רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יַסִּי רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בֶן גַּמְלִיאֵל יַלְדָּה שֶׁסֻּפְּקָה לִזְקֵינָה טֻהֲרָה הַיַּלְדָּה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן סִיפּוּק גְּפָנִים סִיפּוּק עַל סִיפּוּק אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן לָאָרֶץ מוּתָּר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא הִשְׁרִישָׁה הַיַּלְדָּה עַד שֶׁלֹּא הִתְאָחָה מִן הַזְּקֵינָה. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר מִתְאָחָה הִיא עַד שֶׁלֹּא תַשְׁרִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דר' יהודה היא דאמר מתאחה הוא עד שלא תשריש. הך דר' יהודה שמעינן ליה מהא דתני בתוספתא דמכלתין אילן העולה בין מן הגזע בין מן השרשים חייב ר' יהודה אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור וטעמיה מפני שהוא מתאחה עם אילן הזקן עד שלא ישריש הוא בארץ:
וחש לומר שמא השרישה וכו'. ואמאי לא ניחוש לומר שמא השרישה הילדה בארץ עד שלא תתחבר בחיבור ובדיבוק גמור בהזקינה בכדי שתוכל לינק ממנה ושוב לא תהני לה הזקינה שהרי כבר השרישה וכאילן בפ''ע הוא:
מתני' אמרה כן. ממתני' שמעינן לזה דקתני סיפוק גפנים וכו' מותר ואע''פ שהבריכן בארץ הואיל ויונקות מגפן הזקינה:
ילדה שסיפקה. שסבכה לזקינה טהרה הילדה כלומר שטהרה מאיסור ערלה מפני שיונקת היא מן הזקינה שכבר עברו עליה שני ערלה:
אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְּרֵיכָה וּבוֹ בְרָכָה. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּבוֹ בְּרִיכָה. 5b אָמַר רִבִּי מָנָא אִית בְּנֵי נָשׁ שְׁמוֹן בְּרִיכָה כְּמָאן דְּאָמַר בּוֹא בְּרוּךְ י֨י.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית בני נש שמון בריכה כמאן דאמר וכו'. כלומר ר' מנא מפרש כדאמר מעיקרא שיש בני אדם שמבינים ופותרין כך דבו בריכה שבא ברכה ממנו וכהאי דאמר בוא ברוך ה':
ר' הונא בשם ר' יוחנן ובו בריכה. כלומר בריכה כמשמעה ולשון ילדה הוא וכהאי דתנינן בפ' הספינה גבי בריכי יונים הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה הראשונה:
גמ' ובו ברכה. לישנא דבריכה מפרש דלשון ברכה הוא שנעשה אילן חדש מאותו אילן עצמו שבא ממנו:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שָׁרָשִׁים אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יוֹסֵי בְּפֵירוּשׁ שְׁמַעְתָּנָהּ מִן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹ מִן שִׁיטָּתֵיהּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְתַנֵּי כֵן הִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ נָטַע פָּטוּר מִן הֶעָרְלָה. נָטַע וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ חַייָב בְּעָרְלָה. וְאַתּוּן סָֽבְרִין מֵימַר הֶקְדֵּשׁ פָּטוּר וּזְקֵינָה פָטוּר. וְלָא דָמְיָא הֶקְדֵּשׁ רָאוּי הוּא לִפְדּוֹתוֹ וּלְחַייְבוֹ הוֹאִיל וְרָאוּי לַחֲשׁוֹב וּלְחַייְבוֹ אִית לָךְ גַּבֵּי זְקֵינָה רָאוּי לַחֲשׁוֹב עָלֶיהָ וּלְחַייְבָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית לך גבי זקינה וכו'. בתמיה וכי יש לך לומר גבי זקינה שראוי לחשוב עלי' ולהביאה לחיוב ערלה הרי כבר עברו עליה שני ערלה הלכך לא דמיא ולא ילפינן דין דסיפקה לזקינה מדין ההקדש:
הואיל וראוי לחשוב וכו'. וכלומר שההקדש שוה הוא להא דאמרינן לעיל בהלכה א' שאם סיפקה לצד העליון שנטעו לסייג חייב הואיל וראוי הוא לחשוב עליו שיהא למאכל ולחייבו וה''נ בהקדש כן:
ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור. בתמיה ותשובת ר' יוסי לר' זעירא הוא וכי סבורין אתם לומר דהואיל והקדש פטור דלכם כתיב וזקינה פטור נילף דין סיפקה לזקינה מהאי דהקדש לענין שרשים הא לאו מילתא הוא דלא דמיא דבהקדש היינו טעמא דמכיון דהאילן עצמו יכול הוא להביאו לחיוב ערלה שהרי ראוי הוא לפדותו מן ההקדש ולחייבו בערלה:
ותני כן. כלומר דשמעינן נמי מהא דתני בתוספתא כן דשרשים יש בהן ממש לענין דין ערלה דתני שם הקדיש לאילן אחד ואחר כך נטע אותו בארץ פטור הוא מן הערלה דחל ההקדש עליו מקודם שנטעו נטעו ואחר כך הקדישו חייב בערלה ואע''פ שיונק עכשיו מדבר שהוא הקדש כיון שנטעו והשריש בארץ חייב אלמא דשרשים יש בהן ממש:
א''ר זעירא וכו' או מן שיטתיה דר' יוחנן. כדאמר ליה הכי לעיל בסוף הלכה א' דאפשר הואיל ואתם קיימין הכא בערלה נזכרתם בהא דקאמר ר' יוחנן בבכורים וילפת לה מן שיטתיה דר' יוחנן דהתם דכך ס''ל נמי בדין ערלה אבל לאו מילתא הוא דמהתם לא ילפינן מידי:
ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהן ממש. אין הולכין אחר שרשים והלכך אפי' השרישה מקודם שתתאחה לאו כלום הוא לפי שאין בשרשים ממש:
בְּרִיכָה שֶׁנִּפְסְקָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן לֹא סוֹף דָּבָר בְּרִיכָה אֶלָּא אֲפִילוּ אִילָן דְּאָמַר רִבִּי יָסִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ כֵּיוָן שֶׁהִשְׁרִישׁ מְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ כֵּיוָן שֶׁהִשְׁרִישׁ מְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ דְּלָא תִיסְבּוֹר מֵימַר אוֹף הָכָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו' וכן אמר נמי ר' חייה בשם ר' יוחנן. דבצל שעקרו ותיקנו מן המעשרות וחזרו ושתלו כיון שהשריש אחר ששתלו מעשר אותו לפי כולו שכולו נעשה טבל וצריך לתקן הכל והלכך קמ''ל ר' יודן דלא תיסבור מימר אוף הכא לענין ערלה כן דאותן פירות של היתר נאסרו כולן מחמת תוספת איסור שניתוסף בהן ואפי' אין בתוספת מאתים כמו התם גבי טבל לפיכך אשמעינן דלא היא משום דשאני גבי טבל דאוסר בכל שהוא במין במינו אבל ערלה בטילה באחד ומאתים ואין איסור אא''כ ניתוסף במאתים והאי גופיה קמ''ל במתני' בבריכה ור' יודן מפרש דלאו דוקא גבי בריכה אמרו כן אלא ה''ה נמי באילן והא דנקט במתני' בריכה בדין זה איידי דאיירי במילי דבריכה תני להא נמי בבריכה:
בריכה שנפסקה. קתני במתני' אם הוסיפה במאתים אסור הא לאו הכי מותר ואע''פ שיש כאן תוספת איסור מפני שבטל בשל היתר ואמר ר' יודן עלה דלא סוף דבר בבריכה הדין הזה אלא אפי' באילן זקן שיש בו פירות ונעקר ונטעו דחייב בערלה במה שיתגדל בו אח''כ אבל אלו הפירות של היתר שעודן בו וניתוספו אחר שנטעו אם הוסיפו במאתים אסורין ואם לאו מותרין:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִסְדָּא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין בִּסְתָם חֲלוּקִין. מַה נָן קַייָמִין אִם דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַזְּקֵינָה דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְאִם דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַיַּלְדָּה דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. כֵּיצַד הוּא