Vayedaber

סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר לֵית כָּאן לְתוֹךְ מֵאָה אֶלָּא לְתוֹךְ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה. סְאָה עָרְלָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מָאתַיִים. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר לֵית כָּאן לְתוֹךְ מָאתַיִם אֶלָּא לְתוֹךְ מֵאָה תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אתיא דר''מ כב''ש. דהכא דכמה דב''ש אמרי משום חימוץ מחמיץ כלומר הואיל והוא דבר שהוא של חימוץ ומחמיץ לאחרים כך הוא מטמא לאחרים אפי' פחות מכשיעור דשינוי טעם מלתא היא כן נמי ר''מ דס''ל דפוסל משום שאיבה ניכרת משום דשינוי מראה מילתא היא דכל שנשתנה מחמתו או בטעם או במראה לא נתנו בו כשיעור:

תמן תנינן. בפרק ז' דמקואות ר' יוסי אומר מי הצבע פוסלין את המקוה בג' לוגין כשאר מים ואין פוסלין אותו בשינוי מראה שאעפ''י שנשתנה מראית המים מחמת הצבע אם אין בהן ג' לוגין אינן פוסלין ור' מאיר בתוספתא שם פליג עליה וס''ל דפוסלין בשינוי מראה וכדמפרש אבא בריה דרב נחמן לטעמיה דר''מ דס''ל משום שאיבה ניכרת דהואיל והשינוי מראה ניכר פוסל בשאיבה אפי' אין בהם ג' לוגין שהוא שיעור הפוסל בשאיבה:

סאה תרומה וכו'. אמר רבי אלעזר לית כאן וכו' בסיפא דקתני למאתים לית כאן לתוך מאתים וכו' והכל כדפרישנא במתני':

הלכה: 12a אָמַר רִבִּי קוּרִייָס לֹא שֶׁהַתְּרוּמָה מַעֲלָה אֶת הֶעָרְלָה אֶלָּא שֶׁהַתְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. נִיחָא הַתְּרוּמָה מַעֲלָה אֶת הֶעָרְלָה שֶׁכֵּן טְהוֹרָה מַעֲלָה אֶת הַטְּמֵאָה. עָרְלָה מַעֲלָה אֶת הַתְּרוּמָה כְּלוּם טְמֵיאָה מַעֲלָה אֶת הַטְּהוֹרָה. לֹא אֶצֶל הַזָּרִים. שֶׁמָּא אֶצֶל הַכֹּהֲנִים. וְהָתַנִּינָן הֶעָרְלָה מַעֲלָה אֶת הַכִּלְאַיִם וְהַכִּלְאַיִם אֶת הֶעָרְלָה וְהֶעָרְלָה אֶת הֶעָרְלָה. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין אֶצֶל הַזָּרִים בֵּין אֶצֶל 12b הַכֹּהֲנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כתפוח עושין אותו ב''ש. תפוח ששנינו לעיל בפרק י' דתרומות בהלכה ב' תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה הרי זו אסורה וכלומר כמו כאן כך הוא בתפוח דכמו דאמרו ב''ש כאן דכל שהוא אוסר בחימוץ אף בפחות מכשיעור כך הוא מטמא אפי' פחות מכשיעור כן נמי סברי בתפוח שאם הוא טמא מטמא אף בפחות מכשיעור וקמ''ל דאע''ג דחימוץ דתפוח אינו כ''כ כמו חימוץ דשאור וכה''ג דהא אשכחן דפליג ר' יוסי לעיל שם בתפוח ומתיר במחמץ במימיו אפי' הכי לב''ש דמחמרי בדבר המחמץ אף לענין טומאה מחמירי נמו כמו כן בתפוח:

גמ' אמר רבי קורייס. כך שמו:

לא שהתרומה מעלה את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות. כלומר לא שהתרומה לבדה היא מעלה את הערלה אלא שמצטרפת היא עם החולין כדי להעלות את הערלה כדפרישית במתניתין בחלוקה דרישא וכדקתני במתני' כיצד סאה תרומה וכו' ואח''כ נפלו ג' קבין ערלה שבהצטרפות סאה תרומה עם החולין יש כאן אחד ומאתים חצי סאין עם חצי סאה של האיסור כמבואר במתני' וקמ''ל דלא תטעה לפרש להאי כיצד דמתני' על חלוקה השנייה אלא על חלוקה הראשונה קאי וכדאמרן:

את התרומה. ציונא דמתני' היא דקתני והערלה את התרומה ופריך ניחא בחלוקה דרישא שהתרומה מעלה את הערלה שכן מצינו שהטהורה מעלה את הטמאה וכדתנן לעיל בפ''ה דתרומות סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה דב''ה מתירין ואבדה במיעוטה ומותר הכל לכהנים וה''ה הכא כשהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את הערלה מותר הכל מיהת לכהנים שהרי איסור ערלה נתבטל ומדומע הוא ולכהנים מותר כדפרישי' במתני' אלא איפכא קשיא דקתני והערלה מעלה את התרומה וכלום מצינו כה''ג שהטמאה מעלה את הטהורה:

לא אצל הזרים טמא אצל הכהנים. בתמיה וסיומא דקושיא היא כלומר וכ''ת דהא מצינו שהטמאה מעלה את הטהורה כדתנן לעיל בתרומות בפרק הנזכר סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין תעלה וכו' לא דמיא דהא מיהת לא מצינו שתרומה טמאה תעלה את התרומה טהורה ותהא מותרת לכהנים. א''נ דה''ק לא אצל הזרים כלומר וכ''ת דהא ודאי גבי חולין טמאין שנפל לתוכן חולין טהורין הכל מותר לאכול בטומאה וא''כ מאי קשיא לך דה''נ מתבטלת התרומה אפי' ע''י ערלה החמורה ממנה להכי מסיים וקאמר לא אצל הזרים כלומר ואי משכחת לה לא תמצא אלא לענין אכילת זרים דמתבטל הקל בחמור ונאכל בתורת החמור אבל שמא אצל הכהנים בתמיה וכי מצינו שתרומה טהורה שנפלה לתוך מאה תרומה טמאה שתעלה הטהורה ותהא נאכלת לכהנים וה''נ לא תעלה הערלה החמורה את התרומה הקלה ממנה:

והתנינן הערלה וכו'. כלומר דהדר ומתמה הש''ס על האי קושיא ומאי קשיא לך הכא והתנינן בסיפא הערלה מעלה את הכלאים וכו' וכי שנייא היא תמן בין אצל הזרים ובין אצל הכהנים בתמיה הלא איסור ערלה וכלאים הכל שוה בו ואפ''ה קתני דזה מועיל לבטל את זה וזה לבטל זה ומותר לכל הוא וכדפרישנא במתני' ה''נ כן הוא דאין כאן חילוק בין דין זרים לבין דין כהנים דכשהיא מתבטלת מותר הכל והתרומה תעלה בא' ומאה ונאכלת לכהנים:

משנה: כָּל הַמְּחַמֵּץ וְהַמְּתַבֵּל וְהַמְּדַמֵּעַ בִּתְרוּמָה וּבְעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַּכֶּרֶם אָסוּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר אַף מְטַמֵּא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כְּבֵיצָה. דּוֹסִתַּי אִישׁ כְּפַר אֵיתְמָה הָיָה מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּי וְאָמַר שָׁאַלְתִּי אֶת שַׁמַּי הַזָּקֵן וְאָמַר לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כְּבֵיצָה. וְלָמָּה אָֽמְרוּ כָּל הַמְּחַמֵּץ וְהַמְּתַבֵּל וְהַמְּדַמֵּעַ לְהַחֲמִיר מִין בְּמִינוֹ לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ כֵּיצַד שְׂאוֹר שֶׁלְחִטִּים שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִיסַּת חִטִּים וְיֵשׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה אָסוּר. אֵין בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ אָסוּר. לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ כֵּיצַד גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם עֲדָשִׁים וְיֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה אָסוּר. אֵין בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד. ומפרש כגון גריסין של איסור שנתבשלו עם עדשים של היתר דהואיל ומין בשאינו מינו הוא הולכין בו אחר נתינת טעם דאם יש בהאיסור בנותן טעם אע''פ שיש כאן כשיעור כדי להעלותו אסור ואם אין בו בנותן טעם אפי' אין כאן כשיעור מותר:

אין בו לעלות וכו'. דהואיל ואין כאן כשיעור לעולם אסור דהולכין במין במינו להחמיר עד כשיעור שאמרו חכמים כדאמרן דא''א לילך אחר נתינת טעם הואיל ומין במינו הוא:

כיצד. הולכין לעולם להחמיר במין במינו כגון שאור של תרומת חטים שנפל לתוך עיסת חטים חולין ויש בה שאור כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה וכו' כלומר אע''פ שיש כאן כשיעור אוסר כמו שאמרנו דדבר המחמץ או מתבל או מדמע אוסר לעולם אף בכשיעור:

להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו. כלומר אבל במין בשאינו מינו הולכין בו לפעמים להקל ולפעמים להחמיר וכדמפרש ואזיל:

מתני' ולמה אמרו וכו'. השתא מפרש להא דשנה במתני' דלעיל וכלומר לענין מה אמרו דכל המחמץ והמתבל והמדמע הולכין בו להחמיר דאוסר אפילו יש כאן כשיעור וקאמר במין במינו דוקא הוא שאמרו כך אם האיסור וההיתר מין במינו הוא אז הוא אוסר אף בכשיעור ואם אין כאן כשיעור אפי' אינו מחמץ או מתבל או שנדמע ונתערב אע''פ כן אוסר דלעולם הולכין כאן להחמיר וכדמפרש לקמן:

שאלתי את שמאי הזקן. מה הוא אומר בדבר זה והודה ואמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה וכב''ה:

ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא האוכל לאחרים עד שיהא בו כביצה. ואין חילוק בין אם הוא דבר המחמץ ומתבל או לא:

מתני' כל המחמץ והמתבל והמדמע. כלומר דכאן בא להשמיענו דהני שיעורין שאמרו חכמים בנתערב איסור בהיתר מין במינו דבתרומה השיעור באחד ומאה ובערלה ובכלאי הכרם באחד ומאתים כל זה דוקא בשלא היה האיסור דבר שהוא מחמץ או מתבל או דבר חשוב ולא נתערב ונדמע בתוך ההיתר אלא עומד כמות שהוא אבל אם זה האיסור דבר שהוא מחמץ או מתבל או אם הוא דבר חשוב ונדמע בתוך ההיתר כל זה בין בתרומה ובין בערלה וכלאי הכרם אסור בכל שהן ואע''פ שיש בההיתר כשיעור וזהו במין במינו אבל במין בשאינו מינו הכל בנותן טעם הוא כדמפרש לה במתני' דלקמן:

בית שמאי אומרים אף מטמא. אם הוא דבר המחמץ או מתבל והוא טמא אעפ''י שאין בו כביצה שהוא שיעור טומאת אוכלין לטמא אחרים מכיון שהוא מחמץ או מתבל מטמא אף בפחות מכשיעור:

הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חִילְפַיי רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּתָפוּחַ עוֹשִׂין אוֹתוֹ בֵּית שַׁמַּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' אמר רבי קורייס. כך שמו:

תַּמָּן תַּנִּינָן מֵי הַצַּבָּע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין וְאֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁינּוּי מַרְאֶה. אַבָּא בְּרִיהּ דְּרַב נַחְמָן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם שְׁאוּבָה נִיכֶּרֶת. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא אַתְייָא דְּרִבִּי מֵאִיר כְּבֵית שַׁמַּי. כְּמָה דְבֵית שַׁמַּי אָֽמְרֵי מִשּׁוּם חִימּוּץ מַחֲמִיץ כֵּן רִבִּי מֵאִיר אָמַר מִשּׁוּם שְׁאִיבָה נִיכֶּרֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

סאה תרומה וכו'. אמר רבי אלעזר לית כאן וכו' בסיפא דקתני למאתים לית כאן לתוך מאתים וכו' והכל כדפרישנא במתני':

עַד כְדוֹן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִיסּוּר וְטוּמְאָה. יֵשׁ בּוֹ טוּמְאָה וְאֵין בּוֹ אִיסּוּר מָהוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יש בו טומאה ואין בו איסור מהו. מי אמרינן דדוקא קאמר משום חימוץ מחמיץ דכשהוא מחמיץ ואוסר לדבר אחר אז הוא מטמא ג''כ או דילמא דה''ק דמכיון שאם הוא אסור ויש בו חימוץ מחמיץ ואוסר הוא לדבר אחר כך אם הוא טמא מטמא לדבר אחר ואעפ''י שאין בו איסור ולא נפשטה הבעיא לב''ש:

עד כדון דבר שיש בו איסור וטומאה. לב''ש הוא דמיבעיא להו דעד כאן לא אמרו שהוא מטמא בפחות מכשיעור אלא הואיל והוא דבר שיש בו איסור וטומאה וכדקאמר ר' חונא אליבייהו דמכיון שהוא חימוץ מחמיץ מטמא הוא ג''כ אלמא דאית ביה תרווייהו איסור וטומאה:

