הלכה: נְטִיעָה שֶׁלְעָרְלָה נְטִיעָה שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם. וַהֲלֹא כָל הַנְּטִיעוֹת אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. כֵּינִי מַתְנִיתָא עֲרוּגָה שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי (מַתְנֵיתָא עֲרוּגָה שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי) בּוּן בְּשֶׁהֵבִיא עָצִיץ נָקוּב וְהֶעֱבִירוֹ תַּחַת הַגֶּפֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' נטיעה וכו'. ופריך והלא כל הנטיעות וכו' כדפרישית במתני':
א''ר יוסי בר' בון. דאפשר לאוקמי נמי בכה''ג כגון בשהעביר עציץ נקוב עם זרעים שבתוכו שהן כלאים בכרם והעבירו תחת הגפן אחת ואינו יודע תחת איזו גפן ואותה הגפן נאסרה כדתנן לעיל בסוף פ''ז דכלאים עציץ נקוב מקדש בכרם והוי שפיר השתא דנטיעה זו של כלאי הכרם נתערבה בנטיעות אחרות של היתר:
משנה: נְטִיעָה שֶׁלְעָרְלָה וְשֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ בִנְטִיעוֹת הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקוֹט. וְאִם לִיקֵּט יַעֲלוּ בְאֶחָד וּמָאתַיִם וּבִלְבַד שֶלֹּא יִתְכַּוֵּן 7a לִלְקוֹט. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִתְכַּוֵּן וְיִלְקוֹט וְיַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי אומר אף מתכוין ללקוט וכו'. דאע''ג דבעלמא אין מבטלין איסור דאורייתא לכתחילה שאני הכא דחזקה היא שאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ואם היה יודעה ומכירה היה מוציא אותה והלכך לא חיישינן דילמא אתי לערב אותן לכתחילה והלכה כר' יוסי:
ובלבד שלא יתכוין. ללקוט כדי שיעלו בא' ומאתים לפי שאין מבטלין איסור לכתחילה:
הרי זה לא ילקוט. לכתחילה מן הכל ואם לקט מהן יעלה באחד ומאתים שאם יש בנטיעה של ערלה אחד ומאתים עם הנטיעות וכן בערוגה של כלאים אחד ומאתים עם הערוגות הכל מותר:
ושל כלאי הכרם. בגמרא פריך וכי נטיעות כלאים הן בכרם ומשני כיני מתני' ה''ק וערוגה של כלאי הכרם שנתערבה בערוגות אחרות של היתר:
מתני' נטיעות של ערלה. שנתערבו בנטיעות אחרות של היתר ואינן ניכרין:
תַּנֵּי רִימּוֹנֵי בְּדָן שֶׁסְּפֵיקוֹ מַעֲלֶה וַדָּייָן אֵינוֹ מַעֲלֶה. אַף בְּקַרְקַע כֵּן. סָפֵק קַרְקַע מַעֲלֶה וְקַרְקַע אֵינוֹ מַעֲלֶה. הֵיךְ עֲבִידָה נְטִיעָה שֶׁלְעָרְלָה וְשֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ בִנְטִיעוֹת. אֲפִילוּ סָפֵק קַרְקַע מַעֲלֶה וְקַרְקַע אֵינוֹ מַעֲלֶה. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי אַף לְעִנְיָן נְבֵילָה כֵן. חָזַר רִבִּי יוּדָן וָמַר נְבֵילָה אֵין לָהּ עֲלִיָה קַרְקַע יֵשׁ לוֹ עֲלִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף לענין נבילה כן. כלומר אי נימא דאף בשאר איסורין כגון נבילה וכיוצא בה שנתערבו בהיתר ואם ספק נבילה היא נוטל אחת מהן ומתיר את האחרות וחזר ר' יודן ופשיט לנפשיה דלא דמיא לפי שנבילה אין לה עלייה כלומר דלא אשכחן בנבילה ובשאר איסורין כיוצא בה עלייה דאם אינו מכיר אותה אם יש כדי לבטל האיסור הכל מותר ואם אין כאן כדי לבטל הכל אסור אבל כאן באיסורי קרקע כגון נטיעות של ערלה ושל כלאי הכרם יש בהן דין עלייה דעולות הן בכשיעור שאמרו בהן חכמים:
