו על ראשם והן המגבעות אלמא שש פשתן הוא וא''כ ש''מ דאבנט היה של כלאים דכתיב ביה תכלת וכן במקום דכתב הכי כמו בחשן ואפוד דכ''ג:

מה שני תולעת. מילתא אחריתא היא ודריש שני תולעת דכתיב בבגדי כהונה ופירושו שהצמר הוא צבוע בדם התולעת וקאמר דה''ה בכל דבר שבא מרוח חיים וצבעו אדום כמהתולעת:

מהצמר. וכן ילפינן פשתן דבגדי כהונה מצמר דכתיב בקרא דיחזקאל ולא יעלה עליהם צמר ודריש לעיל מיתורא דוביתה דמבפנים והוא הכתונת והמכנסים אינן של צמר הא מבחוץ והיא האבנט עולה עליהם ומה צמר שאין לו שם לויי כדאמרינן לעיל דצמר סתם של רחלים הוא אף פשתן שנאמר בהם שאין לו שם לוויי ולאפוקי פשתן של ים כדדריש לעיל גבי כלאים:

תַּנִּינָן תְּרֵין כְּלָלִין וְלָא דָֽמְייָן דֵּין לְדֵין. תַּנִּינָן אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בֵּין צְבוּעִין בֵּין לְבָנִין. תַּנִּינָן אֵין מִטָּמֵא בִּנְגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וּבִלְבַד לְבָנִים. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַייָה בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא תַּמָּן אַתְּ אָמַר בֵּין צְבוּעִין בֵּין לְבָנִים וְהָכָא אַתְּ אָמַר וּבִלְבַד לְבָנִים. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא שֶׁשָּׁנָה עָלָיו הַכָּתוּב צֶמֶר צֶמֶר שְׁנֵי פְעָמִים מָה פִּשְׁתִּים כִּבְרִייָתָהּ אַף צֶמֶר כִּבְרִייָתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תנינן. במתני' תרין כללין ולא דמיין דין לדין דבכלאים בין צבועים בין לבנים אסור ובנגעים לבנים דוקא:

ר' יונה בוצרייה. הקשה זה לפני ר' מנא מ''ט לא דמיין דין לדין:

א''ל שנייא היא. בנגעים ששנה עליו הכתוב צמר צמר ונכתב אצלו פשתים מה פשתן וכו':

אֵין מִטָּמֵא בִּנְגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. דִּכְתִיב בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. יָכוֹל יְהוּ מִטָּֽמְאִין בֵּין צְבוּעִין בֵּין שֶׁאֵינָן צְבוּעִין תַּלְמוּד לוֹמַר בֶּגֶד צֶמֶר אוֹ בֶּגֶד פִּשְׁתִּים. מָה פִּשְׁתִּים כִּבְרִייָתָהּ אַף צֶמֶר כִּבְרִייָתוֹ. אוֹצִיא אֶת הַצָּבוּעַ בִּידֵי אָדָם וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַצָּבוּעַ בִּידֵי שָׁמַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר מַה פִּשְׁתִּים לְבָנָה אַף צֶמֶר לָבָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא אוציא את הצבוע בידי שמים. כגון צמר שחור של רחלים שחורות:

ת''ל. עוד קרא אחרינא לפשתים ולצמר להקיש מה פשתים לבנה בברייתה אף צמר לבן דוקא:

מה פשתים כברייתה. שכל זמן שאינו צבוע ניכר שהוא פשתן וכן בריית פשתן לעולם לבנה היא:

יכול יהו מטמאין בין צבועין וכו'. ברייתא היא בת''כ:

הלכה: אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם כו'. כְּתִיב לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו. הָיִיתִי אוֹמֵר אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִלִּלְבּוֹשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. אִי לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ הָיִיתִי אוֹמֵר לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקּוּפָּה לַאֲחוֹרָיו תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִלְבַּשׁ מַה מַלְבּוּשׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁהוּא מְהַנֶּה אֶת הַגּוּף אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא מְהַנֶּה אֶת הַגּוּף. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. רִבִּי נִיחָא בַּר סַבָּה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא שֶׁאִם הָיָה בֶגֶד גָּדוֹל קְצָתוֹ יֵשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם וּמוּנַח בָּאָרֶץ וּמִקְצָתוֹ אֵין בּוֹ לֹא יְכַסֶּה בוֹ מִצַּד הַשֵּׁנִי. הָיִיתִי אוֹמֵר אֲפִילוּ פִּשְׁתָּן שֶׁל יָם אֲפִילוּ קַנַּבִּס תַּלְמוּד לוֹמַר 40a צֶמֶר וּפִשְׁתִּים מַה צֶמֶר שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַויי אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַויי. מְנַיִין שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַויי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּתִיב וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נוֹקֵד. מַהוּ נוֹקֵד רוֹעֶה. וְהֵשִּׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צֶמֶר. אֵין לָךְ קָרוּי צֶמֶר אֶלָּא צֶמֶר אֵלִים בִּלְבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והשיב למלך ישראל וגו'. ודייק מדכתיב צמר לבסוף שהרי אין לומר שלא העמיד לו אלא צמר של מאה אלף וכו' דא''כ הו''ל למיכתב צמר מאה אלף ומדלא כתיב בצמר ללמדך שאין קרוי צמר סתם אלא צמר אילים ורחלים בלבד לכך מסיים בתיבת צמר שזהו הוא הקרוי צמר:

מהו נוקד רועה. כלומר כרועה הזה שמעמיד כך וכך לבעלים שלו:

מה צמר שאין לו שם לוויי. שסתם צמר הוא של אילים ורחלים וכדיליף מקרא ומישע מלך מואב וגו':

הייתי אומר אפילו פשתן של ים. הקנים הגדלים במים ויש בתוכן כעין פשתן:

לא יכסה בו מצד השני. אפי' מצד השני שאין בו כלאים לא יכסה בו מכיון שיש בו כלאים בקצתו ואע''פ שזה המקצת מונח על הארץ:

לאיזה דבר נאמר לא יעלה עליך. כלומר דמאחר שלמדת דבר שהוא מהנה את הגוף א''כ איזוהי העלאה שרבתה התורה:

הייתי אומר לא יפשיל את הקופה. של בגדי צמר ופשתים שבתוכה לא יעלה עליו לאחוריו תלמוד לומר לא תלבש וכו':

ת''ל לא יעלה עליך. ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך:

גמ' כתיב לא תלבש שעטנז וכו'. ברייתא היא בספרי פ' כי תצא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source