יוֹדֵעַ. רִבִּי בִּיבַי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אִם הָיוּ הֶעָלִים הֲפוּכִין כְּלַפֵּי הַיַּלְדָּה דָּבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַזְּקֵינָה וְאִם הָיוּ הֶעָלִים הֲפוּכִין כְּלַפֵּי הַזְּקֵינָה דָּבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַיַּלְדָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר חָנִין סֵימָנָא דְּאָכִיל מִן חַבְרֵיהּ בְּהִית מִסְתַּכְּלָא בֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתַּנְייָה תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽשְׁרוּ הֶעָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יודן וכו'. משום דקשיא דאי הכי נבדוק בהעלין ואמאי קאמרת דפלוגתייהו בסתם הא איכא למיקם עלה דמילתא ולפיכך קאמר דתיפתר פלוגתייהו דמתני' שנשרו העלין של הילדה ואי אפשר למיבדק בהאי סימנא:
כיצד הוא יודע. כלומר דאמרת אם דבר בריא הוא וכו' ומשמע דאיכא למיקם על האי מילתא וכיצד הוא יודע לזה וקאמר ר' ביבי בשם ר''ח דזהו הסימן אם היו העלין של הילדה הפוכין כלפי הילדה כלומר כלפי עצמו לצד אחר ואינן כלפי הזקינה דבר בריא הוא שהילדה חי הוא מכח הזקינה ולפיכך הוא הופך פניו ממנה כדלקמן ואם היו העלין של הילדה הפוכין כלפי הזקינה ולא לצד האחר בידוע הוא שהוא חי מכח הילדה והיינו מכח עצמה וכדקאמר רבי יודן דסימנא על כך הוא דמאן דאכיל מן דחבריה בהית מסתכלא ביה בוש הוא מלהסתכל בפניו והופך פניו לצד אחר:
בסתם חלוקין. אפלוגתא דר''מ ורבנן במתני' קאי דבסתם מיירי שאין אנו יודעין אם הילדה חי הוא מכח גפן הזקינה או לא כדמסיים ואזיל דבמה אנן קיימין לפרושי פלוגתי' אם בדבר בריא שהילדה חי מכח גפן הזקינה בהא לא הוי פליג ר''מ ולד''ה מותר הוא ואם בהיפך שדבר בריא הוא שהוא חי מכח הילדה כלומר זה שסיפקו לא חי הוא מכח הזקינה אלא מכח עצמו בהא לא הוו פליגי רבנן אלא ד''ה אסור אלא ע''כ כדאמרן דכי אנן קיימין בפלוגתיהו בסתם הוא דפליגי וקסבר ר''מ דמקום שכחה יפה הוא דמותר כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי מַייְשָׁא לְרִבִּי זְעִירָא תַּרְתֵּין מִילִּין אַתּוּן אָֽמְרִין וְאִינּוּן פְּלִיגִין חָדָא עַל חָדָא. הָכָא אַתּוּן אָֽמְרִין שֶׁאֵין גִּידוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. וְהָכָא אַתּוּן אָֽמְרִין לוֹקִין עָלָיו בִּכְזַיִת. וְיִלְקֶה לְפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּאן מַחְמַת עַצְמוֹ הוּא חַי. וְכָאן מַחְמַת הַסִּיפּוּק הוּא חַי. מֵעַתָּה אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ וְכֵן חֲבֵירוֹ סִיפְּקוּ זֶה לָזֶה טִהֲרוּ זֶה אֶת זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעתה וכו' טהרו זא''ז. בתמיה סיומא דמילתיה דר' יונה הוא דאי לא תימא הכי א''כ מעתה נאמר אתרוג של ערלה שיצא לשנת היתר וסיפקו לחבירו וחבירו לחבירו שהן של היתר יטהרו זא''ז ויהא הראשון שהוא של ערלה נמי היתר הואיל ועכשיו סיפקו לאלו שהן של היתר אתמהא הא ודאי לא דאיסור ערלה שבו להיכן הלך וכי אמרינן שהסיפוק משל היתר מטהר מן הערלה היינו דוקא בילדה שסיפקה לזקינה דהתם הך ילדה לא חל עליה עדיין איסור ערלה אלא מיד שסיפקה לזקינה טהרה הזקינה אותה שלא תבא להילדה איסור ערלה אבל הכא שכבר בא האתרוג הזה לאיסור ערלה ודאי לא אמרינן הכי דהיכי מפקת ליה להאתרוג מהאיסור ערלה שבו והלכך כולו הוא אסור:
וכאן מחמת הסיפוק הוא. כלומר והא דאמרינן שאין גידולי איסור וכו' לאו דההיתר נשאר בהיתר אלא דלא תימא מכיון שניתוסף בו אחר הסיפוק לחבירו שהוא היתר יהא מבטל אף האיסור שבתחילה קמ''ל דלא ולעולם כולו אסור דהא מיהת עיקר גידוליו מחמת איסור הוא שהרי ערלה הוא וא''כ בדין הוא שלוקין עליו בכזית:
אמר רבי יונה. דלא קשיא כאן מחמת עצמו הוא חי וכאן מחמת הסיפוק הוא כלו' דלא כדקסלקא אדעתך שיש כאן איסור והיתר מעורבין בו דלא היא דכאן לענין אם אכל ממנו ודאי כולו איסור הוא שהרי עכ''פ מחמת עצמו שהוא ערלה הוא חי ומתגדל ומהיכי תיתי לומר שיש בו היתר:
וילקה לפי חשבון שיש בו. כלומר הכי מבעי לך למימר שאינו לוקה אלא לפי חשבון האיסור שיש בו. ואם כן עד שיאכל יותר מבכזית כדי שנוכל לומר שאכל בכזית מן האיסור שיש בו:
א''ר מיישא לר' זעירא תרתין מילין אתון אמרין וכו'. משום דקס''ד דר' מיישא דהאי אתרוג של ערלה שסיפקו לחבירו והוסיף אחר כך בגידוליו יש בו איסור ויש בו היתר ואין גידולי היתר מעלין את האיסור דקאמר היינו שאין מבטלין את האיסור אלא מה שאסור נשאר אסור ומה שיש בו גידולי היתר שלאחר כן היתר הוא והרי כאן איסור והיתר שנתערבו ולפיכך מקשה הוא לר''ז תרתין מילין אתון אמרין והן כסותרין זה את זה דהכא אתון אמרין שאין גידולין הבאין מחמת האיסור מעלין את האיסור ונשאר האסור באיסור והכא אתון אמרין שלוקין עליו בכזית ואמאי הא יש בו גם כן מההיתר ואם לא אכל אלא בכזית הרי אין בו כשיעור מן האיסור:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. 6a הָא יַלְדָּה שֶׁסִּיפְּקָהּ טְהוֹרָה הַיַּלְדָּה. אִין תֵּימַר לֹא טֻהֲרָה אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַבָּנִין אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. לוֹקִין עָלָיו בִּכְזַיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתרוג שחנט וכו'. ר''ז בשם רבנן מוסיף בהא דקאמר דלוקין עליו משום איסור ערלה בכזית:
הא ילדה וכו'. כלומר הא ש''מ מהך דר' יוחנן דס''ל כהני תנאי דלעיל דילדה שסיפקה לזקינה טהורה הילדה מיד ולעולם מחיוב ערלה ולא חיישינן שמא השרישה מקודם שתתאחה מן הזקינה משום דאפי' השרישה מקודם שרשים אין בהן ממש וכדמסיק ואזיל דאם תאמר לא טהרה אם כן השרישה אחר שתתאחה להזקינה אם כן אפילו מוסיף כמה אחר כך אסור דהרי יש בה איסור דהא אנן לא ידעינן ולעולם איכא למיחש שמא השרישה מקודם ונשארה באיסור שאין גידולי היתר של אח''כ מעלין את האיסור וקמ''ל בזה דהא דאמר ר' יוסי לעיל בשם ר' יוחנן דשרשים אין בהן ממש מילתא הוא דהכי שמעינן נמי מהאי דר' אבהו בשם ר' יוחנן וכדאמרן:
אפי' מוסיף כמה. אחר שסיפקו אסור הוא לפי שאין גידולי איסור מעלין את האיסור כלומר שאין גידולין הבאין מכח האיסור ואע''פ שהגידולין בעצמן היתר הן אפ''ה אין מעלין את האיסור כדאמרי' לעיל בהלכה א' ובכמה מקומות דקי''ל בערלה וכיוצא בה שאין איסורה בא ע''י קרקע אלא ע''י האדם הנוטעה אין גידולי היתר מעלין את האיסור:
אתרוג שחנט בשנת הערלה ויצא בשנת היתר. לפי שהאתרוג עומד כמה שנים על האילן עד שיוגמר להכי נקט להאי גוונא באתרוג דמשכחת לה גביה שחנט בתוך שני ערלה ויצא בשנת היתר שעברו שני ערלה ועדיין הוא על האילן וסיפקו להאילן לחבירו שכבר נגמר כולו בהיתר והרי אילן זה שסיפקו לו יש בו איסור ויש בו גידולי היתר מה שמוסיף ונתגדל אחר שסיפקו לחבירו שהוא של היתר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source