משנה: שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִיסָּה וְיֵשׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה אוֹ שְׂאוֹר שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְיֵשּׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ אָסוּר. שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה אוֹ שְׂאוֹר שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְיֵשּׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ אָסוּר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שאור של חולין וכו' ר''ש מתיר. שהרי כבר נתחמצה בשאור של היתר וא''כ כי הדר נפל של איסור אינו אלא פוגם. ולת''ק איצטריך האי סיפא דס''ל אסור אף בכה''ג שאע''פ שנפגמה מחמת שאור של האיסור מ''מ כאן הואיל וראויה עיסה זו לחמץ כמה עיסות אחרות לא מיקרי פגם והלכה כת''ק ומכ''ש בגוונא דרישא דאסור:

מתני' שאור של חולין שנפל לתוך עיסה ויש בו כדי לחמץ. להעיסה ואח''כ נפל וכו' אסור ובגמ' פליגי אמוראי דאיכא למ''ד דאף הרישא במחלוקת היא שנויה ולר''ש מותר:

גְּרִיסִין שֶׁלְתְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלוּ עִם עֲדָשִׁים שֶׁלְחוּלִין וְיֵשׁ בָּהֶן נוֹתֵן טַעַם. רִיבָה עֲלֵיהֶן עֲדָשִׁים שֶׁלְחוּלִין מוּתָּר. עַד כַּמָּה יַרְבֶּה תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי וּדְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי דּוּ אָמַר עַד שֶׁיַּרְבֶּה עַל כּוּלְּהֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי דּוּ אָמַר עַד שֶׁיַּרְבֶּה עַל הַנּוֹפְלִין. גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם עֲדָשִׁין שֶׁלְחוּלִין וְאֵין בָּהֶן נוֹתֵן טַעַם. רִיבָה עֲלֵיהֶן גְּרִיסִין שֶׁלְחוּלִין מִין מְעוֹרֵר אֶת מִינוֹ לֶאֱסוֹר. לֹא תְהֵא גְדוֹלָה מִיַּיִן נֶסֶךְ. כְּמַה דְתֵימַר בְּיַיִן נֶסֶךְ אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. וְהָכָא אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. הָדָא אָֽמְרָה רִיבָה עֲלֵיהֶן גְּרִיסִין שֶׁלְתְּרוּמָה מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדא אמרה. שנפשטה הבעיא ואם ריבה עליהן גריסין של תרומה מותר הוא:

לא תהא גדולה מיי''נ. כלומר דהדר פשיט לה דלא חיישינן לכך דלא תהא זו גדולה מאיסור יי''נ דחמיר וכמה דתימר לקמן בהלכה ז' גבי יי''נ שנתערב מין במינו ובשאינו מינו דאת רואה את מין ההיתר כמי שאינו ואותו האיסור ממינו משערין בו בלבדו שאם יש בו כדי נותן טעם בשאינו מינו אסור ואם לאו מותר והכא נמי כן הוא את רואה את גריסין של היתר כמי שאינו וכו':

ריבה עליהן גריסין של חולין וכו'. בעיא היא אם לאחר שנתבשלו לא היה בהן בהגריסין של תרומה בנותן טעם אלא שלאח''כ ריבה עליהן גריסין של חולין אם מחמרינן בכה''ג דהואיל והגריסין מין במינו הוא עם של תרומה אפשר דמין מעורר את מינו לאסור ואם אח''כ יתבשל עוד עם הכל אפשר שיהיה כאן בנותן טעם של הגריסין:

ריבה עליהן. אם אח''כ ריבה עליהן [עדשים] של חולין מותר לבשלן ועד כמה ירבה ויהא מותר לבשלן וקאמר דשמעינן דתנאי פליגי בהכי רבי ור' ישמעאל בר' יוסי לדעתיה דרבי דהוא אומר עד שירבה על כולהון על כל התערובות ולדעתיה דר' ישמעאל בר' יוסי שהוא אומר דא''צ אלא עד שירבה על איסור הנופל בהן וכלומר דבשיעור שירבה פליגי דלמר צריך שירבה כל כך עד שידע שבודאי לא יתנו הגריסין טעם בהעדשים מאחר שריבה עליהן ביותר ולמר ס''ל דאם הוסיף על כנגד האיסור שנפל אמרינן מסתמא לא יהיה כאן כדי ליתן טעם לפי מה ששיערנו בתחלה קודם שריבה. ולכ''ע הך ריבה עליהן אם ריבה קאמר שהרי אין מבטלין איסור של תורה לכתחלה:

גריסין של תרומה שנפלו וכו'. כלומר שלא נתבשלו עמהן אלא שנפלו ונתערבו עם עדשים של חולין ויש בהן נותן טעם שכשיתבשלו ביחד יש בגריסין של תרומה כדי ליתן טעם בעדשים:

רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וְלָמָּה תַנִּינָן גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הָאוֹרֶז. אֶלָּא מַתְנִיתָן כְּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא וכו'. כלומר מי נימא דהיינו טעמיה דס''ל כמ''ד נותני טעם לפגם מותר וגריסין באורז נותן טעם לפגם הוא והלכך לא קתני אלא גריסין עם עדשים דלאו לפגם הן ופלוגתא היא בהלכה דלקמן ודחי לה הש''ס דלא היא אלא דמתני' חדא מגווני נקט ואפי' כמ''ד נותן טעם לפגם מותר מודה הוא הכא שהוא אסור ומטעמא דמפרשינן לקמן:

גמ' ולמה לא תנינן גריסין שנתבשלו עם האורז. כצ''ל. כלומר מפני מה הקפיד התנא לשנות גריסין עם עדשים ולא שנה סתם כגון גריסין שנתבשלו עם שאינן מינן ואורז וכיוצא בו ג''כ בכלל:

חִימֵּץ מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר נַעֲשֶׂה זֶה אָסוּר וְזֶה אָסוּר. רִיבָה עַל הָרִאשׁוֹן וּבִיטְּלוֹ נַעֲשֶׂה 13a עִיקָּר טְפֵילָה וּטְפֵילָה עִיקָּר. שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הָעִיסָּה וְהִגְבִּיהוֹ. וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת. וְדִכְוָותָהּ תְּאֵינָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה. הוּגְבְּהָה אַחַת מֵהֶן וְאַחַר כָּךְ הוּכְּרָה הַתְּרוּמָה תְּהֵא מוּתֶּרֶת. תַּמָּן לֹא הוּכָח הָאִיסּוּר בְּרַם הָכָא הוּכָח הָאִיסּוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן וכו'. כלומר לא דמיא להך דשאור דתמן לא הוכח האיסור דכל זמן שהשאור היה בתוכה לא נתחמצה וכשהגביהו נתחמצה ואינו כלום כדאמרן אבל הכא הוכח האיסור מקודם שהוגבהה התאנה דלא היתה ניכרת התרומה וכבר נאסרה ואע''פ שאח''כ ניכרה התרומה מכיון שהוכח בה האיסור ונאסרה נאסרה:

ודכוותה. ושואל הש''ס אי אמרינן נמי דכוותה בתאנה של תרומה שנפלה לתוך מאה והאי מאה לאו דוקא דא''כ עולה באחד ומאה אלא כהאי דאמרינן בהלכה דלעיל שנפלה לתוך צ''ט ובין הכל הוא מאה וא''כ נאסר הכל משום מדומע והגביהה לאחת מהן ואח''כ הוכרה התאנה של תרומה וא''כ נוטל את התרומה והשאר מותר הכל אלא שהתאנה הראשונה שהוגבהה מקודם קא מיבעיא לן אם הותרה גם היא דדמיא להך דשאור שניכר איסור החימוץ אחר שהגביהו ואינו אוסר וה''נ כן או דילמא לא דמיא ליה וכדפשט ליה מיפשט:

שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה. של חולין וכל זמן שהיה בתוכה עדיין העיסה לא נתחמצה והגביהו להשאור ממנה ואחר כך נתחמצה מחמת שקלטה הטעם בתחילה ה''ז מותרת דהואיל ואין גוף האיסור בתוכו בשעה שנתחמצה אינה נאסר' בשביל הטעם שנשאר בה:

ריבה על הראשון וביטלו. אם אחר שניטל דבר המחמיץ מהמקום אחר ריבה דבר היתר עליו וביטלו שעכשיו אין בהאיסור כדי לחמץ נעשה העיקר טפילה וטפילה עיקר כלומר העיקר והוא הראשון נעשה עכשיו טפילה להשני שנתחמץ מחמתו והשני שהיה טפילה לו נעשה עיקר שאם עכשיו חוזר ונותנו בהראשון ויש בו כדי לחמצו אוסרו:

חימץ ממנו למקום אחר וכו'. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם נתחמץ הדבר אחר מחמתו ושוב ניטל האיסור המחמיץ מהמקום אחר שניהן אסורין הן זה שהיה כבר אסור וזה שנתחמץ ממנו ואעפ''י שעכשיו ניטל ממנו ומשום הסיפא דלקמן נקט לה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source