משנה: תַּבְלִין שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה אָסוּר וּמִצְטָֽרְפִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד אוֹ שְׁנֵי מִינִין מִשֵּׁם אֶחָד אִין מִצְטָֽרְפִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש אומר וכו'. ואין הלכה כר' שמעון:
אסור ומצטרפין. כלומר אם הן איסור אוסרין ומצטרפין הן לאסור את שנתבל מהן:
מתני' תבלין שנים שלשה שמות ממין אחד. כגון פלפל ארוך ופלפל שחור ופלפל לבן שיש בהן שלשה שמות וכולן מין אחד וכן כיוצא בזה משאר תבלין כגון השומין או הבצלים וכיוצא בהן שכל העשוי לתבל את הקדרה וליתן טעם בכלל תבלין היא ויש שהן ממין אחד ושמות הרבה להן:
או משלשה. כלומר או איפכא שהן משלשה מינין וכולן משם אחד כגון הכרפס שיש בו מינין הרבה וכולן על שם כרפס נקראין או כל כיוצא בו:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה נוֹתְנֵי טְעָמִים הֵן. כָּל שֶׁהַהֶדְיוֹט טוֹעֲמוֹ וְאוֹמֵר קְדֵירָה זוֹ אֵינָהּ חֲסֵירָה וְנָפַל זוֹ הִיא נוֹתֵן טַעַם לִשְׁבָח מוּתָּר. וַאֲפִילוּ אָמַר תַּבְלִין פְּלוֹנִי יֵשׁ בִּקְדֵירָה זוֹ. זוֹ הִיא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר. וְכָל שֶׁהָאוּמָן טֹעֲמוֹ וְאוֹמֵר תַּבְלִין פְּלוֹנִי יֵשׁ בִּקְדֵירָה. זֶה הוּא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל שהאומן טועמו וכו'. כלומר ויש שאע''פ שהוא נותן טעם לפגם אסור הוא וזהו כגון שצריך אומן להרגיש בטעם התבלין הזה ואם דווקא האומן שטועמו ואומר תבלין זה הוא בקדירה זו ופוגמה זהו שאמרו שאע''פ שהוא נותן טעם לפגם אפ''ה אסור מכיון שאינו מרגיש בהפגם אלא האומן וחיישינן דלמא אתי למיטעי בפעם אחרת שלא ימצא האומן לטועמו ויאמר על שאינו פגום שהוא פגום ולפיכך אמרו שכל שההדיוט מרגיש בה שהוא לפגם זהו הנותן טעם לפגם שמותר:
ואפי' אמר תבלין פלוני יש בקדירה זו וכו'. האי ואפי' אמר אהדיוט קאי וחלוקה שניה היא וכלומר שגם בחלוקה זו והיא החלוקה של נותן טעם לפגם המותר סמכינן אהדיוט שאם אומר אני מרגיש בטעם תבלין פלוני שכבר ניתן בקדירה זו ותבלין זה פוגם הוא את הקדירה סמכינן עליה וזו היא שאמרו נותן טעם לפגם מותר שמכיון שנודע לכל הוא שתבלין זה פוגם ואפי' ההדיוט מרגיש בו אף אם התבלין של איסור מותר לפי שנותן טעם לפגם הוא:
ונפל. תבלין אחד של איסור לתוך הקדירה זו הוא נותן טעם לשבח מותר כלומר כגון זה אע''פ שנותן טעם לשבח הוא אפ''ה מותר דמכיון שאף הדיוט כשטועם את הקדירה אומר שאינה צריכה תבלין א''כ הטעם שנותן התבלין הזה בה אינו כלום שאינה צריכה ואנן דאסרינן נותן טעם לשבח היינו אם משביח הוא את הקדירה מכח זה ובלא התבלין לא היה בה טעם ראוי לאכילה דזהו נותן טעם לשבח שאסור:
כל שהדיוט טועמו. שאינו אומן ובקי בנתינת טעמים לידע טעם פלוני ופלוני ראוי הוא לקדירה זו וזה ראוי לזה ואם הוא טועמו לאותה קדירה ואומר קדירה זו אינה חסירה כלום ואינה צריכה תבלין:
שלשה נותני טעמים הם. כלומר שלשה דינין חלוקין הן בנותני טעמים שיש שאפי' נותן טעם הוא לשבח אעפ''כ מותר ויש שאע''פ שנותן הוא טעם לפגם אסור הוא ויש שאם נותן טעם לפגם מותר הוא כדמפרש ואזיל:
הלכה: נִיחָא שְׁנֵי שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד שְׁנֵי מִינִים מִשֵּׁם אֶחָד. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
במיני מתיקה שנו. כלומר היינו טעמא דמצטרפין הן דהכא במאי עסקינן שהן כולן מיני מתיקה ואע''פ שטעם זה אינו כטעם זה מכל מקום כולן ראוין הן למתק את הקדירה ולפיכך מצטרפין הן:
גמ' ניחא שני שמות ממין אחד. מסתברא שהן מצטרפין לאסור הואיל ומין אחד הן אלא משני מינין משם אחד בתמיה אמאי מצטרפין הא מסתמא שני מינין יש להן טעם משונה זה מזה והיאך יהיו מצטרפין כדי לתבל וליתן טעם:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מַּה בֵין שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה. וּמַה בֵין פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה. שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה אָסוּר. פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה מוּתָּר. 14a אָמַר רִבִּי מָנָא שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה אַתְּ רוֹאֶה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר. פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אֵין בּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את רואה את ההיתר כמי שאינו. אותו האיסור אין בו כדי לאסור. כלומר דאין מקום לומר גם כאן דאת רואה את ההיתר כמי שאינו ונשער בהאיסור לבדו דהא לאו מילתא היא שהרי כבר נתחמצה מכח ההיתר ואם כן אפי' את רואה עכשיו את ההיתר כמי שאינו מ''מ שוב אין באותו האיסור כדי לאסור לפי שההיתר כבר עשה הפעולה שלו ואין האיסור בא אלא לפגם והיינו טעמא דר''ש:
פגם מזה ומזה אתה רואה וכו'. כלומר אבל בסיפא דכבר נתחמצה העיסה מההיתר לבדו וכשנפל אח''כ האיסור לתוכה אע''ג דהפגם בא גם מההיתר שבתחלה מ''מ מותר לר''ש:
אמר רבי מנא שאני ושאני היא. דברישא שהשבח מזה ומזה היינו טעמא דאף ר' שמעון מודה בה לאיסור לפי שאת רואה כמי שאינו ואותו האיסור אם יש בו כדי לאסור כלומר דאמרי' את רואה לההיתר כמי שאינו שהרי עדיין לא חימץ כלום אלא שיש בו כדי לחמץ ואזלינן לחומרא ורואין את ההיתר כמי שאינו ומשערין באותו השאור האיסור שאם יש בו כדי לחמץ ולאסור אסור:
ר' יונה בעי מה בין שבח מזה ומזה כו'. השתא מהדר לפרושי טעמא להא דקאמר לעיל הוינן סברין מימר דמה פליגין ת''ק ור''ש בגוונא דסיפא הוא דפליגי ובשחימץ זה וזה כל כחו וכו' כדפרישית לעיל דלר''ש הויא הך סיפא כמו שפוגם מזה ומזה שהרי נתחמצה יותר מדאי מחמת שאור ההיתר והאיסור אבל ברישא דאכתי לא חימץ ההיתר אלא שיש בההיתר כדי לחמץ ובהאיסור כדי לחמץ והיינו שבח מזה ומזה ולפיכך בעי ר' יונה מה בין גוונא דרישא לגוונא דסיפא דסברוה למימר דר''ש בהסיפא דוקא הוא דפליג ולא בהרישא ומאי שנא אם הפגם בא גם מהאיסור כמו מן ההיתר לבין השבח בא גם מההיתר כמו מן האיסור הרי בין כך ובין כך לא נגמר הדבר אלא מכח שניהן:
משנה: שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין וְשֶׁלְתְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ עִיסָּה לֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ הִצְטָֽרְפוּ וְחִימִּיצוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַר הָאַחֲרוֹן אֲנִי בָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּתְּחִילָּה בֵּין בַּסּוֹף לְעוֹלָם אֵין אוֹסֵר עַד שֶׁיּהֵא בוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ. יוֹעֶזֶר אִישׁ הַבִּירָה הָיָה מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּי וְאָמַר שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן עוֹמֵד בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח וְאָמַר לְעוֹלָם אֵין אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שאור של חולין ושל תרומה וכו' לא בזה כדי לחמץ וכו'. אלא ע''י צירוף שניהם נתחמצה ר''א ס''ל דאחר האחרון אני בא ואם החולין נפל באחרונה מותר והיינו כשקדם וסילק את השאור של תרומה קודם שנפל של חולין שאעפ''י שהתחילה העיסה להחמיץ קצת מחמת השאור של תרומה מ''מ הואיל וסילקו נתבטל טעמו אבל אם לא קדם וסילקו ונתחמצה ע''י שניהם ס''ל לר''א דזה וזה גורם אסור וחכמים אומרים בין כך ובין כך לעולם אינו אוסר עד שיהא בהאיסור לבד כדי לחמץ אבל אם ההיתר ג''כ מועיל הו''ל זה וזה גורם