היך עבידא. השתא מפרש לה ה''ד האי איסור קרקע דקאמרת כגון נטיעה של ערלה וכו' ומיבעיא ליה מעיקרא אם אפילו ספק קרקע מעלה ופשטינן בקרקע אינו מעלה:
אף בקרקע כן. כלומר אי נימא דאף באיסור המחובר לקרקע כן דספק איסור קרקע מעלה וכדמפרש לקמיה וקאמר דלא דקרקע אינו מעלה אף בספק איסור:
תני. בברייתא רמוני בדן ששנינו בהן לקמן בפ''ג דהואיל וחשובין הן אינן עולות בא' ומאתים ושסיפקו מעלה וידיין אינו מעלה כלומר אם ודאי אסורין הן ונתערבו בהא הוא דתנינן אינן עולין אבל אם נסתפקו באיסור ואין איסורן אלא מספק מעלה אותן:
וְהָא תַנִּינָן הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקוֹט. לְשֶׁעָבַר. וְהָא תַנִּינָן אִם לִקֵּט יַעֲלוּ בְאֶחָד וּמָאתַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כָּאן בְּשֶׁלִּיקֵּט שְׁלֹשָׁה כָּאן בְּשֶׁלִּיקֵּט כּוּלְּהֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא תנינן ה''ז לא ילקוט. כלומר דהא מ''מ קשיא דמתיר הכא לכתחילה ללקוט שלשה והא אנן תנן לא ילקוט לכתחילה ומשני לשעבר כלומר האי לוקט שלשה דקאמר לאו דוקא אלא בדיעבד מיירי אם עבר וליקט משלשה מהן מתיר את האחרות ופריך והא אכתי קשיא דהא תנינן אם לקט יעלה בא' ומאתיס ואמאי מתיר בשלשה מהן ומשני ר' יוסי בר' בון דכאן בשלא ליקט אלא שלשה כבר מתיר הוא את האחרות וכאן במתני' מיירי בשליקט כולהון דאז מוקמינן אדינא וצריך אחד ומאתים שיעלו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה לוֹקֵט שְׁלֹשָׁה אֶשְׁכּוֹלוֹת וּמַתִּיר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה וַחֲמִשִּׁים חָבִיּוֹת. נִתְפַּתְּחוּ מֵאָה מוּתָּרוֹת וַחֲמִשִּׁים אֲסוּרוֹת וְהַשְּׁאָר לִכְשֶׁיְּפַתְּחוּ יְהוּ מוּתָּרוֹת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא אָמַר אֶלָּא לִכְשֶׁיְּפַתְּחוּ. הָא לִיפְתַּח כַּתְּחִילָּה אָסוּר. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תָּמָּן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְהָכָא בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. וְאָֽמְרִין תַּמָּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פּוֹתֵחַ שָׁלֹשׁ חָבִיּוֹת וּמַתִּיר. וְאַתְיָא כְּחִזְקִיָּה דְהָכָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואמרין תמן וכו'. כלומר ואיכא דאמרי נמי בדין דתמן בשם רשב''ל דפותח שלש חביות ומתיר והאי לישנא אתייא כדקאמר הכא בשם חזקיה:
תמן הוא אמר בשם ר' הושעי' והכא אמר בשם חזקיה. ואינהו הוא דפליגי אהדדי:
והשאר. כלומר ואותן שאר החמשים לכשיתפתחו מותרות ומשום דקשיא עלה היכי דמי אם אינו נוטל מהן כדי דימוע אמאי מותרות ואם נוטל מהן כדי דימוע פשיטא ומאי קמ''ל בזה דקאמר והשאר וכו' ומפרש לה ר''ז התם דלדיוקא הוא דנקיט לה דלא אמר אלא לכשיתפתחו מאליהן הא לכתחילה אסור לפתוח אותן שמעינן מיהת דלא סגי בהאי תקנתא דקאמר רשב''ל הכא וכן אסור לו לכתחילה לעשות כן והכא הוא אמר הכין דלוקט משלשה מהן להתיר האחרות וקשיא דרשב''ל אדרשב''ל:
מחלפה שיטתיה דרשב''ל. דתמן לעיל בפ''ד דתרומות בהל''ח אמר בשם ר' הושעי' היו לפניו מאה וחמשים חביות והן סתומות ונתערבה חבית של תרומה סתומה ביניהן וקיי''ל דחביות סתומות אינן בטילות כדתנן לקמן בפ''ג ונתפתחו מאה מהן מותרות וכשנוטל מהן כדי דימוע חבית אחת והרי יש בהן כדי להעלות כדין מדומע של תרומה וחמשים נשארו אסורות דאפשר שנתערבה באלו החמשי' ואינה בטילה כדין חביות סתומות:
לוקט שלשה אשכולות ומתיר. כלומר שלוקט האשכולות משלשה מהן והן אסורות ובכך הוא מתיר את כל האחרות דתלינן האיסור באלו שלשה:
משנה: הֶעָלִים וְהַלּוּלָבִים וּמֵי גְפָנִים וְהַסְּמָדַר מוּתָּרִין בְּעָרְלָה וּבִרְבִיעִי וּבְנָזִיר וַאֲסוּרִין בַּאֲשֵׁירָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר הַסְּמָדַר אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַמְּעַמֵּד בִּשְׂרָף הֶעָרְלָה אָסוּר. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁהַמְּעַמֵּד בִּשְׂרָף הֶעָלִים וּבִשְׂרָף הָעִיקָּרִים מוּתָּר. בִּשְׂרָף הַפַּגִּים אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. עַנְקוֹקְלוֹת וְהַחַרְצָנִים וְהַזָּגִים וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶן קְלִיפֵּי רִימּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ קְלִיפֵּי אֱגוֹזִים וְהַגַּרְעִינִים אֲסוּרִין בְּעָרְלָה וּבָאֲשֵׁירָה וּבְנָזִיר. וּמוּתָּרִין בָּרְבִיעִי וְהַנּוֹבְלוֹת כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר נוֹטְעִין יִיחוּר שֶׁלְעָרְלָה. וְאֵין נוֹטְעִין אֱגוֹז שֶׁלְעָרְלָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. וְאֵין מַרְכִּיבִין בְּכַפְנִיּוֹת שֶׁלְעָרְלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואסורין באשירה. הוא אילן של ע''ז כדתנן בפ''ג דע''ז משום דכתיב גבי ע''ז ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מכל שהוא של ע''ז:
ר' יוסי אומר וכו' מפני שהוא פרי. וערלה ורבעי נוהג בו וכן אסור לנזיר ואין הלכה כר' יוסי:
המעמיד בשרף הערלה. שהעמיד את הגבינה בהשרף גומא בלע''ז של אילן ערלה שנוטף ממנו אסור דס''ל דשרף פירא הוי:
אמר רבי יהושע שמעתי בפירוש. דאין שרף העלים והעיקרים חשוב פרי גבי ערלה והמעמיד בשרף שלהן מותר אבל בשרף הפגים הנוטף מן הפירות שלא בישלו כל צרכן ונקראים פגים אסור דשרף הזה פרי הוי לענין ערלה והלכה כר' יהושע:
מתני' ענקוקלות. בגמרא מפרש דלשון נוטריקון הוא ענבים דלקו תלתיהון כלומר שנלקו ונפסד השליש שלהן:
והחרצנים. הן הגרעינין שבתוך הענבים והזגין הן קליפתן החיצונה:
והתמד שלהן. שנתן מים ע''ג החרצנים והזגין לקלוט טעם היין:
והנץ שלו. זהו הפרח שע''ג הפיטמא שלו:
והגרעינין. גרעינין של הפרי כגון גרעיני תמרים והזיתים והתפוחים והאפרסקים וכיוצא בהן שהן נתרבו לאיסור ערלה ולאשרה ולנזיר אבל ברבעי מותרין משום דרבעי גמר קדש קדש ממעשר שני ואין מעשר שני אלא בדבר הראוי לאכילה:
והנובלות. הן פירות הנושרין מן האילן כולן אסורות כלומר אסורות בכולן בין בערלה ובין ברבעי ואשירה ונזיר:
מתני' נוטעין יחור של ערלה. שיכול לחתוך זמורה מן אילן ערלה וליטע אותו שאין העץ בכלל איסור ערלה אבל אין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואסור בהנאה וכן אין מרכיבין את הדקלים בכפניות של ערלה מפני שהן כפרי והלכה כר' יוסי בשתיהן ומודה ר' יוסי שאם נטע האגוז והרכיב בכפניות שהצומח אח''כ מותר מפני שזה וזה גורם הוא הפרי האסור והארץ המותרת וכל זה וזה גורם מותר:
ובנזיר. שמותר הנזיר לאכלן דלא יאכל כתיב גביה דוקא בדבר שהוא חשוב אכילה לכל אדם:
וברבעי. שאין נוהג בהם דין רבעי דבשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש כתיב וילפינן קדש קדש ממעשר שני דנאכל בירושלים ואינו נאכל חוץ לירושלים אלא בפדיון אבל הני אין בהם דין רבעי מפני שזה הכלל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי כדאמרינן לעיל בהלכה א':
מותרין בערלה. כדדריש בת''כ וערלתם ערלתו את פריו פרט לעלים ולולבים ומי גפנים וסמדר דאלו לאו פרי נינהו או יכול שאני מוציא את הענקוקלות ואת הבוסר ת''ל פרי פריו כלומר מדכתיב עוד ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש לרבות את אלו שהן פרי לענין ערלה וענקוקלות מפורש במתני' דלקמן:
והסמדר. זהו הפרח שיוצא הבוסר ממנו אבל הבוסר לד''ה פרי הוי לענין ערלה:
ומי גפנים. המים היוצאין מן הגפנים כשחותכין אותן או את הזמורות בימי ניסן:
מתני' העלין והלולבין. הלולבים הם הענפים הרכים היוצאין מראשי הענפים הקשים ואוכלין אותם מפני שהן רכים מאוד:
תַּמָּן תַּנִּינָן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה טְחָנָן וּפָֽחֲתוּ. כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחוּלִין כֵּן פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה. מוּתָּר. תַּנֵּי אַף יִתְכַּוֵּין וְיִלְקוֹט. וְיַעֲלוּ בְאֶחָד וּמָאתַיִם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַכֹּהֲנִים לִהְיוֹת טוֹחֲנִין מְדוּמָּע לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי טוֹחֵן וּמַתִּיר. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין אֵין טוֹחֵן וּמַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. לעיל בפ''ה דתרומות בהלכה ו' סאה תרומה וכו' וגרסינן לעיל שם עד סוף הלכה זו ושם תמצא מפורש:
רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף יִתְכַּוֵּן וְיִלְקוֹט וְיַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת 7b מֵידַל בִּגְפָנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי אומר וכו'. שכן דרך בני אדם להיות מידל בגפנים. אם הן רצופות ותכופות עוקרין מהן א' או שתים ומדלדל אותן כדי שאלו הנשארים יתגדלו ויתעבו כדתנן לעיל בפאה ובכמה מקומות המדל בגפני' והלכך ה''נ תלינן שדעתו בזה להיות מדל מהן ולא שיבטל האיסור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source