ומותר וכן העיד יועזר איש הבירה וכו' וכן הלכה וכדקיי''ל בעלמא דכל זה וזה גורם מותר הוא:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן חוּץ מִנּוֹתְנֵי טַעַם שֶׁל נָזִיר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כָּל נוֹתֵן טַעַם אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁל אִיסּוּר וּבְנָזִיר אֲפִילוּ לֹא טָעַם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין אִיסּוּר וְהֵיתֵר מִצְטָֽרְפִין. וּבְנָזִיר אִיסּוּר וְהֵיתֵר מִצְטָֽרְפִין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא. כְּזַיִת יַיִן שֶׁנָּפַל לִקְדֵירָה אָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת פָּטוּר עַד שֶׁיֹּאכַל אֶת כּוּלָּהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי בָּא בַּר מָמָל כֵּיוָן שֶׁאָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת חַייָב. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וְכִי מָה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ. אָלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצָנִים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. אֶלָּא שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים וְשָׁרָה פִיתּוֹ בָהֶן וְיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי לִצָרֵף בָּהֶן כְּזַיִת חַייָב. מִיכָּן אַתָּה דָן לְכָל הָאִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה וּמָה אִם הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה. וְיֵשׁ לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ עָשָׂה בוֹ טַעַם כְּעִיקָּר. שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָייָה. וְאֵין לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בָהֶן אֶת הַטַּעַם כְּעִיקָּר. מִכָּן לָֽמְדוּ חֲכָמִים כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. בְּכָל אָתָר אָמַר עַד שֶׁיִּטְעוֹם וָכָה אַתְּ אָמַר אֲפִילוּ לֹא טָעַם.
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. הָתִיב רִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן הֲרֵי בָּשָׂר בְּחָלָב הֲרֵי לֹא טָעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר וְאַתְּ אָמַר לוֹקֶה. וְקִבְּלָהּ. מַהוּ וְקִבְּלָהּ. כְּאִינָּשׁ דְּשָׁמַע מִילֵּיהּ דְּבַעַל דִּינָא קִבְּלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן וכו'. כשיחנני ה' ברוב רחמיו ורוב חסדיו להדפיס חיבור הלזה צריך להעתיק כל זה במסכת נזיר וכן בהלכה דלקמן ממסכת ע''ז ולהעתיק כל אחד ואחד במקומו מפני שהוא חיבור אחר ולמען לא יחסר המזג. סוגיא זו עד סוף הלכה תמצא מבואר בחיבורי על סדר נשים בפ''ו דנזיר בהלכה א' בדף יד ע''א ע''ש:
רִבִּי מָנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ. מִינֵי מְתִיקָה עַל יְדֵי שֶׁטַּעֲמוֹן שָׁוֶה מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפָלוֹט. שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין עַל יְדֵי שֶׁאֵין טַעֲמוֹן שָׁוֶה אֵין מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפָלוֹט. הַכָּמוֹן צְרִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכמון צריכה. והשתא לא נפשט מהאי דלעיל אלא שאר כל האיסורין וכדאמרן אבל הכמון אכתי צריכה למיבעי לן ולפי שאין הכמון לנתינת טעם ואין מדרך להשתמש בו כשאר התבלין לתוך הקדירה אלא שנותנין ומפזרין אותו על הלחם או על שאר דבר היבש ולריחא בעלמא כמו הקצח ואנן לא פשטינן אלא דבר שהוא לנתינת טעם בשאר כל האיסורין וכדפרישית וא''כ אם נתערב כמון של איסור בשל היתר במין במינו איכא לספוקי כיצד משערין אותו אם שיעורו כשאר כל האיסורין או לא:
ר' מנא לא אמר כן. כהאי דר' יודן דבעי למיפשט מההיא דר' אבהו בשם ר' אלעזר דלעיל דגם הכמון משערין אותו במינו אלא כך הוא דשאר כל האיסורין בודאי אתה יכול לפשוט דלא כן אמר ר' אבהו וכו' וכלומר דהיינו טעמא דמיני מתיקה מצטרפין בשני מינין מפני שטעמן שוה והשתא הכי הוא דדייקינן לענין השיעור במיני מתיקה הואיל וטעמן שוה ואתה יכול לעמוד על שיעורן שתוכל לשער אותן כאלו הן בצל וקפלוט ולפיכך אמרינן נמי דמצטרפין הן ומשערין אותן בכך אבל שאר כל האיסורין שאין טעמן שוה וא''א לעמוד על שיעורן ואין אתה יכול לשער אותן בבצל וקפלוט והלכך נמי אין מצטרפין אלא כל אחד ואחד בלבדו ומשתער הוא לפי טעמו אם היה מתערב בשאינו מינו:
אָמַר רִבִּי יוּדָן לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ. מִינֵי מְתִיקָה עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכָּן לְהִשְׁתָּעֵר בְּבָצָל וּבְקֵפָלוֹט מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפָלוֹט. שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין עַל יְדֵי שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתָּעֵר בְּבָצָל וּבְקֵפָלוֹט מְשַׁעֲרִין אוֹתָן בְּמִינָן. הַכָּמוֹן מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ בְּמִינוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יודן. דאיכא למיפשט להא מהאי דלעיל דכי לא כן אמר רבי אבהו לפרש המתני' דבמיני מתיקה שנו ולפיכך אף שני מינין מצטרפין הן והואיל וכולן ראויין למתק את הקדרה ואם כן מסתברא היא דאלו מיני מתיקה משתערין הן כאלו הן בצל וקפלוט שהרי דרכו ליתנו לתוך הקדירה ולמתק את התבשיל כמו דרך בצל וקפלוט ומדמוקי להמתני' במיני מתיקה דוקא שמעינן דלטעמא משום דהואיל והן כבצל וקפלוט ואתה יכול לשער אותן כשיעורן הלכך מצטרפין אפי' הן שני מינין משום דשיעור אחד להן והשתא דייקינן הא שאר כל איסורין שאין דרכן להשתער בבצל וקפלוט לפי שאין שיעור נתינתן לתוך הקדירה שוין לנתינת בצל וקפלוט לתוכה וממילא אי אפשר לשער בהן ומשערין אותן במינן כמה דרכן להנתן בקדירה לפי אותו המין ומהאי טעמא נמי לא מצי לאוקי להמתניתין בשאר מיני איסורין משום דכל חד וחד במינו דוקא הוא שמשתער וא''א לשני מינין מהן להצטרף יחד דאי אתה יודע לשער אותן ושמעינן מיהת דשאר איסורין במינו הוא שמשערין אותן וכן הכמון משערין אותן במינו:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הָאִיסּוּרִין מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפָלוֹט. עַד כְּדוֹן דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתָּעֵר בְּבָצָל וּבְקֵפָלוֹט. דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתָּעֵר בְּבָעָל וּבְקֵפָלוֹט בְּמָה אַתָּה מְשָׁעֲרוֹ. הַכָּמוֹן 14b בְּמָה אַתְּ מְשָׁעֲרָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכמון. זרע כמון כמוזכר בהכתוב כמון וקצח ואם נתערב האיסור ממנו לתוך היתר במה אתה משערו שודאי אין לשערו לזרע כמון כאלו הוא בצל וקפלוט:
עד כדון וכו'. עד כאן לא שמענו אלא בדבר שדרכו להשתער בבצל וקפלוט כלומר שרגילין ליתן לדבר הזה לתוך הקדירה כפי השיעור שנותנין בצל וקפלוט לתוכה וזהו דרכו להשתער כמוהו אבל דבר שאין דרכו להשתער בבצל וקפלוט לפי שנותנין ממנו לקדירה או פחות או יותר ממה שנותנין הבצל והקפלוט לתוכה והלכך אין אתה יכול לשערו בבצל וקפלוט ובמה אתה משערו:
כל האיסורין. שנתבשלו עם ההיתר מין במינו שאי אפשר למיקם אטעמא משערין את האיסור כאלו הוא בצל וקפלוט ואם היה נותן טעם בשיעור ההיתר שהוא לפנינו אסור וגרסינן להא לעיל בריש פרק י' דתרומות ובפ''ו דנזיר בהלכה א':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source